האיום של טראמפ על הסינים מוצדק - אבל הצעדים מסוכנים

אם תהיה מלחמת סחר בין ארה"ב לסין, אל תאשימו את דונלד טראמפ: סין התחילה אותה זמן רב לפני שהוא נבחר לנשיא.

אפילו חסידי סחר חופשי מסכימים שהפרקטיקות המסחריות של סין - שכוללות אילוץ של עסקים אמריקאיים להעביר טכנולוגיה רבת ערך לחברות סיניות והגבלת הגישה לשווקים סיניים - פוגעות בעמיתות הסחר של סין ובמערכת המסחרית איתה.

המהלכים של טראמפ נגד סין מסוכנים, אבל יש להם בסיס משפטי, פוליטי וכלכלי חזק יותר מתלונות סחר רבות אחרות שלו, מכמה סיבות.

1. המוצרים שונים: הטיעון הקלאסי בעד סחר חופשי הוא שכל מדינה מתמחה במה שיש לה בו יתרון תחרותי, מה שמפחית עלויות ומגדיל הכנסות לכולם. אם סין מסבסדת יצוא פלדה לארה"ב, התיאוריה היא שארה"ב עדיין תיהנה מכך, מפני שהעלויות של הצרכנים ושל התעשיות שמשתמשות בפלדה יהיו נמוכות יותר. על אף למרות שכמה משרות בתעשיית הפלדה יימחקו, משרות חלופיות ייווצרו במגזרים אחרים.

אבל החל בשנות ה-80, כלכלנים הכירו בכך שיתרון תחרותי לא יכול להסביר הצלחה בתעשיות רבות, כמו מטוסים מסחריים, מיקרו-מעבדים ותוכנה. לתעשיות כאלו קשה למתחרים לחדור בגלל עלויות המו"פ הגבוהות, סטנדרטים טכניים שנקבעו לפני כן, העלייה בתשואת הגודל (העלויות יורדות כשמוכר יותרים) ואפקט הרשת (כשיותר צרכנים משתמשים במוצר, הוא מגדיל את ערכו).

בתעשיות כאלה, קומץ חברות קוטף את חלק הארי של השכר ושל הרווחים (מה שהכלכלנים מכנים "רנטה") על חשבון אחרים. מאמצי סין מכוונים להשגת דומיננטיות כזו בתעשיות רבות כאלה ב-2025.

"סין מערערת חלק מהרנטות שלנו או לוקחת אותן, ולכן אנחנו יחסית במצב גרוע יותר ואילו הם במצב טוב יותר", אומר הכלכלן דגלאס ארווין ממכללת דרטמות, מחבר הספר "התנגשות סביב מסחר: היסטוריה של מדיניות הסחר האמריקאית". שלא כמו המכסים שהטיל טראמפ על יבוא פלדה ואלומיניום, "הרבה כלכלנים לא תוקפים את טראמפ על צעדיו נגד סין. אני לא חושב שמישהו יכול באמת להגן על האופן שבו פעלה סין בשנים האחרונות - הפרת זכויות קניין רוחני והעברה כפויה של טכנולוגיה".

2. ארגון הסחר העולמי, WTO, לא מספיק: כשסין הצטרפה לארגון ב-2001, חסידים רבים חשבו שהיא תציית לכללים העולמיים נגד קידום החברות שלה ונגד פגיעה בחברות אחרות. במקום זאת, סין עושה זאת בדרכים שה-WTO אינו יכול תמיד לתקן.

רוב אטקינסון, נשיא מכון החדשנות וטכנולוגיית המידע, מציין שהגשת תלונה ל-WTO מחייבת בדרך כלל עדות של חברה שנפגעה. אך חברות זרות רבות נרתעות מתלונות על הטיפול בהן בסין מחשש לפעולת תגמול, כמו פתיחת חקירת הגבלים עסקיים נגדן, תלונות צרכניות, הונאה וריגול או אובדן מכירות לחברות בשליטת המדינה. בלי מאזן כוחות או בתי משפט עצמאיים, "אין בסין שלטון חוק שיכול להגביל פקידים סינים בכל הנוגע ליישום מדיניות מרקנטילית שרירותית וקפריזית", כתבו אטקינסון ושני מחברים שותפים שלו בביקורת מקיפה על סין לפני שנה.

קשה גם לחייב את סין לקיים את מחויבותה ל-WTO מפני שהמערכת שלה כה בלתי שקופה. אטקינסון אומר שאמצעי אפליה רבים נגד עסקים זרים כלל לא מתפרסמים, או מתפרסמים בסינית בלבד. כשהממשלה המרכזית מבטלת כמה אמצעים כאלו בלחץ בינלאומי, הם מופיעים מחדש ברמה המחוזית והמקומית.

3. ארה"ב לא לבד: מכסי הפלדה והאלומיניום של טראמפ אמורים לפגוע במידה שווה ביצואניות עם ובלי שלטון חוק, כמו קנדה ומערב אירופה. בניגוד לכך, לכעס האמריקאי כלפי סין יש שותפים רבים. נשיא צרפת עמנואל מקרון קורא לפעולה אירופית מתואמת נגד השתלטויות תאגידיות סיניות באיחוד האירופי.

"כל מי שסוחר עם סין עומד בפני הבעיה הזו", אמר פיטר נבארו, יועץ הסחר של טראמפ, לכתבים ביום ה' שעבר. "חלק מתהליך שאנחנו עוברים הוא לגייס לצידנו בעלי ברית ועמיתי סחר שחושבים כמונו".

שלשום (ו') שיגר ממשל טראמפ תלונה ל-WTO שלפיה סין מתייחסת באופן לא הוגן לחברות זרות שמעניקות רישיונות שימוש בטכנולוגיה שלהן לישויות סיניות, ומשתמשת בחוזים שמפלים לרעה טכנולוגיה זרה. ארה"ב מקווה שעוד מדינה תצטרף לתלונה הזו.

4. סין איננה יפן: במשך עשרות שנים, יפן, כמו סין כעת, ניסתה לסייע לחברות יפניות על ידי הגבלת הגישה לשוק היפני, מתן סיוע תעשייתי ישיר ולחץ על חברות מערביות להעניק רישיונות לטכנולוגיה שלהן. חברות יפניות הדביקו את יריבותיהן מהמערב בתעשיות הרכב, האלקטרוניקה והמחשבים, אבל ארה"ב זינקה קדימה בתעשיות חדשות כמו תוכנה ושירותים. כלכלת יפן נכנסה לחולשה ממושכת ב-1992 ולא לגמרי נחלצה ממנה. לכן אומרים כמה פרשנים שהפאניקה הנוכחית כלפי סין איננה מוצדקת באותה מידה.

אבל יפן היא מקרה אחר. היא בעלת ברית צבאית, ולכן רגישה ללחצים אמריקאיים בנושא הסחר. סין היא יריבה גיאו-אסטרטגית שמחפשת ולעתים גונבת סודות אמריקאיים לצרכים אזרחיים וצבאיים. יפן היא דמוקרטית ושקופה, וסין היא סמכותנית ולא שקופה.

גם היקף הבעיה שונה. ארווין מציין שב-1987, הנשיא רונלד רייגן פעל נגד יבוא יפני בהיקף 300 מיליון דולר במכסים של 100% בתגובה לסגירת השוק היפני בפני מוליכים למחצה מתוצרת ארה"ב. ממשל טראמפ טוען שמדיניות הסחר הסינית גורמת לארה"ב נזק של 50 מיליארד דולר. "בדרך כלל מנסים הצגות ומחזות זמר חדשים בפילדלפיה או בבוסטון לפני שמעלים אותם בברודוויי", אומר קלייד פרסטוביץ', נשיא מכון האסטרטגיה הכלכלית. "ובכן, יפן הייתה פילדלפיה, וכעת עם סין אנחנו בברודוויי".

יפן חששה להגיב כי העריכה את קשריה הפוליטיים והאסטרטגיים עם ארה"ב. סין תחת הנשיא שי ג'ינפינג היא לאומנית ונצית יותר, ונוטה יותר להגיב. זה אומר שגם הנזק של מלחמת סחר גדול הרבה יותר. היקף הפעולה שלו מעלה את הנזק הפוטנציאלי לצרכנים, לרשתות האספקה וליצואנים.

ארווין אומר שלא ברור אם האסטרטגיה של טראמפ נכונה. תלונה נגד סין ב-WTO יכולה להיות גישה פחות מסוכנת. אבל הוא מוסיף ש"אף אחד לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות כלום".

תוכנית טראמפ

• 60 מיליארד דולר

השווי הפוטנציאלי של מוצרים סיניים שעלולים להינזק

• 25%

שיעור המכסים שבכוונת ממשל טראמפ להטיל על מוצרים סיניים

• 1,300

קטגוריות של מוצרים סיניים נכללות במסגרת המכסים המתוכננים

• 130 מיליארד דולר

היקף היצוא של מוצרים אמריקאיים לסין ב-2017

• 500 מיליארד דולר

היקף היבוא של מוצרים סיניים לארה"ב ב-2017