שי לחג (סיינט פטריק): לידה של מזקקה חדשה

סיינט פטריק, חגו של פטרונם הקדוש של האירים, הוא כידוע חג חביב מאוד על שתיינים באשר הם, לאו דווקא אירים. שהרי מה נחמד יותר מלאמץ חג רחוק שאין לך שום קשר אליו או מושג מה עושים בו מלבד לשתות.

אז נכון, אפשר לשתות גם בלי חג של גויים, אבל סיינט פטריק מזכיר לנו שוב את מה שמעולם לא שכחנו. אולי האירים לא מייצרים המון מותגי אלכוהול, אבל את מה שהם עושים, הם עושים מצוין. וזו לא רק בירת הגינס ושאר אחיותיה הכהות והאדמוניות, אלא גם, כמובן, הוויסקי האירי הנהדר.

אירלנד היא מולדתם האמיתית של "מי החיים" (פירוש שמו המקורי של הוויסקי בגאלית עתיקה). לא ממש כדאי לציין עובדה היסטורית זו בפני סקוטים פטריוטים, אבל הדברים ידועים אפילו להם. אלא שמי שהייתה עד המאה ה-19 אחת הספקיות הגדולות של הזהב הנוזלי, הפכה אחרי שורה של צרות למעט נידחת בתחום, משאירה את הבכורה לשכנתה הסקוטית, שאימצה את ההזדמנות בשתי ידיים ואינה שומטת אותה עד היום. מאלפי מזקקות נותרו באירלנד רק כמה בודדות, ורובן שייך למזקקה הלאומית (שאף היא בתורה נמכרה לתאגיד עולמי ענק) המייצרת בעצם את רוב המותגים המוכרים לנו - ג’יימסון ובושמילס בראשם.

ולכן, לידתה של מזקקה אירית חדשה היא לא רק מאורע משמח לחובבי הוויסקי אלא גם כמעט אירוע היסטורי. וכשהמזקקה החדשה הזו אינה מייצרת עוד וויסקי בלנדד קליל ונגיש כמו אותם ג’יימסון ובושמילס (ואל תטעו, אין דבר חביב עליי יותר מוויסקי כזה, אם אפשר, עם הרבה קרח), החגיגה היא כפולה, גם למי שמעדיף ביומיום בדיוק את זה.

מזקקת גלנדאלוק (Glendalough, "עמק שני האגמים" בתרגום חופשי) המיובאת החל מלפני כמה שבועות לישראל, נוסדה בשנת 2011. אם תעשו חשבון מהיר, תבינו מיד שבמונחי וויסקי, מדובר במזקקה שלא אמור להיות לה בכלל סינגל מאלט (כי זה מה שהיא עושה) לשיווק, שהרי רוב הסינגלים המכבדים את עצמם ואת שותיהם הם בני עשר לפחות, שלא לומר 12.

את הבעיה הזו פתרו אנשי גלנדאלוק החביבים, שאחד מהם, בארי גאלגר, ביקר כאן לרגל ההשקה המקומית של המזקקה בישראל, בדרך מקורית ומפתיעה, כזו שנשמעת טיפה מסחרית ומאולצת אולי בשנייה הראשונה, או יותר נכון עד שטועמים את הוויסקי. כדי ליצור וויסקי מבוגר דיו, קנו אנשי המזקקה חומר גלם מיושן חלקית והמשיכו ליישנו לפי ראות עיניהם במרתפיהם ובחביותיהם. אליו הוסיפו גם כמה משקאות צעירים יותר שיוצרו כבר בלעדית על ידיהם, וכדי להשלים את החגיגה וגם כדי לתת לה תוקף מסחרי בשנים הראשונות, ייצרו גם כמה וכמה סוגי ג’ין עונתיים מרתקים שעליהם עוד נשוב ונדבר כאן בעתיד.

מזקקת גלנדאלוק שוכנת בהרי ווינקלו מדרום לדבלין, אזור מפורסם ביופיו שהיה בעבר מושבת נזירים שאותה ייסד סיינט קווין, נזיר אגדי שדמותו מופיעה על בקבוקי המזקקה. מטרת המזקקה הקטנה והאנרגטית הזו היא להחזיר עטרה ליושנה, אם תרצו, כלומר לייצר סינגל מאלט אירי משובח כמו אלו שהיו קיימים כאן עד המאה ה-20. אומנם גם בושמילס ואחרים מייצרים כאלה, מוצלחים מאוד, אלא שכאן מדובר במזקקת בוטיק קטנה, כזו המרשה לעצמה עדיין לשחק מעט עם חומרי הגלם שלה, להעניק לו סיומות מפתיעות - כמו למשל הוויסקי המתיישן בסוף זמן היישון שלו בחביות ששימשו קודם לכן ליישון יין בורגון, או כזה שמתיישן בחביות בירה, ועוד הפתעות אחרות.

אז הנה כמה מהסינגל מאלטים של גלנדאלוק.

טעימה | גלנדאלוק

גלנדאלוק טריפל בארל. Glendalough Triple Barrel. הטריפל בארל, כפי ששמו מעיד עליו, מתיישן בלא פחות משלושה סוגי חביות. בתחילה בחביות עץ ששימשו קודם לכן ליישון ברבן אמריקאי, ואז לעוד כמה חודשים בכאלה שאירחו שרי אולורסו ולבסוף מדיירה. התוצאה מזכירה בניחוחה צימוקים ופירות טרופיים ואפילו עוגת חג מולד עמוסת פירות יבשים. הטעם רך ומתקתק, אבל לא מדי. זהו וויסקי קל וכיפי מאוד לשתייה. 220 שקל

גלנדאלוק סינגל קאסק בורגון. Glendalough Single Cask Burgundy. גם הוויסקי הזה התיישן ראשית בחביות ברבן. אחר כך קיבל "סיומת" בחביות ששימשו קודם לכן ליישון יין בורגון אדום. מדובר בסינגל מאלט צעיר מאוד, בן ארבע בסך הכול, וזוהי מהדורה מיוחדת ונדירה, שכן רק חבית אחת יוצרה ממנו. התוצאה מעט עוקצנית, רעננה וקלילה, מתקתקה קלות ובעיקר שונה ומרתקת בטעמה. 220 שקל

גלנדאלוק פורטר קאסק 7 שנים. Glendalough Porter Cask 7. כפי ששמו מעיד עליו, הפורטר קאסק יושן (אחרי היישון הראשוני המסורתי בחביות ברבן אמריקאי) בחביות בירת פורטר אירית. זהו וויסקי בן שבע, בעל ניחוח יוצא דופן המזכיר באופן מפתיע…. בירת פורטר כהה ועמוקה, אבל גם שוקולד מריר (ניחוח קלאסי בפורטר, אגב) וניל וטופי. גם הטעם לא שגרתי ומזכיר קצת קפה. וויסקי מיוחד, קצת מוזר ובהחלט מרתק ושווה טעימה. 280 שקל