הגפרור שהצית את המחאה באיראן: מיליוני משקיעים מרומים

קריסתן של חברות פיננסיות שהציעו תשואות עתק אך פשטו רגל על רקע השקעות גרועות ושחיתות, תדלקה את ההפגנות שתפחו לאתגר הגדול ביותר של הממשל האיראני מאז 2009

מפגינים בטהרן / צילום: רויטרס
מפגינים בטהרן / צילום: רויטרס

הקריאה למחאה באה באמצעות קבוצה ביישום הטלפון החכם טלגרם. יונס, רואה חשבון בן 42 בחברת יבוא זעפרן, כמו מרבית אלף חברי הקבוצה, איבד את חסכונותיו כאשר חברה פיננסית שהבטיחה תשואות עתק פשטה רגל על רקע השקעות גרועות ושחיתות.

יונס, שמתגורר בעיר משהד שבצפון-מזרח איראן, השתמש בכל כספיו ולווה כסף מהמעסיק שלו כדי להשקיע כ-20,000 דולר. החברה הציעה תשואות של עד 27%, 15 אחוזים מעל מה שהבנקים הציעו. יונס אמר שהוא קיבל חזרה רק 20% מההשקעה שלו.

"כולנו איבדנו הון ולאף אחד לא אכפת", אומר יונס, שביקש להסתיר את שם משפחתו מן ה"וול סטריט ג'ורנל" מחשש מתגובת הרשויות. הוא אומר שחברת ההשקעות נהנתה כנראה מגיבוי של הבנק המרכזי האיראני. "למה שלא נשקיע כסף בחברה שקיבלה אישור ורישוי של הממשלה?" הוא מוסיף.

מחאות על הפסדים של מוסדות אשראי שהפיקוח עליהם רופף, שפגעו במיליוני איראנים, התנהלו לכל אורך 2017. התרעומת הזו הגיעה לשיא ב-28 בדצמבר, באירוע המחאה שבו השתתף יונס ואחרים כמוהו, והצית את התבערה הגדולה ביותר שהייתה באיראן מאז 2009.

המחאות על הונאות פיננסיות התרחבו במהירות למחאה רחבה יותר על הכלכלה שלא מילאה את הציפיות, בייחוד אחרי הסכם הגרעין המפורסם מ-2015 שהקל את העיצומים המערביים אבל לא תרם הרבה לשיפור ברמת החיים.

איראנים רבים יצאו לרחובות כדי למחות על עליות המחירים ועל המדיניות הכלכלית של הנשיא חסן רוחאני שנחשב לאיש מרכז. מהר מאוד המחאות התדרדרו להפגנות נגד המשטר האיראני, והמפגינים קראו להדחת המנהיג העליון האייאטולה עלי חמנאי. הממשלה פרסה כוחות ביטחון כדי לרסן את המפגינים ועצרה יותר מ-4,000 בני אדם. יותר מ-20 נהרגו ברחובות ועוד שלושה במרכזי מעצר.

חמנאי האשים בהתקוממות את אויבי המדינה, כולל ארה"ב, ישראל ומתנגדי המשטר האיראנים בחו"ל. ביום ג' שעבר הוא הכיר לראשונה בכך שחלק מהמחאה נבע ממצוקה לגיטימית, וקרא לממשלה לטפל בה, ובכך העביר את האחריות לידיו של הנשיא רוחאני.

גל המחאה הממושך ביותר בעשור

גל המחאה שמערער את יסודות המשטר הוא הממושך ביותר שבפניו ניצבו הרשויות באיראן זה כמעט עשר שנים, מאז שמיליונים יצאו לרחובות ב-2009 בטענה שהבחירות לנשיאות שבהן ניצח אז מחמוד אחמדינג'אד היו מוטות נגד יריבו הרפורמיסטי.

בימים האחרונים שככו המחאות, אבל הבעיות של מעמד העובדים שהצמיחו אותן נותרו בעינן, כולל אינפלציה דו-ספרתית, שיעור אבטלה של 12% והתפיסה ששחיתות מערכתית שוללת מן הרוב את העושר של המדינה.

הכלכלה האיראנית, שסבלה מהעיצומים הבינלאומיים, מניהול כושל מבני ומהסטת כספים לשדות הקרב של סוריה, עיראק ותימן, מצויה בקשיים זה שנים. עסקת הגרעין העלתה את הצמיחה הכלכלית - קרן המטבע הבינלאומית צופה 3.8% השנה - אבל לא פתרה בעיות בסיסיות.

בשנה האחרונה, עובדים שבתו במפעלי תעשייה ואנרגיה ובמפעלי סוכר, מלט וצמיגים. הם התלוננו שלא קיבלו שכר או קצבאות פנסיה במשך חודשים.

רוחאני גרם לסערה בתחילת דצמבר, כאשר הוא חשף את פרטי התקציב הממשלתי המוצע שלו, והראה שמיליוני דולרים הוקצו למוסדות דת ולמשרדי כוהני דת שמחוץ לשליטת הממשלה. משמרות המהפכה קיבלו כ-8 מיליארד דולר. בו זמנית, הוא הזהיר שקצבאות למיעוטי ההכנסה יקוצצו ומחירי הדלק יעלו אולי ב-50%.

אבל הזעקה הגדולה ביותר הייתה בנושא חברות ההשקעות, שפעילותן מגלמת את הבעיות העמוקות ביותר במדינה.

החברות הפיננסיות פרחו

עסקיהן של החברות הפיננסיות פרחו בימי קודמו של רוחאני, מחמוד אחמדינג'אד, שהתיר במחצית העשור שעבר בעלות פרטית ופרטית למחצה על ארגוני אשראי. איראנים ממעמד העובדים וממעמד הביניים, שכוח הקנייה שלהם נשחק מהאינפלציה ומפיחות המטבע, נהרו למוסדות הללו, כשהם להוטים להרוויח כסף.

קרן המטבע מעריכה שהיו יותר מ-7,000 מוסדות כאלו במדינה. נתונים ממשלתיים קובעים שעד השנה עברה, הם ריכזו 25% מתזרים המזומנים של המדינה. באוגוסט, רוחאני הורה לבנק המרכזי לכפות על המוסדות הללו מבנה נוקשה, ולהגביל את הריבית שהם מציעים ל-15%.

אנליסטים וכלכלנים איראנים אומרים שהחברות הללו נועדו להיכשל. הן נוהלו והיו בבעלות לא של מומחים פיננסיים, אלא של אנשים בעלי קשרים קרובים למוסדות דת, למערכת המשפטית ולמשמרות המהפכה.

חלק גדול מההון שלהן הושקע במיזמי נדל"ן שלא היו רווחיים מספיק למימון התשואות שהובטחו ללקוחות-המשקיעים. העדר רגולציה, חובות דיווח ושקיפות, ותרבות של שחיתות החישו את קריסתם של מוסדות רבים כאלו.

קרן המטבע שיבחה את הרשויות באיראן בשנים האחרונות על הטיפול בבעיות של המוסדות הללו באמצעות מיזוגים כפויים, העברת נכסים למוסדות בריאים יותר ושינוי מנדט לבנקים ברישיון, אבל המהלכים הללו לא הבטיחו את הפיצוי של כל בעלי הפיקדונות.

אנשים שהפסידו כספים נפגשו עם פקידים נבחרים, קיימו עצרות בטהרן בחזית הפרלמנט והפגינו. הקבוצה ביישום טלגרם שהפיצה את מחאת 28 בדצמבר, שבינתיים נמחקה מהאתר הזה, כונתה "הזמנה למחאה" ונוהלה על ידי חאמד מובהדי, אחיינו של הפוליטיקאי השמרן ג'באד קרימי רודוסי. רודוסי הוא נציג משהד בפרלמנט, וחבר המפלגה הפוליטית ג'בהה פיידארי, שמתנגדת לעסקת הגרעין, לפתיחת הכלכלה ולשיפור הקשרים עם המערב.

התקפה על הנשיא רוחאני

מתנגדיו של הנשיא רוחאני מהחוגים השמרנים השתמשו בהפסדים הפיננסיים כדי לתקוף את המדיניות הכלכלית שלו, והאשימו אותו שהוא הניח למוסדות האשראי להונות את המשקיעים. אבל מובהדי ובעלי בריתו מחסידי הקו הנוקשה לא העריכו נכונה את האופי הנפיץ של המחאה, אומרים פרשנים.

"זה היה גפרור בערימה גבוהה של חומר דליק שרק חיכה לאש", אמרה מרי דונובן, אנליסטית בכירה במכון היזמות האמריקאי בוושינגטון. "המציאות היא שהשמרנים ליבו את חוסר שביעות הרצון של הציבור מהכלכלה ומהישגיו של רוחאני הרבה לפני שפרצו המחאות".

השורשים של מוסדות האשראי הם במוסדות פיננסיים בשליטת הממשלה שנקראים "טאבוני" שפרחו בשנים שאחרי המהפכה האיסלאמית של 1979. מאוחר יותר, הנשיא דאז אחמדינג'אד הפריט אותם, והבנק המרכזי העניק להם רישיונות עבודה.

לפני ההפרטה, המוסדות הללו תפקדו במידה רבה כקרנות פנסיה לעובדי מדינה. הציבור הרחב, לעומת זאת, שלא רחש אמון לבנקים ולמוסדות ממשלתיים, קנה דולרים או זהב כהשקעה.

אחרי ההפרטה, המוסדות הללו החלו למשך פיקדונות בריביות גבוהות מאלו שהציעו הבנקים. האינפלציה עלתה ל-40% בימי נשיאותו של אחמדינג'אד, מה ששחק את כוח הקנייה של החסכונות, ותשואות גבוהות יותר הפכו לאטרקטיביות יותר.

מוסדות רבים כאלו היו קשורים למוסדות דת, או שנהנו לפי השמועה מגיבוי המערכת המשפטית או ממשמרות המהפכה, מה שהגביר את האמון ביציבות שלהם. הפיקוח עליהם היה רופף, והם החלו לעסוק במתן הלוואות ושירותים בנקאיים נוספים ללא רישוי מתאים, לפי קרן המטבע.

המוסדות הללו השקיעו כספים רבים של משקיעים בנדל"ן ובנכסים לא נזילים נוספים, והשתמשו בפיקדונות חדשים כדי לנהל את תזרימי המזומנים. ב-2013, ההפסדים הצטברו כאשר מחירי הנדל"ן ירדו. מוסדות אחרים נפגעו מהאשמות שחיתות וניהול כושל. כשבעלי הפיקדונות ביקשו למשוך את כספם, הוא לא היה שם.

הבנק המרכזי התערב כדי להציל מוסדות כושלים אחרים, על ידי ארגון מיזוגים והעברות נכסים לבנקים בריאים, או על ידי הסבת המוסדות לגופים מורשים.

רבים מאלו שהפסידו כספים מאשימים את ההנהלות במעילה בכספים, או את הרשויות בחוסר פיקוח עליהן. רק מעטים הועמדו בפני מיצוי דין. מקור משפטי מסר בחודש שעבר שנאשמים בתיקי תביעה נגד חברה בשם סאמן אל-חוג'אג' שוחררו בערבות. הוא ציין שמדובר על נכסים בהיקף 2.7 מיליארד דולר, אם כי חלק גדול מהכסף הוחזר, לפי סוכנות הידיעות הרשמית-למחצה טסנים.

צרו איתנו קשר *5988