"אמריקאים מגלים סקרנות לגבי היצירתיות האירופית"

מנהלת מחלקת הדרמה בענקית התקשורת האיטלקית RAI, אלאונורה אנדראטה, רואה את הגבולות הקורסים בין תרבויות - יותר ויותר סדרות איטלקיות נצפות בעולם וישנן יותר קופרודוקציות ■ "האיכות הזו היא גם תוצאה של תחלופה הדדית בין הקולנוע לטלוויזיה" ■ כתבה זו התפרסמה במוסף פירמה של ״גלובס״ שהופק בשיתוף פעולה מסחרי עם ״קשת״

אלאונורה אנדראטה/ צילום: אסונטה סרוואלו
אלאונורה אנדראטה/ צילום: אסונטה סרוואלו

"באירופה, המערכת האודיו-ויזואלית נתמכת מסורתית על ידי שירות השידור הציבורי. גם אם במרוצת הזמן הגיעו גם הטלוויזיה המסחרית ולאחר מכן הטלוויזיה בתשלום, הטלוויזיה הציבורית היא עדיין השחקנית הראשית במערכת. יש כמובן הבדלים במשאבים - לארה"ב יש שוק שמאפשר תקציבים גבוהים יותר. עם זאת באירופה יש היום יותר מקום לפרויקטים שמושכים תשומת לב בינלאומית, ולכן גם רמת התקציבים עלתה".

את הדברים אומרת אלאונורה אנדראטה, מנהלת מחלקת הדרמה והדוקו בענקית הברודקאסט האיטלקית, Rai, שהיא רשת ציבורית. אנדראטה גם נמצאת בנקודה טובה להבין את השוק העולמי של התוכן ואת ההתמודדות מול הענקיות האמריקאיות - היא מנהלת בפועל את Rai Com, שהיא הזרוע שעוסקת בהפצת ערוצי החברה האם בעולם. אנדראטה, שאחראית לכ-500 שעות שידור בשנה, יושבת בשורה של הראשונה של התהפוכות בשוק הטלוויזיה העולמית ורואה כיצד הגבולות נופלים בכל מקום. במיוחד בין ארה"ב לאירופה.

"אני לא מאמינה בלהעמיד את שתי המערכות הללו ביריבות. בשתיהן אנחנו רואים סדרות של צריכה קלה ופרויקטים שאפתניים וחדשניים יותר. לעומת הערוצים הכלליים, הטלוויזיה בתשלום מילאה תפקיד מכריע בשיפור האיכות של הסדרות האמריקאיות. גם היום החדשנות הזו משפיעה על הפקת הטלוויזיה שמשודרת בחינם - והיא חייבת להתמודד איתה. באירופה, טלוויזיה בתשלום ושידור ציבורי מפרים זה את זה בחיפוש אחרי שינוי ואיכות טובה יותר".

"זה כמה שנים שמפיקים אמריקאים שמים לב לאירופה", היא אומרת, "יש סקרנות לגבי היצירתיות האירופית, שהתחילה בצפון אירופה, בייחוד באנגליה ואחר כך בסקנדינביה. מדובר גם במונחי ההפקות הגדולות וגם לגבי האפשרות של אימוץ פורמטים מקומיים. כעת האמריקאים גם מתעניינים באפשרות של הפצת מוצרים על גבי פלטפורמות שונות".

אנדראטה גם נותנת דוגמאות: "תשומת הלב ניתנת כעת לכל גילוי של יצירתיות, וההתמקדות היא גם על איטליה. סדרות כמו Non uccidere ("רציחות קרובות") ו-"מונטלבאנו" כבשו הרבה שווקים, כמו גם דרמות הפשע Schiavone ו-Maltese".

"איטליה פיתחה והפגינה יכולת ליצור מבני נרטיב חדשים על אלגוריתמים חדשים. גם ישראל היא דוגמה מוצלחת לזה, ובמונחים יצירתיים היא אחת החוויות המעניינות ברמה העולמית. אירופה ואיטליה יכולות לספק הרבה אלמנטים לתעשייה במונחי סיפורים, מקצועיות, ליהוק, אתרי הפקה וכו'. ישנם כמה בתי הפקות שיכולים להתחרות ברמות הגבוהות ביותר של השוק הבינלאומי".

איך יכולות תחנות קטנות יחסית להתמודד עם ענקיות כמו HBO ונטפליקס?

"ברור שיש הבדלים משמעותיים בגודל של נטפליקס ו-HBO לעומת ערוצי השידור הציבורי, אבל זה לא אומר שטלוויזיה לאומית, בייחוד שידור ציבורי, נדחקים לשולי המערכת. באיטליה, למשל, ל-Rai Fiction יש מעמד הגמוני, לא רק בהיבט הכולל של שידורי טלוויזיה, אלא גם בזכות היכולת שלה לייצג את המדינה ואת עבודת היצירה הנהדרת שנעשית ולתת לה ממד תעשייתי. RAI היא נקודת התייחסות למערכת ההפקה הלאומית האיטלקית ויש לה מוצרים באיכות גבוהה. הענקיות אינן רק איום תחרותי, אלא גם הזדמנויות שחייבים לבדוק אותן, כפי שמראים שיתופי הפעולה שלנו עם HBO ונטפליקס בשנה האחרונה. הנושאים האמיתיים הם איכות ורעיונות, ושמירה על יכולת התמודדות בשוק תחרותי יותר".

איך אתם מתמודדים עם הגידול בעלויות ההפקה?

"התבססות שוק עולמי הובילה להשקת פרויקטים גדולים עם תקציבים חשובים מאוד. בין ההפקות של Rai, שנשארו מגוונות מאוד, יש כמה פרויקטים שעוררו עניין בינלאומי, שעל בסיס מודל הפקה משותפת מאפשר לנו לאתר חלק גדול מהתקציב בחו"ל, עד שני שלישים, וכך להגדיל משמעותית ובו זמנית את היקף ההפקה את האיכות של התוצאה הסופית.

"כך פותחה ההפקה של כמה סדרות בתקציב נמוך עד בינוני, שמתבססות על רעיון גדול והשתחררו משאבים חשובים. ובמערכת האיטלקית יש גם שימוש בפלטפורמות נוספות, כמו הפקה תיאטרלית מוקדמת של המוצר הטלוויזיוני".

האם יש שוק לתוכניות באיטלקית?

"תמיד יש שוק כזה, כמו שמוכיחה "מונטאלבו", ובתחום הטלוויזיה בתשלום "גומורה". הסוגות של פשע ומסתורין, כאמור, נהנות מהצלחה בינלאומית. היום ההתעניינות הולכת וגדלה, ואפילו העיתונות האמריקנית מפגינה עניין כפי שהיא מעולם לא עשתה. אני מצטטת כתבה במוסף הספרים של הניו יורק טיימס על הכוח של נרטיבים כמו הסדרה "סובורה", שיכולים לשלב בין המיטב של סוגת המתח לבין החשיפה של מציאות חברתית מורכבת. זו סדרה חלוצית, פרי ההפקה הבינלאומית המשותפת של נטפליקס ו-Rai שאנחנו מאוד גאים בה".

אנדראטה מתייחסת לשלוש תוכניות איטלקיות שזוכות להצלחה מחוץ לגבולות המדינה ושלושתן סדרות פשע. "גומורה" מבוססת על ספר וסרט בשם זה, והיא מתמקדת בעולם הפשע בנאפולי. "סובורה" מבוססת גם היא על סרט בשם זה, והיא מתמקדת בחיים של שלושה צעירים והיא מערבת מדינה, כנסייה ופשע מאורגן. "מונטאלבנו" היא סדרה על מפקח משטרה בשם זה, שגם היא מבוססת על מקור ספרותי.

"אבל החדשה האמיתית היא ההפקה של 'החברה הגאונה' - ההפקה המשותפת הראשונה של Rai ו-HBO, שגם יהיה הפרויקט הראשון של HBO שישודר עם כתוביות באנגלית, מפני שהסדרה מצולמת כולה באיטלקית. זהו סיפור שכולו איטלקי, ומתבסס על יצירות המופת של אלנה פרנטה (Elena Ferrante). קייסי בלויס, נשיא HBO לתוכניות, אמר בכמה הזדמנויות שהסיפור של אלנה ולילה, הגיבורות של הרומנים, הוא סיפור של ידידות נשית שתכבוש ללא ספק את תשומת הלב והלב של הקהל של HBO".

לאיטליה יש היסטוריה ארוכה ונהדרת - וגם הווה - של מספרי סיפורים. איך אתם מנצלים את זה?

"הקולנוע האיטלקי של שנות ה-60 ייסד מסורת שידועה מאוד בעולם עם במאים כמו פדריקו פליני עד לוקינו ויסקונטי, קולנוע שידע לשלב את הכישרון של סופרים גדולים עם הסוגות השונות. העניין הזה מתעורר היום מחדש בהתלהבות גדולה. ניקח למשל את את פאולו סורנטינו (במאי ותסריטאי איטלקי שעובד גם בארה"ב וגם באיטליה. א"ט), שעבר ישירות מהאוסקר שלו (על "יפה לנצח") לבימוי סדרת טלוויזיה באיטליה. כמו כן ישנם יוצרים דומים, כמו הבמאים סטפנו סולימה ("כל השוטרים הם נבלות"), גבריאלה מוצ'ינו ולוקה גואדנינו ("קרא לי בשמך").

"לגבי הטלוויזיה, ל-Rai יש מה שנגדיר 'הסיפור הבינלאומי הגדול' בדי.אן.איי שלה, שבעבר הניב דוגמאות מצליחות כמו הסדרות שבוימו על ידי פרנקו זפירלי ("ישו מנצרת") וג'וליאנו מונטלדו ("מרקו פולו"). אחרי שנים שבהן השאיפות הבינלאומיות שלנו נאלצו להתמודד עם ההתפתחות המהירה והאגרסיבית של מציאות שהורכבה מפלטפורמות שונות ומטלוויזיה בתשלום, המסורת הזו הולידה מומנטום חדש לסיפורים נהדרים, שמתבססים על התרבות האיטלקית.

"דוגמה ברורה לזה היא הנישואים המאושרים בין ספרות וטלוויזיה שהניבו הפקה של הסדרות החדשות 'החברה הגאונה' של אלנה פרנטה ו'שם הוורד' של אומברטו אקו, או השימוש במורשת ההיסטורית והאמנותית שלנו בפרויקטים כמו 'מדיצ'י: האדונים של פירנצה'. האיכות הזו היא גם תוצאה של תחלופה הדדית בין הקולנוע לטלוויזיה, כאשר הטאלנטים הטובים ביותר על המסך מפגינים עניין רב באיכות הגבוהה שמשיגות הסדרות הטובות ביותר".

סובורה/ צילום: באדיבות נטפליקס
 סובורה/ צילום: באדיבות נטפליקס

כלומר, תעשיות הטלוויזיה והקולנוע השלימו זו עם זו?

"הפרדה ממושכת אפיינה את היחסים הללו עד לפי כמה שנים. כעת דברים משתנים, מכמה סיבות: שוק הקולנוע הולך וקטן והדבר משקף קיפאון. וזאת, למול ההצלחה הגדולה בשוק הסיפורים הבדיוניים - שזו הסוגה ששולטת בלוחות שידורי הטלוויזיה. יש הזדמנויות חדשות לסדרות מהשוק הבינלאומי ומהאפשרות של ניצול המוצר בפלטפורמות שונות, מלבד השימוש המסורתי בשידור".

ההפקה של "החברה גאונה" נשמעת מסקרנת. הספר היה להיט בינלאומי.

"עבדנו מאוד קשה על ההפקה. ביקרנו בהמון בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בנאפולי בחיפוש אחר שחקניות לשתי הדמויות של העונה הראשונה - אלנה ולילה, שהן בנות 8-9 בספר הראשון של פרנטה ו-14-15 לקראת סופו. וזאת כדי ליצור סביבה של צווארון כחול אשר מקיפה את הילדות בסדרה שיככבו בה הרבה שחקנים שבאים מהמסורת של התיאטרון הנפוליטני. עם זאת, בסופו של דבר הכוכב האמתי של סדרת 'החברה הגאונה' היא הסופרת אלנה פרנטה. את הסדרה מביים סבריו קוסטנזו.

האם היה פשוט להשיג את זכויות ההפקה?

"מפיק עצמאי קנה את הזכויות עוד בתחילת הדרך, כשסדרת הספרים הייתה רק בתחילת הצלחתה ואף אחד לא חזה את הפופולריות הבינלאומית הגדולה. גם אנחנו ב-Rai הזדרזנו לאמץ את הפוטנציאל שהיה קיים בחזון ארוך הטווח הזה".

האם Rai נמצאת בבעלות ממשלתית, אין ביקורת על המצב הזה?

"Rai איננה בבעלות ממשלתית. נכון שבעל המניות העיקרי הוא משרד האוצר, אבל יש ועדת פיקוח פרלמנטרית, שבהסכם עם הממשלה, ממנה את מועצת מנהלים, שולטת בחברה ומכתיבה את חוזה השירות. אלמנט אחד שיש לכל שירותי השידור האירופיים הוא אופן מימון המערכת. אגרת הטלוויזיה היא המקור העיקרי, לעיתים בשילוב עם הכנסה מפרסום. בבריטניה יש ל-BBC רק אגרה; בספרד האגרה בוטלה והכול עבר לפרסום או למימון ציבורי. באופן כללי, השידור הציבורי נחשב לגורם שאחראי על תרבות, פלורליזם והזהות הלאומית - גם אם לא חסרים קולות שמטילים ספק בעקרונות הללו".

האם Rai אמורה להיות רווחית על אף שהיא ציבורית? יש לכם מגבלות תקציב?

"Rai לא צריכה להיות רווחית כמו חברת שידורים מסחרית. יש לה הכנסות מפרסום ואגרה והיא צריכה לדווח איך היא משתמשת במשאבים היחסיים שלה, בהתחייבויות תקציב מדויקות. התקציבים שלנו מוגדרים, וחוזה השירות כולל את האחוזים מההכנסה שמוקצים לעבודות איטלקיות ואירופיות, לשיתופי פעולה עם מפיקים עצמאיים ולהפקת תוכניות תעודה וסרטים מצוירים".

האם את מסכימה לאמירה שימינו הם ימי הטלוויזיה הטובים ביותר?

"אני לא יודעת אם זה נכון לטלוויזיה, אבל אלו הם בהחלט הימים הטובים ביותר לנרטיבים. מעולם לפני כן לא היה צורך חזק ורחב כזה בסיפורים".

"עולם הבידור עדיין גברי, אבל זה מתקדם לכיוון הנשי"

בעקבות התחקיר שחשף את מעלליו של המפיק ההוליוודי הארווי ויינשטין וגברים בכירים נוספים בתעשייה, ראינו בשנה האחרונה קמפיין גדול נגד ההטרדות המיניות בתעשיית הבידור ברחבי העולם.

האם קמפיין MeToo# הגיע לאיטליה?

"איטליה לא עברה את ההלם הקשה שעברה אמריקה כתוצאה מהפרשה של וויינשטין, אבל נפתח דיון ציבורי בעקבות עצומה שחתמו עליה 120 נשים, שמעורבות בהיבטים שונים של עולם הקולנוע. אני בטוחה שאי אפשר לסובב את הגלגל לאחור וזהו תהליך של מודעות וטיפוח תרבות כללית, שיכול רק להימשך ולהביא שינויים בהתנהגות וביחסים בינינו בארגונים".

איך הנשים מסתדרות בעסקי הבידור באיטליה?

"עולם הבידור נשאר גברי, אבל חשוב לציין שיש גידול משמעותי בתפקוד הנשי. נשים מגיעות לעמדות הבכירות ביותר, ואני יכולה להציע את עצמי כדוגמה לזה. הן נוכחות בעולם ההפקות, מעריכים את המקצועיות שלהן כתסריטאיות ובמאיות, ובכך הן יצאו מהתחומים המסורתיים שאליהם הן הוגלו בעבר. עם זאת, אני מבינה שיש עוד המון עבודה לעשות בתחום זה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988