הנקראות ביותר

אופרה וינפרי באחת על אחת: "אנחנו עוברים תקופה אפלה"

היא שוללת ריצה לנשיאות אבל נחושה להפוך את אמריקה המפולגת לקשובה ■ היא שקלה לעבור לאחוזה בדרום העני שבו גדלה ("זו יכולה הייתה להיות האצבע המשולשת האולטימטיבית"), אבל בחרה לגור בפארק ענק בקליפורניה ■ היא האישה המשפיעה באמריקה ■ אחת על אחת עם אופרה וינפרי

אופרה וינפרי / צילום: רויטרס - Fred Prouser
אופרה וינפרי / צילום: רויטרס - Fred Prouser

אופרה וינפרי נוטה אל עבר הגבר היושב מימינה בשולחן בגראנד ראפידס, מישיגן. היא כאן לרגל הופעתה המיוחדת בתוכנית "60 דקות", ומנצחת על הדיון שאירגן הסוקר פרנק לונץ בין שבעה מצביעים שתמכו בדונלד טראמפ לשבעה מצביעים שלא תמכו בו, שמונה חודשים לאחר ראשית כהונתו. ג'ף פייגר, המפיק בפועל של התוכנית, שהודיע בינואר שעבר על הצטרפותה של וינפרי לסגל תוכנית התחקירים היוקרתית, אמר כי תפקידה ב-CBS יהיה לגשר על התהום האידיאולוגית הרחבה שנפערה בארצות-הברית. בשלב זה, על כל פנים, נדמה שטיפול בתהום הפעורה באולפן הוא משימה מאתגרת די והותר. שכנה לשולחן - גם שמו ג'ף, והוא תומך בטראמפ - יוצא מכליו לנוכח חקירת הנשיא בעניין רוסיה, ולא פחות מכך, מתברר, לנוכח העובדה שהושיבו אותו לצד וינפרי.

"הרגשתי אצלו מתח הולך וגובר, והחלטתי לא להיסחף לשם גם, אלא לעשות להפך, כלומר, להתקרב אליו", אומרת אופרה כמה שבועות לאחר התוכנית, ששודרה בספטמבר האחרון. "זאת הבעיה שאני מזהה בשיח הציבורי: אנשים נעשים היסטריים כי את מנסה להביא את אותה אנרגיה שהם בעצמם מקרינים, כשבעצם מה שאת אמורה לעשות הוא להתעלות מעל זה - לא להיכנס ראש בראש. אני רוכנת אל הבחור הזה ומרגישה שזה נורא לא נוח לו, אבל אני פשוט נשארת צמודה אליו. ובכל פעם כשאני מרגישה שהוא מתקשח, אני מסתובבת ואומרת, 'תגיד לי מה אתה חושב, מה אתה רוצה לומר בעניין הזה?' ככה שומעים אנשים".

אופרה וינפרי עם ריס וית'רספון (מימין) ומינדי קלינג / צילום: רויטרס - SMario Anzuoni

אופרה מקשיבה לאנשים מאז ראשית הקריירה שלה, בין במרוצת 25 שנותיה כמנחת "המופע של אופרה וינפרי" או כיום כמנחת "Super Soul Sunday" - סדרת ראיונות שבועית המשודרת ברשת OWN, שאותה השיקה ב-2011 בשיתוף דיסקברי, שעם המרואיינים בה אפשר למנות אישים דוגמת סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, וסמנכ"לית פייסבוק שריל סנדברג. "זה כוח-העל שלה", אומרת חברתה ריס וית'רספון, המשחקת לצדה בסרט הפנטזיה "קמט בזמן", שעולה החודש לאקרנים: עיבוד לספרה של מדליין ל'אנגל בבימויה של אווה דוברני ((DuVernay, הנמנית גם היא עם חברותיה של וינפרי. "היא באמת מקשיבה ובאמת מתעניינת", אומרת וית'רספון, "בתקופה שבה רוב הפוליטיקאים שלנו הפסיקו להקשיב לבוחרים שלהם".

"אני לא מכיר באמריקה אף אחד שיכול לעשות את מה שהיא עושה, ואני לא מגזים", מצדד הסוקר לונץ. "אני בתחום כבר 25 שנה, וכשהנחיתי קבוצת מיקוד דומה יומיים לפני הבחירות, איבדתי שליטה. לה יש יכולת טבעית למצוא את המשותף בין אנשים, שהיו הורגים זה את זה בכל הקשר אחר".

ואת זה היא מביאה גם כאשר המצלמות כבות. הנה כך, בתום שלוש שעות מאתגרות סביב השולחן ואל מול המצלמות, הדיון הקבוצתי המשיך באופן ספונטני במסעדה קרובה, כאשר וינפרי החליטה להצטרף. "את יודעת על מה זה מעיד?" אומר לונץ. "על כבוד. זה מה שהאמריקאי הממוצע מצפה לו מצד המנהיגים שלו, מצד התקשורת - ובכלל. אז אולי אנחנו לא רואים עין בעין מבחינה פוליטית, אבל העניין כאן אינו אידיאולוגי, אלא הביטחון בעתיד והכבוד הדדי - והיא מספקת את שניהם. בעיניי היא הנוגדן למחלות של המדינה הזאת".

"היא מכירה בכוח של הקול שלה ושל הפרסונה שלה", אומרת דוברני. "היא באמת צריכה את הכסף הזה? היא באמת צריכה את החשיפה הזאת? לא. אבל היא הרגישה שמישהו צריך לדבר עכשיו עם האנשים האלה".

"דבר לא מובן מאליו"

בהתחשב בכובד הציפיות הנתלות בה, וינפרי קלילה להפתיע. "אני בטח אחד האנשים הכי מרוצים ושלווים שתפגשי בחיים", היא אומרת כשאנחנו נפגשות בלוס אנג'לס, במרחק שעתיים וחצי של נסיעה מביתה במונטסיטו - קהילה עשירה והדוקה, בת כ-9,000 נפש. למותר לציין כי אחת הסיבות לכך שהיא כה מרוצה היא העובדה שמאז 2011, אז חתמה וינפרי את התוכנית שזיכתה אותה בתהילה ובחלק ניכר מעושרה המופלג, היא חופשייה מן הלו"ז היומי בן 15 השעות שלמרותו סרה במשך עשורים, ויכולה לבחור לעצמה פרויקטים כראות עיניה. "היא כל-כך חזקה, שהיא פשוט לא צריכה לסבול את מה שאינו מזין אותה", אומרת דוברני, שביימה את וינפרי ב"קמט בזמן" ובעבר גם בסרט "סלמה", ופיתחה עבורה את הדרמה הטלוויזיונית "קווין שוגר" לרשת OWN. "יש לה הכוח והיכולת לפעול לפי שיקול דעתה בלי יוצא מן הכלל. היא עושה מה שהיא רוצה, ואם יש משהו שהיא לא רוצה לעשות, היא לא עושה אותו".

אחד הדברים הראשונים שעשתה וינפרי הוא לעזוב את שיקגו, שהייתה ביתה במשך כמעט 30 שנה, ולהתיישב במגוריה החדשים - כ-260 דונם בחוף המערבי. הנכס, שזכה לכינוי "הארץ המובטחת" (ובצדק), משקיף על האוקיינוס הפסיפי: יש בו גינת ורדים שופעת ובית תה שבו קוראת וינפרי את עיתוני סוף השבוע, כמו גם כשלושה ספרים בשבוע. בפעם הראשונה שבה ביקרה וית'רספון בנווה המדבר שהקימה וינפרי, היא פרצה בדמעות. "את צריכה לזכור שהיא התחילה מכלום. דבר לא מובן מאליו מבחינתה".

לצד הופעותיה ב"60 דקות" וב"קמט בזמן", ספרה "The Wisdom of Sundays", המבוסס על שיחות "סופר סול סנדיי" שלה, שראה אור באוקטובר - זינק היישר לראש רשימת רבי-המכר של ה"ניו-יורק טיימס". בדצמבר האחרון שילמה דיסקברי 70 מיליון דולר כדי להגדיל את חלקה ב-OWN - רשת כבלים מובילה לנשים אפרו-אמריקאיות ואחת הרשתות מהירות הצמיחה ביותר עבור נשים בכלל - כאשר הארפו, חברת ההפקות של וינפרי, תישאר בעלת החזקת מיעוט משמעותית בנכס המדיה, והיא עצמה תישאר בתפקיד המנכ"לית. כמו כן, היא פעילה מאוד בזירה הפילנתרופית - והחודש תקבל וינפרי מן המוזיאון לאמנות מודרנית (MOMA) את פרס דייוויד רוקפלר, המוענק למי שהפגינו "נדיבות מוארת" ותומכים ביוזמות אזרחיות ובמפעלי תרבות.

לא במקרה רבים מזכירים שוב ושוב את שמה כמועמדת פוטנציאלית לנשיאות, כאשר הספקולציות באשר לאפשרות שתרוץ בבחירות 2020 מול דונלד טראמפ, הגיעו לדרגות הגובלות בהיסטריה לאחר הנאום שנשאה בטקס גלובוס הזהב בינואר השנה - שם קיבלה את פרס מפעל החיים. ואף על פי כן, עמדתה בנושא נותרה כשהייתה, "בשום פנים ואופן לא. יש כמה דברים שאני ממש טובה בהם, אבל אני לא רוצה לנהל. אני לא רוצה לבלות ימים ולילות בניסוח מדיניות. אני רוצה להמשיך להיות מעורבת בסיפורים שיאפשרו לאנשים לראות את הטוב ביותר שיש בהם, ולמצוא את הטוב שגדול גם מזה".

מפגינה זועמת מול מגדלי טראמפ בניו יורק / צילום: רויטרס - Amr Alfiky

"כל לילה חשבתי שאני מתה"

מצבה הנוכחי ונעדר הלחצים, היא אומרת, הוא "דבר שכל-כך נחמד להגיע אליו. מה אם הייתי מבואסת, מה אם הייתי עוזבת את התוכנית ונתפסת לאי-שקט בניסיון להבין את הלמה-ים של החיים?" למותר לציין שבעניין זה היא נחלה הצלחה, אף שהדרך שהובילה אותה עד הלום לא הייתה נטולת מעקשים.

כבר בראשיתה, מספרת וינפרי, הבינה שהיא סופגת את רגשותיהם של האורחים ב"מופע של אופרה וינפרי" במידה לא בריאה. "מבחינתי זאת לא הייתה רק תוכנית. מה שהיה שם בעצם הוא אני בתוך אינטראקציה אנושית - בתוך כל המנעד התפקודי והבלתי-תפקודי האנושי. הייתי חוזרת הביתה גמורה ומוצפת. חליתי. הייתי חייבת ללמוד איך ללבוש איזשהו שריון, אבל גם איך להיות נוכחת לגמרי למרות החציצה הזאת".

בשנות החמישים לחייה (כיום היא בת 64) חוותה וינפרי משבר בריאותי על רקע בעיה שלא אובחנה כראוי בבלוטת התריס. "כל לילה חשבתי שאני מתה, היו לי פרפורים בלב", היא משחזרת. "הלכתי לחמישה רופאים שונים וכל אחד מהם נתן לי מרשם לתרופת לב אחרת, ובסופו של דבר מתברר שבכלל לא הייתה לי בעיית לב".

שנות החמישים לחייה היו גם ראשיתו של הפרק הנוכחי, כאשר וינפרי נדרשת לא אחת לדבריה של חברתה המנוחה, המשוררת והפעילה החברתית מאיה אנג'לו, שציינה כי זה הוא העשור בחיים שבו אנשים הופכים למי שהם אמורים להיות. "יש מין פרץ כזה ואז הגוף שלך, ההורמונים שלך, הכול אומר, 'היי, כבר אין לך הרבה זמן כמו פעם - גשי לעבודה כבר!'", אומרת וינפרי. "אז את מצליחה לפגוש את היופי האמיתי שלך, את הערך האמיתי שלך ואת התוחלת האמיתית שלך בלי הדעות והביקורת של אנשים אחרים, ומה שהם חושבים שאת אמורה להיות".

היא הייתה בת 57 כשהפסיקה לשדר את "המופע של אופרה וינפרי", ובת 62 כשסתמה את הגולל על אולפני הארפו. המבנה שבו פעלו האולפנים - ונהרס באחרונה כדי לפנות את השטח למשרדים העולמיים של מקדונלד'ס - היה גם אחד האתרים הנודעים בשיקגו. עיר שווינפרי מעידה כי מעולם לא הספיקה להתוודע אליה באמת. "היו אוספים אותי בחמש וחצי בבוקר מהחניון של הבניין שגרתי בו, ואז אוספים אותי מהאולפן בשמונה וחצי בלילה", היא מספרת. את סופי השבוע בילתה מחוץ לעיר, בבית באינדיאנה, עד שבשנת 2001 נתקלה בנכס במונטסיטו בזמן צילומים (באחרונה הגיעה העיירה למהדורות החדשות בנסיבות טרגיות, לאחר ששריפה שהשמידה בתים רבים ואחריה מפלות בוץ נוראות, שבהן מתו לפחות 20 איש).

במקור ביקשה וינפרי למצוא בית אחוזה בדרום, שממנו הגיעה. הואיל וילדותה עברה עליה בעוני בקוסיוסקו, מיסיסיפי, היא אומרת, "חשבתי שזאת תהיה חתיכת מידה כנגד מידה. האצבע המשולשת האולטימטיבית. מין כזה 'תראו מי גרה בבית הגדול עכשיו'". אולם בתום חיפוש מקיף אחר נכס מימי טרום מלחמת האזרחים בג'ורג'יה, באלבמה, בטנסי ובלואיזיאנה, וינפרי החליטה לרדת מהעניין. "בסופו של דבר את מבינה שלא משנה כמה כסף יש לך, מהחרקים ומהלחות כבר לא תצליחי להיפטר. חשבתי רק על האלונים ועל הקיץ. ואז נתקלתי במקום הזה במונטסיטו, שהוא כמו המטעים שבדרום, אבל בלי הלחות ועם האוקיינוס וההרים". גם אלונים לא חסרים שם. "יש לי כמה אלפים", היא אומרת, ומציינת שהנכס הוא "בעצם פארק" ובו גם כמה מאות עצי אבוקדו. "אוי ואבוי אם ייכנס למטבח שלי אבוקדו מהחנות!"

וינפרי עם בנות בית ספר  / צילום: רויטרס - Siphiwe Sibeko

"להיכנס לנעליים של אחרים"

וינפרי נוצרת את הביטחון שמספק לה הבית ואת הזמן הפנוי שהיא מבלה בו, אבל מעידה כי נדרשו לה לא פחות משלוש שנים כדי להתרגל להיעדר הלחץ. "במשך 25 שנה היו לי לו"ז וחוזה", היא אומרת. "כיום, הדבר הכי טוב בעולם זה לתת לגוף שלך להתעורר מתי שהוא רוצה". לצד זאת, מרגע שהתעוררה, נדרש לה "הרבה זמן כדי להבין מה לעשות" עם הימים, כדי לשכנע את עצמה שהיא לא "לוזרית", רק משום שאינה עמוסה לגמרי, ושלפנות זמן לעצמה זה "בעצם דבר טוב" - אף שבשום פנים ואופן אי-אפשר לומר שהפכה לבטלנית.

ביום רגיל היא מטפלת בפן העסקי של עסקיה. היא מנהלת שיחות טלפון ומקיימת שיחות ועידה - לרוב בסביבות אחת בצהריים, כדי לחפוף לשעות סבירות בחוף המזרחי. יש לה יועצים פיננסיים, אבל היא עדיין חותמת על הצ'קים שלה בעצמה. "אני צריכה לדעת כמה חשבון חשמל אני משלמת", היא מנמקת. "אני חושבת שזה משאיר אותך עם רגליים על הקרקע ומאפשר לך לדעת מה נכנס ומה יוצא. אני משתתפת בפגישות מיסוי משעממות; אני מטפלת בהעברות כספים. אף פעם לא אהבתי הפתעות".

שעה ביום היא מקדישה או ליוגה או להתעמלות בשיטה "גמישות בהתנגדות" (Resistance Flexibility) עם מאמן אישי, ואחר-כך חצי שעה על הליכון. לפחות שלוש פעמים בשבוע יש לה אורחים לארוחת צהריים שאותה מכין השף האישי שלה, בעיקר בהתבסס על מרכיבים מגינות הירק רחבות הידיים שלה. "אני עושה הרבה עסקים בבית", היא אומרת.

שעות אחר הצהריים, היא מספרת, מוקדשות לעצמה. היא נהנית מאוד לנהוג מרחק שישה רחובות אל חנות הספרים המקומית, טקולוטה, ולעיין בערמות הספרים שעל השולחנות. לפעמים היא אף מגיעה לפגישות של חברת מגדלי הוורדים המקומית, "ידידי הוורד". משק הבית שלה כולל חמישה כלבים - שני ספרינגר ספאניילים, גולדן ספנייל אחד ושני גולדן רטריברים מבוגרים - וכמעט תמיד גרים בבית גם כמה אורחים.

בחג ההודיה האחרון, למשל, הצטרפו אליה ואל שותפה הוותיק לחיים, סטדמן גרהאם, 22 מבוגרות האקדמיה שלה (כיום הן בארצות-הברית, עובדות או לומדות בקולג', וכשהן מבקרות הן מתגוררות במגורי אורחים שווינפרי הקימה עבורן בשטח שלה), וכן דוברני, המרבה להתארח במקום והייתה שותפה לגיבוש הרעיון של "קווין שוגר" על המרפסת הקדמית. "הייתי ממש זקוקה למרפסת קדמית", אומרת וינפרי, כאשר המרפסת הפכה בינתיים למטאפורה לערכם של פרויקטים פוטנציאליים. "משהו צריך להיות מספיק מעורר השראה או פשוט מעורר כדי להוריד אותי מהמרפסת".

ב-2016, כששמעה וינפרי שדוברני מצלמת את "קמט בזמן" בניו זילנד, היא קפצה מהמרפסת כמעט פשוטו כמשמעו - אבל לאו דווקא במחשבה שתשחק בסרט בעצמה. "היא התקשרה אלי ואמרה, 'שמעתי שאת מצלמת בניו זילנד, ואני רוצה לקפוץ", מספרת דוברני. "ואני אמרתי, 'רעיון מצוין, בדיוק רציתי לבקש ממך להשתתף".

וינפרי, יש לציין, הייתה מועמדת לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה בסרט הראשון ששיחקה בו, "הצבע ארגמן", אף שמעולם לא למדה משחק. "כשחקנית, יש בה אמפתיה עצומה", אומרת דוברני. "השחקנים הטובים באמת יודעים כיצד להפוך למישהו אחר. ואופרה, במהלך כל שנות 'התוכנית של אופרה וינפרי', שיכללה את היכולת להיכנס לנעליים של אחרים".

וינפרי מקבלת את מדליית החירות מהנשיא אובמה  / צילום: רויטרס - Jason Reed

"אין כמו מסיבה של אופרה"

דוברני מספרת, שווינפרי אומנם מקבלת אינספור הצעות לגלם "נשים מבוגרות, שחורות או לבנות או מה שלא יהיה", אבל לעומת שלל כישרונותיה האחרים, דווקא מכישרון המשחק שלה נוטים להתעלם. "כשחושבים על האימפריה שלה, חושבים על התוכנית וכל זה", אומרת דוברני, "אבל די היה ביכולת המשחק שלה כדי להותיר חותם".

גם בתחום זה, כמו בכל היתר, וינפרי בררנית מאוד. "היא מאוד מדויקת בבחירת הדמויות שהיא רוצה לגלם - דבורה לקס, לדוגמה", אומרת דוברני - ב"חיי הנצח של הנרייטה לאקס", וינפרי מגלמת את בתה של אשה אפרו-אמריקאית שתאים סרטניים נלקחו בגופה בלי ידיעתה ובלי הסכמתה ושימשו מאז ואילך למחקרים רפואיים חשובים. "זה היה תפקיד משמעותי מאוד מבחינתן של נשים בקהילה השחורה, ובדיוק לכך היא כיוונה".

ב"קמט בזמן" המטרה שלה הייתה לבלות בנעימים, ונראה שהיא הצליחה. "אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה נהניתי כל-כך", אומרת וינפרי. "היינו בעננים. כל בוקר בטריילר היה בוקר של חיים. ריס היתה הדי.ג'יי, והיא השמיעה המון בלוז דרומי ישן. שמענו יותר סאם קוק מכל מה ששמעתי מאז שהייתי קטנה". לא רק ניו זילנד מצאה חן בעיניה ("משהו שם הידהד לי... הצבעים היו יותר צבעים, כמו עוד ויברציה", היא אומרת), אלא גם הקאסט. וית'רספון - שהגיעה מנאשוויל, לשם עברה וינפרי כשהייתה בת 14 ("נראה לי שיש מין קטע של דרומיות") - פגשה את חברתה לאקרנים בשנת 2005, כשקידמה בתוכנית של וינפרי את הסרט "הולך בדרכי". "היא עשתה לי אופרה מהסרטים! התחלתי לבכות כשדיברתי על המורה שלי לאנגלית מהתיכון", מספרת וית'רספון.

במהלך הצילומים רקמו השתיים קשר מסוג אחר. "כל יום היו לנו לפחות ארבע שעות של שיער ואיפור, ואופרה הייתה יכולה לקבל טריילר משלה", משחזרת וית'רספון. "אבל היא החליטה שהיא מעדיפה לעשות את זה עם מינדי (קלינג) ואיתי. היא באמת כמו החברה הכי טובה שלך. קל להתחבר אליה, היא אוהבת ליהנות, היא אוהבת לשתות מרגריטה".

היא גם אוהבת מאוד לאפשר לסובבים לבלות בנעימים. אחד התפקידים החביבים עליה באחרונה הוא לארגן מסיבות. כדי לחגוג את צאתו של "חוכמת ימי ראשון", שהרווחים ממנו מוקדשים למטרות היקרות ללבה, ובכללן האקדמיה למנהיגות, וינפרי ערכה ב"ארץ המובטחת" בראנץ' גוספל עתיר משתתפים רבים ושונים - מג'וליה רוברטס ושונדה ריימס ועד לין-מנואל מירנדה וג'ף בזוס. האירוע כלל שעה של הופעת גוספל עם ביבי ויינאנס, והתפריט כלל מזון נחמה דרומי דוגמת עוף מטוגן עם ואפל, ביסקוויטים עם רוטב בשר ומקרוני בגבינה.

"אין כמו מסיבה של אופרה. היא אוצרת כל פרט שאת חווה שם", אומרת דוברני. "זה מה שמשמח אותה, לתכנן חוויות לאנשים. מרגע שאת מגיעה, את מרגישה את הטאץ' שלה בכל דבר - מהתלבושת של מי שמחנה לך את המכונית ועד למיקום של הצלחת. הלב שלה נמצא בפרטים, באהבה שלה לכל דבר הכי קטן. זה גם חלק מחוויית החברות איתה. היא כל-כך טובה בלדעת מה באמת קורה בחיים שלך".

וינפרי עם פרס NAACP על הסרט "סלמה" / צילום: רויטרס - Danny Moloshok

"אנחנו עוברים תקופה אפלה"

נכון לעכשיו, אהבתה של וינפרי לפרטים מתבטאת בשני הבתים החדשים שהיא בונה בנכסי החופשה שלה בהוואי ובטלורייד, קולורדו - שם היא נוהגת לעשות סקי. הבתים הם מקומות המבטחים שלה, אבל לפעמים היא יוצאת גם למסעדות - אף ש"הסיפור עם הסלפי" קצת מקשה על כך באחרונה. היא מקפידה להצטלם עם כל מעריץ או מעריצה שמבקשים ממנה, ואין לה סבלנות לידוענים שמתלוננים על זה. "אם את לא רוצה להיות המצעד, אל תצאי למצעד", היא אומרת. "אני מנסה להיות טובה לאנשים כי אנשים היו טובים אלי מאוד, ואני יודעת שזה הרגע היחיד שיהיה להם".

לצד הקריאה היא מפנה זמן גם לטלוויזיה, אבל מציינת שרוב השעות האלה משמשות אותה כדי להתעדכן בתכנים של OWN. בשנה שעברה צפתה ב"סיפורה של שפחה", והיא מציינת שאהבה מאוד גם את "שקרים קטנים גדולים" (בכיכובה של חברתה וית'רספון). כדי להישאר מעודכנת בשני צדדיו של הדיון הפוליטי הלאומי, היא גולשת אל "פוליטיקו" ו"רד סטייט", קוראת שלושה עיתונים - את "וול סטריט ג'ורנל", "ניו-יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" - וכן את ה"אטלנטיק". "אני רוצה לראות מה אומרים מימין ומה אומרים משמאל", היא אומרת, ומציינת שאינה מרבה לצפות בחדשות. "אני מגבילה במינונים של כל הפרשנים שלא סוגרים את הפה. כולם מדברים לעצמם. אף אחד לא מקשיב לאף אחד אחר. הם שם כדי שיראו אותם וכדי להגיד את שלהם, וזה לא מקדם אותנו לשום מקום. אז אני מכבה את זה".

מה שהיא מבקשת לעשות ב"60 דקות", לעומת זאת, הוא להושיב אנשים למשך די זמן שיבטיח שכולם יישמעו, ואיש לא יקטע את חברו. "כשאת מרגישה ששומעים אותך, את מוכנה לשמוע אחרים", מסבירה וינפרי. אחרי הקטע הראשון, במישיגן, אמרה ללונץ שהיא מרגישה שמדובר ב"התחלה" מבחינתם של היושבים לשולחן, ושהם עתידים להמשיך את השיחה. הוא היה משוכנע שלא ייפגשו שוב לעולם - אבל הצדק, מתברר, היה עם וינפרי. בסופו של דבר, משתתפים משני צדי המתרס בישלו זה לזה ארוחות ערב.

"מה שלמדתי מכל השיחות שקיימתי במשך כל השנים הוא שכולם חושבים שהם צודקים, ושהתפקיד שלי הוא לא לאושש את צדקתם או להעמיד אותם על טעותם. אלא לתת להם הזדמנות להשמיע את הדעות שלהם, כדי שנוכל לקיים שיחה קונסטרוקטיבית", היא אומרת. "תשמעי, הסתכלתי בעיניים של רוצחים ושל מנצלי ילדים ושל כל מיני אנשים שעשו דברים איומים. אז אין ספק שאני יכולה להקשיב למישהו עם דעה פוליטית שונה משלי".

וינפרי עם "גלובוס הזהב" / צילום: רויטרס - Lucy Nicholson

בקבוצות הדיון הנוכחיות שלה היא משתדלת מאוד למצוא נושאים שאפילו היריבים המבוצרים ביותר בעמדתם יכולים להסכים לגביהם, כמו הרצון לשמור על ביטחון המשפחה. אבל היא סבורה שרוב הפוליטיקאים נוטים לעשות את ההפך, ולהרבות מחלוקות. "זה יכריח אותנו להתנהל במקום לא טוב למשך איזושהי תקופה", לדבריה, והמקום הלא טוב הזה - והצורך להיחלץ ממנו - מעסיקים אותה מאוד.

"אחת הסיבות שאני אוהבת את 'קמט בזמן'", אומרת וינפרי, "הוא שיצא לי לגלם ברייה מלאכית מזהירה וחכמה, שאומרת בין היתר ש'האפלה מתפשטת כיום מהר כל-כך; הדבר היחיד המהיר מן האור הוא האפלה'. אני באמת ובתמים מאמינה שאנחנו עוברים תקופה אפלה, כך שאת צריכה לבחור לא להישאב לשם. לא רק להתנגד, אלא גם להתעלות מעל זה. אני עושה כל מאמץ להיות נושאת של אור". 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות