הנקראות ביותר

תמיד חוזרים לבעיה הבסיסית - אין תחרות

מותר לחברות למקסם רווחים, אסור לרגולטורים להתרשל בתפקידם וליצור תחרות בין יצרני המזון

דוכן בסופרמרקט / צילום: תמר מצפי
דוכן בסופרמרקט / צילום: תמר מצפי

לפני כשבוע פרסם האו"ם שמדד מחירי המזון הבינלאומי (FAO Food Price Index) ירד בנובמבר לרמה הנמוכה ביותר מאז מאי 2016. בסך-הכול ירד המדד בשנה האחרונה ב-8.5%. הירידה במדד נבעה בעיקר מהירידה במחירי שמן צמחי, מוצרי חלב ודגנים. גם מחירי הבשר ירדו במעט, בעוד שמחירי הסוכר נשארו יציבים. הירידה נובעת מהוזלת מחירי הסחורות החקלאיות בעולם כגון החיטה, הסויה והתירס בשיעורים ניכרים. בסך-הכול מדד הסחורות החקלאיות של בלומברג ירד ב-3 השנים האחרונות בכ-20%.

אולם בישראל אנו עדים לנרטיב שונה, לפיו היצרנים נחנקים תחת עול העלויות ונאלצים לעלות מחירים. הסיבות שמציגים היצרנים לציבור כוללות את התייקרות החשמל, המים, פיחות השקל, עליית השכר ועוד גורמים שונים.

עם זאת, לאחר שמתעמקים בנתונים, התמונה שמתגלה נראית מעט שונה.

ראשית, התשומות העיקריות לתעשיות המזון שמחיריהן נקבעים בחלקם הגדול בשווקים הבינלאומיים - ירדו. האם שמעתם בשנים האחרונות הודעות של היצרנים שבעקבות הוזלת מחירי החיטה או הסוכר הם מורידים את המחיר לצרכנים? כנראה שלא.

כעת הוחלט כי מחירי החשמל עומדים לעלות ב-6%-8% בתחילת השנה החדשה. ואכן, היצרנים והמשווקים כבר מזדרזים להודיע כי העלאה זאת מחייבת בעליית המחירים של תוצרתם. עם זאת, כדאי לזכור שגם אם התעריף יעלה ב-8%, הוא עדיין יהיה נמוך בכ-8% מהתעריף מלפני 3 שנים. תעריפי החשמל ירדו בחדות בשנים האחרונות, ולא התבשרנו על יצרנים שמכריזים בגאווה כי בעקבות הוזלת החשמל, המחיר לצרכן יפחת גם כן.

נוסף על כך, מסבירים לציבור כי פיחות השקל, שהסתכם כבר בכ-8% ביחס לדולר האמריקאי מתחילת השנה, מחייב את כל העסקים שמייבאים מוצרים או תשומות מחו"ל להעלות מחירים. הנתון ששוכחים לציין הוא שפיחות השקל מגיע לאחר התחזקותו הדרמטית בשנים האחרונות. שערו הממוצע של השקל ביחס לדולר בשנים 2015-2016 היה גבוה בכ-3% מאשר רמתו היום. בשנת 2017 לבדה התחזק השקל ב-10%. גם כאן, תופתעו, לא שמענו הכרזות מפי היצרנים על הורדות מחירים.

זאת ועוד, טענות לגבי עליית השכר עשויות להיות לגיטימיות לגמרי על-מנת להצדיק עליית מחירים. לפי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סך תשלומי השכר בתעשיית המזון עלה בשנה האחרונה בכ-5%. אולם אנו עדים לגידול יחסית דומה גם במכירות. לכן, עליית השכר לא אמורה בהכרח להוביל לעלייה אוטומטית במחירים בשיעור דומה. תשלומי השכר במשק נמצאים בעלייה מתמדת וגדולה יותר משיעור עליית המחירים מהסיבה הפשוטה שהחברות מתייעלות, הפריון עולה, והתחרות גדלה.

יש עוד נתון מעניין שיכול להאיר מזווית אחרת את מחירי המזון בישראל. יצרני המזון הישראליים מוכרים את תוצרתם לא רק לשוק המקומי, אלא גם ליצוא. הלמ"ס מפרסמת מדד של מחירי יצוא תעשיית המזון. מנתונים אלה ניתן ללמוד כי מחירי המזון ליצוא ירדו בין השנים 2015-2017 במונחים שקליים בכ-15%. לעומת זאת, מחירי המזון בישראל ירדו בתקופה זו רק בכ-1.3%. מסתבר כי היצרנים מסתפקים במחירים נמוכים יותר בחו"ל מאשר בישראל - הסיבה הנעוצה בכך שבחו"ל התחרות אגרסיבית וחזקה.

לפי כל הסימנים, היעדר תחרות זו בדיוק נקודת התורפה של השוק המקומי ואחת הסיבות העיקריות ליוקר המחיה בישראל. אם תהיה תחרות אמיתית, היצרנים והמשווקים לא יוכלו לגרוף לכיסם רווחים עודפים, כאשר מחירי התשומות ירדו או כאשר השקל יתחזק. הם לא יוכלו לקום בוקר בהיר אחד ולהודיע על העלאת רוב מחירי המוצרים, ככה סתם כי הם יכולים. הודעה על העלאה רוחבית של המחירים פשוט לא עובדת בשוק תחרותי - ואין כאן תחרות מספקת.

אין מה לבוא בטענות לחברות. עיסוקן הוא לנסות ולגדיל את שורת הרווח. הרגולטור הוא האחראי על תחרות. רק עם תחרות חזקה, ישראל תפסיק להיות אחת המדינות היקרות במערב.

הכותב הוא כלכלן ראשי במיטב דש השקעות

­­­­­

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות