נשיא ארה"ב מגיש: העולם כולו נגדנו

בעולם מלא צללים ואיומים, טראמפ אינו מחפש ידידים

טראמפ / צילום: רוייטרס
טראמפ / צילום: רוייטרס

מי בדיוק זקוק לדוקטרינות של ביטחון לאומי? האם ארץ צריכה להודיע ברבים את השקפת העולם שלה ואת משימותיה? במהלך מערכת הבחירות שלו, בשנה שעברה, דונלד טראמפ חזר והטעים עד כמה חשוב להסתיר את הקלפים מעין רואה. הוא לא יקדים להודיע מה הוא יעשה, אם ייבחר לנשיא.

זה היה כמובן הגיונו של איל נדל"ן, לא של מלך-פילוסוף. בין השאר, מפני שטראמפ - יהיו מעלותיו או התיימרותיו אשר יהיו - אינו מלך-פילוסוף. הוא קרוב הרבה יותר למעמד של קורא קריאות ביניים. 140 תווים הספיקו לו בהחלט, לפני שטוויטר הואילה להכפיל את המכסה.

אבל הוא מצא את עצמו אנוס על פי הדיבור. לפני 31 שנה, הקונגרס של ארה"ב החליט לחייב נשיאים להגיש דוח תקופתי על מצב העולם. זה היה רגע אחד לפני שהמלחמה הקרה התחילה לשכוך. בשנים הבאות, הדוח על מצב העולם היה עניין טבעי בשביל מנהיג "מעצמת העל היחידה". עם התמוטטות ברית המועצות לא היו עוד לארה"ב מתחרים של ממש. סין הייתה רבת פוטנציאל, אבל מכונסת בתוך הפרויקט עצום הממדים של בניית כלכלה מודרנית.

כל אחד מקודמיו, מרונלד רייגן ואילך, הגיש דוח כזה לאומה. השבוע בא תורו של טראמפ. המועמד שסירב לגנות את פלישת רוסיה לאוקראינה, מפני שאין הוא רוצה "להתחיל מלחמת עולם שלישית"; המועמד שייחל ל"יחסים מצוינים" עם רוסיה ועם ולדימיר פוטין; הנשיא שפלירטט עם רודנה הכול-יכול של סין, והתפעל מפולחן האישיות שלו ("הוא מלך סין") השמיע השבוע הצהרת כיוון לוחמנית במידה כזאת שאולי היסטוריונים של העתיד יראו בה את אקט הפתיחה של מלחמה קרה חדשה.

"מעצמות רוויזיוניסטיות"

נשיא ארה"ב אומר כי העולם נמצא עכשיו ב"עידן של תחרות עזה". מול ארה"ב מתייצבות שתי "מעצמות יריבות", סין ורוסיה, המנסות "לקרוא תיגר על השפעת אמריקה ועל עושרה".

למרבה העניין, נאום הנשיא תיאר את השתיים האלה "מעצמות רוויזיוניסטיות". זה מושג אשר שימש הרבה לתיאור מניעיהן של רוסיה הסובייטית ושל גרמניה העדיין-לא-נאצית, בשנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה. הן היו "רוויזיוניסטיות" במובן הזה שהן רצו "רוויזיה", או שינוי כיוון, של היחסים הבינלאומיים.

שתיהן היו המפסידות הגדולות ביותר של המלחמה. הן איבדו שטחים עצומים, שהיו מיושבים בקרוביהן האתניים. תחושת הביטחון שלהן נפגעה, וכמובן נפגעו גאוותם הלאומית ותחושת הערך שלהן. לא היה להן עניין בשימור הסדר העולמי החדש, שנוסד בוורסאי ב-1919. שתיהן רצו לחזור ולשרטט את גבולות אירופה.

שתיהן התנחמו זמן מה זו בחיקה של זו. גרמניה הדמוקרטית שלחה בחשאי את צבאה להתאמן על אדמת רוסיה, הרחק מעיניהן הבולשות של מעצמות ורסאי. ב-1939 הן התחלקו בפולין, שעצם קיומה העצמאי היה התוצאה הטריטוריאלית הבולטת ביותר של ורסאי. ביוני 1940, שר החוץ הסובייטי שיגר מברק ברכה להיטלר על כיבוש פריז. בסוף הן התנגשו חזיתית, וברית המועצות כבשה את חצי אירופה.

המלחמה על הסטטוס-קוו

"מעצמות רוויזיוניסטיות" הוא איפיון חמור. הוא אינו המצאה של צוות טראמפ. ב-2014 שני היסטוריונים ידועים התפלמסו על דפיו של כתב העת Foreign Affairs בשאלה "מיהו רוויזיוניסט". פרופ' וולטר ראסל מיד, אינטלקטואל בולט של הימין, כתב כי "סין, רוסיה ואיראן מעולם לא נתנו את ידן להסדר הגיאופוליטי שבא בעקבות המלחמה הקרה, והן מנסות למוטט אותו, בכוח גדל והולך". הן רוויזיוניסטיות, כתב מיד, באותו המובן שהן קידשו מלחמה על הסטטוס-קוו.

הוא כתב מה שכתב לפני שהתחוור תפקידה של רוסיה בערעור היציבות באוקראינה, לפני שצבא רוסי התפרש על אדמת סוריה, לפני שרוסיה עשתה יד אחת עם איראן כדי להציל את משטר אסד, לפני שאיראן מימשה חלום פרסי בן 2,500 שנה לכונן גשר יבשתי אל הים התיכון. התנהגותה של סין כבר הייתה ידועה. זה שנים שהיא עסקה בניסיונות התפשטות בים סין הדרומי ובים סין המזרחי.

לבנות חומה נגד הסינים

קריאת התיגר על ההגמוניה האמריקאית אינה מוגבלת לשאיפות טריטוריאליות. הנאום שקרא טראמפ מן הכתב (ונכתב ללא ספק בידי בכירי הביטחון הלאומי שלו, בהם שלושה גנרלים רבי-אנפין) כלל איפיונים חמורים של התנהגות סין בענייני סחר וזכויות אדם. סין, לצד יריבות אחרות, "גונבת קניינים רוחניים מארה"ב, שערכם מוערך במאות מיליארדי דולרים. גניבה של טכנולוגיה קניינית ושל רעיונות, שזה מקרוב נבטו, מאפשרת ליריבים לנצל את המצאותיהן של החברות החופשיות".

לשון אחר, יריבותיה הלא-חופשיות של ארה"ב מסכנות אותה לא רק בטיליהן ובאוניות המלחמה שלהן, כי אם באמצעות סוכניהן וק**נייניהן.

הסינים עשו שורה של ניסיונות כושלים לרכוש חברות טכנולוגיה אמריקאיות מתקדמות. הם מכריחים זה שנים תאגידים אמריקאיים, הרוצים לעשות עסקים בתחומי סין, לוותר על זכויות היוצרים שלהם. מאות אלפי סטודנטים סיניים לומדים באוניברסיטאות אמריקאיות ורוכשים דריסת רגל במחקר ובפיתוח. הגיע הזמן לא רק לבנות חומה כדי לעצור מהגרים מקסיקאיים קשי-יום, אלא לשים קץ לתנועתם החופשית של אנשי עסקים ושל מדענים סיניים, מאמין נשיא ארה"ב.

טריליון דולר נגד 30 מיליארד

כיוצא בזה, הנשיא דיבר על ההתרחבות הפנומנלית של ההשפעה הכלכלית הסינית בעולם, ועל תוצאותיה הפוליטיות. "סין משתמשת בפיתויים כלכליים ובעונשים" וגם ב"איומים צבאיים במשתמע", כדי לכפות את העדפותיה הפוליטיות על ארצות זרות. "השקעות התשתית של סין ואסטרטגיות הסחר שלה משמשות את שאיפותיה הגיאופוליטיות".

כמובן, קשה להתלונן על סין שהיא עושה שימוש בכלים הנתונים לה מתוקף הצלחותיה הכלכליות. סין מבטיחה להשקיע טריליון (אלף מיליארד) דולר בפיתוח תשתיות במסגרת פרויקט "דרך המשי", שהיא מקווה למתוח בעיקר לאורך אסיה ולרוחבה, אבל גם על פני האוקיינוס ההודי ואפילו מעבר לאטלנטי.

טראמפ עצמו הראה בנאומו מדוע ארה"ב אינה מסוגלת להתחרות בנדיבות הסינית. הוא התלונן על קודמיו, שהקדישו תשומת לב מופרזת לעולם החיצון על חשבון פיתוח תשתית בארה"ב גופה. תקציב סיוע החוץ השנתי של ארה"ב עומד על 30 מיליארד דולר, וטראמפ מתכנן לקצץ אותו, וגם לקצץ את מצבת כוח האדם של מחלקת המדינה המוציאה את סיוע החוץ אל הפועל.

בעולם רב היריבים הזה, שסכנות חסרות תקדים אורבות בו מעבר לכל פינה, נשיא ארה"ב אינו שוקד במיוחד על מציאת בעלי ברית. סוף סוף, במערכת הבחירות שלו הוא תיאר את נאט"ו, הארגון המדיני החשוב ביותר של הדמוקרטיות המערביות, "מיושן". הוא הגיב בהתלהבות על פרישת בריטניה מן האיחוד האירופי, שאיימה על עצם הרעיון של שותפות הגורל המערבית. הוא הסתלק מאזור הסחר החופשי של האוקיינוס השקט, שנועד להיות משקל נגד להגמוניה הסינית.

נשיא ארה"ב הודיע השבוע שהעולם כולו נגד אמריקה, אבל אמריקה תסתדר גם בלי ידידותו.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988