צפון קוריאה מבפנים: מה גילו עיתונאים אמריקאים בסיור נדיר?

השאיפות הגרעיניות של צפון קוריאה בולטות בנוף חלון הראווה שלה, עיר הבירה פיונגיאנג. פסל ענק של אטום ניצב על גג מגדל דירות חדש שנבנה למדעני הגרעין. שרטוטי אטום מקשטים מחלפים של כבישים, עמודי תאורה וחזיתות בניינים. דימויים של פצצה מקשטים את חיי היומיום. בבית יתומים, הילדים משחקים במובילי משגרי טילים מפלסטיק, במקום במשאיות צעצוע רגילות. החנויות מוכרות בולי טילים בליסטיים למזכרת, ומאפייה מוכרת עוגות של טיל זקוף, מוכן לשיגור.

בביקור שערכו בצפון קוריאה כתבי "וול סטריט ג'ורנל", הביקור הראשון שלהם שם מאז 2008, האסתטיקה האטומית של פיונגיאנג מחזקת את המסר שדוברי הממשלה חוזרים ומעבירים לכתבי העיתון: צפון קוריאה לא תיפרד מהנשק הגרעיני שלה בשום אופן, והיא נחושה לסבול עיצומים כלכליים ולהסתכן במלחמה עם ארה"ב כדי לשמור עליו.

"זה מאוחר מדי, כבר התבגרנו", אמר רי יונג פיל, סגן נשיא המכון ללימודים אמריקאים, ששייך למשרד החוץ הצפון קוריאני. "אנחנו לא מעוניינים בדו-שיח כדי להדגיש את המעמד האסטרטגי החדש שלנו".

טיל באמצע הביקור

כתבי ה"ג'ורנל" נסעו לפיונגיאנג למשימת דיווח בפיקוח הדוק של המקומיים ב-14-19 בספטמבר, על רקע העלייה במתיחות בין ארה"ב לצפון קוריאה, אחת הדיקטטורות הברוטליות והמבודדות ביותר בעולם. צפון קוריאה שיגרה טיל בליסטי מעל יפן ביום השני לביקור, וכמה שעות אחרי שהסתיים הביקור, התחייב הנשיא דונלד טראמפ "להרוס לגמרי את צפון קוריאה" אם ארה"ב תצטרך להגן על עצמה או על בעלות בריתה, ואמר שהמנהיג קים ג'ונג און, שהוא כינה "איש הטיל", עלה על מסלול התאבדות.

ביום שבו נחת הצוות בפיונגיאנג, הכריזה סוכנות הידיעות הרשמית שכל ה"יאנקים" צריכים "לקבל מכות עד מוות במקל כמו כלב מצורע", בגלל העיצומים שהטילה מועצת הביטחון על צפון קוריאה.

גישתם של שני הדיפלומטים החביבים דוברי אנגלית בחליפות כהות שקיבלו את כתבי העיתון בנמל התעופה החדש בפיונגיאנג, הייתה מתונה יותר.

בימים הבאים, סדרת השיחות עם האישים הרשמיים בפיקוח צמוד, הביקורים באתרים הראויים לציון בעיר והמפגשים הקצרים עם קומץ מתושבי העיר אותתו לכאורה על יוזמה נדירה של יחסי חוץ על ידי המשטר, שכללה גם גופי חדשות נוספים מארה"ב, כדי לתאר את מה שנתפס אצלו כתוכנית גרעינית הגיונית. בין ארה"ב לצפון קוריאה אין יחסים דיפלומטיים, וגם הקשרים הלא רשמיים מוגבלים מאוד.

ביקורים עיתונאיים רשמיים בצפון קוריאה מתרחשים רק בחסות המדינה, והמבקרים נתונים להשגחה צמודה. הרשויות אישרו את בקשות העיתון לבקר במפעלים ובחנויות, שנבחרו על ידי הממשלה. כמה בקשות, כמו להיפגש עם שני אזרחים אמריקאים שנעצרו כשעבדו באוניברסיטה בפיונגיאנג, נדחו.

מארגני הביקור התירו לעיתון לשוחח עם תושבים שפגשו בדרך, אך התרגומים נעשו על ידי הצפון קוריאנים, ולא היה ברור אם האנשים חשו חופשיים לומר את אשר על לבם.

הדוברים הרשמיים אמרו שכלי הנשק שלהם, הכוללים טילים בעלי ראש נפץ גרעיני שיכולים להגיע לארה"ב, נועדו אך ורק למטרות הגנה. הם תיארו אותם כחיוניים לסיים את מה שלדבריהם הוא איום תקיפה קבוע מצד ארה"ב, המחזיקה חיילים בדרום קוריאה מ-1953. הדוברים אמרו שהם רצו להכריח את ארה"ב להתקיים בצוותא במערכת של הרתעה הדדית, במידה רבה כמו זו שהייתה לה עם ברית המועצות במלחמה הקרה.

הדוברים הצפון קוריאנים גילו עניין רב בשאלות שקשה להשיב עליהן, כמו מיהו היועץ הראשי של דונלד טראמפ, והאם שר החוץ רקס טילרסון יימשיך בכהונה שלו. אחד הדוברים עקב אחרי הוויכוח על הטרנסג'נדרים בצבא האמריקאי, ושאל אם יש הרבה כאלו.

הם היו משוכנעים שארה"ב מעוניינת להרוס את ממשלתם מאז המלחמה קרה, והזכירו לכתבי העיתון שארה"ב כללה את צפון קוריאה ב"ציר הרשע" שלה ב-2002. הם הביעו תרעומת על מה שנתפס אצלם כעלבונות אמריקאים. רי, למשל, נזכר איך נעלב כששוטר ביקורת הגירה בנמל התעופה קנדי בניו-יורק לא הבין שהרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה היא צפון קוריאה, לא דרום קוריאה.

רוב קובעי המדיניות בוושינגטון רואים את הדו-קיום עם פיונגיאנג החמושה בנשק גרעיני כ"נון סטרטר" (רעיון בלתי ישים מראש). להתיר למנהיג לא צפוי כמו קים ג'ונג און, שאיים לתקוף את ארה"ב, יכולות כאלו זה פשוט מסוכן מדי, להערכתם.

צפון קוריאה מדורגת זה זמן רב בין המדינות המדכאות בעולם. בשנות ה-90 שקעה המדינה לרעב שקטל מאות אלפי בני אדם, כשהממשלה הפנתה משאבים להתחמשות. ההערכה היא שעשרות אלפי צפון קוריאנים נמקים היום בגולאגים (מחנות עבודה), והמדינה לא מתירה פעילות של מתנגדי משטר. פיונגיאנג מכחישה רשמית את קיומם של גולאגים, ואומרת שכל אזרחיה נהנים מזכויות אדם. היא מכירה במגפת הרעב, אך מאשימה בה את העיצומים האמריקאים ומזג-אוויר גרוע.

בראיונות עם עובדי חנות מכולת ועם עוד עובדים שארגנה הממשלה, ובשיחות עם אנשים שכתבי העיתון ניגשו אליהם, כולם אמרו שהם תומכים בתוכנית הטילים, ומוכנים להקריב אם העיצומים יפגעו בכלכלה.

עובד דלפק במסעדה הביע גאווה ביכולות הטילים המתקדמות של המדינה אחרי שידור הניסוי בטיל ב-15 בספטמבר בטלוויזיה מעל הדלפק שלו. "אנחנו נשיג את הניצחון הסופי על ארה"ב", אמר. "אני מקווה שהם ישגרו 20 או 30 טילים ביום".

כמה אנשים, כולל כמה דוברי ממשלה, הביעו מורת רוח קלה כלפי סין, ידידה ותיקה של פיונגיאנג שהתנגדה לאורך ההיסטוריה לכל דיבור על החלפת משטר. סין תמכה בצעדים האחרונים להידוק העיצומים על צפון קוריאה, וכמה תושבים אמרו שיש בעיה של איכות ובטיחות מזון סיני ומוצרים אחרים שמיובאים למדינה.

 ניסויים

מסירות דתית כמעט

פיונגיאנג נראית נקייה ומצוחצחת לחלוטין. במוזיאון למלחמת קוריאה בעל קירות השיש, שנדרשים בו רשמית ארבעה ימי ביקור, לא היה אפילו מבקר יחיד באחד הבקרים. שדרות רחבות מכילות תנועה דלילה אף שבעיר מתגוררים 3 מיליון תושבים. בתפילה בכנסייה פרוטסטנטית לא היו משפחות צפון קוריאניות, אלא רק בודדים, בעיקר נשים קשישות. הדרשה הייתה אנטי-אמריקאית.

זו גם עיר שעוברת התפרצות של צמיחה, הודות למיני-בום כלכלי שנובע מהמסחר עם סין. קים ג'ונג און מוסיף לעיר גורדי שחקים בעלי מראה עתידני, רבים מהם עבור מדענים ומרצים באוניברסיטאות, וכן אתרים כמו פארק מים. לספרייה מדעית-טכנולוגית יש מעבדות מחשב המחוברות לאינטרנט הפנימי של המדינה, שעבור כמעט כל התושבים מנותקת מן הרשת העולמית.

המשלחת של העיתון שוכנה בווילה מפוארת של שיש לבן וזכוכית בשוליים הכפריים של הבירה, וקיבלה עידוד להסתובב בחצר באופן חופשי אחרי היציאה לסיורים ממושכים. בשני מקרים, שומר עם רובה אותת לכתבים לחזור לווילה, ושם קץ לטיולים הרגליים בשטח.

התעמולה בולטת בכל מקום, מכרזות וסיסמאות אנטי-אמריקאיות עד הצלילים הקבועים של הימנונים פטריוטיים, לעתים במתכונת רוק. המסרים מעלים על נס את שלושת הדורות של משפחת המנהיגים קים, שנשארו בשלטון יותר מ-70 שנה על ידי בניית מדינת משטרה והטמעה של מסירות דתית כמעט בקרב האוכלוסייה.

בבית חולים חדש לרפואת עיניים בעל חלון בועה ענק בדמות עין אנושית, מנהל קשרי החוץ קים און אה אמר שהמקום נבנה בשישה חודשים, וקים ג'ונג און ביקר בו ב-26 במאי 2016 בזמן הבנייה כדי "להציע הנחיות בשטח".

קים הציע, למשל, לשנות את הלוגו של בית החולים דמוי העין, ולהוסיף קו שני לגבות, אמר המנהל. קים גם בחר בירוק כצבע הפנימי העיקרי של בית החולים מפני שהוא מתאים לעיניים, והנחה את חנות המשקפיים בבניין לארגן מסגרות לפי מגדר ומחיר.

מידע על משך הבנייה ותאריכי הביקורים של המנהיג העליון היו נושאי תדרוך קבועים בביקורים במוזיאון, במתקן דולפינריום, במפעל, בבתי חולים ובבניינים אחרים.

סושי ב-100 דולר

האליטה נהנית מחיים טובים, מתקבל הרושם. מסעדת סושי בניהול השף האישי של המנהיג העליון לשעבר קים ג'ונג איל מגישה פלטות של דגים טריים ב-100 דולר. מרכול ברחוב קוונגבוק מציע מוצרים החל בתה מתוצרת מקומית וכלה בוויסקי יפני מיובא ב-70 דולר.

אנשים משחקים במשחקי וידיאו בטלפונים חכמים מתוצרת מקומית שנפוצים יותר ויותר, ונשארים מנותקים מהאינטרנט העולמי. אחד המלווים שלנו סיפר שיש הורים החוששים מכך שילדים מקדישים כה הרבה זמן לצג הקטן, ממש כמו הורים אמריקאים. קולטי שמש צצו בכל פיונגיאנג. הם מותקנים במרפסות של דירות, ומספקים למשפחות מקור אנרגיה חלופי, שמגן עליהן מהפסקות חשמל וחוסך תשלומים לחברת החשמל הממלכתית.

אף על פי שאנשי העיתון לא יצאו מפיונגיאנג, עובדי סיוע זר שיש להם גישה לאזורים אחרים במדינה מתארים סצנה שונה לגמרי. גם בשולי הבירה עצמה, הצניחה ברמת החיים בולטת. כתבי העיתון ראו איכרים התלויים בעגלות שוורים בשדות במרחק קצר מהדולפינריום וממרכזי המדעים.

כלכלת צפון קוריאה צמחה בשנה שעברה ב-3.9% לכ-32 מיליארד דולר, לפי הבנק המרכזי הדרום קוריאני, שמפרסם אומדנים על השכנה הצפונית בהעדר נתונים אמינים מפיונגיאנג. זו הצמיחה המהירה ביותר מאז 1999, לפי דרום קוריאה, וייתכן שהיא הסתייעה בהשקעה הממשלתית בתוכניות הנשק.

האסטרטגיה האמריקאית היא ללחוץ על קים באמצעות החנקת הצמיחה הזו על ידי עיצומים, כולל אי מכירת נפט לצפון קוריאה. האופי המפוקח של סיור כתבי העיתון מנע הסקת מסקנות לגבי פגיעותה של הבירה לעיצומים כאלו.

במהלך הביקור צייץ הנשיא טראמפ בטוויטר שהעיצומים החדשים גורמים לתורים ארוכים בתחנות הדלק בפיונגיאנג. עובד סיוע אירופי בפיונגיאנג סיפר לכתבי ה"ג'ורנל" שמחירי הדלק עלו במידה ניכרת מנובמבר 2016, אבל לא היו תורים בארבע תחנות דלק שראינו בסיור. בתחנה אחת, שבה המתנו 20 דקות בתקווה לקבל אישור לצלם, שתי מכוניות הגיעו כדי למלא דלק.

עיצומים לא יעזרו

רי ג'י סונג, כלכלן באקדמיה הצפון קוריאנית למדעי החברה, אמר שמדינתו ממוצבת היטב לעמידה בעיצומים, אחרי שעמדה מולם בצורה כזו או אחרת מאז תום מלחמת קוריאה. הוא נשמע מסתורי כשאמר שהמדינה תוכל להסתמך על בעלות ברית מפיקות נפט כדי לעקוף את העיצומים. "אשאיר לכם לנחש באילו מדינות מדובר", הוא אמר. כשהצענו כמה שמות אפשריים, כמו ונצואלה ואיראן, הוא חייך וחזר על תשובתו. בנוסף, הוא אמר, תוכנית הנשק הגרעיני כבר מאפשרת למדינה להפחית השקעה בנשק רגיל ולתעל את הכסף לפיתוח כלכלי.

"אי אפשר לפגוע במדינה הזאת בעיצומים", אמר דינג ג'יאנשנג, סוחר פחם סיני המתגורר בפיונגיאנג ונהנה מהופעה מוזיקלית של המלצריות במסעדת פיצה חדשה והומת אדם בעיר, על גדת הנהר טאדונג. הוא אמר שעסקי הפחם שלו משגשגים למרות עיצומי האו"ם על מכירת פחם לצפון קוריאה.

כתבי העיתון שוחחו עם רי סונג הו, מנהל "מפעל גביע הזהב", המייצר 700 חטיפים שונים, משקאות תוססים, לחם וממתקים, כולל עוגה שעליה מופיע טיל צפון קוריאני מוכן לשיגור. הוא אמר שניסיונו בימים הקשים בשנות ה-90 גרם לו להחליט על ייצור עוד מזון כדי לקזז את השפעת העיצומים. "מאז שהיינו ילדים, ידענו איך למצוא דרכים להסתדר", הוא אמר.

כמו כל החברות בצפון קוריאה, "גביע הזהב" היא חברה ממלכתית. מדיניות שהושקה ב-2013 מעניקה למנהלים כמו רי יותר סמכות לקבל החלטות, הוא אמר, וגם את החופש למכור עודפי ייצור ישירות ללקוחות לשם רווח נוסף.

הרבה מהבניין הוקדש לפעילויות אחרות. קומה גבוהה יותר, שעוצבה כמו מערה, מובילה לבריכת שחייה בסגנון טרופי עם עצי בננה אמיתיים. לדברי רי, יש בבניין שני חדרים שמוקדשים לשני ביקוריו של המנהיג קים במפעל.

השיחה איתו עוברת במהירות מייצור חטיפים להרתעה גרעינית. הוא משוכנע שאיום המלחמה יתפוגג אם ארה"ב תשלים עם עובדת היותה של ארצו מדינה גרעינית כעובדת חיים.

"יש לנו כעת את כל הנשק הגרעיני הזה שיגן עלינו. אני מאמין שבתוך כמה ימים יהיו חדשות על כך שארה"ב לא תתקוף אותנו, אבל אני לא יכול לומר מה הן יהיו", אמר רי.

בוושינגטון מנשבות רוחות מלחמה

64 שנים אחרי שהסתיימה מלחמת קוריאה, שבה נהרגו כ-2.5 מיליון בני אדם, רוחות מלחמה בין ארה*ב לקוריאה הצפונית מנשבות. לא מדובר עדיין ברוח פרצים, אך טפטוף הסתיו בבירת ארה"ב השלווה מבשר רעות. אווירה לוחמנית שוררת במסדרונות הבית הלבן. אנשים שעמם שוחחנו מעריכים ששינויי מזג-האוויר הללו עשויים להימשך כמה חודשים, הלוך ושוב, תוך שצפון קוריאה מבצעת שיגורים בליסטיים, מתגרה בשכנותיה סין ויפן, ותוקעת לארה"ב אצבע בעין בכל הזדמנות. הצפון קוריאנים בוחרים מועדים מדויקים, אם זה 4 ביולי או בדיוק כשנשיא סין שי ג'ינפינג מארח את מנהיגי רוסיה, ברזיל, הודו ודרום אפריקה.

קים ג'ונג און, הדיקטטור בצפון קוריאה, בלתי צפוי וקשה לפענוח. אין רציונליות שניתן לרתום לשם פתרון הדילמה. אך הפעם, להבדיל ממשברים קודמים, גם בצפון קוריאה לא מסוגלים לפענח את הנעשה בבית הלבן. האיש המשוגע אינו רק העריץ מפיונגיאנג. גם בדמוקרטיה החזקה בעולם יושב מנהיג מטורף המתגרה באחרים בטוויטר.

טראמפ הבטיח שהוא "יהפוך את אמריקה לגדולה שוב". האם התכוון לקיצוץ בהוצאות החוץ של המדינה, לבניית גדר בדרום, לשדרוג מעמד סחר החוץ או שהוא בכלל מתכנן מכת מנע צבאית ומהלך לשינוי משטר בצפון קוריאה? מי יודע.

בעיתונות האמריקאית התפרסם אתמול שנציגי צפון קוריאה באו"ם גיששו בניסיון לפגוש אנשי מכוני מחקר שמרנים הנתפסים כמקורבים לממשל הרפובליקאי. לפי ה"וושינגטון פוסט", הצפון קוריאנים ניסו ליזום מגעים עם ברוס קלינגר, אנליסט CIA לשעבר, העובד כיום כמומחה במכון השמרן הריטייג'. הוא השיב בשלילה. גם מומחים ומקורבים אחרים לממשל טראמפ שאליהם פנו הצפון קוריאנים, באמצעות נציגיהם בשווייץ, סירבו לשבת איתם.

עם זאת, אנשי המועצה לביטחון לאומי ובכירי המערכת הביטחונית האמריקאית כן נעזרים בגורמים אמריקאים בעלי קשרים עם הממשל הצפון קוריאני כדי להתכונן לשלב הבא. המסר המגיע מוושינגטון בימים אלה הוא של הכנה שקטה ומבלבלת לאקט של לחימה.

ה"אין דיפלומטיה" המוזרה הזו מכונה בארה"ב "Track one and a half". מדוע אחת וחצי? כי היא מתנהלת באמצע, בין הדיפלומטיה הרשמית ללא-רשמית. מהצד של צפון קוריאה נעשות פניות שקטות של גורמים רשמיים, אך מן הצד האמריקאי נעזרים אך ורק בגורמים חוץ ממשלתיים, בטח לא דיפלומטים או נציגי מדינה. אין כיום תנאים מינימליים לקשרים של ממש בין הצדדים. צפון קוריאה רוצה שהעולם יכיר בה כבמדינת גרעין, ככוח עולמי. ברור שאיש בוושינגטון אינו מוכן לשמוע על כך.

צפון קוריאה מפחידה את האמריקאים אחרי שבחודש יוני ראו בארה"ב שידורים בלופ של בחור צעיר, יהודי תושב אוהיו שהוחזר משם במצב צמח. "פשעו" של הצעיר, אוטו וורמבייר, היה שהסיר כרזת תעמולה ממסדרון במלון בפיונגיאנג ביומו האחרון של סיור סטודנטים. וורמבייר נצפה וצולם עומד על שתי רגליו, מתחנן על חייו במשפט פלילי הזוי לפני כשנה וחצי, ולאמריקאים היה ברור שהצפון קוריאנים הזינו אותו ברעל וגרמו למוחו ולגופו נזק בלתי הפיך. הוריו של וורמבייר אמרו השבוע בראיון ראשון לרשת פוקס שצפון קוריאה היא "מדינת טרור, הם רצחו את אוטו".

האם הבית הלבן רוצה מלחמה? יש אנשים בוושינגטון הסבורים שהם יכולים לשלוט בתזמון של פתיחת מערכה. טייסים אמריקאים מתמרנים במפרץ בין שתי הקוריאות לסין. ההתגרויות ההדדיות עשויות להוביל לאירוע אחד, צבאי, שיצית את האש.