ריצ'רד ת'יילר: החוקר שהשפיע על גביית המסים בבריטניה

כמו פרופ' דניאל כהנמן שזכה בפרס נובל לכלכלה עשור וחצי לפניו, גם ת'יילר מייצג את גישת הכלכלה ההתנהגותית שדוחה חלק מהנחות היסוד של מדעי הכלכלה ■ המחקר שלו השפיע על ראש ממשלת בריטניה לשעבר, דיוויד קמרון, שהקים יחידה מיוחדת ליישום חלק מההשערות של ת'יילר

ריצ`רד תיילר זוכה פרס נובל לכלכלה/ צילום מסך
ריצ`רד תיילר זוכה פרס נובל לכלכלה/ צילום מסך

פרופ' ריצ'רד ת'יילר הוא הנציג השני של גישת הכלכלה ההתנהגותית אשר זוכה בפרס נובל לכלכלה בעשור וחצי האחרון. קדם לו פרופ' דניאל כהנמן. העובדה ששני אישים אלה זוכים לפרס החשוב ביתור בתחום הכלכלה, כאשר מחקריהם סותרים רבים מההנחות המוקדמות של הכלכלה ה"אקדמית", מלמדת על היעדר ההסכמה ששורר בין חוקרי התחום בשנים האחרונות.

הן ת'יילר והן כהנמן דוחים את כמה מהנחות היסוד של מה שמכונה "מדעי הכלכלה", במיוחד בכל מה שקשור לקבלת החלטות. הכלכלה אשר נלמדת עד היום באוניברסיטאות בעולם, ולה נשבעים אמונים רוב הכלכלנים, מקבלת על עצמה את הנחת הרציונליות של קבלת החלטות. כך למשל, אם אדם מעדיף מצב א' על מצב ב' ואת מצב ב' על מצב' ג', הרי שהוא יעדיף את מצב א' על מצב ג'. בנוסף בני אדם מעניקים משקל סימטרי לאפשרות של רווח או הפסד.

בראשית שנות השבעים ערכו כהנמן ועמיתו בחוג לפסיכולוגיה אוניברסיטה העברית, עמוס טברסקי, סידרת ניסויים אשר הפריכו הנחות אלה. תוצאות אלה שימשו את כהנמן כדי לפתח את גישתו לפסיכולוגיה של קבלת החלטות, אשר סטתה במידה רבה ממה שהיה מקובל אצל הכלכלנים. ריצ'רד ת'יילר, אשר קיבל את חינוכו האקדמי באוניברסיטת שיקגו, קיבל את הטענה שהכלכלה יכולה ללמוד הרבה ממה שהמחקר הפסיכולוגי על התנהגות וקבלת החלטות יכול להציע. עבודתו ניסתה ליישם מסקנה זו על תחום המימון, גם בשוק ההון, אך גם בסוגים אחרים של פעילויות כמו בריאות או חינוך.

באחת העבודות המוקדמות שלו, בשנת 1985, ניסה ת'יילר להתמודד עם אחת התופעות הידועות מתחום שוקי ההון, התגובה לידיעות או אירועים חריגים אצל שחקנים בשוקי ניירות ערך. על פי המודלים המקובלים בתרות המימון, התנהגות רציונלית של משקיעים מחייבת לחשב מחדש את ההסברות לרווח והפסד מהשקעה בניירות ערך, על פי מה מכונה הסקה באייסנית, שבה יש משקל זהה לכל האירועים בעבר הקרוב והרחוק. ת'יילר הראה שבני אדם לא מתנהגים בדרך זו, ויוצרים מה שכלכלנים מכנים "תגובת יתר" שבה המשקל לאירוע המיידי, הלא צפוי, גדול יותר מכל אירוע אחר.

בשנת 2009 פרסמו ת'לר וקס סונשטיין את ספרם "Nudge" אשר מתורגם למילה "דחיפה". הספר עוסק בשאלה מה דוחף בני אדם בתחומים רבים, וכיצד יכולה המדינה לנצל את התובנות הפסיכולוגיות כדי לייעל ולשפר את השירות הציבורי ואת התפקוד של המנגנונים הציבוריים. במוקד הספר נמצאת שאלת קבלת ההחלטות. ת'יילר וסונשטיין זיהו מספר פעולות פסיכולוגיות אשר סוטות ממה שהכלכלה האקדמית מלמדת. תופעות כמו אפקט העדר, התבססות על דוגמאות פשוטות שבני אדם יכולים להבין מהר, ביסוס החלטה על נתונים מסוימים כי הם הכי זמינים, או ביסוס התנהגות על התנהגותו של מקבל ההחלטה, או התנהגות אחרים, בעבר.

גישתו של ת'יילר השפיעה על מי שהיה לפני עשור ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, אשר החליט להקים יחידה מיוחדת ליישום חלק מההשערות של תיי'לר במטרה לשפר את השירות הציבורי הבריטי. אחת הדוגמאות אשר זכו לתהודה הייתה לנסות לדרבן תשלום מס הכנסה בזמן על ידי ניצול תופעת העדר. משקי בית קיבלו משלטונות מס הכנסה מכתב שבו צוין כי הם אחד הנישומים האחרונים באזורם לשלם את המס. על פי פרסומים בבריטניה, הגבייה אכן עלתה בעקבות משלוחי מכתבים אלה.

אבי המושג "פטרנליזם ליברטריאני"

בעקבות גישתו לבעיות כלכליות, בתחומים כמו בריאות, נישואים, חיסכון וחינוך, ת'יילר המציא את המושג "פטרנליזם ליברטריאני", מושג המקפל בתוכו סתירה פנימית. התורה הליברטריאנית מתנגדת בתוקף להתערבות המדינה בכלכלה. על פי התורה הזו, השוק ישיג תמיד פתרונות טובים יותר, בעוד שהתערבות ציבורית רק תיצור עיוותים או תעמיק את אלה הקיימים. למרות זאת ת'יילר חזר על דעתו שאין שום סתירה בין הדברים. על פי דעתו, תפקיד הממשלה אינו להתערב, אלא לספק לאזרחים את המידע הדרוש כדי להגיע להחלטות נכונות, ובמקרה קיצוניים ליצור תוצאה של ברירת מחדל אשר תהיה מיטבית. בדרך זו גישת השוק נשארת שלטת, אך בדרך שמשפרת את תהליך קבלת ההחלטות.

יש לציין כי כהנמן, שממנו ת'יילר שאב השראה, לא ראה בכיבוד "כוחות השוק" חזות הכל, אולי מפני שבהכשרתו הוא פסיכולוג ולא כלכלן. בראיון שהעניק ל"גלובס" בשנת 2007, הסכים כהנמן שהמדינה צריכה לעתים קרובות להגן על הפרטים מפני הטעויות של עצמם, גם אם הדבר מחייב התערבות ממשלתית. ספק אם ת'יילר היה מקבל גישה זו. כך, למשל, הוא ראה בתוכניות הבריאות של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש דבר חיובי, אך ביקש להוסיף להן מנגנונים אשר יאפשרו להעמיד לרשות האזרחים מידע זמין, וגם פתרון של ברירת מחדל.

דוגמה נוספת הוא תחום החיסכון. ת'יילר הראה כי פרטים מקבלים החלטות כלכליות על פי מה שניתן להגדיר כ"חישוב מנטלי", כלומר הם עורכים חישובים בראשם ועל סמך אותם חישובים הם מגבשים דרכים לקבל החלטות. התוצאה הייתה שלא מעט פעמים החיסכון הפנסיוני נפגע מקבלת החלטות לקויה. ת'יילר ביקש גם במקרה זה ליצור מנגנון של ברירת מחדל, אשר יפתור את בעיית קבלת ההחלטות, לצד הנגשת המידע לחוסכים.