המשקיעים צמאים למניות הבנקים, אבל לא לרכישת הבעלות

המדינה מכרה השבוע את מניותיה בבנק לאומי תמורת כ-1.9 מיליארד שקל בהפצה מוצלחת, שהייתה בדיסקאונט נמוך של 1.4% בלבד מתחת למחיר השוק - מה שמראה שבשוק ההון צמאים למניות הבנקים • בסך הכל צפוי שוק ההון לקלוט מניות של שני הבנקים הגדולים בהיקף של 9 מיליארד שקל

שרי אריסון / צילום: אמיר מאירי
שרי אריסון / צילום: אמיר מאירי

יום דרמטי עבר שלשום (ג') על מניות מגזר הבנקאות: בבוקר הפתיעה שרי אריסון כשהודיעה כי בכוונתה למכור את מניותיה בבנק הפועלים בבורסה, כך שהבנק יהפוך לבנק ללא גרעין שליטה. אריסון מחזיקה ב-20% מהמניות בשווי של 7 מיליארד שקל, והיא מחויבת למכור לפחות 15% מהמניות. בנק ישראל קבע לה מתווה מרוכך המאפשר למכור את המניות בתקופה של עד 7 שנים, אם כי הערכות בשוק ההון הן שהמכירה תסתיים קודם לכן.

שוק ההון טרם סיים לעכל את הבשורה, ובשעות אחר-הצהריים הודיעה המדינה כי היא מתחילה בתהליך מימוש החזקותיה - כ-5.4% - בבנק לאומי. בהליך מזורז ביצעו באוצר מכרז בין שישה בנקים להשקעות, כאשר שלשום נבחר סיטי להוביל את ההפצה, ואתמול (ד') בבוקר הושלמה ההפצה בהצלחה. 

מניית לאומי עלתה 35% בשנה האחרונה
 מניית לאומי עלתה 35% בשנה האחרונה

הצלחת ההפצה נמדדת בדיסקאונט הנמוך שהיה במכירת המניות. סיטי הציע לרכוש מהאוצר את המניות במחיר של 23.4 שקל למניה, מחיר הנמוך ב-1.4% בלבד לעומת מחיר הסגירה בבורסה. בסך-הכול קיבלה המדינה בתמורה למניות 1.9 מיליארד שקל.

לשם השוואה, בהפצות קודמות שהיו למניות בנקים על ידי בעלי מניות גדולים כמו המדינה או בעלי השליטה, המכירה הייתה לרוב בדיסקאונט ממוצע של 3%-5% מתחת למחיר המניה באותה תקופה. עוד נציין כי מניית בנק לאומי אינה זולה במיוחד. הבנק, בניהולה של רקפת רוסק עמינח נסחר כיום לפי מכפיל 1 על הונו העצמי, ובשנה האחרונה מנייתו טיפסה ב-35%. למרות זאת, נראה כי בשוק ההון עדיין חושבים שמדובר במחיר אטרקטיבי, ובסיטי הצליחו להפיץ את המניות בקלות יחסית ובדיסקאונט נמוך. על רקע ההפצה ירדה היום מניית הבנק בכ-2.5%.

לפי הערכות, בערך כשני שליש מרוכשי המניה בהפצה הם משקיעים מוסדיים ישראליים, ואילו שליש הם משקיעים זרים. כעת לאחר ההפצה, אין בבנק לאומי אף בעל עניין וכל 100% מהמניות מפוזרות בשוק ההון.

המדינה משלימה את הליך ההיפרדות

הפצה זו כמעט ומשלימה את תהליך פרידת המדינה מהחזקותיה בבנקים, שהחלה בעקבות הלאמתם במשבר ויסות מניות הבנקים, שאירע לפני 35 שנים. הליך הפרידה מבנק לאומי החל עוד בשנת 1993, כאשר לאורך השנים מכרה המדינה את מניותיה בבנק ב-11 מנות.

לאחר עסקה זו יוותרו בידי המדינה כ-0.5% ממניות בנק לאומי אשר מיועדות למכירה לעובדי הבנק, בהתאם להסדרים הקיימים עימם ולפיהם המניות יימכרו להם בדיסקאונט של כ-25% על מחיר השוק. עם השלמת מכירה זו תחדל המדינה להחזיק במניות הבנקים.

באוצר ציינו כי התמורה מהמכירה שמסתכמת בכמעט 1.9 מיליארד שקל תשמש למימון הגירעון הממשלתי בשנת 2018 ולהורדת נטל החוב. החשב הכללי באוצר רוני חזקיהו שריכז את התהליך מסר בעקבות השלמתו כי "עם מכירת יתרת מניות בנק לאומי שבידי המדינה, תם עידן החזקות המדינה במניות הבנקים. בעולם של רגולציה יעילה ושוק מוסדר, לא קיים יתרון או טעם בהמשך החזקת המדינה במניות".

למעשה אם נצרף את המכירה הצפויה של מניות אריסון - בהנחה שבסופו של דבר היא תמכור את מלוא ההחזקות ולא תישאר עם חשיפה של מתחת ל-5% המותרת לה לפי החוק - הרי ששוק ההון קלט ויקלוט מניות של שני הבנקים הגדולים בהיקף של קרוב ל-9 מיליארד שקל.

אמנם בנק לאומי נמצא היום במצב טוב יותר מבנק הפועלים, בעיקר מכיוון שהוא משוחרר מעול חקירה בארה"ב, ועדיין בקבוצת אריסון יכולים לשאוב עידוד מהצלחת הפצת מניות לאומי. נראה כי בשוק ההון צמאים למניות הבנקים, גם אחרי שהם רשמו עליות שערים חדות בשנה האחרונה, ולאחר שרובם נסחרים כבר סביב ההון העצמי שלהם, לעומת מכפיל ממוצע של 0.7-0.8 על ההון בשנים קודמות.

עוד נזכיר כי בנק ישראל מעודד את המוסדיים להגדיל החזקותיהם במניות הבנקים, ומאפשר תחת אישור מראש למוסדיים להגדיל את ההחזקה מ-5%, כפי שהיה מקובל בעבר, ל-7.5%. מהלך זה יסייע גם כן לקליטת מניות אריסון בשוק.

האנומליה של שוק ההון ביחס לבנקים

ישנה לכאורה אנומליה: מצד אחד שוק ההון רואה במניות הבנקים השקעה אטרקטיבית, ומצד שני קשה עד בלתי-אפשרי למצוא משקיע שירצה לרכוש שליטה בבנק. אריסון ניסתה במשך מספר שנים ולא הצליחה, וכך גם היה בעבר בקבוצת ברונפמן ושראן עם דיסקונט, עד שגם הם התייאשו ומכרו את המניות בשוק.

אלא שחשוב לעשות הפרדה: הבנקים כהשקעה פיננסית נחשבים להשקעה טובה. כל עוד מצב המשק טוב - ונראה כי הוא ימשיך להיות טוב - גם מצב הבנקים יישאר טוב. בנוסף לכך הבנקים עשו מהלכי התייעלות אגרסיביים לאורך השנים האחרונות שכללו קיצוץ של אלפי משרות וסגירת סניפים. מהלכים אלה מתחילים להניב פירות ולהביא לשיפור ברווחיות. התוצאה היא שהיום מציגים הבנקים תשואה על ההון ממוצעת של 9%, מדובר בתשואה נאה ביחס לרמת הריבית במשק.

זאת ועוד, בבנקים גלום פוטנציאל לשיפור נוסף בתוצאות. אחרי עשור של ריביות אפסיות, בבנקים מחכים בכיליון עיניים להעלאת הריבית, שבנק ישראל רומז שתחל בקרוב. עלייה בריבית כמו גם עלייה באינפלציה תשפר לבנקים את שורת ההכנסות. היא אמנם גם עשויה להביא לעלייה בהפרשות להפסדי אשראי, אך בשורה התחתונה תשפר את תוצאות הבנקים ואולי אף תביא לכך שיחזרו להציג תשואה דו-ספרתית על ההון.

אז נכון שבפתח ישנן רפורמות שונות שמאיימות על הבנקים, ועשויות להגדיל את התחרות, אבל הבנקים כבר הוכיחו בעבר שהם יודעים להתמודד עם האיומים השונים, וכמעט תמיד מוצאים דרך לפצות את עצמם במקרה של פגיעה בהכנסות.

יחד עם זאת, החזקת שליטה בבנק לא מקנה כמעט יתרונות, ומנגד כרוכה בעול רב. כיום מוגבלת ההשפעה של בעל השליטה בבנק, ומנגד החשיפה הגדולה שלו הן בפני בנק ישראל והן החשיפה התקשורתית גובים מחיר כבד.

לכן אם גוף דוגמת קרן זרה מזהה את המגזר הבנקאי בישראל כאטרקטיבי, יותר נכון ופשוט לו לקנות 5% ממניות כל אחד מהבנקים הגדולים במקום לרכוש שליטה בבנק. סביר כי התשואה בין שתי ההשקעות תהיה דומה, ובהשקעה מפוזרת תהיה לו פחות חשיפה וכאב ראש. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988