היקף המעילות שדיווחו הבנקים נמוך, אבל האם זה באמת הכל?

עשור עבר מאז החל בנק ישראל לפרסם את דוח המעילות השנתי בבנקים, וזאת בעקבות שינוי בחקיקה שקבע שיש לפרסם את הנתונים לציבור. מאז הפכו הנתונים לפומביים נרשמו 168 מקרים של מעילות (הנתונים מתייחסים לשנים 2007-2017) בסכום מצרפי של כ-125 מיליון שקל.

לפי הכללים שנקבעו, על הבנקים לדווח לבנק ישראל על מקרים בהם יש חשד למעילה בסכום של מעל 15 אלף שקל בישראל או 15 אלף דולר אם מדובר במעילה בחו"ל, ואחת לשנה מפרסם בנק ישראל את כלל הנתונים.

בחודש שעבר פורסם הדוח לשנת 2017 וממנו עלה כי דווחו אשתקד 16 אירועי מעילה שהסבו נזק מצטבר של פחות ממיליון וחצי שקלים. הנזק הממוצע הנגרם למערכת הבנקאית כתוצאה ממקרי מעילה הוא זניח ביחס להכנסות הבנקים, ובמקרים השונים לא התגלו ממצאים שאיימו על יציבות הבנק, כך לדברי בנק ישראל. כמו כן, לקוחות שנפגעו ממקרי מעילה פוצו במלוא סכום הנזק.

למעשה, לאורך העשור האחרון היקף המעילות הממוצע מדי שנה עמד על כמה מיליוני שקלים בודדים. זאת, למעט השנים 2008 ו-2009, אז נרשמו מעילות בהיקף של כ-33 מיליון שקל ו-47 מיליון שקל בהתאמה. היקף המעילות החריג נבע ממספר אירועים נקודתיים גדולים.

מאז שנת 2010 עמד היקף המעילה הממוצעת על כ-4 מיליון שקל. עוד עולה מהנתונים כי מספר המקרים בהם נפגעו לקוחות הבנקים עומד מאז שנת 2007 על 91, וביתר המקרים הפגיעה הייתה בבנק עצמו.

רו"ח עופר אלקלעי וחיים תורג'מן מאלקלעי מונרוב ושות', העוסקת בתחום הבקרה וניהול הסיכונים, הכינו עבודה המסכמת את העשור האחרון בתחום הדיווח על המעילות. בעבודתם הם מציינים כי משיחות שערכו עם גורמים שונים במערכת הבנקאית עולה כי ברוב מוחלט של מקרי המעילה מתבצע תחקיר פנימי, לרוב בנוכחות קצין הציות וקצין הביטחון של הבנק. "עם זאת, על פי רוב, עובדים שמעלו פוטרו מהבנק ולעיתים אף הוגשה נגדם תלונה למשטרה", כותבים אלקלעי ותורג'מן. מהנתונים עולה כי הבנקים מערבים ברוב הגדול של המקרים את המשטרה או הפרקליטות. אחוז הדיווחים שהועברו למשטרה או לפרקליטות גדל בשנים האחרונות והגיע ל-80%-90% מהמקרים לעומת 50%-70% לפני כעשור.

רק מעילות שבוצעו על ידי עובדי הבנק

אלא שלמרות הנתונים הנמוכים על היקף המעילות, אלקלעי ותורג'מן טוענים כי התמונה אינה המלאה והנתונים לוקים בחסר. "מקרה מעילה הוא עניין ציבורי ממעלה ראשונה וחובת הבנק להביאו לידיעת לקוחותיו. פרסום פרטים מלאים יגביר את האמון של הציבור במערכת", הם כותבים.

אז מה בעצם חסר בנתונים? ראשית, הנתונים מתייחסים רק להיקף המעילות שבוצעו על ידי עובדי הבנק ולא למקרי הונאה חיצוניים, וזאת מכיוון שכך קבע החוק מבחינת הדיווח.

"בעוד שמעילה מבוצעת על ידי גורם פנימי הפועל מתוך שורות הארגון, הונאה מבוצעת על ידי גורם חיצוני שאינו חלק ממערך העובדים. ברור כי פעולת מעילה הבאה מתוך הארגון חמורה יותר מאירוע הונאה חיצונית שאינו תלוי בבנק. אולם התוצאה הסופית בשני המקרים זהה, שכן נכסיו של הבנק עומדים בסכנה", הם כותבים, ותוהים אם לא ראוי לפרסם דיווח גם על מקרי ההונאה.

גם באשר לנתונים המתפרסמים, חושבים אלקלעי ותורג'מן שיש מקום לשפר את השקיפות. כך למשל, לדבריהם חסרים פרטים כגון שמות הבנקים בהם בוצעו המעילות השונות, מה הייתה שיטת המעילה, איזו מחלקה בבנק נפגעה, וכן לא מתפרסמים נתונים לגבי היקף המעילות הקטנות, הנמוכות מ-15 אלף שקל.

"רף המעילה שנקבע לדיווח גבוה מדי. מאחר שמרבית מקרי המעילות וההונאה מתקיימים בסכומים נמוכים ממנו, ראוי כי הפיקוח על הבנקים יבחן את הפחתת סף הדיווח", כותבים אלקלעי ותורג'מן. "יש לעדכן את סף הדיווח ולקבוע מאפיינים לשיתוף הציבור במידע כגון שם הבנק, ניתוח הכשלים, היקף הנזק שנגרם ופעולות מתקנות ומונעות שננקטו", הם מוסיפים.

"לא התגלו ממצאים מהותיים"

לעומת זאת, בסביבת בנק ישראל חושבים שהדיווח מפורט מספיק, ומתאר את כל הצעדים שהפיקוח נוקט. בנוסף, אם מאופי המקרה עולה כי נדרשת בחינה רוחבית על המערכת היא מדווחת ומתקיימת, אולם אין כמעט אירועים שכאלה.

נציין כי גם בדוח המעילות האחרון שפורסם צוין: "בכל המקרים שטופלו על ידי הפיקוח על הבנקים והטיפול בהם הסתיים, לא התגלו ממצאים מהותיים, כגון פגיעה רחבה בלקוחות או ליקוי בקרה מהותי שעלול להוות איום על יציבות הבנק, וגם לא נמצאו ממצאים שהצביעו על בעיה רוחבית".באשר למתן פרטים נוספים כגון שמות הבנקים בהם התגלו מעילות, בבנק ישראל לא חושבים שיש מקום לפתוח את הדיווח לקמת הבנק הבודד, וזאת בשל חובת הסודיות.

 מספר הדיווחים-מעילה בבנקים