דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

המרד של ראשי הערים: "לא ניתן היתרי בנייה עד שלא יפתרו לנו את הבעיות"

ראשי הרשויות המקומיות בכל הארץ עומדים על הרגליים האחוריות ומאיימים להשתמש בנשק העיקרי שיש להם - היתרי בנייה - כדי לעצור את הבנייה המואצת • "אנחנו מוכנים להיות מתחת לאלונקה ולתרום את חלקנו לבנייה - אבל שיספרו אותנו. מעכשיו נאשר תוספת דירות רק על בסיס תוספת של תשתיות"

ד"ר גלית שאול, שוש כחלון–כידור, קרן גרין, אושרת גני גונן, טל גורקי / צילום: איל יצהר
ד"ר גלית שאול, שוש כחלון–כידור, קרן גרין, אושרת גני גונן, טל גורקי / צילום: איל יצהר

פעם, כשראש עיר היה כועס על משרד ממשלתי, הוא היה יושב בלשכתו וכותב מכתב זועם, ומוסיף גם העתקים, כדי שיהיה לא נעים. אבל בתקופה האחרונה, ראשי הרשויות המקומיות יודעים שמכתבים כבר לא יספיקו.

בשבועות האחרונים אנחנו עדים למחאה גוברת של ראשי הערים בכל הארץ, ולהתפוררותם של הסכמי גג שנחתמו בין הרשויות למדינה. בהסכמים, התחייבה המדינה לתקצב את הרשות המקומית בסכומי כסף ניכרים לטובת הקמת תשתיות, בתמורה לתמיכתם בקידום תוכניות לבנייה מסיבית של יחידות דיור. אלא שבפועל, המציאות הייתה מורכבת יותר. בקריית גת אוכלסו למעלה מ-1,000 יחידות דיור חדשות בשכונת כרמי גת במסגרת הסכם הגג, אך העיר עדיין נלחמת בוועדות הגאוגרפיות לקבל ארנונה, ועוד לפני שהסתיימו עבודות הקמת התשתית בכרמי גת, כבר הוגשו עתירות הדדיות בין העירייה לבין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), כאשר שתיהן טוענות להפרת הסכם הגג.

לאחרונה הודיע גם ראש עיריית יבנה, צבי גוב אריה, כי הוא פורש מהסכם הגג שנחתם ב-2016 שבו התחייבה הרשות לתמוך באישורן של 12 אלף יחידות ידור חדשות בעיר, לאחר שנערמו קשיים במימוש ההסכם והעירייה נאלצת להוציא מקופתה מיליוני שקלים לצורך מימון מוסדות ציבור. גם בהרצליה הודיע לאחרונה ראש העירייה משה פדלון כי הוא עוצר את הבנייה בשכונת גליל ים, בשל הפרה של המדינה את הסכמי הגג, אך לבסוף חזר בו מהצהרתו.

מי שכבר זמן רב מתריע על הכמות הבלתי סבירה של יחידות הדיור החדשות שנבנות במסגרת הסכם גג הוא ראש עיריית קרית ביאליק אלי דוקורסקי, שמצהיר כי אין צורך וביקושים לכמות כה גדולה של יחידות דיור שעומדות ללא דורש. ראש עיריית פתח תקוה רמי גרינברג אמר כי דווקא יקדם אצלו הסכם גג - אבל רק בתמורה לתוספת אזור תעסוקה. כרמל שאמה הכהן, ראש עיריית רמת גן, הצהיר בראיון ל"גלובס" כי "נייצג אך ורק את האינטרס הציבורי ונאשר תוספת דירות על בסיס תוספת של תשתיות. החגיגה של הקבלנים נגמרה". ורשימת ראשי הרשויות המקומיות שמתנגדים לתוספת גדולת של יחידיות דיור נמשכת במבשרת ציון, בזיכרון יעקב ועוד.

נגמר העידן של כל אחד לבד

ראשי הערים בשרון, רבים מהם חדשים, ורבות מהם נשים - יודעים גם הם שמכתבים לא יספיקו. על רקע זה התאחדו כמה מהם, בשיתוף המטה לבינוי שפוי שייסד משה פישר, לפורום משותף שיעמיד את דרישותיו לממשלה ככוח, ולא כבודדים. "כשאנחנו מתאחדים הכוח שלנו חזק יותר", אומרת ד"ר גלית שאול, ראשת המועצה האזורית עמק חפר, "נגמר העידן של כל אחד לבד. אני גם לא חושבת שאפשר לעמוד לבד מול הממשלה".

משה פישר וחברי מטה המאבק למען בינוי שפוי. מימין: איילת רבין, לין קפלן ולילך ורסנו / צילום: איל יצהר
 משה פישר וחברי מטה המאבק למען בינוי שפוי. מימין: איילת רבין, לין קפלן ולילך ורסנו / צילום: איל יצהר

על הפרק לא רק היעדר תקציבים ומקורות הכנסה, אלא גם קשיי תחבורה וגם הרצון לשמור על שטחים פתוחים לטובת הדורות הבאים.

פרק 1: התחבורה

"אתה לא יכול לחיות פה בלי נהג צמוד"

בכל הרשויות בפורום, המאבק המרכזי נוגע לקטסטרופה התחבורתית שמאפיינת את האזור, ולפקקים הארוכים המשתרכים בוקר וערב. אבל אם במשך שנים דיברו בשרון רק במונחים של כבישים ומחלפים ודאגה לרכב הפרטי, היום כבר מבינים שם שצריך לחשוב על עידוד התחבורה הציבורית.

"הבעיה הכי דחופה בישוב היא שאין לנו פה תחבורה ציבורית, לא מבחוץ ולא בתוך הישוב", אומרת ראשת המועצה המקומית קדימה-צורן, קרן גרין, "החיים של קשיש או נער בן 16 שאין לו רישיון נהיגה, וגר בקדימה-צורן, הם מאוד מוגבלים. למעשה אתה לא יכול לחיות בקדימה אם אין לך רישיון או נהג צמוד. משרד התחבורה משקיע באוטובוסים בלי לספור את מספר המשתמשים, כלומר הקו מקבל את הכסף שלו ממשרד התחבורה בין אם יש עליו אדם אחד או עשרה, אז לאף אחד אין סיבה להיות יעיל".

גרין מצהירה כי "לא אאפשר בנייה חדשה בישוב כל עוד לא יהיו פתרונות תחבורתיים. לא נוכל לעצור את התושבים לאורך זמן מלצאת להפגנות ולדרוש תשובות".

ראשת העיר כפר יונה, שוש כחלון-כידור, טוענת כי "סדר העדיפויות כנראה קשור יותר למעוזים פוליטיים ופחות לצרכים אמיתיים. בכל שנה אמורות לצאת לדרך העבודות להקמת כביש עוקף 57 צפון, ובכל שנה מעכבים אותן. ברור שרכבת לירושלים יותר סקסית מכביש עוקף 57, כי אפשר לגזור שם סרט ולהצטלם.

"עוד לפני עשור הקצה משרד התחבורה 3 מיליארד שקל לטובת כביש עוקף 57 וכרגע מספרים שהביצוע מתוכנן לשנת 2020. גם אם אני רוצה לעודד נסיעה בתחבורה ציבורית, אין לי אפילו נתיב לתחבורה ציבורית. אין שום יתרון יחסי לנסוע בתחבורה ציבורית בכביש 57 על פני רכב פרטי כי שניהם עומדים באותו פקק".

גם כחלון-כידור מצהירה כי "עד שלא יתחילו לסלול - מבחינתי לא תיבנה פה שום יחידת דיור".

טל גורקי, ראש מועצת פרדסיה השכנה, קובע כי "חייבים פתרון של הסעת המונים בכביש 4, מאזור חדרה ועד אזור רעננה, וגם להקים חניוני חנה וסע בנקודות של הסעת ההמונים כי אין מקום בתחנות הרכבת. כל הפתרונות התחבורתיים שמדברים עליהם היום, כולל הרכבת הקלה, לא מגיעים אלינו.

"הלכתי לקראת הממשלה והסכמתי שיבנו פה מאות יחידות דיור כי אני רוצה שזוגות צעירים יגורו פה, אבל אי אפשר להתעלם מהצורך של אנשים לקום בבוקר ולהגיע לעבודה בזמן סביר. האזור שלנו הוזנח מאוד בשנים האחרונות בכל מה שקשור לתחבורה. יש אנשים שזכו בפרויקטים של מחיר למשתכן בפרדסיה ולא באים לגור פה".

גם הוא מבטיח כי "עד שלא אראה שמתחילים לבנות את מחלף פרדסיה ואת הטרקטורים עובדים - לא אתן שישווקו פה קרקעות נוספות. בתת"ל 43 שאושרה כבר לפני חמש שנים השאירו רצועה ברוחב 18 מטר שמיועדת לתחבורה ציבורית, אבל עד היום לא החליטו מה עושים איתה.

בדצמבר האחרון הכריזה גרין בפני מנהל רשות מקרקעי ישראל עדיאל שמרון במסגרת פאנל שהתקיים בוועידת עסקים לישראל של "גלובס", כי לא תיתן היתרי בנייה ליחידות דיור נוספות כל עוד לא יהיו פתרונות תחבורתיים. בתגובה אמר שמרון כי "גם בסן פרנסיסקו עומדים בפקקים ובשל הביקושים הגדלים לדירות, לא הגיוני לצפות שזוג צעיר יגור באוהל".

גרין אומרת על כך כי "זאת הייתה אמירה פופוליסטית ולא רלוונטית לתקופה. אי אפשר לבוא בפטרנליזם לא לתושבים ולא לראשי ערים. אנחנו חיים בעידן של שיתופיות. שמים את הבעיה על השולחן, ופותרים אותה ביחד. למדנו גם שהיום הידע לא נמצא במקום אחד. היום כדי לפתור בעיה צריך למנות צוות מכמה תחומים. לבנות בית ספר רק על ידי מהנדסים בלי מנהלת בית הספר - זה לא עובד.

"אני בטוחה שהמדינה לא רוצה להפוך רשויות לעניות ונתמכות. כבר אמרנו שאנחנו מוכנים לבנייה נוספת, רק בואו נקבע איפה, ותעזרו לנו לפתור בעיות. כמו שהמדינה יודעת לרוץ מהר עם תוכניות בנייה, היא צריכה לדעת לרוץ מהר עם פתיחה של כבישים ומחלפים".

אחד האבסורדים הגדולים בנושא התחבורה מצוי בתחום המועצה האזורית עמק חפר. לנגד עיני תושביה חולפת רכבת ישראל - אך אין תחנת רכבת בתחומי המועצה. "הייתה תחנה בכפר ויתקין אבל היא נסגרה ואנחנו נאלצים לנסוע לתחנות הרכבת בחדרה ונתניה", אומרת ד"ר גלית שאול, "התוצאה שצריך להסיע כל הזמן. יש פה אפילו מוסד אקדמי - מכללת רופין, ולמרות זאת אין תחבורה ציבורית. אני אמא לחייל ואין לי ברירה אלא להסיע. התאחדנו גם כדי להבהיר שכל דבר קשור לכולם. אם כביש 57 מכפר יונה לנתניה עובר בעמק חפר, צריך לחשוב על ההשפעה שלו על כולם".

משה פישר, ממייסדי מטה המאבק לבינוי שפוי אומר על ההתאחדות של ראשי הערים כי "המסר הוא החדשנות. פעם ראשונה מתאגדים ראשי רשויות יחד ואומרים לקובעי המדיניות אתם רוצים לבנות? תנו תשתיות בזמן".

פרק 2: שטחים פתוחים

"אנחנו הריאה הירוקה האחרונה במרכז"

"עמק חפר זאת הריאה הירוקה האחרונה שנותרה במרכז הארץ, יש בה חקלאות, ים, גן לאומי ושמורות טבע", אומרת ד"ר גלית שאול. "אנחנו רוצים לשמור על הריאה הירוקה הזאת לא רק בשביל התושבים שלנו - זה אינטרס לאומי".

שאול מתייחסת לתוכנית הממשלה להרחיב את הישוב בת חפר ואת העיר נתניה על חשבון שטחים של המושב חבצלת השרון. "בעמק חפר חיים 42 אלף איש ב-41 ישובים. עוברת בה כל תשתית לאומית שקיימת. במקרה שלנו גם אומרים שלנו שזאת לא בעיה שלנו, כי בוותמ"ל חבצלת השטח יעבור מעמק חפר לנתניה. זה לא הבעיה שלנו? זה אינטרס לאומי שהשטח האחרון מול הים בחבצלת השרון לא יהפוך למגדלים. הגשנו עתירה נגד התוכנית ודחו את המועד של הדיון, אבל לצערי אני לא רואה שבנתניה מתנגדים לתוכנית.

"אנחנו מוכנים לבנות יחידות דיור נוספות בתוך המושבים ומסוגלים לספק 1,000 יחידות דיור להשכרה לזוגות צעירים בקרקעות פנויות. אבל לא כל פיסה ירוקה יכולה להתאים לבנייה ולא נכון שהכול יהפוך לשלמת בטון ומלט".

גם אושרת גני גונן, ראשת המועצה האזורית דרום השרון, כועסת על התוכניות לבנייה על שטחים פתוחים במקום למצות קודם את הבנייה ביישובים קיימים. "המועצה שלנו כוללת 31 ישובים על 90 אלף דונם במרכז הארץ, וגובלת ב-22 רשויות. אנחנו שיאני הוותמ"לים: כשאומרים ותמ"ל כפר סבא, מתכוונים למושב צופית שבשטח שלנו, וכשאומרים ותמ"ל יהוד מתכוונים למושב מגשימים שזה גם בשטח שלנו, ואותו דבר ותמ"ל אלעד שזה קיבוץ נחשונים. לא מזכירים אותנו כי לא סופרים אותנו בעצם. ההכרזה על ותמ"ל בקבינט הדיור מתרחשת כמה ימים לפני שמודיעים לנו ואין לנו אפשרות להביא את עמדתנו", היא מספרת .

גונן מוסיפה כי "אנחנו לא NIMBY) "Not In My Back Yard) - אנחנו מוכנים להיות מתחת לאלונקה - אבל שיספרו אותנו. יש אופציה אחרת חוץ מלקחת 1,000 דונם ממגשימים, להעביר אותם ליהוד ובעצם לחסל את מגשימים שיהפוך להיות שכונה ביהוד. האם באמת נחוץ הטירוף הזה של תכנון מאות אלפי יחידות? הרי יהוד עוד לא מיצתה את הבנייה בתוך העיר.

"הייתי מנכ"לית עיריית כפר סבא, ואני יודעת שהעיר עד 2035 יכולה לגדול בפינוי בינוי. היא לא צריכה את ה-1,000 דונם של צופית כדי להסתדר. כל התכנון הזה לצד היעדר תשתיות הוא מטורף. אין שום סנכרון בין התחבורה הציבורית לכל התוכניות האלה. מי קיבל את המנדט לחסל את ההתיישבות במרכז הארץ? אף אחד לא אומר את זה אבל זה בדיוק מה שוותמ"ל עושה.

"גם בתוך המרחב הכפרי יש פתרונות. אנחנו יכולים לתקוע תוכניות בהליכים משפטיים, אבל אני אומרת, 'בואו נעשה תוכנית כוללנית לכל מדינת ישראל וניקח בחשבון גם את המרחב הכפרי', ולא נתכנן רק מה שבא לנו ונוח לנו לעכשיו".

גרין מקדימה-צורן מזכירה כי "יש אצלנו שיכונים ישנים - אז למה לא לעשות קודם פינוי בינוי לפני שלוקחים קרקע נוספת? ומה עם כל האנשים שמפצלים בית? למה לא נכיר בזה שגם זאת גדילה? למה למהר לבנות על קרקעות פתוחות? בסוף השכונות הריקות האלה יהיו ריקות. תוכנית המתאר תוכננה לפני 10 שנים והיא לא מעודכנת, לכן הגשנו עליה ערר ונמשיך לעתירה מנהלית אם צריך".

פרק 3: תעסוקה וארנונה

"לא אתן היתר לעוד דירה אחת אם לא יהיו מקורות הכנסה"

"בשנה הקרובה נהיה בבור תקציבי שאין לנו איך לכסות", אומרת לנו ראשת עיריית כפר יונה שושי כחלון-כידור. "ב-2017 עוד היינו פחות מ-20 אלף תושבים, וכיום נבנות 2,200 יחידות דיור חדשות, וכשהן יאוכלסו נהיה יותר מ-30 אלף תושבים, וזה בלי שהיינו חלק מהסכם גג, וחוץ מיחידות דיור לא קיבלנו כלום. אני לא יודעת איך להכיל עוד תושב אחד במסגרת התקציב שיש לי. המדינה רק רוצה יחידות דיור במקום לתפור חליפה שלמה. אנחנו כבר עכשיו מגרדים את היכולות הכלכליות שלנו. צריכים לסיים עבודות פיתוח, ולממן את חלקנו בהקמה של מוסדות חינוך, כשאין לנו הכנסות", היא אומרת.

לפי הנתונים, מצבה של כפר יונה אינו מזהיר, בלשון המעטה: 90% מהכנסותיה מארנונה מגיעות מארנונה למגורים, ו-10% בלבד מארנונה שלא למגורים. נוסף לכך, תוכנית המתאר שמקודמת במוסדות התכנון מדברת על 85 אלף תושבים בעתיד. "אנחנו נלחמים בתוכנית ונתנגד בכל אמצעי אפשרי כולל עתירות מנהליות ואם צריך גם אעכב היתרי בנייה", אומרת כחלון-כידור, "לא אתן שתיבנה כאן יחידת דיור נוספת אחת, עד שלא יהיו כאן מקורות הכנסה ופתרונות תחבורה".

שדה בשרון / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
 שדה בשרון / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

גרין מוסיפה כי "בקדימה-צורן יש היום 23 אלף תושבים והמדינה מתכננת להגדיל את הישוב ל-40 אלף תושבים, בקרקעות פרטיות וקרקעות מדינה. אלה ממש השטחים הפתוחים האחרונים באזור השרון. היכולת הכלכלית שלנו בעתיד נשענת בין היתר על המלצה של ועדת הגבולות להעביר אלינו שטח מסחר ותעסוקה מתחום המועצה האזורית לב השרון, אבל שר הפנים לא חתם על ההמלצות".

עו"ד עופר שפיר, המתמחה בתחום המוניציפלי, אומר כי "בשבע השנים האחרונות נחתמו 20 הסכמי גג עם רשויות מקומיות. נקודת התורפה בהסכמי הגג היא שגם אם המדינה נותנת מענה מספק לנושא התשתיות, ומתקצבת בסכומים גבוהים את התשתיות, מה יקרה אחר כך? הרשות המקומית אמורה לתחזק את השכונות האלה ולתת שירותים לתושבים שיתווספו, אבל הארנונה ממגורים היא גירעונית, והבנייה הזאת יכולה בקלות לגרור את העירייה לגירעון. לכן המדינה צריכה לתקצב רשות שהולכת לגדול בעשרות אלפי תושבים בסכום תואם.

"אין היום שום עבודה מסודרת שבאה ואומרת רשות מקומית החל ממגדל העמק ועד ראש העין שתכפיל את אוכלוסייתה ותבנה יחידות דיור, נתקצב אותה בסכום הגירען שעלול להיגרם כתוצאה מהבנייה. נהפוך הוא - לצד הסכמי הגג המדינה מצמצמת את מענקי האיזון. תשובתה של הממשלה היא שבמסגרת הסכמי הגג מאשרים שטחי תעסוקה ומסחר, אבל יש גבול ליכולת הקיבולת כשמדובר בנכסים מניבים". 

"לראשי העיר יש כוח להשפיע על התחבורה הציבורית"

מנכ"לית משרד התחבורה, קרן טרנר, נסעה לאחרונה פעם אחת בתחבורה ציבורית מביתה בשרון - היא מתגוררת במושב בית יצחק - לפגישה בתל אביב. מרוב שזה נדיר, היא העלתה את התמונות לעמוד הפייסבוק שלה - וחטפה צרורות של ביקורת. "שתנסה לעמוד בתחנה בשמש הלוהטת ולנסוע בשעות של הפקקים, ואז נראה מה יש לה להגיד", כתבו הגולשים.

יוסי סעידוב, ממייסדי "15 דקות", ארגון צרכני תחבורה ציבורית, משוכנע שזו בדיוק הבעיה: "קרן טרנר נסעה באוטובוס פעם אחת - זה פעם אחת יותר מכולם. הבעיה היא שמי שמכנן את הקווים האלה הם אנשים שאף פעם לא נוסעים באוטובוסים. המתכננים לא מכירים את הבעיות של נוסעי התחבורה הציבורית. את המכוניות שחונות על המדרכה וחוסמות את הגישה לתחנות.

"בעיה נוספת היא שלתושבים אין כמעט השפעה. כל אדם שיש לו תעודת זהות כחולה יכול להגיש התנגדות לתוכנית בנייה, גם אם היא מינורית כמו הוספת מרפסת של השכן, אבל למהלך משמעותי כמו ביטול קו אוטובוס שעובר בשכונת מגורים לא ניתן להתנגד".

מילא התושבים: ראשי הערים אומרים שאין להם השפעה על משרד התחבורה. שלא מתייעצים איתם.

"הידיים שלהם לא כבולות. במדד דירוג הערים שפרסמנו יוצא שמי שמקבלים את התחבורה הציבורית הכי יעילה הם החרדים - כי ראשי הערים שלהם נלחמים על תחבורה ציבורית.

"אף שאין להם סמכות לקבוע איפה יעבור קו אוטובוס, היכולת שלהם להשפיע על תחבורה ציבורית בעיר היא גבוהה. קודם כל, ראש עיר צריך להבין שעורק מרכזי בעיר זה תחבורה ציבורית כי מכוניות יפקקו את העיר. לכן, ראש עיר שנותן חניה חינם למשל עושה טעות גדולה כי הוא מתמרץ בעלי רכב פרטי לנהוג, ומפלה לרעה את נוסעי התחבורה הציבורית שלא נהנים מההטבה.

"שנית, לראשי ערים יש סמכות לקבוע נתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים) בתחומם, וחייבים לקדם נתיבים כאלה במרכזי ערים לאזורי תעסוקה ובכניסה לערים. הנתיב המהיר הוא הצלחה - עובדה שהחניון מלא ומכפיל את עצמו, כי הרבה אנשים משאירים שם את האוטו ונכנסים לתל אביב לעבוד בשאטל מהיר.

"שלישית, ראשי הערים לא צריכים להיבהל ממי שדואג לחניה שלו - הם צריכים להבין שתחבורה ציבורית טובה לעסקים כי היא מעודדת הליכה ברגל. הם יכולים גם לפתח שבילי אופניים ותחבורה אלטרנטיבית לאזור התעסוקה".

ומאיפה התקציבים?

"כסף הוא לא הבעיה, אפילו נגידת בנק ישראל לשעבר קרנית פלוג אמרה בכנסת ש-45% מתקציבי הפיתוח לתחבורה הציבורית לא מנוצלים. שיתחילו לבקש".

מנכ"ל עמותת אדם טבע ודין, עו"ד עמית ברכה, נותן עוד טיפ לראשי הרשויות: "לראשי הערים משפטית יש כוח, כי הם מוציאים היתרי בנייה. בשלב התכנון לפני, אישור התוכנית, הם חייבים לדרוש תשתית לתחבורה ציבורית, תסקיר השפעה על הסביבה, תסקיר תחבורה כתנאי לאישור תוכנית. אם לא יאשרו להם את זה, יהיה להם נימוק בבג"ץ, ויוכלו לטעון למהלך בלתי סביר".

"גם הממשלה נמצאת בין הפטיש לסדן"

"הגישה של המדינה היא לתכנן ולבנות כמה שיותר דירות כדי להתמודד עם משבר הדיור", אומר עו"ד שחר בן עמי, המתמחה בייצוג רשויות מקומיות, "אבל התפתחה תודעה גם אצל הרשויות וגם אצל התושבים שייתכן שהתכנון הוא לקוי, חפוז ולא נותן מענה אמיתי למצוקת התשתיות.

"ראשי הרשויות, שמטבע הדברים קשובים לציבור שבוחר בהם, נמצאים היום במצב שלא הגזר יעבוד כי הסכמי הגג כבר לא ישכנעו אותם, ומצד שני מוצאים עצמם מול המקל שזה הכתבה של מהלכים תכנוניים מלמעלה. לכן הם משתמשים בכלים בעלי עוצמה מסוימת שיש להם כדי לסכל את הכוונות התכנוניות של הממשלה.

הפקק ביציאה מקדימה־צורן / צילום: איל יצהר
 הפקק ביציאה מקדימה־צורן / צילום: איל יצהר

"במקום שיהיה שיח אמיתי בין הממשלה לרשויות, מתנהל מאבק של הורדת ידיים - ולאורך זמן זה יפגע בכולם. נכון היה אם הממשלה הייתה יותר קשובה לקולות השלטון המקומי, ופחות עובדת לפי תכתיבים. הורדת ידיים לא עובדת.

"הפתרון צריך להיות מושכל מבחינה תכנונית כי המגדלים לא מתאימים לאוכלוסיות מוחלשות וחלקם יהפכו לסלאמס. התכנון כיום מתאפיין בהקמה של מחסני דיור, במקום שיכלול מסחר ושירותים.

"הבעיה הנוספת היא עומסי התנועה והיעדר תשתיות שמביאים לכך שהשכונות הוותיקות קורסות תחת הלחצים הנדל"ניים. זאת משום שהן לא נבנו מלכתחילה להיקף תנועה ולעומס תשתיות מהסוג הזה. החיבור בין תכנון מהיר לתשתיות לא זמינות הוא הרה אסון. והממשלה נמצאת בין הפטיש לסדן. מצד אחד מחויבת לתת פתרונות במחיר סביר ובזמן סביר, מצד שני היא פועלת בניגוד לעמדת השלטון המקומי ואולי אפילו מתפשרת יותר מדי על שיקולים תכנוניים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות