שלוש מערכות הבחירות האחרונות בתל אביב מלמדות: אין כרגע איום דרמטי על שלטונו של חולדאי

הקמפיין של אסף זמיר בבחירות לעיריית ת"א היה מבוסס על טיעון של הצורך בהחלפת שלטון אחרי 20 שנה והזרמת כוחות חדשים לצמרת העירונית, אך תושבי ת"א ענו לו בשלילה כבר בסיבוב הראשון • ומה הרווח של זמיר לאחר ההפסד? אולי כעת הוא בעל סיכויים לנצח את חולדאי שיבנה על קדנציה שישית בעירייה בשנת 2023

סכנת החרב המתהפכת היא בעיה מוכרת של מועמדים פוליטיים. מצד אחד, מועמד שאינו מוביל, כפי שהיה אסף זמיר בקמפיין הנוכחי לראשות עיריית תל-אביב, שאף לייצר במהלך הקמפיין ׳הייפ׳ כאילו התוצאות צמודות ועשוי להיות מהפך צעיר בעיר. תחושת הישג ממשמש ובא עשויה להדביק ולהלהיב ציבורים נוספים. בוחרים אוהבים את תחושת ההצטרפות לטרנד, לעלות על הרכבת תוך כדי דהירה.

מן הצד השני, כאשר מנהלים קמפיין מן הסוג הזה, אך בסופו של דבר התוצאה בקלפיות רחוקה מלהיות צמודה, ואף נמוכה מהישגים של קודמים, הכותרות הפוליטיות צובעות את המהלך כהפסד משמעותי. כך זה כאשר יוצרים ומנפחים ציפייה פוליטית.

כאמור, נכון לספירת הקלפיות עד לשעה 07:00 בבוקר, רון חולדאי ניצח עם 47%, אסף זמיר השיג 34%, אסף הראל עם 12% ונתן אלנתן 7%. זאת לעומת 38% של ח"כ לשעבר ניצן הורוביץ בקמפיין שלו אל מול חולדאי לפני 5 שנים. גם ח"כ דב חנין בשנת 2008 השיג 34% בקמפיין של לפני עשר שנים, כאשר נגד חולדאי אפילו לא ניצבה טענת שלטון היחיד הממושך לאורך עשרות שנים (חולדאי היה אז "רק" עשר שנים בתפקיד). לשם השוואה, בבחירות 2013 חולדאי השיג 53% מן הקולות וב-2008 הוא השיג 50% מן הקולות ובכל מקרה, בכל אותם הקמפיינים הוא ניצח כבר בסיבוב הראשון.

יצוין שבקמפיינים הקודמים, הצליח חולדאי עם שיעורים של יותר מ-50 אחוז. אך הפעם, ב-2018 הוא ירד מתחת לראשונה מתחת לרף חמישים האחוזים. העובדה הזו אינה משנה כי חולדאי ניצח, גם הפעם, בסיבוב ראשון, ובכל זאת היא מעידה על שחיקה מסוימת במעמדו של ראש העיר המכהן. 

לאסף זמיר לא היו טענות נגד הגיל של רון חולדאי, ואף לא נגד הביצועים שלו כראש עיר. הקמפיין שלו היה מבוסס על טיעון של הצורך בהחלפת שלטון אחרי 20 שנה והזרמת כוחות חדשים לצמרת העירונית. אך תושבי תל-אביב ענו לו בשלילה וכבר בסיבוב הראשון. אחרי 20 שנה של רון חולדאי, הם רוצים עוד ממנו ל-5 שנים נוספות. זמיר אפילו לא הצליח לייצר מהלך שיביא את חולדאי לסיבוב שני.

דווקא המועמד האנדרדוגי, אסף הראל, הצליח להפתיע וסחף מספר רב של בוחרים, כולל לראשות העיר. מי שנכנס לזירה המוניציפלית ללא ניסיון עירוני, ושידר במשך כל הקמפיין שהוא שם כדי להישאר, אך אינו יודע אם יצליח או לא, הגיע עד לסוף המירוץ במקום שלישי וגם שילב מספר משמעותי של חברי מועצה.

באשר לאסף זמיר, לזכותו ייאמר שניהל קמפיין הגון ונקי וזאת להבדיל ממועמדים רבים בכל המדינה. למעט קמפיין שנאת המיעוטים של ארנון גלעדי, העיר תל-אביב עברה את החודשים הללו באווירה טובה יחסית. וגם זה, לא עניין של מה בכך בהשוואה לכל המדינה.

לפי תוצאות חלקיות, קמפיין שנאת המיעוטים (עובדים זרים, מוסלמים) לא עזר לגלעדי והוא הכניס חבר מועצה אחד בלבד. אסף הראל לעומתו, הכניס 4 חברי מועצה. שתי הרשימות הגדולות בעיר, של חולדאי ושל זמיר, שמרו על כוחן עם כ-7 חברי מועצה אצל חולדאי, 6 מושבים (לעומת 4 מושבים קודם לכן) אצל זמיר (נתוני מספר חברי המועצה אינם סופיים).

ומה הבונוס לזמיר בכל זאת? אחרי 5 חודשים אינטנסיביים, הוא הפך לשם מוכר יותר ברחבי ישראל. הוא צבר ניסיון משמעותי בקמפיין גדול היקף בעלות כספית עצומה ולקראת שנת 2023, הוא יהיה בשל ומיומן יותר ואולי אף בעל סיכויים לנצח את חולדאי שיבנה על קדנציה שישית בעירייה.