החודש המבטיח ביותר בתולדות נשיאות טראמפ התהפך על ראשו

התנהגותו של טראמפ מביאה את השיח על כהונתו למחוזות הרפואה למרות, ואולי בגלל, הצהרתו הבלתי נשכחת: "אני גאון יציב"

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

כמה זמן זה עוד יכול להימשך ככה?

קשה להחליט אם לשאלה הזו יש תוקף אנליטי, או שהיא משולה לאנחה קורעת לב, או שהיא משקפת משאלת לב. הקורא מוזמן לבחור.

הנרטיב של סוף חודש דצמבר היה אולי המבטיח ביותר בתולדות נשיאותו של דונלד טראמפ. הנשיא חתם סוף סוף את שמו על חקיקה מרכזית, שהגיש לו הרוב הרפובליקאי בקונגרס: רפורמת המס, שהייתה בבת עינו של טראמפ בחודשים האחרונים.

מאחר שהקלות מס היו גם בבת עינה של המפלגה הרפובליקאית ב-40 השנה האחרונות, השתרר הרושם שהנשיא וצמרת מפלגתו בקונגרס מצאו סוף סוף נוסחת עבודה משותפת - ואת מקום הרעש היומי הבוקע מן הבית הלבן תחליף עבודת יצירה. בפוליטיקה הדמוקרטית, יצירה פירושה חקיקה.

נשיא אפקטיבי יוזם חקיקות ועושה להן נפשות, לא רק בקונגרס, אלא בייחוד בדעת הקהל. נשיא אפקטיבי מגבש סדר יום, ומתמקד בהוצאתו אל הפועל. לשם כך הוא מחזיק ליגיון של יועצים ושל עוזרים. אחת הקלישאות המפורסמות והשחוקות של התהליך הפוליטי היא זו המדברת על הצורך "להתמקד על המסר". לשון אחר, נשיא המנסה להצליח משתדל להמעיט את הסחות הדעת.

טראמפ יצא אפוא במצב רוח מרומם אל פגרת סוף השנה הארוכה והמיוחלת, במועדון הגולף הפרטי שלו בדרום פלורידה. זו הייתה הזדמנות לטעון מצברים, וגם לשתוק. אמריקאים אינם זקוקים לפוליטיקה בתקופה שבין ערב חג המולד לראש השנה.

כפתור גדול, כפתור קטן

ואז הנשיא חזר הביתה, והכול התהפך על ראשו, במהירות מסחררת ולא מבוקרת. הוא פלט סדרה אינטנסיבית במיוחד של ציוצים, אשר כללו את ההתרברבות ש"הכפתור הגרעיני" שלו גדול יותר מן "הכפתור הגרעיני" של שליט צפון קוריאה, קים ג'ונג און. אחד העיתונים החשובים המעטים הנוטים חסד לנשיא, "וול סטריט ג'ורנל", בבעלות רופרט מרדוק, הצליף בטראמפ במאמר מערכת:

אפשר שעלה בדעתו של מר טראמפ שזה חיווי שנון של השוואה בין גברויות - אבל זו דוגמא מדוע רבים אפילו בין מצביעי מר טראמפ תוהים אם יש לו מידה כלשהי של ריסון עצמי. הוא התגרה (trolling) בדיקטטור ועסק באותה השעה בהתרברבות עצמית, מה שמקטין את קומתו של הנשיא".

לגופו של עניין, עורכי העמודים האדיטוריאליים של העיתון הזהירו, כי הנשיא שומט את הקרקע מתחת למאמציהם של "יועציו העיקריים, ושל אנשי ממשל, העובדים יום ולילה כדי לצמצם את האיום מבלי להיזקק למלחמה. אם מר טראמפ יוכרח יום אחד לתקוף את צפון קוריאה, עליו לזכות באמון העולם שהוא עושה כן מפני שאין עוד מנוס, לא מפני שהוא חושב שיש לו כפתור גדול יותר".

הנשיא רגיל לתאר את התקשורת כ"חדשות כוזבות" (fake news). אבל הוא מעולם לא העניק איפיון כזה לכלי התקשורת בבעלות ידידו ובעל בריתו מרדוק. "ניו יורק פוסט" מבית מרדוק הוא העיתון הראשון, המונח על שולחנו בבוקר זה שנים רבות. פוקס ניוז של מרדוק ובניו היא האכסניה הטבעית והאוהדת ביותר של טראמפ.

מאמר המערכת בספינת הדגל של מרדוק, מן העיתונים המיוחסים ורבי ההשפעה ביותר בעולם, בא אפוא כסטירת לחי מצלצלת במיוחד, כולל מסקנת המאמר, שהתנהגותו של טראמפ מחזקת את סיכויי הדמוקרטים לכבוש את בית הנבחרים מידי הרפובליקאים בבחירות שיהיו בעוד עשרה חודשים. הסקרים מראים, כי לדמוקרטים יש יתרון ארצי של 12%.

סטיב ומלחמתו ב"גלובליסטים"

עוד לפני שהדי הכפתור הגרעיני הספיקו להימוג צנחה הפצצה הגדולה מתוך תרמילו של מייקל וולף. כתב ותיק של סנסציות ושל סיפורים אנושיים, וולף כתב ספר על שנת נשיאותו הראשונה של טראמפ.

שיטות עבודתו של וולף הועמדו בספק, לפחות באופן חלקי, וכיוצא בזה גם צדדים מסוימים של הגינותו העיתונאית. אבל מקור המידע העיקרי שלו היה יודע דבר מאוד: סטיב באנון, האיש שנקרא להציל את מטה הבחירות של טראמפ מהתמוטטות בסוף קיץ 2016; ונגמל בעין יפה, כאשר הנשיא החדש מינה אותו ל"אסטרטג הראשי" של הבית הלבן, כהונה שמעולם לא הייתה קיימת לפניו.

במשך חודשים אחדים, העיתונות ניסתה לתאר אותו ככוח מאחורי הקלעים, בבחינת "הנשיא בפועל". הוא אמנם מילא תפקיד מכריע בשכנוע הנשיא להסתלק תחילה מהסכם הסחר החופשי של האוקיאנוס השקט, ואחר כך מהסכמי האקלים של פריז. הוא קידש מלחמה על "הכנופייה הגלובליסטית" בבית הלבן ובממסד הרפובליקאי, הטיף ל"פטריוטיות כלכלית", וקיבל עליו את המשימה לחזור ולהזכיר לנשיא מי הם תומכיו.

באנון סולק מן הבית הלבן שישה חודשים אחר כך. מקורבי הנשיא האמינו, שהוא מקור ההדלפות העיקרי לעיתונות, והוא משרת פחות את הנשיא ויותר את עצמו. ספרו של וולף מאמת את החשד הזה במידה מפתיעה. באנון פתח את פיו ואת סגור לבו, והזין את וולף בעובדות, באנקדוטות ובמיוחד באיפיונים של הנשיא ושל בני משפחתו.

סקרנות המניבה ידע

הרכילות מסמרת שיער, אבל אינה מענייננו כאן. תהיה הדעה על עיתונאיותו של וולף ועל האתיקה שלו אשר תהיה, הסכמה כמעט כללית השתררה בימים האחרונים, שספרו משקף עובדה מכבידה אחת: ממשלת ארה"ב מסורה עכשיו בידי אדם, הנעדר ידע, או סקרנות המניבה ידע; משולל עניין או כושר ריכוז; חסר יכולת אינטלקטואלית; ואולי גם חסר יציבות נפשית.

אנחנו יודעים זה זמן מה, שהסכנה הגדולה ביותר האורבת למעמדו של הנשיא ולרצינותו נובעת מציוציו ביום שבת בבוקר. ספקולציה אחת קושרת את אובדן העכבות בהיעדרם של איוונקה ושל ג"ארד, בת הנשיא ובעלה, השומרים שבת.

היה ברור למדי שהנשיא, מהיותו נטול כישרונות הבלגה, לא יבליג על ספרו של וולף, שיצא לחנויות ביום ו", וזינק מיד אל ראש רשימת רבי המכר. בשבת בבוקר הוא העניק לוולף את תואר הגנאי האולטימטיבי במילונו, total loser, אף כי נראה שזה התואר הפחות ראוי לעיתונאי, שמכר בשעה אחת יותר עותקים ממה שאחרים מתקשים למכור בשנה, או בעשר, או במאה.

הוא הוסיף את המלים, העומדות להיזכר כנראה עד אחרון כל הימים: "אני גאון יציב".

קשה לדעת מה עוד אפשר להגיד על דונלד טראמפ שעדיין לא נאמר. השאלה אינה עוד אם הוא ראוי או כשיר להיות נשיא. בעל טור ימני ב"ניו יורק טיימס", רוס דאוות"אט (Ross Dowthat), כותב הבוקר, כי "השאלה עכשיו היא ארגונית, ניהולית ופסיכולוגית: היוכלו האנשים הסובבים את דונלד טראמפ לעקוף את נכותו בהצלחה מספקת, כדי למנוע את חוסר כשירותו מלחולל אסון היסטורי?

השאלה אינה עוד פוליטית או מפלגתית. השאלה היא רפואית. מה ייעשה בנשיא לגיטימי בהחלט, שאינו מסוגל למלא את הכהונה שאליה נבחר. שום דבר לא הכין את אמריקה להתמודדות עם השאלה הזו.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988