קרו ארבל גייסה 850 מ' ש'; השקיעה כבר 90 מיליון ב-3 חברות

מנהלי הקרן הם אמיר הסל וגבי לב ■ משקיע העוגן המרכזי בקרן ההשקעות, שהעמיד לרשותה סכום של כ-250 מיליון שקל, הוא קבוצת הראל, שנמצאת בשליטת משפחת המבורגר

אמיר הסל / צילום: איל יצהר
אמיר הסל / צילום: איל יצהר

קרן ההשקעות ארבל של אמיר הסל, בעבר מנהל ההשקעות הראשי של קבוצת הביטוח הראל, ושל גבי לב, מראשי קרן המנוף KCPS ובעבר בקבוצת סיטי, גייסה 850 מיליון שקל, ולמעשה סיימה את הליך הגיוס שלה.

כמו כן, ראשי הקרן שומרים מקום לעוד שני גופים מוסדיים, שישלימו את סכום הגיוס הכולל למיליארד שקל, או לחילופין, אם ייסוגו מכוונתם להשקיע בקרן, ישלימו את הסכום של 150 מיליון שקל נוספים מרשימת המתנה שכבר נמצאת בידם.

הקרן כוללת גם את דייב גל, מהשותפים והמנהלים בקרן המנוף אוריגו; ורד קרין, בעבר מנהלת האשראי הלא-סחיר בבית ההשקעות פסגות, שגם כיהנה בעבר, בין השאר, כקצינת האשראי של בית ההשקעות אלטשולר שחם; ואלעד חן, לשעבר מנהל הכספים של קרן אלטו וכיום מנהל הכספים של קרן ארבל.

עוד נודע כי הקרן כבר סגרה שלוש עסקאות בהיקף כולל של כ-90 מיליון שקל, ובהן עסקה אחת עם קבוצת אלדר של עמיר שאלתיאל, כשרוב המימון מיועד לחברה הבת שלה, מטרופוליס (שבה מחזיקה גם קבוצת אלייד, בהובלת יצחק סוארי. שתי החברות האחרות, שקיבלו מימון מארבל בעסקאות הנוספות שסגרה - לא ידועות).

ארבל מכוונת לפיזור ענפי

קרן ארבל פועלת בתחום החוב המורכב ובמניות לחברות בינוניות (Middle Market) ישראליות, לאשראים בהיקפים של 20-100 מיליון שקל. הקרן מכוונת לפיזור ענפי, בתחומי המסחר, התעשייה, הנדל"ן, המלונאות והפיננסים, והיא מצהירה על יעד תשואה של 15%, המורכב מריבית בסיס ועוד מנגנוני הצלחה כמו אופציות והשתתפות בהצלחה.

משקיע העוגן המרכזי בקרן, שהעמיד לרשותה כ-250 מיליון שקל, הוא קבוצת הראל, שנמצאת בשליטת משפחת המבורגר, אשר הסל ניהל את השקעותיה במשך כ-17 שנה. בקרן השקיעו גם משקיעים פרטיים, ולא רק מהשוק המוסדי.

מדובר בקרן השקעות נוספת שצומחת בשוק ההון המקומי, המורכבת מאנשי שוק מוסדיים ובנקאיים בעבר, שעברו לנהל אופרציות פרטיות. בין השאר, מדובר בקרנות גידור כמו הקרן המצליחה מאוד נוקד, שייסדו רועי ורמוס ושלומי ברכה, יוצאי פסגות (שאליהם הצטרף לאחר מכן גם שי יצחקי, שהיה בהפניקס); ובקרנות מימון לעסקים קטנים ובינוניים או להשקעות בנדל"ן בחו"ל.

ריבוי הגופים המנוהלים על ידי מנהלי השקעות "מיינסטרים", שעזבו את הגופים המוסדיים הגדולים ואת בתי ההשקעות לטובת קרנות השקעה "קטנות", "תזזיתיות" ו"לא מפוקחות", נובע במידה רבה מחיפוש אחר חופש השקעתי והשפעה על אופי ההשקעות (הגופים המוסדיים הגדולים הפכו כה גדולים, שהם במידה רבה מנהלי הקצאת השקעות, שמחזיקים בשוק ולא מחפשים סיכונים), וגם בשל הרצון לתגמול גבוה ללא מגבלה.

נזכיר כי בשנים האחרונות הושתה מגבלת שכר על העובדים בסקטור הפיננסים, כך ששכרם לא יעלה מעל 35 פעמים השכר הנמוך באותו גוף, כשלכך נלווית מדרגה נורמטיבית של 2.5 מיליון שקל (שמעליה הוצאות השכר לא נזקפות לשיקולי מס - מה שמקשה על קבלת שכר מעל רף זה, אף שזה מותר ואפשרי).

במקביל, על רקע הפיכתם של המוסדיים הגדולים למנהלים של עשרות מיליארדי שקלים, ואף יותר מכך, בעולם של ריביות אפסיות ומחירי נכסים שעולים כבר כמה שנים, נוצר ביקוש לקרנות השקעה, שנחשבות להשקעות אלטרנטיביות. כתוצאה ממגמה זו הגופים המוסדיים מזרימים יותר ויותר כספים לניהול קרנות ההשקעה הפרטיות, שמשקיעות בחברות ובני"ע הנחשבים לקטנים מדי עבור השקעה ישירה של המוסדיים עצמם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988