מוזיקה | הקלאסה הקלאסית מתחדשת בעיבודים רעננים

בפתח האלבום "שרים הדודאים 2" נראה דיוקנו של בני אמדורסקי ז"ל, שצויר על-ידי ישראל גוריון, חברו לצמד "הדודאים". הראש בפורטרט דומה לכד, וכנראה זה לא מקרי. אמדורסקי, שהאלבום יצא השבוע, ממש ביום הולדתו ה-87, הוא כלי הקיבול שממנו נגמעת האנרגיה המוזיקלית הזו. כבר כמעט עשר שנים גוריון ואיתו אסף אמדורסקי, שגם הפיק ועיבד את האלבום, מושקעים יצירתית בחומרים של הדודאים. הופעות מבוקשות ואלבום מצליח כבר מאחוריהם, ובכל זאת, רוב הרפרטואר העצום של הצמד המקורי עדיין משווע למגע המחודש של הצמד הנוכחי בשירים הישנים.

ואיזה מגע מוזהב. הקלאסה הקלאסית ממשיכה להישמר בקנאות, אבל העיבודים רעננים. כמעט בכל אחד מהשירים יש טוויסט עדין וחד כאחד, שמוציא ממנו החוצה ניצוצות ששקעו פנימה ומשייף עוד יותר את הברק. כך היה ב"שרים הדודאים" הקודם, שיצא לפני חמש שנים, וכך באלבום הזה, אבל הפעם יש חידוש נוסף. במילה אחת: אורחים, וביתר פירוט: מארינה מקסימיליאן, יהודית רביץ עם "רבע לאפריקה", שלומי שבן ויהודה פוליקר. כל אחד מהם מוסיף את הצבע שלו - לא רק בקולו, אלא גם באישיותו - והשירים, שלכאורה כבר לא ניתן לעשות איתם דבר, כי הם כבר מושלמים בביצוע הזוגי, מתעלים עוד יותר.

וכך, מקסימיליאן ב"תפוח חינני" מתלכדת עם הצמד לכדי משולש קולות מרהיב, וב"שיר התן" הפחות מוכר, היא מוסיפה בנומך קולה מסתוריות עגמומית. רביץ ב"דבקה רפיח" היא כמו חזנית בתפילה כשהגברים עונים לה וכולם מתמזגים בפזמון. שבן והפסנתר ב"סימן שאתה צעיר" הוא לוליין של הבעה, ופוליקר ב"שי" של רחל מנגן בבוזוקי, בגלמה וגיטרה פורטוגזית, אבל בעיקר מוסיף לטנא שבשיר את מוצקותו ואת שבריריותו.

אבל גם כשגוריון ואמדורסקי עירומים מתגבורת הם נשמעים מצוין. גוריון ממשיך לדבוק בצלילים הגבוהים, העליונים, מקיף בהם את השיר, אמדורסקי במישור ומתחתיו - השירים האלה עושים חסד לקולו, וביחד השניים חוגגים כל שיר. העונג שלהם הוא השמחה של המאזינים, שנהנים גם מבחירת השירים המגוונת. לצד שירי הרומנטיקה (כמו "תלבשי לבן", "תפוח חינני" ו"הרכבת") מושרים שירי הרועים/נוקדים של הדודאים עם שירים כמו "אבינועם בחור כארז" - שלכאורה יכלו להיתפס כלא רלוונטיים עקב מעמסת גיל חמורה; אבל בזכות השירה - וגם ההומור - של גוריון & אמדורסקי העתיקות לא נחווית כאנכרוניסטית אלא כמיושנות ארומטית של יין. כשאמדורסקי מבצע לבדו את "פגישה לאין קץ" האלתרמני בנימה מהורהרת, מתברר פתאום שזהו בעצם העניין - פגישה מתמשכת בינינו לבין השירים וכיוון שכך - העבר דבוק להווה שאוחז בעתיד.

אז אפרופו האוגוסט הזה, שבו יוצא האלבום, ו"המצב", מי ייתן שאולי בזכות הפיזיקה השירית הזו תתגשם נבואתה של נעמי שמר בשיר הפותח את האלבום: "נצא מן הדעת בקיץ הזה, ואחר כך נדע שלווה. יקרה לנו נס בקיץ הזה".