הנקראות ביותר

ששינסקי: הסכם חברת החשמל - החטא הקדמון של משק הגז

"אין דוגמה לחוזה כזה בעולם, שמצמיד את המחיר של הגז במדינה מסויימת למדד מחירים אמריקאי" אמר ששינקי ■ "מה שקרה הוא הגרוע מכל כי מחיר הגז בעולם ירד בגלל פצלי השמן ואנחנו הולכים ועולים"

חברת חשמל / צילום: שאטרסטוק
חברת חשמל / צילום: שאטרסטוק

"מתווה הגז נעשה תחת הנחייה שצריך להגיע להסכם עם היזמים, כשיש הנחייה כזו זה קושר את הידיים במו"מ" כך אמר שלשום (ה') פרופ' איתן ששינסקי שעמד בראש שתי וועדות שהמליצו למדינה על משטר המסוי על תגליות הגז ועל משאבי הטבע.

ששינסקי הוסיף "החטא הקדמון היה הסכם הגז בין תמר לחברת החשמל שמצמיד את המחיר של הגז למדד המחירים לצרכן האמריקאי. אין דוגמה לחוזה כזה בעולם, שמצמיד את המחיר של הגז במדינה מסויימת למדד מחירים אמריקאי. מה שקרה הוא הגרוע מכל כי מחיר הגז בעולם ירד בגלל פצלי השמן ואנחנו הולכים ועולים. תהיה הזדמנות לפתוח אותו אבל כבר היום בחוזים החדשים של אנרג'יאן המחיר הוא סביב 4 דולר (ליחידת חום). יהיו מי שיטענו בצדק שזה איטי מדי".

יחד עם זאת הביע ששינסקי אופטימיות לגבי סיכויי הכנסת תחרות למשק הגז. "היום יש מונופול, אבל בסופה של הדרך בשנים הקרובות אולי יהיו שלושה שחקנים".

ששינסקי דיבר בכנס שנערך שלשלום באוניברסיטת תל-אביב לציון פתיחת הפעילות המשותפת של האוניברסיטה עם המכון האקדמי לרפורמות מבניות שייסד עו"ד שרגא בירן. בהתייחסו לכותרת הכנס "קץ הקפיטליזם? תחילתו של עידן חדש" אמר ששינסקי "אין היום דיון אידיאולוגי לגבי השיטה הכוללנית. זו השיטה של בעלות פרטית, אבל צריך למקד הדיון בכשלונות ולומר מהם הגבולות הסבירים לפעילות של ממשלה במשק קפיטליסטי, שתהיה מוגבלת על-ידי רגולציה של ענפים לא תחרותיים ובעיקר התשתיות. אם צריך להפריט תשתיות צריך לעשות את זה נכון.

"אנחנו לא עשינו את זה נכון. השאלות שצריך להתרכז בהן הן הפיקוח הממשלתי. מה שקורה בסקטור הפיננסי - אין ספק שיש כשל ממשלי בחבילות השכר שניתנו בסקטור הפיננסי. המכשירים שניסו אותם, כמו דח"צים לא עבדו. אני לא בטוח שתקרת השכר של 2.5 מיליון שקל הוא הנכון, כי אני לא מאמין ברף אחד לכולם אבל זו הייתה הרמת ידיים".

מייסד המכון לרפורמות מבניות עו"ד שרגא בירן הציג נתונים לפיהם שני שליש מהעושר העולמי מיוחס לנכסים בלתי מוחשים (Intangible) ושאמר כי "אנחנו נכנסים לעידן כלכלי חדש. היסודות של הקפיטליזם הישן לא יכולים לענות על הצרכים של העושר החדש, שהוא בלתי מוחשי, בלתי מתכלה ומגיע מעושר אינטלקטואלי ורעיוני. רוב המוצרים של העושר החדש אינם מוצרים במחסור, כמו בכלכלה הישנה, אלא מוצרים ציבוריים באופיים ונגישותם- כמו האינטרנט, הרשתות החברתיות ומאגרי המידע האין סופיים החינמיים. עברנו מעידן של הון שמבוסס על עבודה ונכסים להון חדש, מ- Sweat equity ל-Brain equity".

לדברי בירן, "השינוי הזה משנה את פני הכלכלה העולמית. דו"ח הבנק העולמי לשנת 2018 קובע כי חלה עלייה של 66% בהיקף העושר הגלובאלי, שעמד בנתונים העדכניים ביותר מ-2014 על 1,143 טריליון דולר. כבר בשלב זה, למעלה מ-65% מההון הגלובלי הוא הון אנושי, ורובו מרוכז במדינות העשירות והמפותחות. אם בוחנים את חלוקת העושר על פני האומות, אנחנו רואים רמת אי-שוויון אדירה, כאשר 72% מהעושר העולמי מוחזק על ידי 19% בלבד. זה לא מצב בר-קיימא".

פרופ' איתי סנד, ראש מייסד של בי"ס ללימודי חברה ומדיניות בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביבטען בכנס כי "40% מהאוכלוסייה בישראל הם עניים, זה אחוז לא נתפס. במדינה עם חוסן כלכלי גדול נמצאת אוכלוסייה גדולה שלא יכולה לקיים את עצמה, שחיה ברעב. הקפיטליזם שאנחנו מכירים נעלם. אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה תקופה ארוכה שבה כיכבה מדינת הרווחה ולמאיון העליון היה חלק קטן יותר בעושר הכולל. העידן הניאו-ליברלי של שנות ה-80 החזיר את הקפיטליזם ואיתו את היקף העושר של המאיון העליון, על חשבון כלל הציבור. מי שניצח הם התאגידים הבינ"ל".

פרופ' עומר מואב מאוניברסיטת ווריק בבריטניה וממכון אהרון של המרכז הבינתחומי פתח בדברי ביקורת על דברי פרופ' סנט ואמר כי "אין בארץ כלכלן שמבקר את ממשלת נתניהו באותה חריפות שאני עושה את זה אבל כדאי מאד בכל דיון, בוודאי באקדמיה, לדבוק בעובדות ולא ללכת לעולם של עובדות אלטרנטיביות. כשמסתכלים על נתונים רואים שהעוני בישראל גבוה אבל הוא לא 40% אלא 20% והוא הולך ומצטצמם על פני הזמן. המעמד הבינוני לא רעב. מצבו הכלכלי לא נשחק".

בהתייחסו לכותרת המושב אמר מואב "קפיטליזם נשמע כאן כמו מילת גנאי, שיש אלטרנטיבות יותר טובות. כשאני אומר קפיטליזם הכוונה היא לכלכלה המבוססת לא על מתכנן מרכזי לא על ממשלה ששולטת בכלכלה אלא על יוזמה פרטית והמנגנון שמווסת הוא השוק כשהמחירים נקבעים בביקוש והיצע. אני חייב להסכים עם הביקורות שנשמעו פה קודם שקפיטליזם זה שיטה די מחורבנת. באמת יש פער די גדול בין האידולוגיה של חופש ויוזמה והממשלה רק עוזרת - בעולם האמיתית ההנחות האלה לא מתקיימות. יש פער מאד גדול בין המודל התיאורטי של כלכלת שוק חופשי לבין מה שמתקיים במציאות אבל הפער הזה הרבה יותר גדול אצל האידיאולוגיות האלטרנטיביות.

אם אי-שוויון כל-כך מטריד אנשים אפשר באמת לחזור 200 שנה אחורה, מדד הג'יני למדידית אי-שוויון בהכנסות בין בני אדם היה הרבה יותר נמוך ממה שהוא היום, אבל יחד עם זאת 90% מבני האדם בעולם חיו בעוני מחפיר. היום פחות מ-10% חיים באותה רמת עוני. זאת אומרת, אולי אי השוויון באמת גדל על-פני 200 השנים האחרונות אבל הרווחה של כולם עלתה בצורה דרמטית. יש פערים אבל יש מגמת שיפור אדירה - אלו אכן העובדות. אי-השוויון הולך ומצטמצם מספר האנשים שחיים מתחת לקו העוני - לא קו העוני הישראלי שהוא לוקסוס יחסית לקו העוני בהודו אלא קו העוני העולמי - הולך ומצטצמם בצורה דרמטית. מי שהרעיף את כל הטוב הזה על העולם זה לא הסוציאליזם אלא כלכלת השוק".

פרופ' אבנר דה-שליט מהאוניברסיטה העברית אמר כי "ההון הגדול מנסה להשתלט על המערכת ולמנוע תחרות תוך השתלטות על הממשל, ומי שנפגע בעיקר הוא מעמד הביניים. היום הקפיטליזם מנסה להכריח את האדם לחזור לתקופה הפיאודלית, שבה האדם תלוי לחלוטין במעסיק שלו. ההון הגדול, ה-1%, מנסה להילחם במעמד הביניים תוך גיוס הרגולציה לצידו.אנחנו לא בקץ הקפיטליזם אבל יש שני דברים נורא מעניינים שקורים ב15-20 שנה האחרונות בעולם המפותח. מבחינה תודעתית, הרעיון הסוציאל-דמוקרטי מתחדש דרך הרעיון הירוק (הסביבתי) שמכיל תובנות מחודשות ורעננות יותר של הרעיון האדום". דה שליט אמר כי "יש היום דפוסי חשיבה מוסדיים של חשיבה מחודשת על הלכות יסוד כמו קניין - למשל יש היום נסיעות שיתופיות, סחר חליפין בקניין פרטי דרך האינטרנט, השאלת אופניים ושיתוף במיומנויות או בנק הזמן המציע שירות הניתן שלא תמורת תשלום אלא תמורת שירות אחר. "המאפיין את כל היוזמות האלה הוא שהרעיון המרכזי הוא לא להביא מכסימום רווח אלא שיש חשיבות מובנית ליחסים החברתיים ולקהילה".

פרופ' ששינסקי הקדיש בדבריו מקום נרחב לפעילותו להסדרת המיסוי על רווחים מתגליות גז ומהפקת משאבי טבע. הקדשתי חמש שנים לשתי הוועדות" אמר ששיסנקי "תחילה לגז ואח"כ משאבי הטבע. המדינה הפריטה את זה אבל היא עשתה את זה לא נכון. החוק קבע משטר של מיקור חוץ שכל ההוצאות על היזמים. המדינה הפריטה את זה אבל היא עשתה את זה לא נכון. בארה"ב כשחברה רוצה לקבל רישיון יש מכרז והמנצח משלם לממשלת ארה"ב דמי חתימה - וזה פותר את שאלת הרווחים העודפים. לא צריך וועדת ששינסקי. רישיונות ללא שום תמחור.

"היו 500 נסיונות להפיק נפט וגז יבשתיים כולם היו כישלון, ואז היו התגליות בשנות האלפיים ים תטיס, תמר, לוויתן, תנין וכריש. ואז ממשלת ישראל שאלה את עצמה, באיחור, האם אנחנו מקבלים את החלק הנאות? איפה אנחנו עומדים - וראינו שאנחנו הנמוכים ביותר מבין 200 מדינות וזה נתן לנו הצדקה לשנות כללים. זה חשוב לא לשנות את הכללים באמצע המשחק כפי שטענו בצדק היזמים אבל יש מטרה נוספת, שהציבור יקבל את חלקו הנאות והיינו במצב כל-כך קיצוני שזה מצדיק שינוי הכללים. היום חלק המדינה הוא 62-62% זה בערך הממוצע בעולם. אותו דבר עשינו באשלג".

בעקבות עבודתה של וועדת ששינסקי הראשונה והשנייה חוקקה המדינה חוק המטיל מס רווחי יתר על הפקת גז ומשאבי טבע. המס על מאגר הגז תמר טרם הניב למדינה הכנסות משמעותיות כיון שהוא יופעל רק לאחר שהיזמים ירוויחו סכום השווה ל-230% מהשקעותיהם בפיתוח ובחיפושים. על-רקע זה נמתחה ביקורת על מס ששינסקי מצד אישים כמו מנהיג מפלגת העבודה אבי גבאי שטענו שהיה נכון יותר למסות את הגז באמצעות מחיר מפוקח, כפי שנעשה כיום למשל עם מחיר הבנזין.

על-רקע הביקורת הזו אמר ששינסקי כי "הפיתרון שלנו של מס רווחי יתר אין בו עיוותים, בניגוד לתמלוגים. גם כלכלנים בעולם חושבים שזו הייתה החלטה נכונה. רוב מדינות אפריקה לא עשו כך כי מס רווחי יתר מחייב אינפורמציה על ההוצאות של היזמים - ולכן באפריקה יש רק תמלוגים וחבל. ראיתי את הנתונים על אפריקה - מנצלים אותם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות