הדג נחש | "וולקאם טו איזראל"

אז מה נשתנה האלבום הזה מכל אלבומיהם? שחברי הלהקה מבוגרים יותר, בעלי משפחות יותר, והגיל משחק תפקיד כפוי בחייהם וביצירתם ומחייב אותם לשינויים מפליגים. בתזונה, למשל. כבר בשיר הפותח, "סע", עם סולו כלי הנשיפה היפהפיים שבסופו, הם עוקצים את עצמם על הרקע הזה: "שותה שייק מגעיל של קש ועשבים / פירות עונה לא יכול עם התזונה / תן לדפוק איזה לאפה אצל הרצל בשכונה / איפה אני ואיפה בטן פלטה / ריבועים אני רואה רק בבלטה". ולא שוכחים ללגלג בחיבה מרירה על היוגה שהצטרפה לחייהם, כולל האסוציאציות שהיא מעוררת: " יורד ליוגה בנוגה וזה קשה לאללה / אני הכלב שמביט מעלה, מעלה".

אבל חוץ ממודעות תזונתית וספורטיבית, ההיפ הופ המקסים של הדג נחש ממשיך לדקור את בלוני הפוליטיקה: "וזה שבקודקוד חושב רק איך לשרוד", הם שרים, "שואב לנו ת'מיץ ואת הרצון למרוד. מפזר אבק קסמים ומפריח סיסמאות. מבטיח מעשים ומקיים מעשיות"; וגם מתמידים במחאתם החברתית החזקה, שמתבטאת הפעם גם ב"יוצא לדרך" - שיר חזק על פליטים, מושר מנקודת המבט של אב משפחה שנמצאת על ספינה רעועה בלב ים. "צריך לנדוד בשביל לשרוד", הם מתמצתים את הכאב בצורה כה מעוררת הזדהות עד שהמאזין מוצא עצמו מאחל חרישית "בהצלחה" לפליטי הים, ושובל של אמפתיה ממשיך ללוות אותם גם אחרי שמסתיים השיר.

וזאת הגדולה של "הדג נחש" - העובדה שהם אוחזים באידיאולוגיה שאינה רק תיאורטית, אלא גם מתקיימת בפועל בחייהם שמחוץ לגבולות המוזיקה הלהיטית שלהם; כאשר גם את ההצלחה שלהם הם חוגגים במודעות עצמית. "תכלס, יש לי אחלה משלח יד, משלח גחון, משלח לב, משלח חרוזים מהנשמה ישר ללב המיינסטרים הישראלי", הם שרים בשיר "עוד יהיה טוב", שמצטט שיר משנות ה-70 של דודו זכאי.

ולצד השירים שכתבו, מנצנץ - מבלי להאפיל עליהם - יהלום "אל הציפור" של חיים נחמן ביאליק, שהלהקה העניקה לו רלוונטיות מקסימה בלחן חדש.

משפט לקחת: "יש נוף בטינופת, זאת לא אשכח".