בזיכוי מהדהד, לא מגמגם, דרמטי, היסטורי וכזה שכולל ביקורת חריפה כלפי הרשויות - כך בחר השופט אורי שהם לסיים את דרכו השיפוטית, עם פרישתו היום (ה') מכס השיפוט בבית המשפט העליון. וזה לא מאוד מפתיע אף אחד. שהם ידוע כשופט בעל דעות נחרצות, פליליסט מובהק, שלא מהסס לבטא את הביקורת שיש לו, גם כאשר דעותיו אינן פופולריות.
הבוקר זיכה שהם, בהסכמת השופטים דפנה ברק-ארז והמשנה לנשיאה חנן מלצר, את אלישע חייבטוב מביצוע מעשה רצח בשנת 2002, בו הורשע לפני 5 שנים, ואשר בגינו ישב כבר 12 שנים במאסר מאחורי סורג ובריח.
מדובר בפרשה שהחלה ביום 19.6.2002 לפנות בוקר, אז התבצע שוד במועדון סנוקר בעיר שדרות על-ידי שני רעולי-פנים, כאשר במהלכו נורה בחזהו אחד מעובדי הסנוקר, שי אדרי, וכתוצאה מכך הוא נפטר כעבור זמן קצר. חייבטוב הורשע ברצח לאחר שהודה בפני מדובב בביצועו; ואולם לאורך שנות המשפט והערעורים טענו סנגוריו כי ההודאה התקבלה שלא כדין. ההגנה הצביעה על שקרים מהותיים בעדותו של המדובב, על מניפולציות שאפיינו אותו הן בתא המעצר והן בעדותו בבית המשפט ועל המגמתיות שבדבריו.
שהם הסכים. השופט קבע כי נפלו פגמים חמורים בחקירתו של חייבטוב, ובין היתר העובדה כי נמנעה ממנו האפשר להיוועץ בעורך דין במשך למעלה מ-3 שבועות, "עולה כדי פגיעה מהותית וחריפה בזכות ההיוועצות העומדת לו", והיא "בעוצמה גבוהה ביותר".
שהם ציין כי "נראה כי גורמי החקירה עשו הכול, בסיועו של המדובב, למנוע מהמערער לממש את זכותו הבסיסית ולהיוועץ בעורך דין. אין כל ספק בעיניי... כי הפגיעה החמורה בזכות ההיוועצות השליכה על השגתה ועל תוכנה של ההודיה, כאשר אין חולק כי בחקירותיו הנוספות של המערער, הוא הכחיש בתוקף את המיוחס לו".
בעניין זה ציין שהם כי "ככלל, אל דרך התנהלותה של החקירה, ומידת ההקפדה על זכויותיו הבסיסיות של הנחקר, כאשר תחושותיו של הנחקר ודבריו לגבי מידת ההשפעה של האמצעים הפסולים על מסירת ההודיה, אינם עומדים במרכזו של הדיון. עם זאת, וכאשר מדובר בהפרה גבולית, שלא כמו בענייננו, אפשר שהימנעותו של הנאשם מלהעיד תכריע את הכף, לכאן או לכאן".
עוד מצא שהם כי "לנוכח עוצמת הפגיעה בזכות ההיוועצות של המערער במהלך החקירה, ומאחר שהפגיעה החמורה בזכות זו השליכה על השגתה ועל תוכנה של ההודיה בפני המדובב, יש להורות על פסילתה של הראיה. זאת, על-מנת למנוע פגיעה מהותית ובלתי מידתית בזכותו של המערער להליך הוגן, כמו גם פגיעה בהגינותו של ההליך הפלילי".
באשר לדרך הפעלתו של המדובב, ציין שהם כי "היו תקלות רבות ונפלו פגמים לא מעטים בדרך הפעלתו של המדובב, ובאופן שבו הוא פעל, אל מול המערער. בראש ובראשונה, יש לראות כפגם מהותי את העובדה כי לא נערכו תרשומות, ואין בנמצא תיעוד לגבי תדרוכים שנעשו למדובב, כך שאין לדעת מהן ההנחיות שניתנו לו, ועד כמה נמסרו לו פרטים על אודות האירוע בסנוקר, אם בכלל...
"תקלה שנייה נוגעת לעובדה כי המערער והמדובב עשו שימוש בסמים, כולל בהרואין, במשך מספר ימים עובר למסירת ההודיה על-ידי המערער. המדובב עצמו הוא נרקומן, אשר טען כי נגמל מסמים, אך כאמור חזר לעשות בהם שימוש בתא המעצר. אין בידי לומר כי הדבר נעשה במכוון על מנת להחליש את מעצוריו של המערער, להגביר את מידת האמון בינו לבין המדובב ולהקל על קבלת ההודיה ממנו. ואולם, אין ספק כי פעילות זו בתא המעצר נצפתה על-ידי החוקרים, והם לא עשו דבר כדי לקטוע אותה, בעודה באיבה".
על כך אמר שהם כי "יש לראות בחומרה רבה התנהלות זו, המנוגדת לכללים בסיסיים של חקירה, ואין צריך לומר כי המטרה אינה מצדיקה את כל האמצעים. אין זה מתקבל על הדעת כי בידיעת גורמי החקירה התבצע שימוש מסיבי בסמים בתא המעצר, כולל בסמים קשים, ומלבד דיווח לראש הצח"מ, לא נעשה על-ידי צוות החקירה דבר".
מתשובות המדינה ניתן להבין כי הנהלים בנושא זה חודדו, וכיום נאסר להשתמש בנרקומנים כמדובבים, וחל איסור מפורש על שימוש בסמים בתא המעצר; ואולם בסוף פסק הדין שהם ציין עדיין כי יש להעבירו לידיעת היועץ המשפטי לממשלה.
עוד התייחס השופט לתגמול שקיבל המדובב, בין היתר בעקבות טענת סנגוריו של חייבטוב, לפיה ניתן למדובב להבין כי אם הוא ישיג הודאה מפיו, הוא יזכה להקלה משמעותית במשפט הצפוי לו למחרת היום. "עיינתי בתמלילי השיחה בין המדובב לבין ראש' הצח"מ בנושא זה, ולמרות שאין מדובר בהבטחה מפורשת, ניתן להבין מדברי ראש הצח"מ כי יש קשר בין השגת ההודאה, עוד באותו ערב, לבין ההקלה הצפויה למדובב", ציין שהם והוסיף כי "במבחן התוצאה, המדובב השיג את ההודיה המקווה וזכה למחרת היום להקלה מפליגה בעונשו. אין צריך לומר כי מתן תגמול מיוחד ומשמעותי למדובב בגין הצלת הודיה מפי נחקר, יוצרת כר נרחב לניגוד עניינים ומעודדת פעילות בלתי חוקית של המדובב, וברי כי הדבר פסול בתכלית".
גם בעניין זה עולה מהנהלים החדשים התקפים כיום כי "החוזה עם המדובב מתנה את התגמול בעבודה ולא בהבאת ראיות מפלילות, והתגמול מוגבל לגמול נפשי בלבד".
בית המשפט העליון החליט לזכות את הנאשם מעבירת קשירת קשר, רצח ושוד. זאת בעיקר לאור קביעתו כי נפלו פגמים בחקירת המשטרה וכן בשל פגיעה בזכות ההיוועצות של הנאשם עם עורך דין. מדובר במקרה יוצא דופן של חקירה סבוכה שהתנהלה לפני למעלה מעשור. מאז נעשה שינוי מהותי בכל הנוגע להפעלת מדובבים על-ידי המשטרה, וכיום קיימים נהלים ברורים בידי המשטרה בנושא זה, שאף הובאו לפני בית המשפט.
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה לפסק הדין: "בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי אשר הרשיע את חייבטוב פה-אחד במעשים המיוחסים לו. השופט שהם קבע כי ההודאה ניתנה מתוך רצון חופשי, וכי יש בה משקל של ממש. יחד עם זאת, נוכח הפגמים בזכויותיו של הנאשם, החליט שהם לפסול את ההודאה ולזכות את הנאשם. השופטת ברק-ארז קבעה כי 'חרף השאלות הקשות שנותרו תלויות ועומדות באשר לאשמתו של המערער בעבירות שיוחסו לו - אין מוצא מקבלת הערעור'. פסק הדין יועבר לבחינת כלל הגורמים הרלוונטיים לעיון ובחינה".
ידען, חרוץ ויעיל
לפרוש עם זיכוי מהדהד באמתחתך, והידיעה כי הוצאת לחופשי אדם שהיה כלוא במשך למעלה מעשור, זו כנראה אחת הדרכים הטובות יותר לסיים את המסלול השיפוטי. שהם פורש היום לאחר 17 שנים במערכת המשפט האזרחית, מתוכן 6 שנים כשופט בית המשפט העליון.
שהם בן ה-70 ייזכר בעיקר כשופט ידען, חרוץ, יעיל ובעל מזג שיפוטי נח ונעים, אך גם ככזה שלא היסס לומר את דברו ואת הביקורת שיש לו כשנדרש. לאורך שנותיו בבית המשפט המחוזי הוא צבר ניסיון ומוניטין של שופט פליליסט מובהק, וכך הגיעו אל שולחנו גם בשבתו בעליון תיקים קשים וחמורים שעניינם, רצח, אונס, עבירות מין במשפחה ועבירות פליליות נוספות.
בין היתר דחה שהם את ערעורו של אדם, אשר חי עם 7 בנות זוג (מתוכן נישא לשש) ועמן הביא 13 ילדים, על הרשעתו בהחזקתם בתנאי עבדות; וכן דחה (בהסכמת השופטים ניל הנדל ונועם סולברג) את ערעורו של המחבל היהודי יעקב טייטל, שהורשע בביצוע עבירות רצח, ניסיון לרצח, הסתה לאלימות ולטרור ועבירות בנשק, שבוצעו נגד קבוצות שנתפסו על-ידי המערער כ"אויבים" על-פי "חוקי ההלכה": ערבים, נוצרים, יהודים משיחיים והומוסקסואליים, ולטענת טייטל, בעקבות הוראות שקיבל מישות עליונה אותה כינה "המלאך".
ואולם אל שולחנו של שהם הגיעו גם לא מעט בג"צים ותיקים אזרחיים, ובהם הבג"ץ במסגרתו דחה (בהסכמת הנשיאה בדימוס מרים נאור והמשנה לנשיאה בדימוס אליקים רובינשטיין) את העתירות לביטול הסדר הטיעון שנחתם עם הרב יאשיהו פינטו, ונגד ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד תת-ניצב אפרים ברכה; בג"ץ וקסמן, שעסק באישומים ובהרשעות שהוגשו בעקבות תאונת אימונים בה נפל סמל ראשון אסף וקסמן ז"ל, עת התהפך הנגמ"ש בו נהג במהלך אימון של יחידת המילואים בה שירת (מפקדיו של המנוח ואלה שתכננו ואישרו את האימון הועמדו לדין באשמה שגרמו ברשלנות למות המנוח. אחד זוכה, ואחרים הורשעו בהתרשלות בלבד. בג"ץ דחה את העתירה נגד ההחלטה שלא לערער על כך); דן ב"בג"ץ תעודות הכשרות" ועוד.
מעיראק, לישראל ועד לעליון
שהם נולד בשנת 1948 בעיראק, בשם אורי שהרבני. בשנת 1951 הוא עלה עם משפחתו ארצה, וזאת אחרי שמשפחתו הספיקה לקחת חלק פעיל במחתרת הציונית בעיראק.
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בתיכון עירוני ד' בתל-אביב, התגייס שהם בשנת 1966 במסגרת העתודה האקדמית והצטרף תחילה לחיל ההנדסה. בשנת 1971 השלים שהם את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית והצטרף לפרקליטות הצבאית, שם שירת במשך כ-30 שנים, תוך שהוא ממלא בה לאורך השנים מגוון רחב של תפקידים, ובהם הפצ"ר והמשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.
שהם סיים את שירותו הצבאי בשנת 2001 בדרגת תת-אלוף ומונה בסמוך לכהונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בשנת 2012 מונה שהם לכהונת שופט בבית המשפט העליון, ממנו כאמור הוא פורש היום.
בטקס הפרישה, נשאו דברים, בין היתר, שרת המשפטים, איילת שקד; פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן; נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות; וכמובן השופט שהם עצמו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
