המשורר וחתן פרס ישראל חיים גורי הלך לעולמו בגיל 94

התרבות הישראלית מרכינה את ראשה: המשורר חיים גורי, חתן פרס ישראל לשירה, הלך לעולמו ■ גורי, שכתב בין היתר את "באב אל וואד" ו"שיר הרעות", נולד בת"א אך חי במשך יותר מ-60 שנים בירושלים ■ הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, נכדים ונכדות

חיים גורי / איל יצהר
חיים גורי / איל יצהר

המשורר, יוצר וחתן פרס ישראל חיים גורי הלך לפנות בוקר (ד') לעולמו בגיל 94. גורי, ממשוררי דור תש"ח, זכה גם בפרס ביאליק לספרות ובפרס סוקולוב. רבים משיריו הולחנו והפכו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, כמו למשל "הרעות", "באב אל וואד" ו"פנס בודד". שירו המפורסם ביותר, "הנה מוטלות גופותינו", נכתב בתקופת מלחמת השחרור לזכרם של חבריו ממחלקת הל"ה, שנפלו בדרך לגוש עציון הנצור.

גורי פרסם בחייו עשרות ספרי שירה ופרוזה, רשימות ועדויות עיתונאיות, וגם תרגומים לשירה צרפתית, פרוזה ומחזות. הוא החזיק בתואר "דוקטור של כבוד" מטעם אוניברסיטת בן-גוריון והאוניברסיטה העברית בירושלים, קיבל את אות יקיר ירושלים וזכה באזרחות כבוד בעיר תל-אביב. ספר השירה האחרון שפרסם, "עיבל", יצא לאור בשנת 2009.

מהפלמ"ח ועד הסורבון

גורי נולד בתל-אביב בשנת 1923 והתחנך בקיבוץ בית אלפא, בגבעת השלושה ובבית הספר החקלאי כדורי, יחד עם ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. משנת 1949 ועד יומו האחרון התגורר בירושלים. הוא הותיר אחריו אישה, שלוש בנות, נכדות ונכדים.

גורי הצטרף לפלמ"ח בגיל 18, שהה בשליחות "ההגנה" במחנות העקורים בהונגריה, משם עבר לצ'כוסלובסקיה ושימש כמפקד הראשון של קורס הצנחנים בצה"ל שהתקיים בצבא הצ'כי. במלחמת ששת הימים שירת גורי כמפקד פלוגה, ובמלחמת יום הכיפורים היה קצין חינוך לוחם בעוצבת שריון בחצי האי סיני.

במקביל לתרומתו הצבאית, גורי למד בשנות ה-50 ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים, ומאוחר יותר אף למד בסורבון בפריז.

גורי לא הסתפק רק ביצירה ובעבודתו העיתונאית, אלא פעל גם במישור הפוליטי. בשנת 1967 הוא השתתף בהקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ובשנות ה-90 היה ממקימי "הדרך השלישית" כזרם ניצי בתוך מפלגת העבודה.

צרו איתנו קשר *5988