הנקראות ביותר

לתגמל את חברי המועצות בעיריות

כדי לתקן את המשבר בשלטון המקומי צריך להגדיל את המשאבים המצמוצים שעומדים לרשותם

צריך להגדיל את המשאבים שברשות העיריות / צילום: Shutterstock
צריך להגדיל את המשאבים שברשות העיריות / צילום: Shutterstock

השלטון המקומי בישראל נמצא במשבר מתמשך, כפי שמעידים שיעורי ההצבעה הנמוכים בבחירות המקומיות (מעט יותר מ-51% בבחירות האחרונות) והאמון המועט שלו זוכים נבחרי הציבור בזירה זו (50% לפי מדד הדמוקרטיה 2016). משבר זה נובע ממגוון סיבות - אך בעיה מרכזית אחת שאפשר לתקן בקלות יחסית, היא איכות השירות והתפקוד של חברי המועצות המקומיות. ובכדי לתקן זאת יש להגדיל את המשאבים המצומצמים שעומדים לרשותם.

אף שהתקשורת מתמקדת בדרך כלל בראש הרשות, גם לחברי המועצות המקומיות בישראל תפקיד מרכזי בניהול היישוב - כפי שקבע כבר בג"ץ, חברי המועצה הם "חברי הכנסת" שלה. ככאלה, הם אמורים למלא תפקיד מרכזי: לפקח על ראש הרשות וסגניו ולמלא תפקיד מרכזי בניהול העניינים המקומיים - למשל בכל הנוגע לאישור חקיקת העזר, ניהול ענייניה הכספים של הרשות ובוועדת ביקורת. ואולם המועצות וחבריהן מתקשים מאוד למלא תפקידים אלה - ולא לגמרי באשמתם.

אחד הכשלים העיקריים המקשים על עבודת חברי המועצות המקומיות הוא היעדר תמיכה מקצועית. חברי המועצה לרוב מגיעים מתחומים שאינם קשורים לפוליטיקה המקומית, והידע שלהם בתחומים הקשורים לניהול המועצה אינו מספק. מלבד הכשרה בסיסית בראשית הקדנציה שאותה מספק משרד הפנים, לא עומדים לרשותם כלים או אמצעים כלשהם שמספקים להם ידע בתחומי פעילותה של הרשות המקומית - כמו תכנון ובנייה, חינוך, תרבות, איכות סביבה ותחבורה. כשל נוסף הוא שחברי המועצה, בניגוד לראש הרשות וחלק מסגניו, לא מקבלים שכר כלשהו על פעילותם. בשל כך, רובם מוכרחים להמשיך ולעבוד במשרה מלאה, ואינם יכולים להקצות זמן ותשומת לב משמעותיים לענייני השלטון המקומי, שנשאר בגדר "תחביב".

בנסיבות אלה, קשה לצפות גם מחברי מועצה מוכשרים ורציניים לתרום באופן משמעותי לניהול ענייני השלטון המקומי או לפקח על ראש הרשות, שממילא נהנה מסמכויות ומשאבים רבים מדי לעומתם (כפי שיעידו מקרי השחיתות הרבים שנחשפים לאחרונה). יתר על כן, חוסר היכולת של חברי המועצה להתעמק בעבודתם עלול להקשות עליהם להגן על האינטרס הציבורי מול בעלי אינטרסים אחרים, למשל לוביסטים או מאכערים' שמספקים להם מידע מוטה בהתאם לאינטרסים כלכליים כאלו ואחרים.

מצב עניינים זה משפיע גם על זהות המתמודדים לתפקיד חבר המועצה: העובדה שחברי המועצה לא מקבלים שכר עלולה להרתיע אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך מלהתמודד או למשוך מועמדים שמבקשים לנצל את חברותם במועצה לצורך רווח אישי ועסקי, ובכך לעודד שחיתות.

במוסדות דמוקרטיים אחרים בישראל ובעולם מצבם של הנבחרים שונה. חברי הכנסת, למשל, זוכים לא רק לשכר מכובד - אלא גם נהנים מסיוע של שלושה יועצים פרלמנטריים, ומאז שנת 2000 גם ממידע מהימן ואובייקטיבי שמספק להם מרכז המחקר והמידע בכנסת. דמוקרטיות רבות אחרות, כמו בריטניה, אוסטרליה, איטליה, דנמרק והולנד מעניקות לנבחרי ציבור בשלטון המקומי שכר קבוע או תשלומים אחרים, כגון תגמול עבור השתתפות בישיבות המועצה או החזרי הוצאות משמעותיים.

הגיע הזמן לאמץ מנגנונים דומים גם בישראל, שבמסגרתם יוענקו לחברי מועצות מקומיות תגמולים עבור השתתפות בישיבות המועצה, וכן סיוע מקצועי רלוונטי מצד חוקרים אובייקטיביים. הצעות חוק בעניין, בעיקר כאלה המבקשות לתגמל חברי מועצה, עולות מעת לעת - בכנסת הנוכחית אף זכתה הצעה ברוח זו, שיזמו חברי הכנסת דוד ביטן, אוסאמה סעדי ואחמד טיבי, לתמיכת ועדת השרים לענייני חקיקה והוגשה לקריאה ראשונה, אך לא קודמה. חיזוק נבחרי הציבור ברשויות המקומיות אולי יעלה קצת כסף לקופת המדינה, אך בתמורה נרוויח שירות טוב ואיכותי יותר לתושב ונחזק את אמון הציבור בנבחריו.

■ הכותב הוא חוקר במרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות