הנקראות ביותר

האויב של האויב שלי, ידידי?

למרות האינטרסים המשותפים במזה"ת, מדינת המפרץ העשירה יכולה גם לאיים עלינו

אתר שאיבת נפט באיראן / צילום: ראהיב הומוודני, רויטרס
אתר שאיבת נפט באיראן / צילום: ראהיב הומוודני, רויטרס

לפני שנכנס לתפקידו כמזכיר ההגנה של ארצות-הברית, הדביק הגנרל ג'יימס מאטיס למדינת איחוד האמירויות הערביות - פדרציה של 7 מדינות - את הכינוי "ספרטה הקטנה", משום שהזכירה לו בפעולותיה את הנועזות שאפיינה את הפוליס היוונית. "יש כבוד, הערצה, בשל מה שהם עשו ומה שהם יכולים לעשות", אמר מאטיס.

איחוד האמירויות הוא שחקן המעצב בכוחו הצבאי והכלכלי את פני האזור. השליט בפועל, מחמד בן-זאיד, הוא הכוח המניע מאחורי כמה מהמהלכים האזוריים שעליהם חתומה סעודיה, בהן המלחמה בתימן והמצור על קטאר.

איחוד האמירויות הוא הראשון בעולם הערבי, שהשלים בניית כור גרעיני. כמו כן, יש לו תעשייה צבאית מתפתחת, תוכנית חלל שאפתנית ויחסים לא רעים עם ישראל, שלפי הדיווחים נמשכים יותר משני עשורים. אז מה יש במדינה זו (שמספר אזרחיה כמיליון) שמביא אותה לשלוח את ידה הארוכה לאפגניסטן, לבוסניה, ללוב, לתימן, לסוריה, ואף לקרן אפריקה - שם מוקמים בסיסי צבא?

"אמביציה ועושר רב", יאמרו בצדק רבים. אולם למדיניות חוץ אסרטיבית זו יש מניע חשוב נוסף, והוא הרצון לפגוש באיומים, בכוח או בפועל, ולהתעמת איתם הרחק מגבולותיה. "איננו יכולים ליהנות מיציבות מבית אם האש בוערת סביבנו". כך אמר שר החוץ של האמירויות ב-2014. עושר הנפט מסייע לתמוך במשטרים ידידותיים, כמו זה של א-סיסי במצרים, הרואה באותו אופן את האיום הטמון במשנתם של האחים המוסלמים; ומנגד, לנסות לערער משטרים אחרים, כמו בסוריה ובטורקיה בעבר, ובקטאר בהווה.

היחס בין האוכלוסייה הקטנה לבין עתודות הנפט העצומות (כ-100 מיליארד חביות), הופך אותה לאחת המדינות העשירות בעולם במונחי תמ"ג לנפש. עושר זה סייע לקנות שקט מבית. גל המחאה האזורי אמנם הביא ב-2011 להתעוררות מסוימת בקרב חוגים אינטלקטואלים וצעירים באיחוד האמירויות. אולם מחאה זו, שמצאה ביטוי בעיקר ברשתות החברתיות, הושתקה מאז, והאמירויות המשיכה ודיכאה כל תסיסה אפשרית, בעיקר זו המזוהה עם האחים המוסלמים.

קיראו עוד ב"גלובס"


לצד הדיכוי, ובשל החשש מהתפרצות מחאה, הוענקו מענקים נדיבים לאזרחים, וכן ניתן מקום רב יותר במוסדות המדינה לנשים ולצעירים. 

עושר הנפט משמש גם בתחרות בין-ערבית על מעמד ויוקרה, שבו מובילה איחוד האמירויות. במארס השנה הושלמה בניית הכור הגרעיני הראשון, מתוך ארבעה שצפויים לספק כרבע מצריכת החשמל במדינה. לצד הבניין הגבוה בעולם, הנמצא בדובאי (העיר הגדולה ביותר), בורג' ח'ליפה, השנה צפוי להישלח גם לוויין ערבי ראשון לחלל, פרי תכנון וייצור מקומי, כך נטען; וישנה אף תוכנית לשלוח גשושית שתגיע לאטמוספירה של מאדים במארס 2021, עת תחגוג המדינה 50 שנות עצמאות.

פדרציית/מדינת האמירויות, שהיא יבואנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם, הציבה בתחומה את המערכת להגנה אווירית המתקדמת ביותר, מתוצרת ארצות=הברית, ה-THAAD. כעת היא גם לוחצת על הממשל האמריקאי למכור לה את מטוס הקרב המתקדם, ה-F-35, עסקה שהממשל שוקל ברצינות.

על ישראל להמשיך ולשתף פעולה עם האמירויות, במיוחד אם שיתוף-הפעולה מאפשר לה לפקח טוב יותר על הנעשה, ובמקביל לפעול מול הממשל האמריקאי, כך שמערכות נשק "שוברות שוויון" לא יגיעו לאזור.

מעבר לשיתוף-הפעולה המדווח נגד איראן, ליחסי ישראל ואיחוד האמירויות, הכלכלה השנייה במזרח התיכון, פוטנציאל רב גם בתחומי החקלאות, ההתפלה והטכנולוגיה. מטוסי קרב של שתי המדינות כבר משתתפים בתרגילים אוויריים בינלאומיים.

אולם שאיפותיה של מדינת האמירויות - אוטוקרטיה בכסות מודרנית - בתחום החלל והגרעין, כמו גם רכישות הנשק המאסיביות שלה, עלולות להציב בפני ישראל אתגר לא מבוטל. ​

■ הכותב הוא חוקר בכיר במכון לביטחון לאומי. 

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!