הנקראות ביותר

בעולם כבר הפנימו: גם גופי תקשורת צריכים מערכת לבדיקת עובדות

החדשות המזויפות שמופצות ברשתות, לעתים ע"י מדינות זרות, מערערות את יסודות הדמוקרטיה ומשפיעות על דעת הקהל • במדינות שונות כבר הבינו שהפתרון הוא הקמת ארגוני בדיקת עובדות שמנתחים, מאמתים ומפריכים אמירות שונות

דונאלד טראמפ/ צילום: רויטרס
דונאלד טראמפ/ צילום: רויטרס

אין כיום אלגוריתם שמתריע בזמן אמת על כל שגיאה עובדתית שמופרחת לאוויר העולם, לא ברשתות החברתיות ולא בכלי התקשורת. המענה היחיד להתמודדות עם גל הדיסאינפורמציה והחדשות המזויפות הוא בדיקת עובדות. חשוב לומר שלא כל שגיאה היא שקר או פייק ניוז מאורגן. לפעמים פוליטיקאי, איש ציבור או עיתונאי טועה ללא כוונת זדון.

מכון רויטרס לעיתונות באוניברסיטת אוקספורד פרסם בשנת 2016 דוח לפיו בשנים האחרונות יש התפשטות גלובלית של "מוסד דמוקרטי מסוג חדש", ארגון לבדיקת עובדות. הארגונים הראשונים שהוקדשו לבדיקה עובדתית של דברי פוליטיקאים הופיעו בארה"ב בתחילת שנות ה-2000, הרבה לפני שדונלד טראמפ הפך את המושג "פייק ניוז" לשגור בכל העולם. לימים, הם ביססו את מה שעתיד להפוך לפרקטיקה נפוצה ברוב המוחלט של כלי התקשורת במדינה. בעשור שקדם לדוח, תועדה הקמתם של עשרות ארגונים ביותר מ-50 מדיניות בכל העולם.

בשנת 2015 אף הוקם ארגון בינלאומי לבדיקת עובדות, ה-IFCN. אנשי הארגון החליטו לנסות ולהוביל את הארגונים השונים בעולם תחת מטרייה אחת שתספק הכשרות לפי הצורך, ובעיקר החלו בקביעת סטנדרט אחיד וקביעת קוד אתי שמהווים תנאי סף לקבלה רשמית לארגון. 

מספר גופי בדיקת העובדות בעולם

על-פי נתונים עדכניים של הרשת הבינלאומית לבדיקת עובדות (ה-IFNC) ומעבדת התקשורת של אוניברסיטת דיוק בארה"ב, שניים מהארגונים המובילים כיום בעולם את המאמץ הנגדי לתופעת הפייק ניוז והפצת מידע כוזב, מספר גופי בדיקת העובדות שילש את עצמו בתוך ארבע שנים, כשמספר הגופים עלה מ-44 ל-149.

המובילה היא ארה"ב, שם פועלים 47 ארגונים לבדיקת עובדות. גודלו של שוק התקשורת בכל מדינה לצד מאפיינים נוספים, כמו מספר הגופים שמוכנים לתרום למאבק, הוביל לכך שבחלק מהמדינות הגדולות התפתחה תחרות מקומית. כיום ישנן 11 מדינות שבהן פועלים יותר משני ארגונים שונים לבדיקת עובדות. עם המדינות הללו נמנות ארה"ב, ברזיל, צרפת, בריטניה ועוד. במקרים רבים, ארגוני בדיקת העובדות משתייכים לכלי תקשורת מסחריים. כך למשל במקרה של "וושינגטון פוסט", שמחזיק יחידה עצמאית עם הנהלה נפרדת לבדיקת עובדות.

מה שמשותף לכל הארגונים הוא שיטת העבודה שמחולקת לשלושה חלקים: מאמץ איסוף שיטתי (קשבות לאמצעי התקשורת), בו מאתרים אמירות עובדתיות של פוליטיקאים; מאמץ התחקיר, בו מתמקדים במרכיב העובדתי של האמירה ובוחנים אותו מול מקורות מידע רשמיים ומהימנים; ומאמץ ההפצה, המתבצע לאחר שניתן ציון לשיעור הדיוק של האמירה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתכחלון טוען שהעלה את שכר המינימום ב-1,000 שקל. למי באמת מגיע הקרדיט?