קרוביהם של נפגעי הטרדה מינית לא יוכלו לתבוע בשמם

על רקע גל העדויות של נשות תקשורת על הטרדה מינית, שאף הביא את אלכס גלעדי להשעות את עצמו מתפקידו כנשיא קשת, מעניין לשים לב לפסק דין שנתן לאחרונה בית הדין לעבודה והתייחס לזווית מעט שונה - הפגיעה של קרובי הקורבן והשאלה אם גם להם יש זכות לתבוע את המטריד.

מדובר בתביעה חריגה, מוזרה כמעט, שבה התובע לא טען כי הוא עצמו נפגע מינית, אלא כי רעייתו לשעבר הוטרדה מינית על ידי בכיר ממנה במוסד אקדמי מוכר וכי המוסד כשל בטיפול במקרה. האישה, מצדה, ביקשה לדחות את התביעה על הסף וטענה כי כלל לא הרגישה מוטרדת.

בתביעה שהגיש, כתב התובע כי אשתו לשעבר הוטרדה מינית על ידי בכיר במוסד האקדמי שהיא הייתה כפופה למרותו מ-2014, בתקופת נישואיהם. הבעל הוסיף וטען כי בין גרושתו לבכיר התקיימה מערכת יחסים הדוקה שכללה מפגשים ליליים ופגישות אינטימיות שונות. התביעה הוגשה לא רק נגד הבכיר, אלא גם נגד המוסד האקדמי והממונות על מניעת הטרדה מינית בו, בטענה שהמוסד האקדמי אינו ממלא את חובתו לחקור את המקרה ופועל שלא לפי הוראות החוק למניעת הטרדה מינית. התובע ביקש שבית הדין לעבודה יורה למוסד האקדמי לבצע חקירה של ההטרדה לכאורה, וימונה ממונה חיצוני ואובייקטיבי לצורך בדיקת העניין. הוא אף הגיש תלונה במשטרה בשל שיבוש הליכי הבדיקה, לשיטתו. הבעל טען כי מעמדו כתובע בבית הדין לעבודה נגזר מכך שיש לראותו כנפגע הטרדה מינית, כמתלונן בשם רעייתו לשעבר, ולכל הפחות כעד.

כל הנתבעים - המוסד האקדמי, בכיריו, וכאמור, גם רעייתו לשעבר של התובע - ביקשו מבית הדין לעבודה לסלק את התביעה על הסף. הם טענו שמדובר בתביעה קנטרנית שמטרתה לפגוע באישה כחלק ממסע רדיפה מתמשך שמנהל בעלה לשעבר נגדה. עוד טענה האישה כי בעלה לשעבר הפעיל לחצים כבדים במוסד כדי להביא לפיטוריה, חדר לפרטיותה בדרכים שונות, ביקש לפגוע בשמה הטוב ועוד.

שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב, חופית גרשון-עזריאלי, ונציגי הציבור עליזה הרפז ומשה רוזנבלום, קיבלו את טענות הנתבעים ודחו את התביעה על הסף, וקבעו כי התובע הוא בבחינת "מתעבר על ריב לא לו". "יגענו ולא מצאנו תביעות שהתבררו שיש בהן דמיון לתביעתו של התובע", כתבה השופטת והבהירה כי "דין טענתו של התובע כי יש לראותו כנפגע הטרדה מינית להידחות מכל וכול. מצאנו שטענת התובע שלפיה הוא עצמו נפגע הטרדה זרה ואף מנוגדת למטרתו העיקרית של החוק למניעת הטרדה מינית, הדאגה לקורבנות עצמם ולזכויותיהם, והסדרת הטיפול במעשי ההטרדות וההתנכלויות המיניות".

בית הדין לעבודה ציין כי התובע עצמו לא הוטרד מינית. "העובדה כי לעתים להטרדות מיניות יש השלכות רחבות היקף אין משמעה כי קורבן ההטרדה והסובבים אותו חד הם. כך גם אשר לטענת התובע כי יש לראות אותו ואת רעייתו לשעבר כ'מקשה אחת' מאחר שהיו נשואים זה לזה בתקופה שבה אירעו לטענת התובע ההטרדות. די בכך אם נאמר, כי משתמע מהטענה שהאישה היא חסרת רצון אוטונומי להביע דעתה לאחר שבעבר הייתה נשואה לתובע. ברור שלא ניתן לקבל עמדה זו, בפרט שעה שכיום עכורים מאוד היחסים בין השניים ורצונם אינו אחד", נאמר בפסק הדין.

לאחר שכתבה השופטת כי מדובר בתביעת סרק וכי אין שום דרך לאפשר לבעל לשעבר לנהל תביעה שכזו בבית הדין לעבודה, היא הבהירה כי "לאדם שהוא קורבן אמת של הטרדות מיניות, הסבור כי מעסיקו כשל בקיום חובותיו כדין לרבות החובה לברר ולטפל בתלונות קמה עילת תביעה לסעדים שונים לרבות פיצוי כספי. "אין זה המקום לדון ולהכריע בשאלה אם ניתן לכפות על מעסיק לקיים הליך בירור של תלונה על הטרדה מינית, אם לאו. מכל מקום, אין בכך די כדי להקנות עילת תביעה לכל דיכפין, ובפרט למי שמניעיו אינם זהים וייתכן שאף מנוגדים למניע נפגע ההטרדות עצמו. לסיכום, נקבע כי יש לסלק את תביעת הבעל הלכאורה מקורנן על הסף, הן בשל העדר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בתביעתו, והן בשל היעדר זכות עמידה לתובע.

לבסוף, בית הדין חייב את התובע לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים בסך 2,500 שקל.

האישה הנתבעת יוצגה ע"י עוה"ד נעמי לנדאו ואורן גרוס ממשרד נעמי לנדאו ושות'.