רוקדים ברחובות

מה יקרה אחרי ההורה ההמונית ברחובות שמתכננים לנו לחגיגות ה-70 - נצא למלחמת העצמאות?

רוקדים ברחובות / איור : תמיר שפר
רוקדים ברחובות / איור : תמיר שפר

א.יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל יחול בעוד שלושה חודשים בדיוק, יום רביעי ה-18 באפריל. רבעון. זה לא הרבה זמן. בתחילת השבוע הזה - לא רגע מוקדם מדי - חשפה שרת התרבות והספורט מירי רגב את הלוגו ואת הקונספט של חגיגות ה-70. בטח ראיתם. ללוגו עוד יש מילה חמודה בעברית, סמליל, אבל לקונספט - כמו לפרגון - אין תרגום מתאים לעברית. מעניין למה. הכי קרוב שיש זה "מושג", אבל אם זה הקונספט שהוצע, כנראה שלמישהו באמת אין שום מושג.

על הסמליל כבר הספיקו לרדת, ובצדק גמור. נראה כאילו החתול של מישהו נרדם על המקלדת של מחולל הקלישאות הוויזואליות. מה אין שם? רקע כחול, צ'ק. מגן דוד, כמובן. כתב סת"ם, בוודאי. ניקוד, תעמיס. הספרה 70 שספק מתפרקת ברוח (לא ממש מעורר תקווה) וספק מועתקת מהלוגו של "חלונות", שאמורה לסמל את "הנצח והאינסוף", אבל בעיקר מסמלת את איכות הבנייה, בכיף. האפס נראה כמו כיפה סרוגה? רק בעיני המתבונן. ולקינוח, משפט שאומנם מכיל את מילות המפתח שהופיעו בתדריך, "מסורת" ו"חדשנות", אבל לא באמת אומר שום דבר - "מסורת של חדשנות". הרי שני המושגים די סותרים זה את זה, לא? או שאתה עושה מה שעשו לפניך, או שאתה מחדש. אם המסורת שלך היא לחדש, אתה לא מסורתי. ואם החדשנות שלך היא לשמור את המסורת, אתה לא חדשן. זה ששמת את המילה "של" ביניהם לא יפתור את זה. בכלל, אני שונא שמוסיפים את המילה "של" איפה שלא צריך. בשנים האחרונות יש יותר ויותר אנשים שבמקום "שבת שלום" היפה אומרים לי "שבת של שלום". להם אני עונה (בלב, כי אני מנומס) "לך של לעזאזל".

"לא היה קל לבחור את הלוגו", אמרה השרה, "היה לנו חשוב שיהיה ממלכתי, שיפגין את המשמעות של חדשנות ומורשת". אני מאמין לה, בטוח שלא היה קל לבחור דבר כעור כל-כך. כל-כך הרבה מעצבים מעולים יש בישראל, בקצות זרתות הרגל של שרון ו-ורד שמעצבות את מוסף G יש יותר כישרון מבכל הגוף של מי שעיצב את הסמליל הזה - למה ואיך נבחר דווקא זה?

ואז אתה קורא שלמרות ההכרזות על תחרות פתוחה בין כל תושבי ישראל על העיצוב, נבחר - לגמרי במקרה, אני בטוח - דווקא העיצוב שהציעה החברה שנבחרה להפיק את החגיגות. השאלות מי בחר ואיך התבצעה הבחירה נותרו ללא מענה. אז הנה, בסוף רגב צדקה: הסמליל באמת מסמלל את ישראל בשנתה ה-70. אולי במקום "מסורת של חדשנות" היה עדיף לבחור ב"חרטא של קומבינה".

אבל בסדר, לא צריך להתעצבן כל-כך. הרי כבר לימדנו החבר ז' פרויד, שלפעמים לוגו הוא רק לוגו וחייבים להודות בצער שיש בסביבה דברים הרבה - אבל הרבה - יותר מכוערים, שלידם יכול הסמליל שלנו להיראות כמעט חביב. לדוגמה, המריבה בין הח"כים חזן ורוזנטל השבוע. פדיחה.

ב.ומה עם הקונספט של החגיגות? האמת, שעל הנייר מדובר ברעיון חמוד לאללה: 70 שעות של חגיגות ומסיבות רצופות בכל הארץ שיחלו בפתיחת יום העצמאות (יום רביעי) ויימשכו עד למוצ"ש. רגב העניקה לעצמה - ובנדיבות - את הקרדיט. כי כשמגיע - מגיע.

כשמתחילים לפרוט את החגיגות לפרטים, זה כבר נראה קצת אחרת. כך לדוגמה, "ביום שישי בשעה 18:00 תושמע הכרזת מדינת ישראל על-ידי דוד בן גוריון, בכל חלקי המדינה במקביל", ואז, הכריזה רגב, "נצא במחולות ובריקודי הורה לשנת ה-70 למדינה". מילא זה שקולו הצפצפני של הזקן עלול להבהיל ילדים קטנים ולהפעיל אזעקות של מכוניות, אבל הורה? באמת? רק החברים עם הכיפות הסרוגות עוד רוקדים הורה (רק השבוע רקדתי הורה בטירוף בבת המצווה של אחייניתי היקרה קשת). לא יודע אם רגב בדקה, אבל אני בדקתי, והשבת המדוברת תיכנס בסביבות שש וחצי וכל מי שהיה דתי, או שדתי עדיין, יודע שהחצי שעה לפני שבת זה פחות או יותר הזמן האחרון בעולם לצאת בו בריקודים. כולם בהיסטריה שאין דברים כאלה. אז מי ירקוד בדיוק? עובדי קבלן?

מישהו באמת חושב שהחברה שלנו - שאומנם שסועה הרבה פחות ממה שמספרים לכם, אבל עדיין לא הכי מאוחדת בעולם - תצא פתאום בריקוד הורה לצלילי שיר שטרם נכתב? וסליחה, מה יהיה אחרי הריקודים? יוצאים למלחמת העצמאות? לא יודע, לא נראה לי הסיפור הזה.

"נצא בריקוד שמחזיר אותנו לאלמנטים הישראלים שכל-כך מאפיינים אותנו", אמרה רגב. אשכרה? באמת אמרת את זה, כבוד השרה? מהם אותם "אלמנטים ישראלים" שכל-כך "מאפיינים אותנו" בדיוק? אופניים חשמליים?

לאחרונה אני למד מהרבה ח"כים ואזרחים מהימין שאחד מאותם "אלמנטים ישראלים שכל-כך מאפיינים אותנו" זה ללכת למועדוני חשפנות ולצרוך שירותי מין בתשלום. מעניין אם לאלמנט הזה יוקדש חלק מאירועי ה-70, או לפחות בית בשיר שטרם נכתב.

העניין הזה גורם לי למצוקה מסוימת: בחיים שלי לא הלכתי לזונה. זה, בנוסף לנטייתי השמאלנית, מציבים אותי הרחק בשולי החברה, לא יודע אם אחרי הגילוי הזה מישהו עוד ירצה לרקוד איתי הורה או לשיר איתי שיר שטרם נכתב במיוחד. ישראלי קקמייקה שכמותי, אפילו ג'יפ אין לי לחסום איתו מעבר חציה מול בית ספר. איפה אני מחזיר את תעודת הזהות?

ג.לפי התכנון, את אותו שיר משותף שטרם נכתב ישירו, ביחד, אזרחי ישראל ויהודי כל העולם. אני בטוח שבכל העולם כבר מצחצחים את הגרונות ומכוונים את השעונים המעוררים, במיוחד היהודים הלא-אורתודוקסים שישראל מתייחסת אליהם כל-כך בכבוד. "מיד לאחר מכן ובצורה מתואמת", לפי לשון ההודעה הרשמית, "ייערך מופע זיקוקין שעתיד למלא את כל שמי המדינה בשלל צבעים".

לא יודע, אותי איבדתם ב"בצורה מתואמת". אני מוכן לשים עשרים שקל על השולחן - מצטער, מירי רגב, אני לא שר ואת המשכורת שלי לא העליתם השבוע בחמשת אלפים וחמש מאות שקלים, השכר שלי תקוע כבר שנים - שהצורה הזו תהיה מתואמת פחות או יותר כמו ששאר הצורות מתואמות פה.

מה שכן, כמוכם גם אני שמעתי את גפני השבוע, ויש מצב שבאותה השבת יוסבו כל הפקחים הגויים ממרכולים לאזרחים שלא רוקדים, שרים ושמחים באופן כללי ובצורה מתואמת.

ואם כבר תיאום מושלם, הקטע הכי מצחיק במסיבת העיתונאים שבה נחשפו הסמליל והמושג היה כשנשאלה רגב לגבי מצעד צבאי. "עקרונית, אני מאוד בעד מצעד כזה", אמרה רגב וציינה כי שוחחה על כך עם משרד הביטחון והשר העומד בראשו. ליברמן, אמרה רגב, "הבטיח לשקול ולתת תשובה בקרוב".

אה, אוקיי, דיברת איתו - מעולה. והוא הבטיח לשקול? איזה יופי. הוא ייתן תשובה בקרוב? מושלם. טוב שיש עוד כל-כך הרבה זמן לארגן מצעד כזה, הרי אין שום לחץ ומין הידועות היא ששר הביטחון שלנו, מילה שלו זו מילה. למעשה, הדבר היחיד שיותר חזק מהמילה שלו זו יכולתו האגדית לתקתק עניינים במהירות, יכולת שידועה בכל האזור, תשאלו את איסמעיל הנייה.

אני אוהב את המדינה לאללה, בזה אין לאף אחד ספק, אבל לדעתי, ובהתחשב ביכולות ההפקה של מירי רגב (ששונות מהותית מיכולות הדיבור והדברור שלה), חגיגות ה-70 האלה הולכות להיות פלופ נוראי. מצד שני, לא נורא. מי זוכר את חגיגות ה-60? מה הזיכרון שנחקק בלב האומה מחגיגות היובל?

ד.מי שקרא את הטור משבוע שעבר יודע שעכשיו אני עמוק בענייני הזמן. במסגרת שיטוטיי נתקלתי בתיאוריה המרטיטה והמרגשת (בשיא הרצינות) של הפרופסור הישראלי יקיר אהרונוב שטוען, בקצרה ובפשטנות, שההווה איננו רק תוצאה של מה שקרה בעבר - כמו שאנחנו יודעים ומרגישים - אלא שהוא נקבע באותה מידה גם על-ידי מה שיקרה בעתיד. כלומר, לפי פרופסור אהרונוב - ומדובר בפיזיקאי בעל שם עולמי, מועמד קבוע לפרס נובל, לא בהוגה תימהוני - ההווה שלנו פה בישראל של 2018 נקבע גם על-ידי העתיד שלנו.

אני לא יודע מה לחשוב על זה, קצת מפחיד לדמיין את העתיד שיצר את ההווה המטורלל שלנו. אז אני מסתפק בשלב הראשון של המשוואה: יש עתיד. נותר רק לחיות כדי לדעת מהו.