נדמה לי שאין ישראלי שאינו מכיר, כלומר שמע על, מיכאל גולן. לא מכירים? בואו ננסה שוב. גולן טלקום, נשמע יותר מוכר? אה, ברור, אתם קופצים. הצרפתי ההוא מהפרסומות שמבקש מאיתנו לא להיות פראיירים.
אז כן, נכון, מיכאל גולן הוא אכן "הצרפתי מהפרסומות", זה שמכר לנו עד לא מזמן טלפונים סלולריים, או יותר נכון: זמן אוויר סלולרי. גולן מכר אומנם לאחרונה את חלקו בחברה, אבל מה שמוזר, לפחות בעיניי, הוא שאותו גולן שציווה עלינו לא להיות פראיירים, הוא כנראה פראייר בעצמו. אחרת, איך ניתן להסביר את העובדה שגולן הוא גם בעליו - או יותר נכון שותף - ביקב בוטיק?
אמרה מפורסמת מאוד בענף היין גורסת שכדי להרוויח קצת כסף מיין, צריך להתחיל עם הרבה ממנו. באנגלית זה נשמע יותר טוב. טוב, לפחות בחלקה השני של האמרה הזו, גולן אכן מתאים לפרופיל פראייר היין הממוצע. יש לו כסף. או כך לפחות נדמה לי. מה אני יודע. אני אומנם כותב בגלובס, אבל לצערי, לא כל-כך מבין מה כתוב בשאר חלקי העיתון. לא במקרה אני כותב בחלק שבו אני כותב. החלק של הכיף של אלו ש"עושים כסף". כלומר, לא אני.
רכישת יקב היא כידוע תחביב של עשירים. או משוגעים. גולן הוא לא איש הכספים היחידי בישראל שחשק בצעצוע היוקרתי הזה, אולי סמל הסטטוס האולטימטיבי. ודי אם נזכיר שלברון רוטשילד יש עד היום את היקב המפורסם מכולם, שאטו מוטון רוטשילד. בישראל הקים כידוע אחד הרוטשילדים (אדמונד) את יקבי כרמל*, אז עדיין כרמל מזרחי. קרוב יותר לימינו אפשר להזכיר את לני רקנאטי והיקב שלו, משפחת* (זה סוד, אף שכולם יודעים) ויקב עמק האלה שבבעלותה, ואיש העסקים הצרפתי לורן אמסלם ויקב סיטדל דו דיאמנט שלו. אמסלם הוא אולי הדוגמה הרלוונטית ביותר לפרק הנוכחי בסיפורנו.
גולן ושותפו קלוד סרור - שאף הוא, כמו אמסלם, עשה את הונו בעסקי ההלבשה במולדתו - חשקו, מתברר, גם הם ביקב משלהם. גולן, כך למדתי, השקיע בחקלאות בדרום רמת הגולן כבר עם עלייתו לארץ. דרום רמת הגולן היא בדיוק המקום שבו ממוקם היישוב הדתי אבני איתן. כלומר, יש סיכוי שהיקב הזה הוא ממש לא חדש, אלא רק לכם ולי. סרור היגר לצרפת מאלג'יריה ב-1962 בהיותו בן 10. בגיל 23 פתח את העסק הראשון שלו באזור ה"סנטייר" בפריז, המפורסם בעסקי הבדים שלו.
הוא התחיל כיצרן בגדים, הפך ליצרן בדים, ובשיא כוחו היה בעליה של רשת Frogy, שלה 60 סניפים בצרפת. בהמשך, סיפק בגדים לרשתות ענקיות כמו H&M, זארה ואחרות. ב-2005, שנתיים לפני גולן, עלה לישראל, וב-2010 הקים את דומיין סרור באבני איתן, יקב שנחשף רק כעת. יחד עם ז'אן דוד בנישו וז'אק נאטאף, מייצרים הארבעה כמה וכמה יינות, לבנים, רוזה ואדומים, והפתעה גדולה ומשמחת בדמותו של שמן זית. זה קורה בעזרת יובל מצליח, חקלאי מקומי שלו - לא רק כרמי יין אלא גם זיתים, והיינן היועץ המוערך והעסוק איתי להט (אקס ברקן וכיום יועץ לכמה מיקבי הבוטיק הטובים בארץ). היינן בפועל הוא אילן זעפרני.
והנה לפניכם כמה מהיינות של יקב דומיין סרור.
טיפה
שמן זית מהיקב
לא רק יין מייצרים ביקב דומיין סרור אלא גם שמן זית. טעמתי שני זנים, פישולין וברנע, קצת פחות שגרתיים מהסורי הנפוץ, אבל כבר לא נדירים. שני השמנים היו צעירים, מהמסיק הנוכחי, ולכן טריים ונפלאים. הפישולין היה עשבוני ומריר ופשוט נהדר בעיניי, והברנע קצת יותר מרוכך ועדין, וגם
הוא מצוין. שניהם משווקים באריזות פח יפות תחת שם המותג אוליקו.
80 שקל ל-750 מ"ל
טעימה | יינות דומיין סרור
הזהב הלבן L'Or Blanc 2017. לבן צעיר מהבציר הנוכחי, בלנד של 60% ענבי שנין בלאן והשאר ויונייה. יין רענן, חומצי ומקסים, שלא יושן בחביות עץ, וטוב שכך. הוא שומר על הקסם המופלא של ענבי השנין, שאינו מופר למרות האחוז הגבוה של ענבי הוויונייה, שנוטים תכופות "להשמין" כל יין שבו הם משתתפים. לא כאן, לשמחתי הרבה. רק המחיר הגבוה מעיב על השמחה. 120 שקל, כשר
זהב הרוזה 2017 L'Or Rose. גם הרוזה של דומיין סרור הוא יין צעיר מאוד מהבציר הנוכחי, ומורכב מענבי גראנש בתוספת זעירה וזניחה ממש של 1% ענבי סירה. הרוזה של דומיין סרור הוא רוזה בהיר מאוד, קליל, מרענן ומקסים ביותר. שוב, יקר מאוד. 120 שקל, כשר
קלוד סרור 2014. הבלנד האדום של יקב דומיין סרור מורכב מ-66% ענבי קברנה סוביניון, 27% מרלו והשאר סירה. יופי של בלנד, המניב יין מורכב ומעניין. לא כבד מדי, חומצי במידה ובעל ניחוחות פרי ופלפל שחור נעימים. יש ליקב עוד שני יינות אדומים, אבל ויתרתי עליהם בסקירה זו לעת עתה לטובת שמן הזית. 129 שקל, כשר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
