מה המשקיע הגדול בעולם עושה בנוגע למכסים של טראמפ

יחסית לאדם שמהרהר בהפסד אפשרי של 600 מיליארד דולר, ניקולאי טנגן נראה נינוח להפליא.

טנגן מנהל את מצבור ההון הגדול בעולם, קרן העושר הריבונית של נורבגיה, שהיקפה 1.8 טריליון דולר. כמחציתה מושקעת במניות ובאג"ח אמריקאיות - עם העדפה למניות. אם מערכת המסחר העולמית תתפרק לגושים שיופרדו על ידי מחסומי מכסים, טנגן חושש שהקרן עלולה לאבד יותר משליש מערכה, ככל שמצב הכלכלה העולמית יחמיר והאינפלציה תעלה. לתחזית הקודרת הזו דווקא קדמו ביצועים כמעט ללא שינוי השנה, בזכות חשיפת הקרן לאירופה, שהיוותה גורם מקזז.

● טבע במהלך פיטורים דרמטי: תפטר כ-3,000 עובדים
● קנצלר גרמניה החדש: "ישראל חייבת להישאר מחויבת לחוק הבינלאומי"

"יש מלחמה חמה ויש מלחמה קרה, ויש מלחמת טכנולוגיה ומלחמת סחר, ויש חלוקה רבה למקטעים", אומר מי שניהל בעבר קרן גידור. "לנוכח השפעת המצב על הצמיחה הכלכלית ועל האינפלציה, יש פוטנציאל להשלכות שליליות ביותר".

שאלת המפתח אם כן, היא מה אפשר לעשות כדי להתגונן?

תשובתו של טנגן: לא הרבה. "אי אפשר באמת להתגונן מפני התרחיש הזה", לדבריו. "הדרך שלנו היא פשוט לכוון לטווח ארוך במיוחד ולהיות מגוונים מאוד".

נכון שמשקיעים הצליחו היטב לרוב כשנתנו לזמן לעשות את שלו. ובנטרול אירועי קיצון כמו מלחמות, תיק עתיר מניות ניצח כמעט תמיד אג"ח, מזומנים ואינפלציה במאה האחרונה.

קוראים שדבקו במניות שלהם בשנות ה-70 האיומות, ב-1987, בקריסת הדוט.קום ובמשבר הפיננסי העולמי מכירים את המנטרה: אל תבדקו את ערך תיק ההשקעות שלכם כל דקה, אל תגעו בו, פשוט תייקו ושכחו. הכול יסתדר בסוף (אבל זכרו להשקיע מחדש דיבידנדים).

משקיעים שאינם נוהגים כמו טנגן, המחזיק מקפיא עמוס בגלידה ליד משרדו, עשויים להיות פחות רגועים בנוגע להפסדים אפשריים. באופן הגיוני הם לא יוכלו שלא לדאוג שהכול יסתדר בסוף, ולחכות בסבלנות עד שהדברים ישתפרו, כפי שיכולה מדינה לעשות.

נורבגיה למשל בחרה לחסוך את רוב רווחי הנפט שלה מהים הצפוני כדי לבזבז אותם מאוחר יותר, לאחר שהנפט יאזל.

גרוע מכך, ייתכן שזו תחילתה של תקופה חדשה. במאה ה-19 מניות לא היו ההשקעה הטובה ביותר, והאג"ח היו עדיפות על פניהן. ואמנם, אדוארד מקווארי, פרופסור לעסקים בדימוס מאוניברסיטת סנטה קלרה, גילה שמחירי המניות סיימו את המאה ה-19 נמוכים יותר משהיו בתחילתה. הרווח בכל המאה הזו היה מדיבידנדים.

מאחר שהנשיא טראמפ בהכרזת מכסיו מאזכר את העידן המוזהב של ארה"ב ואת הנשיא ויליאם מקינלי שכיהן באותו משבר של 1897, אולי ההיסטוריה מתהפכת שוב, והנכסים אמורים להיות הרבה יותר זולים.

ניהול אקטיבי הוא כלל זהב - תלוי למי כמובן

איני מסכים עם טנגן שאין מה לעשות מלבד לחכות. ישנן שתי אפשרויות עבור אלו שרוצים להתגונן מפני קריסה פתאומית של הסחר העולמי: השקעה בזהב ומסחר פעיל. וגם עם שתיהן יש בעיות גדולות.

(בהערת אגב: ישנה גם האפשרות של ני"ע ממשלתיים מוגנים מפני אינפלציה, TIPS, שמניבים תשואה של 2% לאחר אינפלציה למשך 10 שנים - אך מצבם יהיה רע בתרחיש של ריביות גבוהות לזמן רב יותר).

זהב הוא גידור קלאסי מפני אינפלציה שעלולה להתגבר בשל המכסים בטווח הקרוב. הוא גם נוטה להשיג ביצועים לא רעים כשהמחירים יורדים, מה שעשוי לקרות בשלב מאוחר יותר אם הכלכלה תתקשה.

זהב אמור להיפגע פחות ממניות מירידה בפריון היצרני שעלולה להתרחש עקב התמוטטות הסחר. הוא מוכר כמקלט ש"נהנה" מהלחצים הגיאופוליטיים שעולם רב-קוטבי מביא עמו.

על טנגן נאסר לקנות זהב עבור קרן העושר של נורבגיה, שהיא חלק מהבנק המרכזי של המדינה. אך גם אם היה רשאי לעשות זאת, הוא אינו חובב של הסחורה שאינה נכס יצרני המציע הכנסה או רווחים.

הדבר מצביע על הבעיה הקיימת עבור משקיעים: זהב משמש כסוג של ביטוח מפני דברים שמשתבשים. אך אם הכול יסתדר בסופו של דבר, הוא יהיה כנראה נטל על תיק ההשקעות, בדומה לתשלום פרמיית ביטוח. בהתחשב במידה שמחיר האונקיה כבר עלה - כ-60% מתחילת שנת 2024 - הרי שאם הכול יסתדר כשורה הזהב עלול לרדת משמעותית.

לתזמן את השוק? מסובך ולא בהכרח רווחי

גם מסחר אקטיבי הוא מסורבל עבור קרן רווחי הנפט (העושר), שבשל גודלה יכולת התמרון שלה היא כשל מכלית נפט ענקית. כמעט כל נכסי הקרן עוקבים אחר מדדים, ונותר רק חלק קטן שניתן להזיז על פי על שיקול דעתם של טנגן וצוותו. מהלך אחד שהצליח לה לאחרונה היה צמצום החזקה במניות טכנולוגיה אמריקאיות בשנה שעברה.

משקיעים קטנים יכולים להיות זריזים יותר - זוהי ברכה וגם קללה. אני מאמין שאפשר לנצח את השוק, במיוחד כשיש נהירה של משקיעים למהלכים פופולריים שמניעים את המחירים לקיצוניות בלתי סבירה.

אך תזמון השוק דורש זמן רב, שלרוב האנשים עדיף להשקיעו בעשיית רווחים או בבילוי עם ילדיהם. זה כרוך גם בנכונות לנטוש דעות ולשנות כיוון לנוכח תהפוכות. ובכלל, מתמטיקה פשוטה מדגימה את העובדה שלא כולם יכולים לנצח את השוק, שכן עבור כל קונה חייב להיות מוכר.

אפילו משקיעים מתוחכמים עם גישה למשאבים בלתי מוגבלים כמעט, מתקשים לעתים קרובות לתזמן את השוק - וטנגן מטיל ספק בכך שפעולה כזאת מניבה כסף, בהיותה "מאוד, מאוד קשה לביצוע".

אני מעריך את ההשפעה של מכסי טראמפ על הכלכלה כגרועה הרבה יותר ממה שמחיר המניות משקף, כך שסביר שנראה ירידות נוספות בעתיד.

אך אם טראמפ יחתום פתאום על שורת דילים עם מדינות ויבטל את רוב מסי היבוא או כולם, השקפה זו תהיה שגויה. השאלה אם לכם יש תובנה מוצלחת יותר לגבי אופן החשיבה של טראמפ מאשר לשוק בכללותו?

לרוב המשקיעים עדיף רוב הזמן לנקוט אסטרטגיית מעקב אחר מדדים פשוטה, בדומה לזו של טנגן - ולקוות שהכול בסוף יסתדר. אך קשה להישאר רגועים כשהשוק מיטלטל בצורה פראית כזו. לא כולנו הם טנגן, שניהל קרן גידור במהלך המשבר הפיננסי של 2008-2009. אולי הסוד הוא להחזיק תמיד גלידה בהישג יד.