משה ברקת אינו ראוי להיות עובד ציבור בכיר

הגישה של הממונה החדש על שוק ההון היא חשוכה, פחדנית ולא ראויה, שהופכת את מחצית כוח העבודה הפוטנציאלי בישראל למעלילות שווא ומעבירה מסר שגוי לכל מנהל ואחראי על מחלקה במגזר הציבורי ובכלל • אם ברקת לא יודע להתמודד כיום עם דילמות ניהוליות של העידן החדש, אז מן הראוי שיוותר על התפקיד ויפרוש כבר עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי • פרשנות

משה ברקת / צילום: תמר מצפי
משה ברקת / צילום: תמר מצפי

1. ברקת אינו ראוי

הצעד הראשון של הממונה על שוק ההון החדש בתפקידו, משה ברקת, הוכיח שהוא אינו ראוי להיות עובד ציבור בכיר. ספק אם הוא ראוי להוביל חברות נסחרות או פרטיות שכן אינו מבין כלל מה הם אנשים, מה זה ציבור, מי הן חצי מאוכלוסיית המדינה - הצרכניות, הלקוחות.

אישה נהגת, אישה מנהיגה - זו אותה מהפכה. הדאגה של נשים בכירות בשוק העבודה - וגם של חלק מן הגברים כמובן - צריכה להיות לעובדות הזוטרות. לשם כך תמיד נטען שככל שיהיו יותר נשים מנהלות, כך נחוש את השינוי גם מטה. יותר עובדות בכל סוגי העבודות, יותר מפרנסות, מובילות לכוח צריכה וניהול והשאר היסטוריה (לכשתתרחש יום אחד).

2. לא אכפת לו מנשים

והנה בא בכיר, מינוי רשמי של המדינה, והוכיח בצעד הראשון שהוא נקט מדוע גברים בצמרת העסקית, הממשלתית, המנהיגותית עושים נזק רחב מימדים לתעסוקת נשים. לא רק שהן צריכות להתמודד בוקר, צהריים וערב עם הערות מיזוגיניות, התנשאות של השולטים בכיפה, חוסר פרגון המושרש בשנאת נשים קדומה, אלא כעת נוספה שכבה חדשה: שהייה עם הבוס היא איום על הקריירה של המנהל הרגיש. מסכן, בחיי. שרק לא יקלע לאיזה סיטואציה מאיימת בה אישה - לא משנה מי היא ומה אכפת לו אם הייתה נהגת מעולה ונאמנה - מסיעה אותו מנקודה לנקודה.

מי שאינו מוכן לתת את ההגה בידיים של עובדת מן השורה, אינו מסוגל לנתח ולהכיל את המאבקים שמנהלות נשים רבות כיום בהקשר של מעמדן המקצועי. לא אכפת לו, הוא לא מבין, זה לא מעניין. הן משעממות אותו.

3. הפתרון פשוט: אל תטריד

עצוב, כי הודעתו של ברקת היא לא רק בניגוד לחוק שיווין הזדמנויות בעבודה (כפי שהבהירו לו מיד מנכ״לית שדולת הנשים מיכל גרא מרגליות ומנהלת קידום מדיניות עו״ד מרים זלקינד) אלא היא אף בנוגד למוסר ציבורי ואתיקה מינימלית המצופה מאדם בכיר. זאת ועוד: החלטתו משודרת ומדוברת ומעבירה מסר שגוי לכל מנהל, ראש אגף, אחראי על מחלקה. כן, תפטרו את הנשים, גם אם הייתה נהגת בוס מצוינת, כי בקיומה ובגופה היא איום על עולם השליטה הגברי. ברקת הוא כטראמפ: ״זוהי תקופה מפחידה ממש עבור גברים״.

אז מה אמור לעשות היום מנהל בישראל החושש למעמדו? אל תיגע, אל תטריד, אל תעיר דברים שהיו יכולים להיות פוגעניים עבור בתך, בת זוגך, אחותך. והרי אין פה חשש, כך לפי ברקת, שהוא עצמו מטרידן. אז מה הסיפור? בהודעה שלו על פיטורי הנהגת הוא הפך את מחצית כוח העבודה הפוטנציאלי בישראל למעלילות שווא. זו גישה חשוכה, פחדנית, לא ראויה.

4. לקבל את השינוי, לא להסתתר

הציבור הישראלי מממן את המשכורת של ברקת. אם אינו מסוגל להתמודד עם דילמות ניהוליות בעידן החדש, שיפנה למי שמינה אותו, יחזיר את הכבוד והאות, ויודיע שאין לו כישורי ניהול מינימליים להבין את המשמעות של הובלת גוף ציבורי.

עבור ברקת, אני בוחרת לצטט את אינדירה נוי, מנכ״לית פפסיקו, חברת המזון השניה בגודלה בעולם, בראיון שנתנה לפני מספר שנים בנוגע למנהיגות עסקית: ״ימי סערה הם תחילת תהליך פורה של שינוי. הנח שהסערה תישאר עמנו. החברות המוצלחות ביותר הן אלה השומרות על רוגע וחיבור למציאות ולא מי שמנסה באגרסיות לקצוב את ימי הסערה. למנהל לא כדאי להסתתר מיצירת אווירה המאמצת אדפטציה״.

ברקת, הנך אולי מומחה בשוק ההון, אבל תן למי שיודעת לנהוג להוביל אותך. השאר את הווייז בידיים שלה.