נישואי נוחות או נישואים פיקטיביים?

מחלוקת זו עמדה לאחרונה במרכזו של מאבק ירושה. מה קבע ביהמ"ש?

הסכם ממון / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב
הסכם ממון / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קריאייטיב

בסרטים ההוליוודיים גבר ואישה, בדרך-כלל יפים, צעירים ורזים, נפגשים, מתאהבים, צולחים קשיים שונים המנסים לחבל באהבתם, ולבסוף נישאים וחיים באושר. במציאות לא כולם מוצאים אהבת אמת, ובכל זאת זוגות רבים בוחרים להינשא משיקולים שונים, לרבות הרצון בחברה יומיומית ואוזן קשבת, סיוע כלכלי, מעמד חברתי ועוד - אך האם יש פסול משפטי בנישואים כאלה?

מחלוקת זו עמדה במרכזו של מאבק ירושה אשר הוכרע לאחרונה בין ילדיו של מנוח מנישואיו הראשונים לאשתו השנייה. המנוח הלך לעולמו במפתיע בגיל 68 עקב תאונה, 7 שנים לאחר שהתגרש ממי שהייתה רעייתו במשך 41 שנה, עמה אף הביא 4 ילדים לעולם. בסמוך לאחר הגירושים הוא נישא בנישואים אזרחיים לאשתו השנייה, אזרחית פיליפינית הצעירה ממנו בלמעלה מ-20 שנה, אשר הגיעה לישראל כשנה קודם לכן באשרת עבודה כמטפלת סיעודית.

המנוח ערך עם אשתו השנייה הסכם ממון, אשר קבע כי היא לא תהא זכאית לזכויות כשותפה ברכושו בעקבות מוות או פרידה, אך לא דאג להותיר אחריו צוואה שתסדיר את זכויותיה לרשת חלקים מרכוש זה לאחר מותו. ואכן, לאחר פטירתו תבעה האלמנה לקבל 75% מרכוש המנוח - מחצית מכוח שותפות רכושית כאשתו, בטענה כי הסכם הממון אינו תקף, ורבע נוסף מכוח ירושה כאשתו.

ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים טענו כי האישה השנייה אינה זכאית לכל רכוש, בהיות הנישואים "נישואים פיקטיביים", שנועדו רק להונות את הרשויות ולהקנות לאישה אזרחות ישראלית. לטענת הילדים, נישואים אלה היו קצובים מראש בזמן עד למועד הסדרת מעמדה של האישה בארץ, ובתמורתם קיבל המנוח עזרה מהאישה בביצוע מטלות שוטפות.

כמו כן, בהיות המנוח שומר מסורת ומאמין, הוא מעולם לא תפס את ההתקשרות שבינו לבין האישה שאינה יהודיה כ"נישואים", אלא כעסקה כלכלית. לטענתם, המנוח ניסה קודם לכן לערוך עסקה דומה עם נתינה זרה אחרת מפולין, ואף יעץ לבתו לערוך עסקה דומה עם נתין זר אחר. עוד טענו הילדים כי גם האישה ראתה ב"נישואים" אלה עסקה כלכלית בלבד, ואף היא ניסתה להסדיר עסקה דומה עם חברו של המנוח קודם לנישואיה עם המנוח.

כדי להכריע האם מדובר בנישואים פיקטיביים או לגיטימיים, בית המשפט לענייני משפחה פנה להלכת בית המשפט העליון, אשר קובעת כי אין לבחון את המניעים לקיום הנישואים אלא את כוונתם: האם כאשר נישאו הצדדים הם ראו את עצמם כמקימים משפחה, והתכוונו לקשור את גורלם ביחד ולקיים חיי זוגיות ארוכי-טווח - או שמא מדובר בנישואים אשר נועדו להשגת זכויות שמעניק החוק בלבד.

במקרה זה, לאחר בחינת כל הראיות, בית המשפט הגיע למסקנה כי על אף שמערכת היחסים בין המנוח לאשתו השנייה לא הייתה נקייה מאינטרסים כאלה ואחרים, התקיימו בה מאפיינים נוספים זוגיים ומשפחתיים שיש בהם כדי לבסס את המסקנה כי לא מדובר בנישואים פיקטיביים, אלא בקשר נישואים שנועד לצורכי כינון חיים זוגיים משותפים.

בכלל זה ציין בית המשפט את העובדה שבני הזוג עברו את המבחנים והראיונות המחמירים של משרד הפנים, אשר חשד בעצמו בטיב הנישואים, אך פסק כי האישה זכאית לאזרחות ישראלית, וכן את התרשמותו מדאגתה המסורה של האישה למנוח בעת שחלה, בניגוד ליחס לו זכה מילדיו.

בעקבות מסקנה זאת, ולאור הסכם הממון שנחתם בין המנוח לאישה השנייה, בית המשפט החליט כי היא אינה זכאית לזכויות שותפות מכוח חוק יחסי ממון, אך כן זכאית לזכויות ירושה כאשתו לכל דבר ועניין, וזיכה אותה במחצית מרכושו של המנוח. אם המנוח אכן התכוון, כטענת ילדיו, שאשתו השנייה לא תקבל דבר מרכושו, היה עליו לערוך צוואה מסודרת בנוסף להסכם הממון.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988