ישראל בין 6 המדינות היעילות בבריאות, אך יש גם חדשות רעות

קריאה מעמיקה משאירה פחות מקום לאופטימיות: לאורך השנים פחתה ההוצאה הציבורית לבריאות מתוך ההוצאה הלאומית, וכיום היא רק 63% ממנו - בתחתית דירוג מדינות OECD - ואילו ההוצאה הפרטית עלתה • השימוש ברפואה פרטית התגבר, ולמעשה חלקם של הישגי מערכת הבריאות בישראל כיום הם תוצאה של כסף פרטי

יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות / צלם: תמר מצפי
יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות / צלם: תמר מצפי

ישראל דורגה בין ששת המדינות היעילות ביותר בבריאות, כך לפי מדד "היעילות בבריאות" של בלומברג המתפרסם מדי שנה. המדד אומד את יעילותן של מערכות הבריאות ב-56 מדינות, כאשר המדינות הנכללות בדירוג הן אלה שתוחלת החיים בהן גבוהה מ-70, התמ"ג לנפש אצלן גבוה מ-5,000 דולר והן כוללות אוכלוסייה של יותר מ-5 מיליון איש. מדובר בעלייה של מקום אחד בדירוג בהשוואה לשנה שעברה. המדינות שדורגו בחמשת המקומות הראשונים הן הונג-קונג (1), סינגפור, ספרד, איטליה וקוריאה הדרומית. המדינות שחתמו את הדירוג - כלומר, מערכת הבריאות אצלן היא מהפחות יעילות - הן בולגריה, ארה"ב, אזרבייג'אן, רוסיה, סרביה וברזיל.

דירוג היעילות של בלומברג מורכב משלושה פרמטרים, שלכל אחד מהם משקל שונה, ויחד הם מייצרים ציון משוקלל: תוחלת חיים (60%); הוצאה לאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג (30%) והוצאה לבריאות לנפש בדולרים, במונחי שווי כוח קנייה (10%). הציון המשוקלל של ישראל הוא 67, ואילו הציון של השיאנית הונג-קונג הוא 87.3.

ארה"ב ממוקמת בתחתית הדירוג עם הציון 29.6 בשל תוחלת חיים נמוכה יחסית, רק 79 שנים, אל מול שיעור מרקיע שחקים של הוצאה לבריאות מהתמ"ג, כמעט 17% - פערים הנובעים ממאפייניה של המערכת כיקרה ופרטית בעיקרה.

בישראל תוחלת החיים היא מהגבוהות בעולם, 82.5 שנים, דבר התורם מזה שנים לדירוגה במיקומים גבוהים באינדקסים מגוונים של בריאות. ההוצאה הלאומית לבריאות (ציבורית ופרטית) כאחוז מהתמ"ג בישראל היא 7.3% - נמוכה משמעותית מהנתון הממוצע (9%) בארגון המדינות המפותחות (OECD). ההוצאה לבריאות לנפש בישראל היא כ-2,750 דולר, כאשר ההוצאה הממוצעת ב-OECD מתקרבת לכ-4,000 דולר.

אף שבדירוג של בלומברג, הפער בין תוחלת החיים הגבוהה בישראל לבין ההוצאה הנמוכה יחסית לבריאות זוכה לחיזוק חיובי, שכן היא מעידה על יעילותה של המערכת - כלומר, על כך שהאזרחים נהנים מבריאות טובה ממעט משאבים - בפועל, הוא עשוי להעיד על כך שההישגים בתחום הבריאות שישראל מתגאה בהם כיום הם קצרי מועד.

לאורך השנים פחתה ההוצאה הציבורית לבריאות מתוך ההוצאה הלאומית, וכיום היא רק 63% ממנו - בתחתית דירוג מדינות OECD - ואילו ההוצאה הפרטית עלתה, והיא כיום 36% מתוך ההוצאה הלאומית (בהשוואה ל-28% בממוצע, ב-OECD). הרקע למגמה הזו הוא הזנחת ההשקעה בתשתיות ובכוח אדם במערכת הבריאות בשנים האחרונות, דבר שהוביל להתגברות השימוש ברפואה פרטית. כך שלמעשה, חלקם של הישגי מערכת הבריאות בישראל כיום הם תוצאה של כסף פרטי - מגמה שתורמת להתרחבות הפערים החברתיים ומערערת את יסודותיה של מערכת הבריאות בישראל כמערכת ציבורית.

התקצוב הציבורי החסר למערכת הבריאות בישראל מתבטא בין השאר בשיעור מיטות אשפוז נמוך לאלף נפש בישראל (3 מיטות בהשוואה ל-4.7 בממוצע ב-0ECD); שיעור אחיות נמוך לאלף נפש (5 אחיות, בהשוואה ל-9.3 בממוצע ב-OECD) ושיעור מכשירי MRI נמוך למיליון תושבים: 4.9 מכשירים, בהשוואה לכמעט 16 בממוצע ב-OECD. גם שיעור תפוסת המיטות לאשפוז כללי הוא מהגבוהים ביותר ב-OECD (מספר ימי האשפוז במחלקות הכלליות שהיו בפועל, בהשוואה לימי אשפוז פוטנציאליים): 94 ימים, בהשוואה לכ-75 ימים בממוצע ב-OECD.

לכן ייתכן שמה שבלומברג מגדירים כיום כ"יעילות", יתברר בשנים הקרובות כרקע שבגללו המדדים החיוביים של ישראל דה-היום בתחום הבריאות מתחילים דווקא להידרדר.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988