הבייבי של פוטין

לפני שבועיים, זמן קצר לאחר התקיפה המשולבת של ארצות הברית, צרפת ובריטניה בסוריה, פרסמו כלי התקשורת הסוריים הודעה רשמית יוצאת דופן. בניגוד לכללי החשאיות המקובלים בזמן לחימה, נמסר בהודעה כי מערכת ההגנה האווירית של סוריה יירטה במהלך התקיפה 71 טילים, ואף נמסר פירוט מדויק של מערכות הנ"מ מתוצרת רוסיה, שהופעלו ביירוט - ובכמה טילים פגעה כל אחת מהמערכות. זה היה עוד צד חדש ומוזר במלחמת הצללים, שמתפתחת בשנים האחרונות בין רוסיה לבין המערב בטריטוריה הסורית. ואם למישהו נדמה, שההודעה הסורית נשמעת כמו תשדיר פרסומת למערכות נשק מתקדמות מתוצרת רוסית, הוא כנראה אינו טועה בהרבה.

כמו בזירות לחימה רבות בשנים האחרונות, סוריה מהווה כיום שדה ניסויים פורה לפיתוח אמצעי לחימה וצבירת יוקרה ומוניטין, עבור תעשיות הנשק והביטחון הבינלאומיות, שמגלגלות 1.5 טריליון דולר בשנה. אלא שבמקרה של סוריה, הלחימה הקונבנציונלית מפנה את מקומה במידה רבה ללוחמה אלקטרונית מתקדמת, שעשויה להגיע בעתיד לזירות עימות בין המעצמות ולהזין חוזי רכש והצטיידות בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים.

למי שעדיין חי בעבר, או לפחות מנסה להדחיק את המציאות - וזה בהחלט לגיטימי - נזכיר שאנחנו חיים בעידן הדיגיטלי, שבו התלות של שדה הקרב המודרני בניצול הספקטרום האלקטרומגנטי היא מרחיקת לכת ואינה נופלת מזו של העולם "האזרחי". השגת יתרון אסטרטגי בתחום הלוחמה האלקטרונית, שינטרל את המערכות ההגנתיות וההתקפיות של הצד השני בטווחים של מאות קילומטרים וישבש בצורה מאסיבית גם את התקשורת האזרחית - יכולה להכריע מלחמות ועימותים.

זה המקום להבהיר שלא מדובר בלוחמת הסייבר, שזוכה כיום לכיסוי תקשורתי רב, ויכולה להתבצע מחדרים ממוזגים בעורף, אלא על מערכות לוחמה אלקטרונית "קרביות", שמלוות כוחות בחזית הלחימה. המערכות הללו מיועדות ללמוד את החתימה האלקטרומגנטית של מערכות נשק ופיקוד של האויב בשגרה ובזמן לחימה, לשבש אותן בזמן אמת ו/או להעניק סיוע למערכות נשק הגנתיות והתקפיות. אמצעים אסטרטגיים כאלה נפרסו בשלוש השנים האחרונות על-ידי הכוחות הרוסיים כחלק מהמערכה בסוריה, והם מהווים כיום איום ישיר, או לכל הפחות עקיף, על היכולות הצבאיות של ישראל ועל יכולת התמרון שלה באזור.

רוסיה אומנם חתומה על הסכמי אי-התקפה מול שאר הכוחות הפועלים בזירה, כולל ארצות הברית, נאט"ו וישראל, אולם אלה לא פורסמו בציבור ולא ברור אם הם כוללים גם הבנות מפורשות לגבי מניעת השימוש בלוחמה אלקטרונית אקטיבית. מקרים קודמים רומזים, למשל, שהשימוש הרוסי באמצעים כאלה כנגד כוחות צבא זרים לא נתפס על ידם בהכרח כצעד התקפי ישיר, שיכול להצדיק תגובה א-סימטרית של הצד המותקף.

"במלחמת יום כיפור, הסיסמה הייתה 'הטיל כופף את כנף המטוס'", אומר ל-G בכיר בתעשייה הביטחונית. "במלחמת שלום הגליל ולאחריה, החימוש המונחה המדויק נגד מערכות הגנה אווירית ובכלל, החזיר לנו את העליונות בזירה האווירית. אבל כעת אנחנו ניצבים על פיתחו של עידן חדש שבו מעבדי נתונים ו'חוכמה אלקטרונית' עשויים לפגום שוב בעליונות האווירית הישראלית.

"גם בשגרה, זליגה של מערכות לוחמה אלקטרונית מתקדמות לסוריה ולאיראן יכולה להגביל את מעטפת הביצועים של הטיסות המאוישות, ובמידה רבה גם טיסות כלי הטיס הלא מאוישים של ישראל מעל סוריה ולבנון. הפעלה מבצעית של 'מטריית הגנה' אלקטרונית רוסית עשויה להיות בעייתית במקרה של עימות מול חיזבאללה והתקפה על נכסים של איראן וסוריה בחזית הלבנונית".

איום שייתכן כי אינו רק תיאורטי: על-פי מקורות רוסיים, שמהימנותם אינה ברורה, לאמצעי לוחמה אלקטרונית רוסית הייתה עשויה להיות "תרומה" להפלה של מטוס ה-F16I, שהוא אולי אחד המטוסים המתקדמים ביותר מבחינה אלקטרונית שקיימים כיום בזירה המזרח תיכונית. עוד אפשר בהחלט להניח, שהאיראנים מגלים עניין רב בחתימות האלקטרומגנטיות של מערכת ה"חץ" הישראלית ובטקטיקות ההפעלה של המכ"מים הנלווים אליה, ועניין רב לא פחות במודיעין אלקטרוני שנאסף במקרה של שיגור טילים בליסטיים או בהכנות לשיגורם.

הקמת KRET: קפיצת דרך רוסית

ללוחמה האלקטרונית יש תפקיד חשוב בדוקטרינה הסובייטית-רוסית, הן מבחינה הגנתית והן התקפתית - וברבות השנים נעשה בה שימוש בזירות עימות ולוחמה שונות של רוסיה ובנות בריתה, כולל במזרח התיכון. מערכי הלוחמה האלקטרונית הסובייטיים - ולאחר מכן הרוסיים - רכשו במהלך השנים מוניטין של יצירתיות הנדסית, שהפתיעה לא אחת את נאט"ו. אולם הגישה המסורתית של הרוסים הייתה חסימה ושיבוש באמצעות "הפגזה" אלקטרומגנטית עתירת הספק ולא בהכרח סלקטיבית.

קפיצת הדרך הטכנולוגית המשמעותית ביותר של רוסיה בתחום זה החלה ב-2009, כאשר הממשל הרוסי, בניצוחו האישי של הנשיא ולדימיר פוטין, הביא לאיחוד מכלול חברות רוסיות נפרדות מתחומי האלקטרוניקה הצבאית והלוחמה האלקטרונית בפרט, תחת מטרייה של חברת אחזקות משותפת עם ניהול מרכזי, שכפוף לתאגיד הממשלתי הרוסי ROSTEC.

עשר שנים אחרי, החברה החדשה, KRET שמה, היא כיום ענק תעשייתי שכמעט אין מתחרים בעולם לסדר הגודל שלו. היא מאגדת תחתיה כ-70 חברות בנות, מעסיקה למעלה מ-56 אלף עובדים, וב-2014, עוד לפני הקפיצה הגדולה בתקציב ההצטיידות של הצבא הרוסי, דיווחה על מכירות בהיקף כ-1.68 מיליארד דולר, חלק לא מבוטל מהן לשווקי יצוא כמו הודו, סין, צפון אפריקה והמזרח התיכון.

KRET השקיעה מאז הקמתה משאבי עתק במודרניזציה יסודית של מערך הלוחמה האלקטרונית של הצבא הרוסי על בסיס טכנולוגיות דיגיטליות עדכניות, כאשר כמעט 13% מהכנסותיה השנתיות מופנות למחקר ופיתוח - וזה עוד לפני תקצוב ממשלתי. הפוקוס העיקרי שלה היה ונותר מתן מענה לעליונות של ארצות הברית וכוחות נאט"ו בזירה האווירית, אבל ייתכן שגם ישראל סיפקה מוטיבציה עקיפה להחלטה הרוסית להקים את KRET.

איש שיווק בכיר בדימוס של אחת התעשיות הביטחוניות בישראל מסביר כי הפעילות האווירית של ישראל במלחמת לבנון השנייה (2006), ומאוחר יותר בעת תקיפת הכור הרוסי בסוריה (2007), הייתה סוג של "הלם מציאות" לתעשייה הצבאית הרוסית, ופגעה לא מעט במוניטין שלה בשווקי הייצוא - במיוחד בכל הנוגע לתחום מערכות ההגנה האווירית.

"בשלהי העשור הקודם", הוא אומר, "ישראל הפגינה את מה שנראה כמו חופש פעולה אווירי כמעט מוחלט באחת הזירות הרוויות ביותר בעולם, במערכי הגנה אווירית ובמערכי לוחמה אלקטרונית - רובם מתוצרת רוסית. זו בעיה לא קטנה בביזנס התחרותי של יצוא הנשק, שהוא אומנם חשאי, אבל כולם יודעים ושומעים בו הכול - גם את מה שלא מפורסם רשמית. העליונות הישראלית יצרה לחץ לא קטן על הרוסים מצד הלקוחות שלהם, במיוחד במזרח התיכון".

לכך יש להוסיף גם את ההתקדמות המואצת של ישראל בתחום הטילים נגד טילים, שהציבה אתגר מהותי בפני יכולות התקיפה הטקטיות והאסטרטגיות של רוסיה, הן בחזית מול נאט"ו והן בפעילויות הייצוא הביטחוני. והתוצאה היא השקה מואצת של מערך נרחב של מערכות לוחמה אלקטרונית דיגיטליות קומפקטיות, שניתנות להתקנה ולניוד על משאיות מקובלות, ושאינן נשענות על עוצמת שידור ברוטלית כבעבר, אלא על יכולות עיבוד, סינון מטרות, אלגוריתמים מקוריים ומערכי אנטנות מתקדמים עם זיכרון תדרים.

בתערוכות נשק שונות בשנים האחרונות - האחרונה הייתה "ARMY-2017" שנערכה במוסקבה באוגוסט 2017 - הציגה KRET ליין של מוצרי לוחמה אלקטרונית חדשים עבור מערכות מוטסות, ימיות ויבשתיות. חלק נכבד מהן מיועד לסיוע הגנתי וטקטי לכוחות שטח נגד תקיפות אוויריות, ולהגנה על מתקנים בטווח אפקטיבי של קילומטרים עד עשרות קילומטרים. אולם במקביל, הוצגו גם מערכות חסימה אקטיביות ומערכות איסוף מודיעין אותות (SIGINT) לטווחים של מאות קילומטרים, וחלקן לפחות מהוות איום על ישראל.

הרבה לוחמה פסיכולוגית

מערכת הלוחמה האלקטרונית הרוסית שקיבלה עד היום את מרב הכיסוי התקשורתי, ברוסיה ובמערב, היא מערכת החסימה האקטיבית המכונה Krasukha-4, שנמצאת בשירות הצבא הרוסי זה כארבע שנים. זוהי מערכת חסימה אקטיבית, שמשלבת יחידות קבועות וניידות ואמורה לחסום מטרות ברדיוס אנכי ואופקי של עד כ-300 ק"מ. פיתוחה החל כבר ב-1995, אולם על-פי פרסומים ברוסיה, ב-2012 היא עברה מודרניזציה מקיפה שמאפשרת לה לחסום ולשבש את הפעילות של יחידות בקרה והתרעה אוויריות דוגמת AWACS, רדארים קרקעיים - ועל-פי טענות ברוסיה, גם מזל"טים ומערכות אוטונומיות אחרות. אולי אפילו לווייני ריגול. עוד נטען באמצעי התקשורת הרוסיים, שלמערכת יכולת אבחנה גבוהה בין אותות ידידותיים ועוינים, כך שפעילותה כמעט אינה משפיעה על כוחות ידידותיים.

המערכת נכנסה לשימוש מבצעי בצבא הרוסי ב-2014 והרוסים אישרו רשמית, בליווי תצלומים, את פריסתה בסמוך לשדה התעופה חמימים סמוך ללטקיה, שהוא הבסיס האווירי המרכזי של הרוסים בצפון סוריה. המערכת ניתנת לניוד באמצעות כמה משאיות ולהיפרס למצב מבצעי ביעד חדש בתוך כשעה - מה שמאפשר להציב אותה בעמדות קדמיות יותר, שהוכנו לשם כך מראש, ולהגדיל את שרידותה.

למערכת, או לפחות לנגזרות מתקדמות שלה, כך נטען בתקשורת הרוסית, יש גם אפשרות לחרוג מעבר לזירת הלחימה ולשבש את התקשורת והאותות של מתקנים אזרחיים במדינות שכנות. על-פי הפרסומים ברוסיה, היא כבר הופעלה בהצלחה כנגד טילי השיוט טומאהוק, ששיגרה ארצות הברית מהים התיכון נגד בסיסים בסוריה. אומנם מערכת ההנחיה של הטומאהוק אינה מתבססת על רדאר, אולם לטענת התקשורת ברוסיה, הצליחה המערכת לנטרל את מד הגובה, שבו עושים הטילים הללו שימוש, ולפגוע בדיוק שלהם בעת המתקפה. עד כמה הדיווח הזה מהימן - קשה לדעת.

מערכת נוספת תוצרת רוסיה היא VITEBSK - מערכת לוחמה אלקטרונית מוטסת, שהוצבה בסוריה על מסוקי סיור מדגם קאמוב 52 ומי-8, וייתכן שגם על מטוסי סוחוי רוסיים שפועלים בזירה הסורית. גם כאן מדובר במערכת עם טווח פוטנציאלי של מאות קילומטרים, שמסוגלת לזהות איום טילים מתקרבים, לשבש את מסלולם ובמקביל להפנות תקיפה אווירית אל מקור השיגור של הטילים. גם המערכת הזו עומדת כיום במוקד של חוזי יצוא גדולים.

רוסיה, זה המקום לסייג, מנהלת בשנים האחרונות מלחמה תעמולתית-שיווקית בכלי התקשורת הרוסיים ובאינטרנט בכלל, במטרה להעצים את הדימוי המאיים והבלתי מנוצח כביכול של יכולות הלוחמה האלקטרונית שלה. אפשר בהחלט שהיא מגזימה, אבל מכיוון שהרוסים גם מוציאים מיליארדים על הצטיידות במערכות כאלה ובוחנים אותן בתרגילים צבאיים רבים, אי אפשר לשלול גם את ההנחה, שהמערכות הללו עשויות לעמוד ביעדים המבצעיים שלשמן תוכננו.

מומחים בתעשיות הביטחוניות שעמם שוחחנו, אומרים שהכנסת מערכות לוחמה אלקטרוניות רוסיות מדור חדש לסוריה צריכה וחייבת להדליק נורות אדומות. לאורך הדרך, הסיבה הרשמית והמוצהרת של הרוסים לפריסת מערכות הלוחמה האלקטרונית בסוריה הייתה הגנה על המתקנים האסטרטגיים שלה בצפון המדינה, ותמיכה בפעילויות אוויריות ויבשתיות של הכוחות הרוסיים. אולם "שדה הניסויים" של סוריה משמש לבחינת מאות מערכות נשק רוסיות חדשות שנמצאות בפיתוח, החל במערכות קרקעיות של כוחות מיוחדים ועד מטוסי חמקן חדישים, שנחתו בסוריה לאחרונה.

בהקשר זה נציין, שהצבא הרוסי עצמו נמצא בתהליך אינטנסיבי של יישום תוכנית-אב, שבמסגרתה רוכשת רוסיה ומטמיעה בכל דרגי הצבא נכסי לוחמה אלקטרונית מדור 3 (מעבר מאנלוגי לדיגיטלי) ודור 4, עם שימוש ברכיבי אינטליגנציה מלאכותית ורמה גבוהה של אוטומציה. במקביל, מאיצה רוסיה את פעילות ההדרכה, הכשרת כוח האדם ופיתוח טקטיקות הלחימה בנכסי הלוחמה האלקטרונית החדשים. הזירה הסורית בהחלט משתלבת עם הפעילות הזו, שמטרתה מתן מענה לעליונות האלקטרונית של נאט"ו בזירה האירופית.

סיבה נוספת היא איסוף מודיעין מבצעי ואסטרטגי על היכולות הצבאיות של צה"ל. איסוף כזה התבצע מאז ומתמיד על-ידי רוסיה באמצעים יבשתיים, אוויריים ואנושיים. אבל הזירה הסורית מעניקה לרוסים חשיפה קרובה ואינטימית יותר, והנוכחות הישירה של גורמי איסוף רוסיים בחזית מול ישראל כבר נחשפה לפני כשלוש שנים בווידיאו ששחרר "צבא סוריה החופשית", בעקבות פשיטה שנערכה על בסיס מודיעיני ברמת הגולן הסורית, שנחשב לבסיס מודיעיני קדמי של הסורים בחזית הגולן.

לא מן הנמנע, שפעילות האיסוף המוגברת מול ישראל נובעת מ"ערבוב" של אינטרסים צבאיים, פוליטיים ועסקיים. KRET הרוסית נמצאת כיום על סף חתימה של חוזים לאספקת מערכת ההגנה האווירית S400 ללקוחות חדשים, במקביל לאספקה מואצת של מערכות כאלה בחוזים שכבר נחתמו. מדובר בעסקאות של מיליארדי דולרים מול לקוחות כמו סין, טורקיה, איראן וסעודיה.

מכיוון שישראל היא מרכז מומחיות עולמי לפיתוח נשק נגד מערכות הגנה אווירית, הרי שאיסוף מידע אותות (SIGINT) בעת פעולות מבצעיות ואסטרטגיות של צה"ל, יכול לסייע רבות לתהליך הפיתוח, וגם לקרדיט השיווקי של מערכות ההגנה האווירית הרוסיות במקרה של הפעלה מבצעית מוצלחת - מבחינתה.

12% מסך הייצוא הביטחוני

ישראל, חשוב לזכור, אינה טירונית בכל הנוגע להתמודדות עם מערכי לוחמה אלקטרונית וזירות אלקטרומגנטיות מורכבות. ההיצע של אמצעי לוחמה אלקטרונית הגנתיים והתקפיים מתוצרת ישראל, שזמין לייצוא בתעשיות הביטחוניות, הוא מרשים לא פחות מזה של הרוסים.

על-פי נתוני משרד הביטחון שפורסמו במארס אשתקד, ב-2016 תפסו מערכות לוחמה אלקטרונית כ-12% מסך הייצוא הביטחוני של ישראל באותה שנה, בהיקף של כ-800 מיליון דולר. סכום שאינו כולל בתוכו יצוא של מערכות מודיעין וסייבר סקיוריטי. השחקנית הגדולה בתחום היא אלביט, ורק ב-12 החודשים האחרונים היא דיווחה על מכירת מערכות לוחמה אלקטרונית למדינות באירופה בהיקף של למעלה מ-400 מיליון דולר.

אפשר בהחלט גם להניח, שהמערכת הביטחונית בישראל כבר עובדת זה זמן כדי למצוא פתרון לאיומים החדשים, אבל אין ספק שאנחנו ניצבים לפתחו של עידן חדש, שבו הלוחמה האלקטרונית הופכת לנשק אסטרטגי לכל דבר. הצבת יכולות איסוף ושיבוש מתקדמות רוסיות בסוריה, שמסונכרנות עם מערכות הגנה אווירית מתקדמות וארוכות טווח, ופוטנציאל הזליגה שלהן לאיראן, הם עוד גורם של אי-ודאות, שנלווה לשהות המתמשכת של רוסיה בסוריה.