הנקראות ביותר

בנק דיגיטלי חדש? מדובר בתרגיל יח"צ

הנטל הרגולטורי בישראל משרת את הבנקים הגדולים ולא נותנים לחברות האשראי לצמוח

בנקאות דיגיטלית / צילום: שאטרסטוק
בנקאות דיגיטלית / צילום: שאטרסטוק

בנק דיגיטלי חדש? נראה כי הודעת בנק ישראל והמפקחת על הבנקים, לאחרונה, על הקמת בנק דיגיטלי חדש, היא לא יותר מאשר תרגיל יחסי ציבור מתוחכם וציני על חשבון הציבור. יתרה מזאת, ההחלטה שלפיה רף ההון העצמי יקטן מ-300-400 מיליון שקל ל-50 מיליון שקל בלבד, מוכיחה שהמטרה שמאחורי המהלך הייתה לייצר כותרות תחת המסווה של "עידוד תחרות".

מדוע תרגיל? כי בפועל, מי שמכיר את המערכת הפיננסית במדינת ישראל, יודע שאין שום היתכנות כלכלית ועסקית לגוף בנקאי כזה. הרי אם בנק איגוד, שהוערך בשווי שוק 1.5 מיליארד שקל, לא עמד בתחרות, מישהו חושב שבנק בשווי של 50 מיליון שקל יאפשר תחרות אמיתית או יהווה איום על הבנקים הגדולים?

46 שנים, מאז 1972, לא קם בנק חדש בישראל, אבל השנה - כך מספרים בבנק ישראל - אולי נראה שינוי. אבל מה שהם שכחו לומר הוא, שהגוף הבנקאי החדש הזה יטבע כנראה למוות בים הרגולציה. המפקחת על הבנקים, חדווה בר, מדברת על תחרות, אבל נראה שהחלטותיה ופעולותיה מלמדות אחרת. בשטח למעשה, כבר קיימות מספר חברות מימון מקצועיות, שמהוות בנקים אלטרנטיביים לכל דבר, עם הון גדול יותר מ-50 מיליון. חלקן, אף עם הון של כמה מאות-מיליונים, אבל הממסד הבנקאי מעדיף לעצום עין. תחרות אמיתית? מה פתאום. והבנקים הקטנים שהולכים ומתמעטים, פשוט לא עומדים בעומס הרגולטורי.

נמחיש זאת באמצעות דוגמה פשוטה: לפי נתונים משנת 2015, בפיקוח על הבנקים מועסקים 154 עובדים, שתפקידם הוא לפקח על תשע קבוצות בנקאיות. כלומר, 17 איש מפקחים על כל בנק. כך נוצרת עוד ועוד רגולציה. והבנקים, כך הם יספרו, בסך-הכול מצייתים להוראות הרגולטוריות.

ובחזרה לבנק החדש. דרישות ההון העצמי החדשות אמנם צנועות, אבל העלות האמיתית של הקמת בנק היא גבוהה הרבה יותר, וכוללת השקעות אדירות במחשוב, בגיוס כוח-אדם ומנהלים מוכשרים, בתוכנית שיווק רצינית, בבניית תרבות ארגונית תחרותית ועוד ועוד. מי שירצה לעשות זאת, יצטרך לגייס מאות-מיליוני שקלים והרבה סבלנות, בידיעה שההשקעה לא תוחזר במהרה. וכל אלה, בעוד הבנקים הגדולים ינסו להערים קשיים על הלקוחות שלהם, כדי שלא יעברו לבנק החדש.

אלטרנטיבות בנקאיות אמיתיות, הוגנות ואיתנות, כבר יש. אלא מה? הבנקים מקשים על גופי המימון השונים לפעול ולצמוח תחת המסווה המתוחכם שנקרא הלבנת הון. וכך, הם לא עסוקים בשאלה מי מבין גופי המימון מתנהל במקצועיות, בשקיפות וביעילות, ופשוט מציבים תמרור "אין כניסה" גדול ומונעים פעילות לגיטימית. כך למעשה, הבנקים, בחסות המפקחת על הבנקים, מגדירים מי יהיו המתחרים שלהם.

דוגמה לכך היא התנהלות הבנקים בינם לבין עצמם - אם בהסדרים שמאפשרים להם לעבוד יחד מול לקוח מסוים, אם בהגדרת הביטחונות הנדרשים, ואם בהצבת חסמים מול גופי מימון שמאיימים לקחת מהם את הבכורה.

כך שעניין הבנק החדש נראה כמו תרגיל יח"צני מחוכם שמטרתו הסחת דעת. לא סתם נזרק לאוויר צמד המילים "בנק דיגיטלי", שאמור לתת תחושה שהתחרות האמיתית לבנקים תגיע מעולמות ה-P2P, ההייטק והדיגיטל. כאילו, הנה, התחרות כבר ממש מעבר לפינה. וכך, במקום לחזק את גופי המימון הקיימים באמצעות רגולציה תומכת, ויכולת לגוון את מקורות המימון, מקבעים את המצב הקיים ונעזרים בקישוט וירטואלי נטול היתכנות עסקית.

ואת מי משרתות הסחבת וגרירת הרגליים? נכון, את הבנקים. וכל אלה בזמן שהמונופול שלהם הולך ומתעצם, והתחרות הולכת ומתרחקת.

■ הכותב הוא מייסד קבוצת פנינסולה ויו"ר איגוד חברות האשראי בישראל. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות