ביהמ"ש הכריע: חברת מטבחי דקור תישאר בידי בעליה המקורי

חברת מטבחי היוקרה תימכר לחברת אבן ירקן אחזקות בע"מ, בבעלות משותפת עם בעל השליטה הקודם בדקור ומי שהביא לקריסתה - יוסי אלקובי, תמורת 3.65 מיליון שקל • עוד אישר ביהמ"ש את מכירת הקרקע עליה יושב מפעל דקור לחברת אלבר תמורת 38 מיליון שקל

מטבחי דקור / צילום: מאיר מאירי
מטבחי דקור / צילום: מאיר מאירי

הסאגה רווית היצרים בעניין מכירת מותג מטבחי היוקרה דקור הגיעה לסיומה, עת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קבע היום (ד') כי חברת מטבחי דקור תיוותר בידי בעליה המקורי יוסף אלקובי ולא תימכר לחברת רב-בריח.

בהחלטה שניתנה היום החליט בית המשפט לאשר את בקשת הנאמנים, עוה"ד מור נרדיה וליזה חדש. בהתאם, הורה על מכירת פעילות החברה לחברת ירקן אחזקות בע"מ ולבעליה המקוריים בתמורה ל-3.65 מיליון שקל. עוד אישר בית המשפט את מכירת המקרקעין של החברה, עליו בנוי המפעל בקריית גת, לחברת אלבר בתמורה ל-38 מיליון שקל.

בכך העדיף בית המשפט את הצעתם של אלבר וחברת ירקן אשר התמורה שהציעו יחד מגיעה ל-41.65, על פני הצעתה של חברת רב-בריח אשר בשליטתו של שמואל דונרשטיין, שהציעה בתמורה לפעילות החברה ולמקרקעין יחד סך כולל של 40 מיליון שקל (35 מיליון בעבור המקרקעין ו-5 מיליון בעבור פעילות החברה). בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי "בהיותה של הצעת אלבר יחד עם ירקן גבוהה יותר ושעה שמול עיני הנושים, הרי שכלכלית, הצעה זו עדיפה על פני זו של רב-בריח ובמכלול השיקולים יש לאשרה".

בהחלטתה ציינה השופטת דברת כי מקבלת את בקשת הנאמנים לאשר את מכירת פעילות החברה לאבן ירקן ואת המקרקעין של החברה להצעה הראויה ביותר, תוך שהיא מציינת כי מכירת החברה לבעליה המקוריים אינה חפה מספקות, זאת לאור העובדה שהחברה הגיעה למצבה תחת הנהלתו של זה. יחד עם זאת, לאור העובדה שמרבית קשיי החברה בתקופתו של אלקובי נבעו מקשיים אובייקטיביים, בין השאר בגלל הצורך בפינוי הנכס עליו יושב מפעל החברה ובניית מפעל חדש וכן קשיים שנוצרו במהלך מבצע צוק איתן.

עוד ציינה השופטת "כי יש לציין שאין מדובר בהעברת המפעל כפי שהוא, אלא שהחברה החליטה על הקמת מפעל טכנולוגי חדיש, רחב ידיים, ורכשה ציוד מכונות מהמתקדמים והמבטיחים".

בכך דחה בית המשפט את הצעת חברת רב-בריח, אשר יוצגה בדיון על-ידי עורכי הדין ליאור דגן ואיציק לוי ממשרד פירט, וילנסקי, מזרחי וכנעני, שהינה נמוכה בכ-1,650,000 מיליון שקל מזו של חברת אלבר וירקן, אשר יוצגה בדיון על-ידי עו"ד יוסי מנדלבאום ממשרד ליפא מאיר ושות'. בבקשתם לבית המשפט ציינו הנאמנים כי בעל השליטה באבן ירקן הוא יניב קרן, וכי הוא כיהן בעבר כמנהל הכספים בחברות נטפים וצים, ומי שיצטרף אליו כאמור במסגרת ההסכם, הוא מי שהביא למצבה הנוכחי של החברה, בעל השליטה הקודם, יוסי אלקובי, אשר יקימו חברה חדשה משותפת אשר אליה יועברו הפעילות ונכסי החברה הנרכשים.

חרף העובדה שבית המשפט החליט ל"החזיר" את החברה לידי בעליה הקודמים, הוא לא חסך ביקורת מהתנהלות החברה וכן מהתנהלות של אלקובי עצמו ועורך דינו עמית פינס. כך לדוגמה מציינת השופטת, את ניסיון החברה לטעון כי כל עובדי החברה תומכים במכירתה לירקן בשיתוף עם אלקובי, תוך שהיא מציינת שהיא "רואה בחומרה רבה שמוגשת לבית המשפט רשימה של 60 עובדים שתומכים כביכול במר אלקובי, כאשר 30 מתוכם אינם עובדים במפעל ולא ברור לי מה עומד מאחורי זה". עוד ביקרה השופטת, את הודעתו של ב"כ חברת שמח שאדי בע"מ, אשר התמודדה על רכישת מקרקעי החברה עליו יושב המפעל, תוך שהיא מציינת כי "גם דבריו של עו"ד בסון, לפיו נמסר לו מפיו של מר אלקובי, שאלבר מוכנה לוותר על הצעתה, כאשר עמדה זו אומתה על-ידי אחד מעוה"ד של אלבר ונסתרה על-ידי האחר, גם היא מעלה סימני שאלה".

"רעשי רקע"

בית המשפט המחוזי הקדיש פרק שלם לטיעונים שונים שהועלו על-ידי באי-כוחה של החברה וקרא לו בשם "רעשי רקע" והכל, תוך שהוא מנמק את בחירת השם "כיוון שהטיעונים שהועלו על-ידי באי-כוח החברה היו מיותרים ושלא לצורך, וזאת בלשון המעטה".

בהחלטתה מציינת השופטת כי "תחת להתייחס עניינית ובחינת ההצעות שעל הפרק בפן הכלכלי, כמצופה, בחר הוא לטעון לקונספירציה, שנועדה להביא את החברה לפי פחת על-מנת להשתלט עליה". בית המשפט ציין במסגרת החלטתו "כי אין ספק שהרבה כוחות פועלים כאן מאחורי הקלעים, שלא הובאו לידיעת בית המשפט ועל הדברים להיחקר בהמשך".