הנקראות ביותר

"קשת היא הדוגמה הכי צינית לריכוזיות בשוק התקשורת הישראלי": המפיק אבי ארמוזה בראיון חסר מעצורים

אבי ארמוזה מוכר פורמטים טלוויזיוניים בכל העולם, אבל לא מסתיר את העובדה שמה שבאמת מרגש אותו הוא המסך הישראלי ● עכשיו הוא משיק ברשת 13 את הריאליטי המוזיקלי שפיתח - כן, עוד אחד - "דה פור" שכבר רץ שתי עונות ב-FOX האמריקאית, ולא מהסס להיכנס חזיתית בגוף השידור החזק בטלוויזיה הישראלית ● קשת בתגובה: "דבריו מעידים על חוסר ידע, צרות-עין וחוסר תום-לב"

אבי ארמוזה/ צילום: ענבל מרמרי
אבי ארמוזה/ צילום: ענבל מרמרי

ארמוזה פורמטס, הבייבי של אבי ארמוזה, חלוצת פיתוח והפצת הפורמטים בישראל, וחברה בולטת בתחום גם בפרספקטיבה עולמית, פועלת מתוך משרד צנוע, בקומה שלישית בלי מעלית ברחוב הארבעה בתל-אביב. לכאורה, אפשר היה לנמק את זה בכך שארמוזה מתמקד בפעילות העולמית שלו: החברה שהקים מוכרת פורמטים שפיתחה, או מפיצה כאלה שאחרים פיתחו, על פני כל הגלובוס - מארצות-הברית, עבור בהודו ועד לאוסטרליה - ולא כקלישאה.

אלא שבימים אלה הוא דווקא מסתובב הרבה ב"אולפני פתח תקווה", לאחר שמכר לרשת 13 פורמט בשם "דה פור" (The Four) שנוצר אצלו ב"מעבדת הפיתוח", עבר בעולם, סגר שתי עונות ברשת FOX האמריקאית ונמכר ל-20 מדינות נוספות - וארמוזה לא מסתיר את זה שהעובדה שהתוכנית מגיעה עכשיו גם לישראל היא משמעותית במיוחד עבורו, ועושה לו טוב על הלב. "כל אחד רוצה להצליח בבית שלו", הוא מודה.

אבי ארמוזה: "קשת היא הדוגמה הכי צינית לריכוזיות בשוק השידור הישראלי"

loading

בכלל, בשלב מוקדם מאוד של השיחה מתברר שלארמוזה יש הרבה מאוד בבטן על מה שקורה בתעשיית הטלוויזיה בארץ, ושהוא ממש לא מאמץ את הפוזה של מי שמצליח בעולם ויכול להרשות לעצמו להביט בשלוות נפש על הענף המקומי. בניגוד לרבים מבעלי חברות ההפקה האחרות שפועלות כאן, הוא גם לא מהסס לדבר על כך.

שופטי דה פור / צילום: אוהד רומנו

בראיון מיוחד ל-G הוא תוקף בלי למצמץ את הגוף החזק והדומיננטי ביותר בתעשייה, קשת 12, שמהווה לשיטתו את "הדוגמה הכי צינית לריכוזיות בשוק התקשורת הישראלי", וגם את המדיניות הממשלתית ובעיקר את הרגולטור, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שמונעת התפתחות של תחרות בתחום התוכן ו"מכריחה את הערוצים להיות מחוברים לעטיני השלטון".

בלב הביקורת של ארמוזה ניצבת הטענה שלה שותפים רבים מהמפיקים והיוצרים בישראל. כדי להצליח בעולם, מפתחי הפורמטים נדרשים ברוב המקרים לקבל קודם כול הזדמנות בארץ, כך שיוכלו להגיע לעולם עם הצלחה מוכחת. אלא שכאן השוק קטן ומצומצם במיוחד, וחלק מגופי השידור המקומיים - שמצבם הכלכלי ממילא אינו משופר - מנצלים זאת כדי להשתלט על זכויות התוכן, כך שגם אם הפורמט יצליח בעולם, מי שהגה ופיתח אותו בקושי ייהנה מכך.

"אחד החוליים של השוק הישראלי זה שהוא מאופיין בריכוזיות מאוד גדולה, והדוגמה של קשת היא הצינית ביותר", ארמוזה יורה. "הרגולציה הישראלית מאפשרת להם להשתלט על כל שרשרת הערך, הם הבעלים הכמעט בלעדיים של תוכניות שמשודרת בקשת, והם גם המפיצים שלהן הלאה. הם נהנים מזה שהרגולטור כאן לא מבין או לא מספיק חזק. כי יש בחוק חובה לקנות הפקת מקור והם מחויבים לעבוד עם מפיקים חיצוניים, אבל כשהם קונים - הם לוקחים לעצמם גם את הזכויות.

לעוף על המיליון  / צילום: יחצ

"כדי ששוק יצליח לאורך זמן, חשוב שיהיה בו גם פלורליזם יצירתי וגם פלורליזם מסחרי, כלומר שכוחות שונים ייהנו משרשרת הערך. לאחרונה פורסם שקשת השקיעה 55 מיליון שקל בקניית השליטה (60%) בחברת הפקה בריטית בשם גרינבירד וזה בעיניי שיא הציניות".

למה זה שיא הציניות?

"כי בבריטניה הרגולציה רוצה פיזור, שכמה שיותר גופים יתחרו בשוק, ולכן הגופים המשדרים יכולים כמובן לפתח ולשדר ולהיות בעלים על תוכניות, אבל אם הם קונים תוכנית מחברה מקומית - הם קונים זכויות שידור בלבד, והבעלות המסחרית על התוכנית נשארת של המפיק. על הבסיס הזה הוא יכול לבנות עסק, כי זהו נכס שאפשר למכור בעולם ולגייס איתו משקיעים.

"אז קשת, שנהנית מהכשל הרגולטורי כאן, לוקחת את הכספים ואת ההשקעות וקונה חברת הפקות באנגליה, כדי לשמור שם על כל הזכויות שלה - אותן זכויות שנמנעות מחברות הפקה ישראליות".

אולי השוק כאן פשוט קטן מדי? הרי זה לא שהערוצים המסחריים המקומיים מרוויחים כסף, אנחנו רואים מה עובר עליהם עכשיו.

"השוק לא רק קטן, אלא הוא קטן ולא תחרותי. בהקבלה להייטק, תארי לעצמך שכל הסטארט-אפים בישראל היו חייבים לעבור דרך אמדוקס ונייס, וזה היה השער היחיד שלהם לעולם. המצב הזה הופך את המפיקים כאן ללא יותר ממפיקים בפועל".

"דבריו של ארמוזה מעידים על חוסר ידע, צרות-עין ובעיקר על חוסר תום-לב", נמסר ל-G בתגובה מקשת. "בניגוד לנעשה באנגליה ובעולם, בישראל קשת היא זו שלוקחת את הסיכונים ומממנת באופן מלא את ההפקות המשודרות בערוץ. המפיקים מקבלים את מלוא המימון בנוסף לרווח הפקה, גם אם הפרויקט הפסדי" (לתגובה המלאה של קשת, ראו מסגרת בהמשך).

לה פמיליה / צילום:רונן פדידה

"יצרו מציאות בלתי אפשרית"

עוד נחזור לביקורת הנרחבת של ארמוזה על השוק המקומי, אבל לפני כן, כמה מילים על האירוע שלשמו התכנסנו. "דה פור", שתעלה ברשת 13 ביום ראשון הקרוב (14 באוקטובר), הוא ריאליטי כישרונות מוזיקלי - כן, עוד אחד - שמנסה להתמודד עם "עייפות החומר" של הפורמטים האלה על-ידי זה שהוא מתחיל מהסוף. כלומר, לקהל מוצגת כבר בהתחלה נבחרת רביעיית הגמר כשהאקשן נסוב סביב המתחרים שמנסים לאתגר את הנבחרת ולהדיח את אחד מחבריה. ההכרעה, כמקובל בז'אנר, היא בידי הקהל (ראו הרחבה במסגרת משמאל).

"בדקנו את תוכניות המוזיקה השונות וראינו שמה שעובד ומצליח אלה האודישנים, ואחר-כך הצפייה יורדת. אז מצאנו נוסחה שבה האודישנים נמשכים על פני כל העונה", מסביר ארמוזה. "אחד האתגרים של ערוצי הטלוויזיה זה שהם מאבדים צופים שנה אחר שנה, את הקהל הצעיר שרואה תכנים אחרים וקצרים יותר וזמן הקשב שלו קצר. אי-אפשר למרוח אותו חודשיים-שלושה. אז אנחנו מתחילים איפה שכולם גומרים".

למה חשבתם שיש בכלל מקום ללכת על עוד תוכנית שירה?

"לפני שלוש שנים הפקנו תוכנית בשם I can do that, באותה מתכונת, והיא שודרה כבר ב-25 מדינות. שמונה דמויות ידועות מכל מיני תחומים - ספורט, שירה וכו' - רואים מופעים של אנשים לא מוכרים, אבל בעלי כישרון ייחודי, והם צריכים לומר 'אני יכול לעשות את זה' (כלומר את מה שעושה בעל הכישרון). התוכנית הייתה הצלחה די גדולה, אבל היא לא הגיעה למספיק עונות שניות בעולם, וזה מבחן ההצלחה האמיתי".

כי זה מה שהופך את הפורמט לרווחי עבורכם?

"זה מרכיב הלמידה שלנו. הדבר הראשון הוא מרכיב הקושי ההפקתי והתקציבי - זו תוכנית מאוד יקרה. אבל הדבר השני הוא שתוכניות הפריים-טיים המצליחות יותר הן אלה שבהן החיבור הרגשי גבוה וחזק, כמו בדה וויס (תוכנית הריאליטי המצליחה ביותר בארצות-הברית). ואצלנו הרגש לא היה מספיק חזק. אז החלטתי שאנחנו רוצים להתמקד בתוכנית שירה, וזה היה המסר שהעברתי למחלקת הפיתוח שלנו".

ובכל זאת, יש אולי תחושה של רוויה מהתחום. קשת העלו בקיץ פורמט חדש עם אביב גפן ואייל גולן שפחות הצליח ברייטינג.

"זה מראה עד כמה זה קשה ועד כמה אתה צריך להיות מחובר למה שהקהל רוצה".

אתה יכול לשים את האצבע על הטעות שעשו שם עם "אביב או אייל"?

"כן, אני רואה את הטעות. כדי שהתוכנית תצליח, צריך לייצר מציאות מאולצת (הריב המתמשך בין אביב גפן לאייל גולן) שאי-אפשר למשוך אותה על פני 20-15 פרקים. ומצד שני, הצופים צריכים להתחבר לזה, וזו תוכנית לא נעימה לצופים. כלומר, הריב והעיקרון ממצים את עצמם מאוד מהר, והם גם לא נעימים. אבל אני נותן כבוד לכל מי שמנסה ומעז ולוקח סיכון, וזה לגיטימי גם להיכשל".

אביב גפן ואייל גולן / צילומים: כפיר זיו ויח"צ

גם ארמוזה נאלץ להיאבק ולהעז ולקחת לא מעט סיכון. "80%-90% מהתעשייה הזאת", הוא אומר, "מורכבת מגופי ענק כמו אנדמול או גופי מדיה כלל עולמיים כמו NBC שגם מייצרים לעצמם פורמטים וגם מוכרים אותם לאחרים. אבל בתחרות על יצירתיות אין נוסחה מוגדרת ולא בהכרח מי ששייך לחברה של מיליארד דולר יגיע ליצירתיות יותר גבוהה". לדבריו, "חלק מהיתרון התחרותי שלנו זה שהמרחק בין רעיון וביצוע מאוד מהיר. כי אנחנו לא גוף משדר שעובד לפי עונות".

אז זה תחום קשה ומאתגר בכל העולם, ולגופי הענק יש יתרון מובנה על חברות פורמטים קטנות בכל מקום. למה הקושי בישראל כל-כך ייחודי?

"בארץ, חברת הפקה נהנית מאחוזים בודדים. זה גם פונקציה של משא ומתן. קשת ורשת שונות בהתייחסות שלהן. רשת יותר פתוחה בהקשר הזה. אני מפיץ תוכניות של רשת, אבל בחיים לא אפיץ תוכניות של קשת. הדנ"א שלהם הוא לעשות הכול לבד ולהשתלט על הכול. בחיים גם לא הייתי מוכר לקשת תוכנית. כי אני לא מוכן להיות זה שלוקח את הסיכונים בפיתוח תוכנית, ולא נהנה מבעלות מסחרית עליה".

ההתנהלות הזאת באה לידי ביטוי גם במה שהצופה הישראלי מקבל?

"ההשפעה על הצופה היא ההחלטה של בעלי הבית ובעלי המניות מהו הפוקוס העסקי של הערוץ. האם הרייטינג של מחר בבוקר הוא העיקר, או שאולי הפוקוס הוא להשתמש בקהל הישראלי כשפן ניסיונות לתוכניות שרוצים להפיץ בעולם".

ושוב, זה הרי מקובל גם בקרב ערוצים אחרים בהרבה מדינות בעולם. במה זה שונה כאן?

"שם מדובר בגופים עסקיים עם זרועות שונות. המנהל על הערוץ אחראי על הרייטינג של מחר בבוקר, ויש מנהל ההפקה והתוכן שאחראי על הפעילות הבינלאומית. בקשת יש דוגמה מאוד יוצאת דופן של ניהול ריכוזי, הכול בדמותו של המנכ"ל אבי ניר, וזה ניכר במערכת השיקולים.

"ניר לא היה עושה עבור השוק הישראלי את 'המשימה: אמזונס' (תוכנית ריאליטי מקורית בעלות ניכרת בסגנון "הישרדות" שירדה מהמסך לאחר עונה אחת), וגם לא את מה שפרסמו עכשיו שהם הולכים לעשות ביבנה (קשת בונה בעיר מתחם אולפנים בהשקעה משמעותית, לצורך פורמט ריאליטי מקורי ויומרני ששמו הזמני הוא "2025", שאמור להוות תשובה ל"האח הגדול" שעבר לרשת).

"אפשר להגיד שהצופה הישראלי סובל ואפשר להגיד שהוא נהנה מזה, אבל בראייה ניהולית נקייה, הפוקוס הניהולי הולך לאיבוד ויש לזה מחיר שקשת גם שילמה אותו. מתקבלות שם החלטות עסקיות לא רציונליות: מה הסיבה שחברה מפסידה תשקיע סכומים כאלה בהקמת אתר הפקה כזה ביבנה, או תשקיע 55 מיליון דולר ברכישת חברה באנגליה?".

מה דעתך על הסיטואציה שבה פועלים הערוצים המסחריים מאז נובמבר האחרון, כשערוץ 2 פוצל ורשת וקשת עברו לערוצים נפרדים?

"השוק הישראלי סובל מהמון עיוותים קשים של רגולציה, שחלקם קצת מתרככים עכשיו: אתה אמור לנהל גוף עסקי, אבל הרגולציה מכתיבה לך הוצאת מינימום שלא קשורה להכנסה. התמלוגים שאתה משלם למדינה לא קשורים לתוצאות העסקיות שלך. יצרו מציאות שהיא בלתי אפשרית לגופי השידור להתקיים. זה נכון גם לגבי הפיצול: ברור היה לכולם שאין היתכנות כלכלית לשלושה ערוצים, אבל בכל זאת הלכו על זה ואמרו שיתנו לכוחות השוק לשחק.

"הייתי ארבע שנים בדירקטוריון ערוץ 10 (2009-2005), בתקופה שבה הערוץ ניסה להתחרות והשיק את הישרדות. מה שהכי כאב לי כשראיתי את הדברים מבפנים הייתה התיזה התקשורתית שדיברה על 'המתנות שהממשלה נותנת לערוץ 10, וההטבות שקיבל יוסי מימן' - כדי להפסיד חצי מיליארד שקל בערוץ 10. זו הייתה מכבסת מילים איומה. קודם הרגולציה יוצרת תנאים בלתי אפשריים, וכשמבקשים הקלות, זה מוצג כאילו מישהו מקבל מתנות והטבות".

מאיפה נובעת הרגולציה הלא הגיונית הזאת?

"בהתחלה היא נבעה מכשלים מקצועיים של ניתוח והבנת השוק. כן הייתה מחשבה לייצר תחרות, ולכן ערוץ 2 חולק לשלושה זכיינים, וזו גם הסיבה שהוקם ערוץ 10. אבל משלב מסוים, הרוח מצד השלטון הפכה לאיך אנחנו שולטים בגופים המשדרים באמצעות רגולציה. היום זה חלק מהתרבות השלטונית פה, שהשלטון רוצה לקשור את הגופים המשדרים ולשמור אותם הכי קרובים לעטיני השלטון כי אז הם נאלצים לשחר לפתחו בגלל הרגולציה".

אז כל העוסקים כאן בטלוויזיה נידונים להפסיד?

"לא, יש כאלה שמרוויחים, ובגדול. היחידים שעשו כסף בכל תקופת השידור המסחרי הם רוכשי המדיה ומשרדי הפרסום. בהתחלה הם ניצלו את השליטה שלהם בשלטר של הכסף בעמלות חסרות תקדים, שהיו תקופות שהגיעו עד 45% (מדובר במה שמכונה "עמלות היתר" שגובים גופי המדיה, שעל-פי הערכות, עומדות היום על 20%-25%), והיום הם הפכו ל'בנקים' של גופי השידור: הם מקדימים תשלומים על קנייה עתידית של זמן פרסום, וכך מקבלים את הזמן הזה במחירים מאוד נמוכים (מכונה בתעשייה "אפ-פרונט" ומי שנאלצת לעשות זאת היא בעיקר רשת)".

עכשיו רשת וערוץ עשר אמורים להתמזג לערוץ אחד. זה לא יכול להפוך את השוק הזה לבריא?

"אולי זה יתרום להתנהלות עסקית שפויה יותר. עדיין יצטרכו להיזהר. בהשקעות בתוכן אתה יכול להתפרע בלי הכרה. ליוסי ורשבסקי כמנכ"ל ערוץ 10 היה האומץ הניהולי להגיד: 'אני מנהל ערוץ לפי ההכנסות שלי'. והוא הראה שזה אפשרי. אלו החלטות ייקח הגוף הממוזג - צריך לראות".

"השוק הישראלי עובד הפוך"

ארמוזה בכלל למד מדע המדינה באוניברסיטה העברית והיה פעיל במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה - מסלול שלא ממש מרמז על מה שקרה לו כידוע בהמשך הדרך. מתוך הפעילות הפוליטית הגיע להיות עוזר של עוזי נרקיס, שהיה אז ראש מחלקת העלייה בסוכנות היהודית, ואז קרו שני דברים: אחרי שהכיר מקרוב את הפוליטיקה הוא הבין שזה לא בשבילו, ובמקביל, מספר ארמוזה, "התמזל מזלי ומי שהיה אחראי על הסברה באמצעות הטלוויזיה בסוכנות יצא לפנסיה. עוזי האמין באנשים צעירים ונתן לי הזדמנות לנהל את כל תחום ההפקות בהסתדרות הציונית ובסוכנות היהודית".

הוא למד את העבודה תוך כדי תנועה, בדיוק בתקופה שהתחילו הווידיאו ושידורי הלוויין. "בתקופות שלא היה שוק פרטי, עשיתי הפקות במיליונים". בין ההפקות הרבות שעשה היה תיעוד של מבצע שלמה: "היה לנו הצוות היחיד באתיופיה ומשם יצאו התמונות שראו בכל העולם". בין היתר, עבד אז עם מקהלת שבא, שאחת הילדות ששרו בה, אסתר רדא, תהיה כעת המנחה של "דה פור" בגרסתו הישראלית, ומי אם לא האיש שמומחיותו היא לרגש יכנה זאת "סגירת מעגל".

כאשר נפתח ערוץ 2 ב-1993, קיבל הצעה מאולפני JCS של רון לאודר להקים את תחום ההפקות. התחיל מחדר עם מזכירה, ובשלב מסוים "היינו חברת ההפקות הכי גדולה בארץ. עשינו הכול, מסרטים עלילתיים כמו 'אהבה קולומביאנית' ועד דרמות כמו 'החיים זה לא הכול' ו'חדר מלחמה'".

לאחר 11 שנים החליט לעזוב. "החוויה שהייתה לי כמנהל הפקות - אפילו במקום כמו JCS עם הגב הכלכלי הרחב שלה - הייתה חוויה די טראומתית. המציאות היא שבהפקה אין לך אפסייד להצלחה. דוגמה בולטת היא 'החיים זה לא הכול'. זה היה הסיטקום הישראלי הכי מצליח, אבל השוק הישראלי עובד הפוך: המשא ומתן מעונה לעונה הוא לא על כמה עוד כסף תקבל, אלא איך אתה עושה את העונה הבאה בפחות כסף.

"אם לקחת סיכונים ונכשלת, זה טבעי. אבל אם לקחת סיכונים והצלחת, המקסימום שיקרה זה שתקבל את העבודה הבאה, כשתמיד ישמרו אותך בשולי רווח מאוד נמוכים ובסיטואציה שיש בה הרבה מאוד השפלות".

כאשר עזב את JCS, החליט ללכת לכיוון הבינלאומי ולקח איתו שני פורמטים שפותחו תחתיו בחברה, אף שהמחשבה הייתה להתמקד בקולנוע. הוא הקים קרן השקעות בקולנוע, גייס כספים ושותף, אבל שנה לאחר מכן, ב-2006, פרצה מלחמת לבנון השנייה, וחלק מהמשקיעים ברחו. "אז נפל לי האסימון שהקולנוע שאני כל-כך אוהב מותנה בתמיכה ציבורית. אתה תלוי בעטיני השלטון, בשפה, במצב ביטחוני. לעומת זאת, בפורמטים אתה משוחרר מכל תלות כזאת". שנתיים אחרי ההקמה, ב-2008, שינה את שם החברה לארמוזה פורמטס, והפך למעשה לחלוץ הישראלי בתחום הפורמטים.

ארמוזה מגדיר את החברה שלו "עוף מוזר - חברה שעוסקת גם בפיתוח וגם בהפצה. אבל המציאות בשוק הישראלי שבה התפתחנו הביאה אותנו להיות ממוקדים בפיתוח תכנים בראייה של מה שאנחנו יכולים למכור בשוק הבינלאומי".

אבל מה אתה בעצם מוכר? נוסחה לתוכנית?

"אני די מקביל את מה שאנחנו עושים לעולמות ההייטק. אנחנו מייצרים סטארט-אפים תוכניים, וכמו שבסטארט-אפ משקיעים בפיתוח עד שמגיעים למוצר ראשוני, אנחנו משקיעים ומביאים ברוב המקרים את הפורמט לרמה של פיילוט. כלומר, מצלמים פרק שלם, עם תסריט ותפאורה, בהשקעה ממוצעת של כמה מאות אלפי דולרים, ואיתו יוצאים ישר לשוק הבינלאומי".

לצד פעילות פיתוח הפורמטים, ארמוזה משמש גם כמפיץ בעולם של פורמטים שפותחו על-ידי גופי מדיה אחרים, חלקם ישראלים, פעילות שממנה הוא גוזר עמלה מסוימת עבור כל עסקה שנסגרת על ידו. כך, למשל, הוא מפיץ את הדוקו ריאליטי הישראלי "מחוברים" (שמופק על-ידי קודה תקשורת ומשודר בהוט) ואת השעשועון "לעוף על המיליון" של יולי אוגוסט הפקות שפותח עבור ערוץ 10.

לא בטוח שכולם מודעים לכך, אבל כפי שהוא מספר, מ"לעוף על המיליון" נעשו עד היום בעולם למעלה מ-5,000 פרקים, מה שהפך אותו לפורמט הישראלי המצליח ביותר ומן הסתם גם אחד הרווחיים שבהם. בספרד, שם הוא זוכה להצלחה הגדולה ביותר, השעשועון משודר מדי יום בערוץ 3 המקומי, אבל הפורמט נמכר גם ל-NBC האמריקאית, לסאט 1 הגרמנית ולמדינות רבות נוספות. ועדיין, פעילותו העיקרית של ארמוזה, זו שבה מרב היוקרה וגם מרב הסיכון, היא פיתוח פורמטים מקוריים שלא נוסו עדיין, ומכירתם בעולם, לא פעם מבלי שיש ברשותו קבלות על הצלחה שכבר קצרו באחד הערוצים המקומיים.

חשבתי שהנוהג המקובל בענף הוא למכור פורמטים שכבר הצליחו איפשהו.

"זה נכון שהפעילות שלנו קצת נוגדת את שוק הפורמטים, שבמהותו מבוסס על זה שתוכנית עלתה בארץ המוצא שלך, הצליחה, ואז למקבלי ההחלטות יש בסיס נתונים של רייטינג וכו' ועל סמך זה הם יכולים ללכת עליה. זה המסלול הרגיל.

"צריך להבין שעסקי התוכן מבוססים על המתח בין ביטחון לחוסר ביטחון. ההחלטה אלו תכנים לקחת היא קריטית לגוף משדר: תוכנית מצליחה יכולה להריץ ערוצים קדימה, ותוכנית כושלת יכולה לזרוק אותם אחורה. במישור האישי, מנהלי תוכניות בערוצים מאבדים את תפקידם אם העלו תוכניות כושלות. והרי אף אחד לא יודע איך לייצר להיטים, ואף אחד לא יודע עד הסוף מה יעבוד ומה לא.

"אז יש ארצות שבהן לא לוקחים סיכונים. באוסטרליה למשל יושבים מנהלי תוכניות שאומרים אל תביא לנו שום דבר שלא הצליח במקום כלשהו בעולם. ולא רק שם. יש מספיק מנהלי תוכניות בעולם שלא לוקחים סיכון, אבל התעשייה נעה קדימה על-ידי כאלה שכן לוקחים סיכונים".

ובישראל?

"בישראל דווקא כן לוקחים סיכונים".

ואיפה שיש סיכונים, בטח יש גם לא מעט אכזבות.

"לכל אחד יש השריטות והצריבות שלו. יש ערוץ צרפתי מרכזי שאני בקשר טוב איתו, וידעתי שהם מחפשים תוכנית מוזיקה. צלצלתי למנכ"ל ושאלתי מתי הם מקבלים החלטות. הוא ענה: 'תוך שבועיים-שלושה, תבוא עכשיו'. אני לוקח מטוס, מגיע לפריז, כל ההנהלה יושבים איתי שעתיים, ובסופו של דבר מחליטים לקחת שוב את 'אמריקן איידול'. אותו ערוץ לקח לפני שלוש שנים את 'הכוכב הבא' מקשת וכשל איתו לגמרי. ראיתי את הכאב של מנהל הערוץ, אבל הוא לא רצה להסתכן. והם העלו את 'איידול' וכשלו, והם עדיין לא לוקחים את 'דה פור' כי עכשיו הם אחרי כישלון והם צריכים לנוח קצת. אז זאת צריבה שעדיין חזקה אצלי.

"אבל מצד שני, החבר'ה שלי חזרו בשבוע שעבר מקזחסטן ששם מופק 'דה פור', אנחנו במאמצים מאוד גדולים למכור את זה בהודו. הדרמה הכי מצליחה היום בווייטנאם זה 'הבורר', ועכשיו קיבלנו טלפון מקפריסין שהם לוקחים את 'לה פמילייה'. סיימנו הפקה בברזיל של הדרמה המקורית 'אלנבי' (שודרה בישראל בערוץ עשר). כך שלצד הצריבות יש גם לא מעט שמחות".

אבי ארמוזה | אישי: 61, גרוש 4, גר בתל-אביב | השכלה: תואר במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית | עוד משהו: התחיל את הקריירה בפוליטיקה והיה פעיל במשמרת הצעירה של מפלגת העבודה

אבי ארמוזה עם די ג'י חאלד ופאף דדי / צילום:יחצ

ארמוזה בלוס אנג'לס | הסיפור של "דה פור"

המכירה של הריאליטי "דה פור" - פורמט מקורי שפותח על-ידי ארמוזה פורמטס - לענקית האמריקאית FOX היא ללא ספק אחת מנקודות השיא של חברת הפורמטים. התוכנית פותחה במיוחד עבור FOX, ובחברה עבדו עליה יחד עם אנשי הרשת, בחרו יחד חברת הפקה והיו מעורבים בפרטים הקטנים ביותר. "לוס אנג'לס זו די בירת הטלוויזיה הבינלאומית, ולפעול שם כשווה בין שווים זו הייתה חוויה מקצועית מרתקת", מספר ארמוזה.

את הגרסה האמריקאית מנחה סולנית להקת ה-Black Eyed Peas, פרגי, והשופטים הם הראפר פאף דדי (שון קומבס), די ג'יי חאלד ומייגן טריינור. בגרסה הישראלית השופטים הם הזמרים גלעד כהנא, דקלה, מוקי ומארינה מקסימיליאן (בתמונה הקטנה, מימין לשמאל), והמנחה היא הזמרת אסתר רדא.

עד כה שודרו ב-FOX שתי עונות של התוכנית, שאומנם לא מצליחה להכות ריאליטי מוזיקה ותיקות וגדולות יותר כמו "דה וויס" ו"אמריקן איידול", אך הציגה נתונים יפים בשביל רשת כמו FOX שמשוועת לקהל צעיר. ארמוזה מסביר כי FOX הוא הערוץ היחיד שיש לו כל ערב רק שעתיים (22:00-20:00. שאר הזמן שייך לתחנות מקומיות), כך שהתוכניות ברשת לא יכולות להיעזר ב"מקפצה" שקיבלו מתוכנית קודמת. "מי שמגיע - מגיע במיוחד לראות את התוכנית כך שקשה להשוות (לתוכניות האחרות) למרות שהיינו קרובים. מבחינת הנתונים ההשוואתיים של FOX, היינו הצלחה, במיוחד בקרב קהל צעיר, ובנוסף, בשתי העונות התוכנית עלתה ברייטינג משבוע לשבוע".

העונה השנייה דווקא הוגלתה לתקופת הקיץ שנחשבת לחלשה יותר מבחינת צפייה ומפרסמים, אך ארמוזה טוען שהמעבר נבע מכך שב-FOX לא רצו לחכות יותר מדי. "בעקבות ההצלחה, רצו לשמור על המומנטום ועל צוות ההפקה", הוא מסביר, כשלדבריו, "התוצאה הייתה שהתוכנית הוכיחה את עצמה גם בקיץ וגם בחורף".

כעת ארמוזה משקיע את מרב מאמציו בפורמט חדש בשם סיגרלה - תוכנית שמחפשת מישהי שאוהבת ויודעת לשיר, שחלמה להיות כוכבת, אבל בנסיבות החיים זה לא יצא. מכאן מתחילים שלושה ימים בלבד של הכשרה. מצמידים לה קואוצ'ר, מנהל מוזיקלי, מעצבי שיער וביגוד. באמצע יש דרמות, משברים, דמעות וכמובן תיאור חיי היומיום הקשים שלה. בתום כל אלה היא מגיעה לקיסריה להופיע בפני אלפי אנשים. ארמוזה צילם פרק שלם כזה, עם זמר אמיתי (איתי לוי), ועכשיו ינסה את כוחו בקאן מול למעלה מ-200 פורמטים אחרים שיוצגו שם, במטרה לכבוש את ליבם של מנהלי הערוצים בעולם.

אבי ניר / צילום: יחצ

תגובה: "קשת מאמינה בעשיית תוכן ישראלי ומשקיעה בראש ובראשונה ביצירתו ושידורו"

מקשת נמסר בתגובה: "בניגוד לארמוזה, שעוסק בעיקר במכירה והפצה, קשת עוסקת בעשורים האחרונים ביצירת תוכן ישראלי במאות מיליוני שקלים בשנה. קשת עוסקת בפיתוח תוכן, בהשקעה בו, בהפקתו ובהפצתו בעולם בהיקפים חסרי תקדים. אנו מקווים שבדרך זו אנו מסייעים לכל עולם התוכן הישראלי לפרוץ מעבר לגבולות ישראל.

"בניגוד לנעשה באנגליה ובעולם, בישראל קשת היא זו שלוקחת את הסיכונים ומממנת באופן מלא את ההפקות המשודרות בערוץ. המפיקים מקבלים את מלוא המימון בנוסף לרווח הפקה, גם אם הפרויקט הפסדי.

"קשת מפתחת את היצירה הישראלית יחד עם יוצרים ישראליים ומשקיעה בפיתוח התוכן הרבה יותר מאשר בקניית פורמטים מהעולם. זו הדרך העסקית של החברה להתמודד עם השינויים בשוק הטלוויזיה - על-ידי התבססות כחברת תוכן ישראלית ובינלאומית ולא רק כגוף התלוי בשוק הפרסום המקומי. לשמחתנו, הדרך הזו נשאה פירות כלכליים משמעותיים.

"בעשור החולף מאות תכנים ישראליים של קשת נמכרו לעולם, ואלפי פרקים הובאו לשידור בערוצים המרכזיים ברחבי הגלובוס של תוכניות כמו הכוכב הבא, רמזור, פלפלים צהובים, בית ספר למוזיקה, סברי מרנן, חטופים, להיות אותה ועוד.

"סדרות בגרסתן המקורית שודרו גם הן ברחבי העולם: להיות איתה נמכרה לשידור ב-200 טריטוריות דרך אמזון, כפולים נמכרה לשידור בכ-200 טריטוריות דרךFOX , חטופים נמכרה בעברית ל-TATA SKY - פלטפורמת הפצת התוכן הגדולה בהודו, זאת לאחר ששודרה בעברית בפלטפורמת הסטרימינג הולו בלמעלה מ-65 טריטוריות, לצד הצלחתה הבינלאומית של הסדרה באדפטציה האמריקאית שלה, Homeland, ששודרה בערוץ הכבלים האמריקאי Showtime וזכתה בפרסי אמי וגלובוס הזהב.

"קשת הפיקה ומפיקה סדרות לרשתות הגדולות בעולם בהן CBS ,NBC, ABC ו-HBO. רק בשנה הקרובה יעלו שתי סדרות מקור של קשת ב-HBO. אחת מהן מסיימת את צילומיה בימים אלו בישראל בהשקעה של מיליוני שקלים ובמעורבות של מאות אנשי מקצוע.

"קשת משדרת סדרות בשפות שונות על כל פלטפורמות הסטרימינג המשמעותיות בעולם, וכך סדרות ישראליות נצפות בעברית בכל יבשת בעולם. בזכות ההשקעה של מאות מיליוני שקלים בתוכן ישראלי מקורי בכל התחומים הפכו תוכניות שמקורן בישראל למצליחות בכל העולם וכך גם היוצרים הישראליים.

"קשת מאמינה בעשייה, בתוכן ישראלי ומשקיעה בראש ובראשונה ביצירתו ובשידורו.

"לצערנו, דבריו של אבי ארמוזה מעידים על חוסר ידע, צרות-עין ובעיקר על חוסר תום-לב".

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
לכתבה הקודמתחמגשיות או לא להיות: משפט שרה נתניהו נתן את האות לתחילת מערכת הבחירות בישראל