מנורת הקסמים

בין אירועי החנוכה למיניהם - המופעים, הקרקסים, התערוכות, ההצגות וכל היתר - בולט אירוע יוצא דופן: פסטיבל "מנורת לילה", שכולו מיצגי אור, ברוח החנוכה וחג המולד, הבאים להפיץ אור בעיצומו של החורף, כשהימים קצרים ביותר, הלילות מתארכים והחושך גובר. ייחודו של הפסטיבל לא רק באופי יוצא הדופן של מיצבי האמנות המוארים שלו, אלא גם במיקום: שכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב.

את הפסטיבל יזמו עברי באומגרטן, העוסק באמנות ובהפקת סרטי דוקו, שמצא בשכונה קסם בינלאומי נדיר (או כדברי שותפו יאשה: "בגלל שהוא מרגיש זר יותר בחברה נורמטיבית") ועבר להתגורר בשכונה עם שובו מלימודים בחו"ל, ויאשה רוזוב, מעצב גרפי ואמן שהגיע לשכונה לפני כמעט עשור, עם קבוצת אמנים שביקשו ליצור ולהשפיע במרחב מוזנח, תוך חקירת הקשרים שבין אמנות לחברה. השניים חברו זה לזה ויחד הגו את הפסטיבל שזכה בשיתוף פעולה עם עיריית תל אביב ועם חברת החשמל ובחסות של חברת דורם.

במסגרת הפסטיבל יוצגו כ-25 מיצבים ומיצגים, שרובם נוצרו על-ידי האמנים במיוחד עבור המקום שבו יוצבו. כך, למשל, עידו שרף יהפוך צלחות לוויין בשכונה למסכים, כשיקרין עליהן שידורי טלוויזיה מהמדינות שמהן מגיעים תושבים לשכונה, כגון אריתראה וסודן. היצירה של שיר רז תגלה את רכס הכורכר שעליו נבנתה השכונה על-ידי ביקוע קירות תמך, ונשות קולקטיב קוצ'ינטה יערכו טקס קפה מסורתי ו"סריגה תלוית מקום".

קוצ'ינטה הוא קולקטיב של נשים אפריקאיות מבקשות מקלט החיות בתל אביב ומייצרות מוצרים סרוגים כמו סלים, שטיחים ופופים, ומארחות בסטודיו שלהן לשיעורי קרושה, ארוחות מסורתיות וטקסי קפה. הפרויקט נותן לנשים אפשרות להרוויח ולהיחלץ מהמציאות הקשה של חייהן באמצעות יצירה המעוגנת בתרבות האפריקאית, שבעבורה הן מקבלות שכר הוגן ושירותים סוציאליים.

גם יצירות האמנות שלא נוצרו במיוחד לפסטיבל יוצבו בזיקה לאתרים ולהיסטוריה של השכונה. לדוגמה, "כנאפה", עבודתה של סיגלית לנדאו, תוצג בסמוך לבית הבאר של משפחת נבולסי. חלק מהיצירות יוצגו ברחובות ראשיים וחלקן יסתתרו בסמטאות צדדיות ואפלוליות. "חלק מהרעיון הוא שהמבקרים קצת ילכו לאיבוד ויכירו את השכונה דרך השוטטות בה", מסבירים יוזמי הפסטיבל, ומספרים שבשנים קודמות היו מבקרים שטעו וחשבו שמסיבות חג מולד מקומיות אינן אלא מיצג. בפסטיבל יחולקו מפות של הרחובות ובהן פריסת המייצגים. המפות גם יועלו לדף הפייסבוק "מנורת לילה".

נווה שאנן ידועה בהיותה שכונה שבה תושבים קשיי יום, עוני גדול, חסרי בית, זנות, סמים ושסעים חברתיים רבים. אבל פניה האחרות של השכונה מביעות מגוון בין-תרבותי נדיר. באיזו שכונה חיים בכפיפה אחת בני 38 מדינות שונות? באיזו שכונה ניתן להאזין לבליל שפות כה מגוון וליהנות מעושר קולינרי כה גדול?

לא תמיד הייתה השכונה עזובה ושכוחה מלב כמו היום. נווה שאנן הוקמה בשנת 1921, בעקבות פרעות תרפ"א, על-ידי יהודים מיפו. חזונם של התושבים היה להקים מרכז מתחרה לשרונה, השכונה הטמפלרית הראוותנית והמשגשגת מצפון. לשם הקמת השכונה נרכש שטחו של פרדס נרחב מבעליו, שיח' משכם. יתרונו של השטח, ששכן בסמוך לתחנת הכוח הראשונה בתל אביב, היה בהימצאותה של באר מים.

בעוד רחובותיה של שרונה עוצבו בצורת צלב, בחר האדריכל, יוסף טישלר, לתכנן את השכונה בצורת מנורה. עמוד התווך של המנורה נועד להיות רחוב לוינסקי, שממנו יוצאים הקנים - רחובות צרים, מעוקלים, המסתיימים בשדרות ירושלים (כיום הר ציון). תוכנית זו הושלמה רק כדי מחציתה, מכיוון שחברי הקבוצה לא הצליחו לרכוש את שאר השטחים. מאוחר יותר הפכה השכונה לגבול בין תל אביב ליפו. כך גם נוצר תוואי השטח שבראשית שנות ה-90 הפך לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, שהביאה לקריסת השכונה.

באומגרטן מסביר שבעיניו השכונה היא חיץ בין מרכז תל אביב לדרומה, אבל גם חיץ בין אירופה, לאסיה ולאפריקה. זו ללא ספק שכונה שהכול בה בתנועה - האוטובוסים, התושבים, מהגרי העבודה, הפליטים. מקום שכדברי רבים מתושביו, מי בערגה ומי בעצב: "אם הצלחת בחיים - עזבת אותו". למרות זאת, לאחרונה הפכה השכונה, שבה מתגברת תנופת הבנייה, למקום מגורים מועדף ולאמנים וליוצרים.

הפסטיבל הוא הזדמנות נפלאה להכיר את השכונה באספקטים הלא מדוברים שלה: הקולות, הטעמים והאווירה הייחודית. המבקרים יוכלו לחזות בהיערכות ובשמחה לקראת חג המולד וליהנות ממוזיקה אפריקאית וממסעדות מקומיות שנועדו לדיירי השכונה עצמם. גם הסצנה הקולינרית היא חלק מהפסטיבל, והמבקרים מוזמנים להתנסות בטעימה ממאכלים מרחבי העולם: המסעדה הפיליפינית מטגנת אגרולים פיליפיניים, האריתראית "חבש" מציעה אוכל אתיופי מסורתי, בר הבאו הסיני מציע אוכל סיני אותנטי ובר המוזג המיתולוגי מול התחנה המרכזית הישנה לשעבר מציע בירה, נקניקיות ונוסטלגיה מקומית.

השיח עם תושבי השכונה מרתק אף הוא. מעניין לציין, שבניגוד למתפרסם לעיתים בתקשורת, לא כל תושבי השכונה סבורים שיש לגרש את מהגרי העבודה והפליטים. בשכונה נשמעים גם קולות שמאמינים כי השכונה צריכה להוות בית לכל מי שמגיע אליה. בין התומכים בקול זה הם אנשי "אחותי", תנועה חברתית פמיניסטית הפועלת לקידום צדק חברתי, כלכלי ותרבותי ולהעצמת נשים ממעמד כלכלי חברתי נמוך (רחוב מטלון 70).

הפסטיבל יתקיים ב-14, 15, 16 בדצמבר, חמישי, שישי ושבת (23:00-18:00), הכניסה חופשית.