הנקראות ביותר

"היה פה קרטל של אוניברסיטאות שגרם נזק אדיר לחברה"

פרופ’ אמנון רובינשטיין, שר החינוך לשעבר, עמד מאחורי רפורמת המכללות בשנות ה–90 • בראיון ל”גלובס” הוא מספר על ההתנגדויות לרפורמה, על כך שהוא מצטער שלא קבע רף מינימלי ללימודים אקדמיים ועל בחירתו ללמד במרכז הבינתחומי: "החתך לפי איי.קיו שרירותי יותר משכר לימוד גבוה" ● כתבה שלישית בסדרה

loading

בתחילת שנות ה-90 הגיע מצב ההשכלה הגבוהה בישראל למצב אבסורדי - הצעירים רוצים ללמוד באוניברסיטאות, אך אלו סגרו את שעריהן. "החוגים מלאים עד אפס מקום", טענו באוניברסיטאות. כשהתבקשו להגדיל את מספר הסטודנטים למשפטים, הם סירבו בטענה כי אין להם את התשתיות המתאימות, טענות שהתבררו מהר למדי כלא נכונות. התואר האקדמי היה שמור למתי מעט, ולא במפתיע - היה ייצוג חסר לבני השכבות החלשות ולצעירים מהפריפריה.

באותן שנים פעלו כמה חברי כנסת, וביניהם פרופ' אמנון רובינשטיין, כדי לשפר את המצב, קודם כל בלימודי המשפטים. המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) סירבה להכיר בלימודי משפטים כתואר אקדמי, אז רובינשטיין וחבריו הובילו דרך עוקפת - משרד המשפטים אישר את ההסמכה של הבוגרים כעורכי דין. נקודת המפנה במערכת ההשכלה הגבוהה, שאת אותותיה אנחנו רואים עד היום, הייתה בשנת 1993, אז רובינשטיין מונה לשר החינוך בממשלת רבין, וכן ליו"ר מל"ג

חלוצי מהפכת המכללות היו רובינשטיין ופרופ' אמנון פזי שכיהן כיו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה (הות"ת). היום, לאחר כ-25 שנה, לומדים בישראל כ-190 אלף סטודנטים ב-62 מוסדות אקדמיים, וישראל הפכה להיות אחת המדינות עם שיעור ההשכלה הגבוה ב-OECD.

"יש קונצנזוס שפרויקט המכללות הצליח, הצער הגדול הוא שזה התאחר כי במשך 30 שנה היה פה קרטל של האוניברסיטאות שגרם נזק אדיר לחברה הישראלית, שאי אפשר לתאר אותו בכלל. קבוצה של פרופסורים קבעה את גורל החברה הישראלית, והכלכלה כולה", אומר רובינשטיין בראיון ל"גלובס".

"יש דו"ח של בנק ישראל שמראה כי הגידול במספר הסטודנטים אחראי לעלייה בהשתתפות בשוק העבודה וכתוצאה מכך לגידול בתוצר", מוסיף רובינשטיין, שכיום עובד כמרצה וחוקר במרכז הבינתחומי בהרצליה.

רובינשטיין מתאר מצב אבסורדי: "היו אנשים שלא התקבלו ללימודים בישראל, אבל כן התקבלו לאוניברסיטאות יוקרתיות בחו"ל. למשל הסטודנטים למשפטים - מי שהיה לו כסף נסע לאנגליה ומי שלא - נשאר בארץ והתמרמר, בלי שהייתה לכך סיבה אובייקטיבית. האוניברסיטאות קבעו רף קבלה גבוה בלי להתחשב בשום גורם, גם לא גורם אקדמי. העובדה שהאוניברסיטאות קובעות את רף הכניסה יוצרת מצב איום לחברה הישראלית. אין ספק ששיעור הסטודנטים המזרחים היה נמוך מאוד בגלל זה", הוא מוסיף.

"התעלמתי מאנשים שטענו שזה תאצ'ריזם"

רפורמת המכללות אמנם זכתה לתמיכה רחבה, אך גם ספגה ביקורת רבה. אחד המבקרים היה סילבן שלום, לשעבר שר וחבר כנסת מסיעת הליכוד. שלום טען בתוקף כי מי שייפגע אלו הסטודנטים בפריפריה, מכיוון שחשב שהשכבות החלשות "יוסללו" למכללות, בעוד שהשכבות החזקות ילמדו באוניברסיטאות. רובינשטיין מספר שמי שתמך בו הכי הרבה הוא ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל, שביטל את כל ההתנגדויות, גם בתוך מפלגתו. "היו כל מיני דברים מוזרים, שאנשים, שהם כביכול שמאל חברתי, טענו שזה תאצ'ריזם, אבל למדתי להתעלם מזה. תאמין או לא, הדיון על המכללות בממשלה היה השני אי פעם על מערכת ההשכלה הגבוהה, בנוסף להחלטה על הקמת ות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה, שהוקמה בשנת 1972 - ע"ז).

אני לא בטוח שהמכללות הצליחו לגשר על הפערים החברתיים.

"הן שילשו את מספר הסטודנטים והגיעו לפריפריה. תל חי וספיר גידלו דור שלהם שאני מקווה שהוא יהווה את ההנהגה של העתיד. שום דבר לא הולך בין לילה, אבל אחת השגיאות הגדולות של המדיניות הקודמת זה חוסר דאגה לפריפריה, חוץ מאוניברסיטת בן גוריון. לנורבגיה יש נגב משלה, האזור הארקטי - אדם נורמלי לא הולך לגור שם כי רוב השנה חושך, אז הם הלכו והקימו אוניברסיטה גדולה וסבסדו אותה. אצלנו, מכל הבחינות, המדיניות של סגירת שערים נכשלה כישלון מוחלט. המבחן צריך להיות האם משפרים את מצבו של הסטודנט - אם לא, זה כישלון של המערכת".

יש משהו שהיית עושה אחרת?

"בישיבה האחרונה שלי במל"ג אמרתי שיש להם תפקיד חשוב במהפכת המכללות, הם אחראים לרמה האקדמית של המערכת. המלצתי להם לקבוע "רצפה" של הרמה האקדמית, רף מינימלי, וזה לדאבוני הרב לא נעשה.

"זה מצער אותי. בדיעבד הייתי מכניס את זה לחוק. אני מאוד התאכזבתי כשהגיעו האישורים הראשונים של מוסדות בלי לבדוק אותם - מה זה אדם שבא ללמוד יום בשבוע, זאת לא אקדמיה. יש מקומות שבהם אין רצפה כזאת, למשל בארה"ב אין כמעט רגולציה, אבל אני חושב שצריך מוסד שיעשה דירוג של מוסדות ההשכלה הגבוהה. יש מחלקות יחסי ציבור של המוסדות שכולן טוענות שהמוסד שלהן הוא הכי טוב, וזה חיסרון מאוד גדול".

אולי הבעיה היא הרמה שהסטודנטים מגיעים איתה ממערכת החינוך?

"אני לא שותף לקינה הזאת על מערכת החינוך. עובדה שלא הייתי באוניברסיטה אמריקאית שאין בה חברי סגל ישראלים, אין דבר כזה. ישראל היא מעצמה אקדמית בארה"ב. לביה"ס למשפטים שלנו לבדו יש שלושה אנשים שלומדים תארים מתקדמים בהרווארד, מקום שקשה מאוד להתקבל אליו, אז איך זה מתחבר עם הבכי על המערכת?".

"למה שלא תהיה אוניברסיטה בגליל?"

רובינשטיין מספר כי מדינות נוספות במערב הרחיבו משמעותית את מעגל הסטודנטים על חשבון הרמה האקדמית. "ניקח לדוגמה את צרפת, שהייתה ידועה כאליטיסטית בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. היא עשתה מהפכה של חמישה סוגי תעודת בגרות - אמר לי אדם מרכזי במערכת החינוך הצרפתית שרק אנשים עם פיגור שכלי לא מקבלים את התעודה ברמה הכי נמוכה. זאת המדיניות - להרחיב את ההשכלה הגבוהה, אז ברור שזה בא על חשבון האיכות.

"בגרמניה יש מסלול בלי תואר, אבל יש תסיסה במדינה מכיוון שאנשים דורשים תואר. הסטודנט המודרני רוצה תואר והמעסיקים דורשים את זה. אני בעד הפיכת המכללות להנדסאים כך שיתנו נקודות זכות אקדמיים, ולאחר מכן הסטודנט יוכל להשלים לימודי הנדסה".

לדעתך, צריך להיות הבדל בין אוניברסיטה למכללה?

"מכללה עוסקת בעיקר בהוראה ולא במחקר. אני קבעתי בנאום שלי בכנסת שהתפקיד שלהן הוא קודם כל לספק השכלה גבוהה ולאחר מכן, שחלק מהן יהווה גרעינים לאוניברסיטאות עתידיות. למה שלא תהיה אוניברסיטה בגליל, נגיד מכללת תל חי? אין בחוק הגדרה, אבל אוניברסיטה יכולה להיות כזאת שלא מעניקה תואר שלישי. יש גם תחומים שמכללות לא יכולות להתחרות באוניברסיטאות, שבמהלך השנים קיבלו תקציבים גבוהים למעבדות, למשל".

הובלת רפורמה לפתיחת מכללות מתוקצבות ופתיחת שערי האקדמיה בפני כלל האוכלוסייה, ובסוף בחרת לעבוד במרכז הבינתחומי, שהוא מוסד פרטי שמזוהה עם העשירונים העליונים.

"מסיבה אישית - רציתי לעבוד עם פרופ' אוריאל רייכמן (יוזם הקמת המוסד שעד היום עומד בראשו - ע"ז), שאנחנו ידידים עוד משכבר הימים. אהבתי את הרעיונות החלוציים שלו. כשהייתי דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ניסיתי להכניס מהפכות, אבל האוניברסיטה לא תמכה בי. הדימוי האליטיסטי של הבינתחומי הוא פשוט לא נכון. זה נכון שאנחנו גובים כסף ולא לכולם יש, אבל אנחנו גם נותנים מלגות - אחד מכל שישה סטודנטים מקבל מלגה. יצאו מפה סטודנטים מצטיינים שהפכו לאקדמאים מצטיינים בעולם, גם כאלה שהגיעו משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות מאוד.

"החתך לפי איי.קיו הוא יותר שרירותי ולא צודק מאשר גביית שכר לימוד כי שכר לימוד זה קשה, אבל אפשר להתגבר על זה. הכסף הוא גורם משמעותי, אבל הוא פחות אכזרי ופחות שרירותי מקביעת סף גבוה. את נושא שכר הלימוד אפשר לפתור גם על ידי מענק מדינה לסטודנט עצמו ולא למוסדות שהוא יבחר איפה ללמוד מהם, כמו שקורה עם הפיקדון. כשהצעתי את זה, רצו לגרש אותי ממשרד החינוך, רבין היה תומך בי, אבל כולם התנגדו לזה". 

ת"ז: פרופ' אמנון רובינשטיין

גיל: 87

תפקיד נוכחי: מרצה וחוקר במרכז הבינתחומי בהרצליה

תפקידים קודמים: שר החינוך ב-1993-1996; ח"כ במשך 25 שנה; הדיקן הראשון של הפקולטה למשפטים באונ' ת"א

עוד משהו: חתן פרס ישראל למשפטים בשנת 2006

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות