הנקראות ביותר

"אנחנו מתמודדים נגד מפלגה אחת מפלגת הלא מצביעים"

המשבר סביב הסכם הרוטציה בין ארבע המפלגות שמרכיבות את הרשימה. האדישות ברחוב הערבי, לצד המיאוס מהפרובוקציות. הנטישה של הקהל הדרוזי. חשבון הנפש הפנימי נוכח הסירוב להסכם עודפים עם מרצ. והגעגועים לימי הגוש החוסם בממשלת רבין. ברשימה המשותפת מתכננים ריצה משותפת נוספת, אבל שום דבר לא ודאי. מריחים בחירות, כתבה עשירית בסדרה

תיקי השחיתות הנערמים סביב ראש הממשלה מתקבלים באדישות יחסית ברשימה המשותפת, שאיגדה בבחירות האחרונות את המפלגות - חד"ש, בל"ד, התנועה האסלמית (רע"ם) ותע"ל. "אז ביבי ילך ויבוא גדעון סער", אומר יו"ר בל"ד, ח"כ ג'מאל זחאלקה, "מה הרווחנו מזה? סער יותר קיצוני מביבי. וגם אבי גבאי ויאיר לפיד הם מבחינתנו בחירה בימין. השינויים הפרסונליים האלה לא מעניינים אותנו, רק שינויים פוליטיים אמיתיים רלוונטיים מבחינתנו".

השינויים הפרסונליים בתוך הרשימה המשותפת, אלה הנוגעים להסכם הרוטציה שעליו החליטו ארבע המפלגות לפני הבחירות לכנסת (ראו מסגרת בהמשך), מרגיזים אותו הרבה יותר, וגרמו לבל"ד לבטל את השתתפותה בישיבות הסיעה של הרשימה המשותפת. המעניין הוא שלא רק את זחאלקה, שמפלגתו היא הנפגעת הישירה מהמשבר הזה, העניין מרגיז. אלא, ואולי באופן מפתיע, את הציבור הערבי בכלל.

כך שמה שנראה למתבונן מהצד כמו ריב שמעניין בעיקר עסקנים פוליטיים - דמיינו מחלוקת במחנה הציוני על כיסא בעשירייה השנייה שעליו רבות העבודה והתנועה - הפך לסוגיה שמעיבה על התמיכה הציבורית ברשימה המשותפת והוביל בשלב מסוים אף לירידתה בסקרים. בעיקר בגלל שבמקרה שלה, ההבדלים בין ארבע המפלגות המרכיבות אותה חדים הרבה יותר, כיוון שהיא משלבת קומוניסטים, תומכי מדינת הלכה ולאומנים ערבים תחת קורת גג אחת.

"אומנם בכנסת, הן יצביעו ב-99% מהמקרים אותו דבר, כי במישור הפרלמנטרי ההבדלים מינוריים, והשמיכה הלאומית מכסה את כולם", מעריכה פעילת בל"ד, המתרגמת אורלי נוי. "אבל אלה מפלגות מאוד שונות, ומראש היה ברור שהולכת להיות שותפות לא פשוטה. הן הגיעו לשותפות הזו עם יחסים טעונים והמשיכו לשמור על הפרדה ארגונית ותקציבית, שמנעה מהן להפגין נוכחות ציבורית שהולמת את המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. ההפרה של הסכם הרוטציה הביאה את הדברים לסף רתיחה, כי חלוקת המושבים מסמלת את חלוקת הכוח בין המפלגות ומצביעה על יחסי האמון ביניהן. זה כמו הקרע בתנועה הקיבוצית בין האיחוד למאוחד, כשאנשים לא דיברו שנים זה עם זה, ודווקא הק*רבה היחסית עשתה את הכול מאוד אמוציונלי".

"המשבר סביב הסכם הרוטציה מטלטל למעלה מחצי שנה את הציבור הערבי", מעריך גם אריק רודניצקי, דוקטורנט וחוקר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון, שבאוניברסיטת תל אביב. "יש הרבה דם רע בין המפלגות, וזה מקרין בצורה שלילית על האלקטורט ומביא לשתי תוצאות: הראשונה, שאם מחר יש בחירות, אני לא בטוח שתהיה רשימה משותפת. ושתיים, שבסקרי דעת הקהל הם מאבדים מכוחם, עד כדי שלושה מנדטים".

קיראו עוד ב"גלובס"


איך אתה מאפיין את המאוכזבים?

"גילאי 30 עד 50, שכבר הצביעו בעבר ותלו הרבה תקוות ברשימה המשותפת. רובם כנראה מצביעי בל"ד, שגם ככה לא מפגינים אמון גבוה במערכת הפרלמנטרית. הם לא יעבירו את קולם לעבודה או למרצ. הם פשוט לא יצביעו".

אם המשבר ייפתר, הם ישכחו?

"ייתכן. תלוי איך זה יוצג לציבור, כפרוצדורה פרלמנטרית, התנהלות שנעשתה בתום לב* אחרי הכול, לאנשים יש זיכרון קצר, וניסיון העבר מלמד שבציבור הערבי תמיד יש התגייסות ברגע האחרון. אם לא יהיה סכסוך אלים בעזה ביום הבחירות, שיוריד את האמון בשלטון הישראלי, כי מה אני צריך את הבחירות האלה, ואם לא יהיה מזג אוויר יפה - אחרת מה אני צריך להטריח את עצמי בגשם שוטף לקלפי עם דגל ישראל, אז המשותפת עוד יכולה להפתיע ולשמור על כוחה, אם לא לגדול במנדט".

תניח בצד את עניין הרוטציה ונתח את האלקטורט הערבי. מה הולך לקרות איתו בבחירות הקרובות?

"יש שתי קבוצות בשולי ההתפלגות - גילאי 22-18 וגילאי 60 ומעלה, שאצלן הסקפטיות הכי גבוהה ביחס לאפקטיביות של הייצוג הפוליטי, ובכלל כלפי החיים בישראל. מגיל 23 יש סוג של מהפך במדדים האלה, ומתפתחת הערכה גבוהה לאזרחות הישראלית ולחיים בישראל".

איך אתה מסביר את מה שקורה בקצוות?

"נער צעיר שסיים תיכון, נכנס להלם תרבות במפגש עם הציבור היהודי. לוקח לו כמה שנים להתאושש ולהבין את התועלת שאפשר להפיק דווקא מההשתלבות. הזהות הפלסטינית שלו מאוד חזקה בשנים האלה, והוא נשלח ללימודים בזמן שיהודים בני גילו עושים צבא. זה לא פשוט. אצל בני השישים פלוס משחקת הפרספקטיבה - הם מחוברים לתקופת הממשל הצבאי, לזיכרונות. קשה להם".

וגילאי האמצע פרקטיים יותר? הם בעצם מרכיבים את מעמד הביניים הערבי החדש.

"כן. יש פה דור חדש, שקונה את האוכל בשווקים בגדה כדי לתמוך באיכרים הפלסטינים, אבל את הבגדים קונה בחו"ל. הם הישגיים. יש להם אמצעים להחזיק את עצמם. גיל הנישואים אצלם עולה ומספר הילדים יורד, ומתקבע על 3-2 ילדים. בישראל הם מנהלים את החיים עצמם. תראי אותם הרבה בקניונים. הזהות הישראלית שלהם מתקבלת אצלם בברכה, כל עוד היא לא פוגעת, מבחינתם, בנאמנות ובזהות הפלסטינית. הם תופסים את עצמם כערבים פלסטינים שחיים בישראל, ולא רואים סתירה בין הדברים".

המטרה: 15 מנדטים

64% מבעלי זכות הבחירה בציבור הערבי הצביעו בבחירות 2015 (לעומת 56% בבחירות שקדמו להן). מקרב אלה שהצביעו - 81.5% הצביעו לרשימה המשותפת (בהשוואה ל-78% שהצביעו לסך המפלגות הערביות ב-2013). הישג נאה לרשימה המשותפת שהוציאה יותר מצביעים מהבית והגיעה ל-13 מנדטים, ובהפוך על הפוך גם לנתניהו, שאזהרותיו בנוגע לערבים הנוהרים אומנם עשו שחמט לשאיפותיו הדו-ספרתיות של נפתלי בנט, אבל גם הביאו את ערביי ישראל אל הקלפיות.

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה מאמין שבבחירות הבאות, המשותפת תוכל להגיע ל-15 מנדטים, אם אחוז ההצבעה של הציבור הערבי יעלה ל-75% וישתווה לזה של הציבור היהודי. וכן, הוא מבהיר, הם ירוצו ביחד, למרות הדיבורים על כך שגם את הקדנציה הזו הם בקושי שורדים, בגלל משבר הרוטציה והפרובוקציות של בל"ד שיצרו מתיחות בתוך הרשימה.

"ברית המדוכאים עדיין מאחדת אותנו כמיעוט נרדף", אומר עודה. "אנחנו נשתמש בקמפיין של נתניהו על הערבים הנוהרים כדי להגיד למצביעים שלנו - תראו כמה הוא מפחד מההצבעה שלנו. בואו נעשה את זה - נצא ונצביע. האויב העיקרי שלנו זה הייאוש, בעיקר בקרב הצעירים, כי המבוגרים רגילים להצביע. הצעירים רואים ממשלת ימין ומולה את אבי גבאי, שאין לו דבר עם המשותפת והפער בינו לבין הימין אינו גדול, או את יאיר לפיד, שיש לו פרויקט אחד בראש ושמו יאיר לפיד, וגם הוא כבר התבטא בגזענות כלפינו".

מאחורי הקלעים מדברים על אפשרות שחד"ש או פלגים מתוכה יפרשו מהמשותפת ויחברו לפורשים ממרצ. מבחינתך כאיש חד"ש, זה על הפרק?

"זה לא מציאותי בבחירות הקרובות, כמו שכבר אמרתי, אנחנו נישאר ברשימה המשותפת. אבל אפשר לחשוב ברצינות על ריצה משותפת יהודית-ערבית שתיצור מחנה דמוקרטי שיורכב מחד"ש, מרצ ועוד עמותות. אם זה היה תלוי בי, הייתי בונה רשימה שיש בה יותר יהודים, כי הגישה שלנו בחד"ש מבוססת על ערכים ולא על מוצא לאומי. לא היה דיון כזה שמרצ תתפצל. מרצ בשלב הזה נשארת עם עצמה ואני מאחל לה כל טוב ומקווה שתגיע לשבעה מנדטים".

טעית כשסירבת להסכם עודפים איתה? לו היה כזה, הייתם היום 14 מנדטים.

"טעיתי, כי זה לא רק עוד מנדט. זו גם אמירה - אם אפילו עם מרצ אנחנו לא יכולים לעשות עסקה טכנית, אז מה יש לנו לחפש בכנסת. ואני מאמין שדווקא יש לנו מה לחפש שם. אבל הייתי חדש והיה לי קשה להעביר את זה. אני מקווה שהפעם הבאה תהיה אחרת. ובכל מקרה, הדה-לגיטימציה העיקרית, לא באה מאיתנו אלא מהימין, שהפך אותנו ללא לגיטימיים לישיבה בקואליציה. מפלגות השמאל נגררו אחריו, וצריך היום הרבה אומץ מבחינתן לצאת ממעגל הקסמים הזה".

תהיו מוכנים להצטרף לקואליציה?

"יש תמימות דעים בקרב האוכלוסייה הערבית שהתקופה שבה היינו גוש חוסם בממשלת רבין, הייתה הטובה ביותר עבורנו. אם גבאי יחליט ללכת בדרכו של רבין - לקדם הסכם שלום ולהנמיך שיח גזעני, יהיה לי הכבוד ללכת בדרכו של תאופיק זייד, שהיה יו"ר הגוש החוסם. הכדור נמצא אצל גבאי, הבעיה היא שהוא רק הולך ימינה".

לא רק הקונפליקט הפלסטיני

עודה, שמבין את חשיבות חיי היומיום בקרב האלקטורט שלו, מתכוון להציג את קידום החלטה 922 של הממשלה כהישג הגדול של הרשימה המשותפת בבחירות הבאות. מדובר בתוכנית חומש ממשלתית, שבמהלכה יועברו 9.7 מיליארד שקל לפיתוח יישובים ערבים שנכללים בתוכנית. "עודה מבין שמוטיבים לאומיים לבדם, לא יעבדו", אומר רודניצקי. "הוא צריך להציג גם הישגים אזרחיים. האזרח הערבי מבין שנתניהו וליברמן יישארו בשלטון, גם אם הוא יגיע בהמוניו לקלפי. השלב הבא מצדו זה לשאול את נציגיו - מה אתם עושים בכנסת כדי לעזור לנו, והחלטה 922 שנעשתה בהתייעצות עם נבחרי הציבור הערבי היא אכן הישג מצוין להתגאות בו".

מבקריו של עודה טוענים כי הוא לקח קרדיט אישי גדול מדי על התוכנית, ושעדיין לא רואים מספיק תוצאות בשטח. אבל עודה אופטימי: "הציבור שלנו רואה בתוכנית הזו הצלחה כבירה. לא היינו מגיעים לזה אלמלא המשותפת. כשם שלפני המשותפת לא הכירו אותנו בעולם. היום אנחנו מקבלים כותרות בוושינגטון פוסט, בניו יורק טיימס, בניו יורקר עשו איתי ראיון של שמונה עמודים. נפגשתי עם מזכ"ל האו"ם פעמיים ועם שרי החוץ של המדינות הגדולות ביותר. לא היינו מגיעים לזה אם היינו רצים בנפרד. הצלחנו גם למנוע הריסת בתים, מאז העמידה שלנו באום אל-חיראן. הקשיים שחווינו יחד הם מה שקורה בתקופת ניסיון, אני מאמין שהדברים ייפתרו".

גם זחאלקה מבל"ד רואה בתוכנית החומש הישג ואפילו מפרגן לשיתוף הפעולה עם האוצר. "אמיר לוי מהאוצר (ראש אגף התקציבים דאז) דאג להתייעץ איתנו כל הזמן. זה שינוי. כי בעבר הממשלות פעלו כלפינו באורח חד צדדי וכאן הקשיבו לנו".

אז אתם ממשיכים יחד?

"אני מאמין שעניין הרוטציה ייפתר, ואנחנו נצליח לרפא את הפצעים ולהמשיך יחד. הציבור הערבי מעוניין בזה. אני אומנם כבר לא ארוץ, 15 שנה בכנסת הספיקו לי, ואני מתכוון להתפנות לחיזוק המפלגה מבחוץ. אבל כמי שהיה הכוח המניע מאחורי הקמת המשותפת, ואני חושב שהייתי אולי היחיד בארץ שהאמין שהיא באמת תקום - אני רואה במהלך הישג היסטורי ופוליטי. כל המפלגות התחזקו אלקטורלית, הכוח הפוליטי שלנו גדל, כפי שרואים מהיחס של משרדי הממשלה והקהילה הבינלאומית אלינו. המשותפת לא נתפסת כעוד מפלגה, אלא כנציגת ציבור, ואנחנו בבל"ד שמרגישים כמו האמא והאבא של המשותפת - רואים בזה הישג חשוב. בקונטקסט של הכנסת, אנחנו ממילא מאוחדים ב-95% מהעניינים".

בל"ד נחלשה. החקירה סביב מימון המפלגות הועברה בינואר לפרקליטות. אין לכם בעצם סיכוי לרוץ לבד.

"אני מקווה שהפרקליטות תזרוק את זה לפח. זה סיפור שהיה צריך להתברר אצל מבקר המדינה כמו במקרה של הבית היהודי, ולא לעבור למשטרה. ובכל מקרה, לא הייתי ממהר להספיד את בל"ד".

אז תרוצו עם המשותפת. מה האתגר שלכם בבחירות הבאות?

"אנחנו מתמודדים נגד מפלגה אחת - מפלגת הלא המצביעים. שאר המפלגות לא רלוונטיות, הן מקבלות חצאי מנדטים פה ושם. הציבור הדרוזי מצביע באחוזים גדולים למפלגות היהודיות ואנחנו פועלים בקרב אחינו הדרוזים במטרה לשנות את המצב. אבל זה לא קל. יש להם את השירות הצבאי עליהם".

"עודה רחוק מלהיות קונצנזוס"

יוסף מקלדה, בעל מכון הסקרים "סטט-נט", שמתמחה בסקרים פוליטיים בציבור הערבי, מדגיש גם הוא את חשיבות החיים עצמם. "הציבור הערבי רוצה שהמשותפת תטפל בנושאים קונקרטיים ופחות בפתרון הקונפליקט. שמישהו אחר יפתור את הסכסוך הזה. הח"כים של המשותפת נתפסים כחרוצים, אבל אכזבו את האלקטורט שלהם בכמה מקרים. הפרת הסכם הרוטציה יצרה זעזועים ברשתות החברתיות. הח"כים הצטיירו שם כאינטרסנטים. היה גם כעס על הברחת הטלפונים של באסל גטאס מבל"ד לאסירים הביטחוניים ועל כך שחברי הכנסת החרימו את ההלוויה של שמעון פרס. הקהל הערבי לא אוהב פרובוקציה. הוא רוצה לחיות פה. להסתובב בקניונים, ללמוד ולעבוד עם יהודים. הוא לא רוצה שיסתכלו עליהם בעין עוינת".

מי האלקטורט שנאמן יותר למשותפת?

"הקבוצה המשכילה, האינטלקטואלית, שיודעת להצדיק ולהסביר את המכשולים שהמשותפת נקלעה אליהם, מחויבת יותר. הקבוצה שעובדת בלואו-טק, פחות אוהבת את ההתנהלות של המשותפת, ושם אפשר לראות יותר עזיבה. אגב, באום אל-חיראן הייתה התגייסות ציבורית למען המשותפת. אחרי שאיימן עודה נפצע והראו את פניו מלאים דם בתקשורת וגם אוסמה סעדי הותקף - זה יצר תמיכה מקיר אל קיר".

איך החלוקה בפרמטרים לפי דת?

"המשותפת קיבלה 17% מקולות העדה הדרוזית, שמצביעה בדרך כלל למפלגות ציוניות. אחרי רצח השוטרים הדרוזים בהר הבית ציפו בעדה, שהמשותפת תבוא לניחום אבלים. בעיקר כשאביו של אחד השוטרים היה בעבר ח"כ מטעם העבודה - קולגה שלהם. זה לא קרה וזה הוריד את התמיכה הדרוזית במפלגה ל-4%".

גם אצל הערבים הנוצרים בצפון הארץ יש ירידה בתמיכה במשותפת ופנייה למפלגות ציוניות. "יתכן שהאיחוד עם התנועה האסלמית מפריע להם", מאבחן רודניצקי. "גם האביב הערבי השפיע, והעלייה בגיוס של ערבים נוצרים לצבא. 30% מהמצביעים הנוצרים הצביעו ב-2015 למפלגות ציוניות, בעיקר למחנה הציוני ולמרצ. 70% עדיין הצביעו למשותפת".

ההצבעה למפלגות הציוניות נתפסת כאינטרסנטית ולא ערכית. פעיל חברתי מציין ש"בכפרים לא מוכרים מצביעים לש"ס - שמחזיקה בתיק הפנים, ולליכוד - מהיותו מפלגת שלטון. לא בגלל שהם נהיו פתאום אורתודוקסים או ימנים, אלא כי הם מאמינים שהן יעזרו להם להתמודד עם צווי ההריסה. בדואים גם מצביעים לש"ס שפועלת בנושא של משפחות ברוכות ילדים. ככל שמתרחקים ממצב של לחימה, קל יותר לערבים להצביע לציוניות. המפלגות הציוניות אוהבות להציג את חברי הכנסת הערביים כסוג של שילוב, אבל ברור לכולם שהם נועדו לשמש קבלני קולות של המפלגה במגזר".

גם שיתוף הפעולה הערבי-יהודי שעודה מבקש להרחיב, לא מתקבל בעין יפה. לא רק מצד שותפותיו לרשימה, אלא גם בתוך חד"ש. ח"כ דב חנין לא השיב לפניית G, אבל ההנחה היא שהיה תומך בהתארגנות אלטרנטיבית. שכן, לפי תקנון חד"ש, זו אמורה להיות הקדנציה האחרונה שלו בכנסת, אחרי שנבחר כבר פעמיים. הוא יוכל להמשיך, רק אם יושג בהצבעה רוב מיוחד. אבל אחרי שמוחמד ברכה, יו"ר חדש לפני עודה, ניסה בזמנו להשיג רוב כזה ולא הצליח, ההערכה היא שגם חנין יישאר בחוץ, ואולי יחבור לתנועת "עומדים ביחד" של פעילי חד"ש. עודה, נכון לעכשיו, לא ירוויח מזה. מצביעים ערבים לא יעברו לשם בהמוניהם, ועתידו כח"כ מובטח יותר אם יישאר במשותפת. בהנחה שיריביו בחד"ש לא ידיחו אותו מתפקיד היו"ר.

"יש לו קהל חזק בעיקר בקרב הצעירים", אומרים על עודה גורמים המעורים בציבור הערבי, "אבל הוא רחוק מלהיות קונצנזוס. זה לא נכון שהוא לא מסוגל לארגן אוטובוס להפגנה, כמו שאמרו עליו מי שמזלזלים בכוחו. אבל אפשר לומר שלא כולם בחד"ש עושים לו חיים קלים. יש הרבה בחישות מאחורי הקלעים. לא סתם הוא מפלרטט עם האפשרות להקים מחנה דמוקרטי יהודי-ערבי".

עודה בשאראת, עיתונאי וסופר ששימש בעבר כמזכ"ל חד"ש, מפרגן מצדו לרשימה בראשות עודה. "חברי הכנסת של המשותפת עושים עבודה נפלאה", הוא אומר. "הם הולכים לשרים ומתווכחים איתם. פעם זה היה הרבה פחות קיים, כנראה כי לא הרגישו חלק. היום הם נכנסים הרבה יותר לדקויות. ההישג הרציני זה 922. במדינה כמו שלנו אי אפשר ליישם 100%, אבל מתחילים לראות תמורה בשטח.

"המשותפת לא שיווקה את זה מספיק, מה גם שהתקשורת מציגה אותם רק בהקשר של הקונפליקט כי זה פרובוקטיבי ועובר מסך, אבל יש הרבה פעילות אזרחית. אז למרות כל העניינים הפנימיים, והשילובים בין החילונים האסלמיסטים, שלא כולם אוהבים, ברגע האמת, עם קצת הסתה מהימין, הם שוב ילכו יחד, כי יבינו שזו הפורמולה הכי טובה".

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
פרויקט מיוחד
✓ הרישום בוצע בהצלחה!