17 שקל בשנה לאזרח - כך מתקצבת המדינה את הספורט ב-2018

משרד הספורט הוא הזניח והמוזנח מבחינה תקציבית - עם תקציב שנתי של 146 מיליון שקל ■ האם אפשר לשבור את מעגל ההזנחה הזה?

מירי רגב  / צילום: עודד קרני
מירי רגב / צילום: עודד קרני

משרד התרבות והספורט הוא ללא תחרות המשרד הטוב ביותר בישראל מבחינת רעש ויחסי ציבור פוליטיים שאפשר להשיג, ביחס לכמות הכסף שיש לשר שלו ביד. גם ב-2018 מירי רגב תייצר המון כותרות בענייני תרבות וספורט, וכמעט תצליח להשכיח שהיא מחזיקה במשרד זניח ומוזנח במונחים תקציביים - משרד התרבות והספורט יושב על 0.2% בלבד מתקציב המדינה לשנת 2018. זה מה שהמדינה חושבת על תרבות וספורט.

אנחנו נדרשים לתקציב הספורט הרבה לפני שאנחנו מדברים על חוסר יכולת להביא הישגים. המדינה משקיעה בשנת 2018 בממוצע 85 שקלים מתקציבה בכל אזרח בספורט. שתיים וחצי מנות שווארמה. בפועל המצב פחות טוב: אם מנכים 580 מיליון שקל מכספי הטוטו, שאינו נכלל למעשה בתקציב המדינה, הרי שנשארנו עם תקציב ספורט של 146 מיליון שקל בשנה בלבד - ובמלים אחרות המדינה משקיעה בכל אחד מאזרחיה 17 שקלים בשנה בממוצע בספורט. ירדנו לחצי מנה שווארמה.

בתרבות משקיעה המדינה בממוצע בכל אזרח כ-120 שקלים, בחינוך 6,550 שקל בכל אזרח בממוצע. ככה נראה המשולש חינוך-תרבות-ספורט בישראל. משולש עם צלע ורבע.

כסף לכדורגלנים

ספורט לא באמת חשוב למדינה שמתייחסת אליו ככה בתקציב שלה. אולי המדינה ויתרה כבר על סעיף הספורט בתקציב לאור הגידול בכספים שמגיעים אליו מהמגזר הפרטי. אלא שהכספים של בעלי ההון מגיעים לכיסם של ספורטאי עילית בודדים. הוא מועבר למשכורות של שחקני כדורגל וכדורסל מקצועניים, חלקם הגדול אפילו לא שחקנים מקומיים. מיטש גולדהאר, יעקב שחר ואלונה ברקת מוציאים בסביבות 120 מיליון שקל ביחד מכיסם בכל שנה. כמעט כמו תקציב משרד הספורט כולו.

מילא הם, זו זכותם. הפשע הכי גדול הוא של העיריות ששמות כמעט את כל תקציבי הספורט שלהן בקבוצות הייצוגיות של העיר. גם במקרה הזה של העיריות המדינה לא אוכפת כסף ציבורי שנזרק ברובו על משכורות של שחקני כדורגל וכדורסל וקבוצות העילית של העיר.

ברור ששמיכת התקציב קצרה, ושקודם צריך להגן על הגבולות ולדאוג לתרופות לפני שעולים למונדיאל. אבל זה תמיד יהיה הטיעון. בכל המדינות המפותחות תרופות וחינוך ותחבורה חשובים יותר מספורט, אבל לספורט יש מקום הגיוני בעוגת התקציב.

איך יוצאים מהמעגל הזה של תת-השקעה בספורט? אפשר להסתכל קצת מה קורה בחוץ. בכל מדינה מתקדמת (בוודאי מדינות ה-OECD) לספורט יש מעמד תקציבי, ברמה ההישגית והחובבנית. כי בעולם החופשי הישגים באולימפיאדה וציבור שפעיל גופנית הם מצרך קריטי לתחושת ה-feel הלאומי, ובעיקר ליכולת של המדינה לסייע לציבור בהתמודדות עם מניעת מחלות, השמנה וכו'. להשקעה הזו יש הצדקה כלכלית בעוגת התקציב - היא מאפשרת למדינה להקטין עלויות של מניעה וטיפול במחלות, הוצאות הביטוח הלאומי וכו'.

בבריטניה המדינה הכניסה לספר התקציב ב-2016 תמריצים לגופים מסחריים "בעייתיים" שיופנו לצורך ספורט בבתי הספר. למשל, תעשיית המשקאות הקלים - במידה ותעמוד ברפורמות שקבעה הממלכה על הפחתה בכמות הסוכר, תקבל הקלות מס משמעותיות. את הכסף, שמוערך ב-520 מיליון ליש"ט בשנה מתחייבת הממלכה להשקיע בספורט בבתי הספר וביצירת "מועדון ארוחת בוקר" ב-1,600 בתי ספר, להגשת מזון בריא לתלמידים.

ההשקעה נעה גם לספורט התחרותי. בבריטניה פרסמו לאחרונה את התקצוב של 16 הענפים האולימפיים לקראת משחקי טוקיו 2020. נכון, זו בריטניה, מעצמת ספורט, ובכל זאת. הממלכה תומכת בענפים האולימפיים בלבד במעגל השנים 2017-2020 בהיקף של 345 מיליון ליש"ט, מתוך זה 70.8 מיליון ליש"ט בספורט פראלימפי (נכים). בענף החתירה בלבד משקיעים הבריטים 32 מיליון ליש"ט (150 מיליון שקל), בקאנו 19 מיליון ליש"ט, באתלטיקה 27 מיליון, באופניים 25.9 מיליון וכך הלאה. רק בספורט, לא כולל תשתיות ובניית מתקנים לענפים הללו. הסכומים הללו לא קשורים להשקעה נוספת של המדינה בספורט כולו. מאיפה מגיע הכסף? המודל מזכיר דווקא את זה הישראלי: שליש מכספי מדינה והיתרה מכספי הלוטו. לא המצאנו כלום חוץ מכמות ההשקעה האפסית.

זו לא רק המדינה. גם ההורים משקיעים מכיסם בספורט כחלק מתרבות שחובה מבחינתם לקיים אותה. לצד תרבות המסעדות והשפע. בסקר שנעשה לאחרונה במכללת יוטה נמצא כי ההוצאה הממוצעת של הורים לילדים בגילאי 8 ומעלה המשתייכים למסגרות ספורט תחרותיות בארה"ב עומדת על 2% מההכנסה השנתית שלהם. בתרגום לכסף - 2,292 דולר הוצאה של הורה על ילד בשנה עבור ספורט תחרותי. במקרים מסוימים, כך לפי הסקר, ההוצאה השנתית על "ילד ספורטאי" מגיעה ל-10% מההכנסה של אותו משק בית.

תעשיית הספורט לגילאי ילדים בארה"ב מגלגלת 15.3 מיליארד דולר בשנה, כמעט כפול לעומת עשור קודם לכן. בישראל ההשקעה נמוכה לא רק בגלל שספורט נדחק לשולי סדרי העדיפויות של התקציב המשפחתי, אלא גם מאחר שכמות הספורטאים התחרותיים נמוכה מאוד (כ-96,260 ספורטאים, לפי בדיקת "גלובס" נכון לקיץ 2016 - כ-1.2% מכלל האוכלוסייה).

אז מה עושים?

מה אפשר לעשות? יש כמה דברים.

א' - להפריד את משרד הספורט מהתרבות לגוף עצמאי. אז יהיה עוד שר, בסדר, אבל כמהלך הצהרתי המשרד הזה יהיה עם מנוף משמעותי יותר לקיום ספורט ולהשגת תקציבים. גם השר יוכל לנהל סדר יום שכולו ספורט ולא יהיה עסוק 75% מהזמן התקציבי שלו בתרבות. הוא לא יוכל להזניח את הספורט מאחר וייבחן פוליטית רק על עשייה בתחום זה.

ב' - לקבוע מנגנון שיפקח על כספי ציבור שמנותבים לספורט באופן הגיוני - למשל, שעירייה תתחייב לשים מאצ'ינג של (לפחות) שקל על כל שקל שהיא משקיעה בספורט תחרותי או בקבוצה עירונית - גם למטרות של ספורט עממי ותשתיות. לתושבים ככלל לא ייצא כלום מעוד קבוצת כדורגל שנתמכת במיליונים על ידי העירייה.

ג' - להפנים. עם השקעה של 17 שקל בשנה באזרח בספורט (חמישה דולר) - בתחום הזה לפחות ישראל מזכירה היא הרבה יותר מדינת עולם שלישי מאשר מדינת OECD.

למה ערוצי הברודקאסט משקיעים בספורט בטלוויזיה?

למה ערוצי ברודקאסט מוכנים להשקיע כל-כך הרבה כסף על שידורי ספורט? כי בסופו של דבר השידורים הללו מוכיחים את עצמם ומחזירים את הכסף. בארה"ב פרסמו את נתוני התוכניות הנצפות ביותר לשנת 2017, והתשובה חד-משמעית: מתוך 50 התוכניות הנצפות ביותר בשנה החולפת - 38 הם שידורי ספורט, כולל 23 מתוך 25 התוכניות הנצפות ביותר.

המשדר הנצפה ביותר ב-2017 היה הסופרבול ששודר ברשת FOX וגרף 111.32 מיליון צופים.

באירופה התמונה דומה. בספרד 43 מתוך 50 התוכניות הנצפות ביותר השנה היו שידורי ספורט, כולל כל 18 התוכניות הראשונות בדירוג. מתוך 43 תוכניות הספורט הנצפות 42 הם שידורי כדורגל ורק אחד הוא שידור טניס.

האירוע הטלוויזיוני הנצפה ביותר של השנה בספרד במונחים של נתח צפייה הוא גמר ליגת האלופות בין ריאל מדריד ליובנטוס שרשם 56.9%.

הספורט בספרד מהווה 10.3% מכלל השידורים בברודקאסט. אבל לא רק זה - שידורי הספורט השתלטו גם על צפיית הפרימיום: בספרד 18.3% מכלל השידורים בערוצים בתשלום הם שידורי ספורט.

כמה שקלים המדינה משקיעה בכל אזרח בשנה (לפי תקציבי המשרדים 2018):

ביטחון 8,411 שקל

חינוך 6,550 שקל

בריאות 4,764 שקל

תחבורה 2,254 שקל

חקלאות 235 שקל

קליטת עלייה 225 שקל

הגנת הסביבה 134 שקל

תרבות 118 שקל

שירותי דת 77 שקל

תיירות 36 שקל

ספורט 17 שקל