"המצווה הכי גדולה - לא החובה, המצווה - היא לחיות פה"

המוזיקאי אורן ברזילי, שחוגג 25 שנה לד"ר קספר ("היינו הסטטיק ובן אל של אז"), מגייס הדסטארט לאלבום סולו חדש ורוחני, ומבהיר: "אני לא חוזר בתשובה"

"אני יודע דמעות של מלאכים / מתי השמיים נפתחים / מתי זה זמן לומר תפילה / מתי לשתוק / אני יודע אלף אכזבות / כאבתי אלף אהבות / מתי זה זמן לכעוס / מתי זה זמן סליחות".

את המילים האלה לא כתבו ישי ריבו, יונתן רזאל או אביתר בנאי. הן נכתבו על-ידי רוקר מקועקע, שאומנם חי חיים של "פקיד בבנק" וכמה שיותר רחוק מהברנז'ה, אבל יודע לתת דיסטורשן בהופעות של "מופע הארנבות של דוקטור קספר": אורן ברזילי. השינוי האמוני-תפיסתי שעבר נשזר באלבום הסולו השני שלו בעברית, "בתפילות שלי", שהוא גם שמו של הסינגל השלישי והחדש מתוכו, שממנו לקוח הבית שקראתם קודם, שכולו משובץ בציטוטי רבנים. מי שמאזין לו, מבין שגם הקו המוזיקלי שלו קיבל כיוון אחר, מזרחי יותר, אוריינטלי.

כשאני שואלת אם גם הוא, כמו הבנאים למשל, בדרך לכיפה ולזקן, הוא מבהיר לי בפשטות וב"קוליות" יבשה: "לא, אני לא חוזר בתשובה". וגם חיצונית אין בו שינוי. חולצה קצרה ירוקה, שקעקוע צבעוני מתפרץ משרוול אחד לכיוון המרפק ומתחת לשרוול השני, קעקוע בשחור-לבן עוטף את הזרוע. ובכל זאת, כשהוא מספר שספרו של רבי נחמן מלווה אותו לכל מקום, אני תוהה האם הוא לא נמצא בסוג של הכחשת החלחול החב"דניקי לתוכו.

"נכנסתי לזה מהספר 'דרכו של סמוראי', שבכל דף יש שלוש-ארבע שורות, כי קשה לי לקרוא טקסטים ארוכים", ברזילי מספר. "מיילים ארוכים הבת שלי קוראת ומתמצתת. ואז חיפשתי עוד ספרים כאלה והגעתי ל'אין מקום רחוק' של רבי נחמן. זאת הייתה הפעם הראשונה שקראתי דברי רבנים שמדברים על הנשמה ופחות על הדת. בכל דף אתה מוצא משהו שמדבר אליך. אחר כך התחברתי לרמב"ם ולרב קוק, שלכל אחד יש התייחסות אחרת לחיים ולדת. הרבי נחמן, לפי האינטרפרטציה שלי, מתעסק בעיקר בנפש האדם".

מאיפה זה הגיע? תובנות אחרי המחלה, תסמונת ג'יליאן ברה, שהתפרצה משום מקום והשביתה אותך למשך שנה?

"ממש לא. לפני שלוש שנים הגעתי איכשהו להופעה של פריד אל-אטרש ביוטיוב ובמשך שנה נרדמתי איתו כל לילה. התאהבתי בליינים מצריים, להבדיל ממוזיקה ערבית".

מה ההבדל?

"אני לא מבין בזה לעומק, אבל מדובר במוזיקאים מחוננים, עם ידע מוזיקלי רחב והשפעות שורשיות ומערביות. כל המיקס הזה מדהים בעיניי, ואז זה זרם לי מהאצבעות והתחלתי לכתוב יותר מזרחי. אני לא יודע לעשות מאוולים וזה לא מעניין אותי, אבל באספקט המוזיקלי זה ריגש אותי כמו המפגש הראשוני שהיה לי כשנחשפתי בפעם הראשונה לפינק פלויד וללד זפלין. מוזיקה מצרית והיפ הופ זה הדברים היחידים שאני שומע. אני מניח שזה קרה גם לברי סחרוף, אהוד ואביתר בנאי ודודו טסה - חלק מהם גילו את זה כמוני באמצע החיים. אני צבר דור שני בארץ, הכי מזרחי בשבילי זה היה כתר המזרח".

והמפנה המוזיקלי ליווה את הרוחני?

"הספרים האלה נמצאים איתי בתיק כל הזמן. זה מאוד מחזק אותי, כמו חבר טוב. כשיש לי רגע של חולשה, אני קורא שורה וזה תמיד יבין אותי. בהתחלה שמתי פתקים, כדי לסמן משפטים, היום אני כבר לא צריך אותם. אני מרגיש שזה בא אצלי ממקום אישי ולא דתי - ושוב, אני לא חוזר בתשובה. אני מסתכל על עצמי כישראלי ומבחינתי, המצווה הכי גדולה - לא החובה, המצווה - היא לחיות פה".

זה מה שרבי נחמן אומר?

"זה מה שאני מבין ממנו. אני לא מקבל את הכול. הלכתי לפגישות עם רבנים ולא להכול התחברתי. אין לי ז'אנר ואין לי דת. אני שמאלני או ימני - תלוי במנהיג הספציפי. בהצבעות הראשונות שלי בחיים הצבעתי מרצ בגלל יוסי שריד. היום? מה פתאום".

למי תצביע?

"אני לא מדבר פוליטיקה. בואי נעצור כאן. לא רוצה להוסיף".

אז בוא נדבר על מדינת ישראל. אתה מבסוט ממה שקורה פה?

"כן, לגמרי".

כולל השיסוי, הקיטוב והשנאה ההדדית?

"כמו בכל מדינה אחרת. אנחנו סיפור הצלחה, אבל יש דברים שצריך לשפר. אני לא מבין מפלגות שמתנהלות נגד המדינה. יש לך דרכון? תעזוב. כמו שאני עזבתי בגיל 22. כשאתה לא גר פה, זה מזקק את דעתך ואתה מבין מה זאת גולה, מה זה ללכת על אדמה זרה. בשנה הראשונה זה מגניב, אבל אחרי כמה שנים ההכרה מגיעה".

בוא נחזור אל ההכרה שלך. למה אתה צריך לעשות אלבום? לא מספיק להוציא סינגלים?

"אין לאלבום הצדקה, אבל כאמן מופיע, שיכול למכור דיסק אחרי הופעה, יש לזה ערך. מה שלא ייעלם זה ויניל, כי הוא כמו עיתון, גם הוא מודפס, יש בו משהו חם".

זאת הפעם השנייה שאתה מגייס כסף ברשת.

"עבודה סיזיפית של חודש וחצי. זה מזכיר לי את הקונספט של מנחם גולן, שהיה מוציא פוסטר לפני שהיה לו סרט כדי למכור אותו. אם תקנו את השקית עם החומרים, נוכל לאפות מהם עוגה. יש סיטואציות ששואלים, איך אמן כמוך עושה הדסטארט, אבל אמנים גדולים ממני עשו את זה. ביקשנו 80,000, וכבר גייסנו שליש".

עקרונית, אתה לא דיווה, שזה מאוד מרענן בנוף האמנים המקומי.

"כשמישהו שולח סמס אני עונה. אין לי אגו בדבר הזה".

מה כן יש לך?

"מטרה. זה לא שהמטרה מקדשת את האמצעים, אבל ממש מוקדם בחיים הבנתי שאני לא הולך בדרך הנורמלית למצוא עבודה. הייתי תלמיד טוב, כי הבנתי את המערכת וכשאתה מבין אותה - ניצחת".

למדת "מיוזיק ביזנס" בארצות הברית, תואר שאין בארץ. למה אתה לא פותח משרד לניהול עסקי מוזיקה?

"כי השוק שונה לגמרי, ויש אנשים שיכולים לעשות ממני טפטים. כשהשוק יתחיל לגלגל את הסכומים שמתגלגלים שם, אולי זה יקרה פה. כשהתחלתי, בגיל 18, אני הייתי הסטטיק ובן אל של אז - 'בשמלה אדומה', כתבות שער במעריב לנוער - אבל המקומות שבהם הופענו היו מאולתרים יחסית. בעידן הזאפות, הקהל מקבל מקום של כבוד. במשך שנים התעלמו מבני ה-60-30, שהם סיר הבשר של התעשייה. כיום נותנים להם אוכל טוב, שתייה, והופעה. אנחנו רואים אותם בהופעות של 'מופע הארנבות של ד"ר קספר'. אבל עזבי אותי מניהול - את יודעת מה התחביב שלי?".

מה?

"היסטוריה. התחלתי בארצות הברית, אחר כך מלחמות העולם הראשונה והשנייה, יום כיפור, ששת הימים. ירדתי למבצעים, גנרלים, רכילויות. לא אשב מול ירון לונדון ואעשה דיבייט, אבל אני לא אראה סרטים דוקומנטריים על זמרים. על גנרלים, בטח".

גם ל"מחוברים" הבאת ווייב אחר.

"לא ראיתי את זה עד היום. היה מעניין אותך לראות את עצמך מזיעה באמצע אלנבי?".

זה שירת אותך?

"הדביק 25 שנות קריירה".

גם ריאליטי מוזיקלי היה עושה את העבודה.

"לא פנו אליי. אם יפנו - בכיף".

חשבתי על הכניסה לפרטיות, עד לרמת הילדה והיחסים עם הגרושה. בטח יש לך חרטות.

"קודם כול, החבר'ה של 'מחוברים' הם צוות מדהים, ליווי מקצועי יד ביד, כי אתה לא באמת יודע איך לעשות את זה. הילדה שלי מאוד דעתנית ומה שלא בא לה טוב, היא פשוט לא שם. יש לה ביצים. מאמא כזאת".

היא גם שרה?

"במקלחת".

היא מודעת לרזומה שלך?

"כשליבי רן שר שיר שלנו בערוץ הילדים אמרתי לה שזה שלי והיא אמרה, באמת? וזהו. היא לא עושה עניין, ירשה את זה ממני".

אישי: 44, גרוש 1, מתגורר בתל אביב  
אקטואלי: בימים אלה מגייס מימון המונים באמצעות הדסטארט לאלבום חדש, "בתפילות שלי". כמו כן, חבר "מופע הארנבות של ד"ר קספר" שב-25.5 יחגגו 25 שנות פעילות במופע צהריים בבארבי בתל אביב