משתמשי כל העולם התאחדו! הסוציאליזם עושה קאמבק בחסות הטכנולוגיה ולא כולם מרוצים

הסוציאליזם עושה קאמבק בחסות הטכנולוגיה: עובדי גוגל הפגינו ברחבי העולם כדי למחות נגד הטרדה מינית, קבוצת פייסבוק סייעה לעשרות אלפי מורים בארה"ב לצאת לרחובות והאתר Coworker.org עזר לעובדים בסטארבאקס במאבק מול ההנהלה

משתמשי כל העולם התאחדו / צילום:  Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב
משתמשי כל העולם התאחדו / צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב

קרוב ל-20 אלף עובדים של אלפבית, החברה אם של גוגל, נטשו את המשרדים בחודש נובמבר האחרון. העובדים הובילו פעולת מחאה כלל עולמית, במטרה לשנות את האופן שבו ענקית הטכנולוגיה פועלת בנושאים כמו אפליה והטרדה מינית. זמן לא רב מאוחר יותר, העובדים מחו גם על פרויקט של גוגל בסין ועל שיתוף פעולה של החברה עם הפנטגון. מחאת עובדי השמנת של גוגל עבדה ולא פחות חשוב מכך - זכתה להד תקשורתי עצום. רבות דובר על האקטיביזם החדש שגילו העובדים בסביבת עבודתם, אבל נושא אחד נותר לא מדובר - הפלטפורמה שאפשרה את התיאום.

זה לא פשוט לארגן פעילות קולקטיבית של חברה שמעסיקה עשרות או מאות אלפי עובדים ברחבי העולם. זה עוד יותר לא פשוט בעולם קפיטליסטי שמתנגד לעבודה מאורגנת. את כל המהלכים האלו עשו עובדי גוגל בתיאום מוחלט ובעזרתו של אתר ששמו Coworker.org. הם לא היו הראשונים. עובדי סטארבקס השתמשו באותה הפלטפורמה כדי לגרום לרשת הקפה הגדולה בארה"ב להתקין בחדרי השירותים של הרשת מכלים אטומים בשביל מחטים. כן, מחטים. 42 אלף עובדי הרשת, ב-30 מדינות, מתחברים אחד לשני באמצעות הפלטפורמה ומתגייסים כדי להתמודד עם לקוחות שעושים שימוש בסמים בתאי השירותים. במועד מוקדם יותר הרשת ביטלה החלטה שאסרה על העובדים לחשוף את הקעקועים שלהם בזמן העבודה. הטכנולוגיה הפכה, כמעט במקרה, לכוח המניע של התנועה הסוציאליסטית.

מי פגע בקבר של מרקס?

בפברואר הלם אלמוני בפטיש בקברו של קרל מרקס בהייגיט לונדון, בן הבית המפורסם ביותר של בית הקברות. העובדה שהצליחו לפגום באבן השיש המאסיבית מעידה "על אופיו המכוון והברוטליות של המעשה", אמר מנכ"ל אגודת הידידים של בית הקברות. בעולם ששייך לקפיטליזם, הפעולה האלימה שמכוונת לניתוץ דמותו של הוגה דעות שנולד לפני 200 שנה מעוררת תמיהה. אך האמת שמרקס, שהיה הראשון לנסח את הרעיון הסוציאליסטי בעת המודרנית, זוכה בתקופה האחרונה לעדנה, שזוכה לרוח גבית מהטכנולוגיה.

הסוציאליזם חזר לאופנה. פוליטיקאים דומיננטיים בעולם לא מפחדים לדבר בשמו כמו ג'רמי קורבין מנהיג הלייבור הקיצוני, או אלכסנדרה אוקזיו-קורטז חברת הקונגרס הצעירה. הם עושים זאת מסיבה ממש טובה - סקר של גאלופ מצא כי מרבית הצעירים בגילאים 19-26 מחזיקים בדעה חיובית על סוציאליזם. מן העבר השני מזהירים חלקים אחרים מעליית התנועה, כאילו שאנחנו נמצאים בעיצומה של המאה ה-19. טראמפ מבטיח כי ארה"ב לא תיהפך לסוציאליסטית בנאום האומה ואנשי האלט רייט בשארלוטסוויל בחרו בעיר משום ש"ספגה את העקרונות המרקסיסטיים התרבותיים מערי הקולג' ברחבי המדינה".

אם לסמוך על מילותיו של מרקס הסיבה להתעוררות המחודשת בסוציאליזם כעת על ידי בני דור המילניום היא משום ש"התנאים הנחוצים מתקיימים לכך". לא רק הפערים החברתיים והכלכליים המעמיקים ואובדן האמונה בליברליזם, אלא הרבה הודות להתקדמויות הטכנולוגיות שנמצאות בבסיס החזון המרקסיסטי.

על פי מרקס האדם מוגדר באמצעות יחסו לעבודה, וחלק בלתי נפרד מהקפיטליזם הוא החלפת עובדים במכונות שמסוגלות לייצר יותר ערך בפחות זמן. הכוח הזה מסייע לבעלי ההון לשפר את השורה התחתונה באמצעות הפחתה משמעותית של הוצאות מטרידות כמו שכר, ימי מחלה וימי עבודה. עד כאן מסביר מרקס כיצד התפתחות טכנולוגית הכרחית לקפיטליזם, רק מאוחר יותר, בחיבור מפורסם הרבה פחות ששמו The Fragment on Machines הוא עונה לשאלה הבוערת היום: מה קורה כשבני האדם מוחלפים לגמרי על ידי מכונות, תוך שהוא מצטייר באופן מפתיע כאופטימיסט לגבי העידן הרובוטי.

בינה מלאכותית נגד הקפיטליזם?

הכוח הפוטנציאלי של בינה מלאכותית לעצב כלכלות וחברות הוא היום מרכז דאגה פוליטית וחברתית. בצפון אמריקה, שם מעריכים כי כל מספר בין 23% מכוח העבודה ועד 76% עלול להתחלף על ידי תהליכי אוטומציה, מילים, מחקרים, כתבות, הבטחות בחירות ונאומים נשפכו על הנושא הבהול והצורך למנוע את קץ העבודה. אך בין דו"ח מודאג אחד למחקר נושא בשורת איוב אחר, רואים נציגים מהקשת המרקסיסטית - מהקצה העדין של הסוציאל-דמוקרט ועד הנוקשה הקומוניסטי, בבינה המלאכותית כלי להביא דווקא לקץ הקפיטליזם.

זו לא תהיה הגזמה פרועה לכתוב כי מרקס חזה לפני 170 שנה עתיד שבו המכונה מחליפה לחלוטין את האדם. אבל במקום שזו תסמל הנצחה מוחלטת של מעמדות, היא תביא להתמוטטות הקפיטליזם באמצעות הפנאי להילחם עבור עתיד טוב יותר וחלוקת עושר הוגנת יותר כנגד בעלי ההון והעלית הטכנולוגית. אין צורך להתעסק בחזיונות שווא לגבי קץ הקפיטליזם, אבל אפשר לראות כבר היום איך הטכנולוגיה מאפשרת לרעיונות של מרקס לחלחל, לדחוף את המדינה להתערב. אם זה השיח הער ברמה התקשורתית והמדינית על הכנסה בסיסית אוניברסלית או הרעיון של הבטחת עבודה שלפני עשור היו נשמעים כמו דברי כפירה, או היצירתיות והחדשנות בבניית כלים טכנולוגיים שתורמים למוביליות עובדים והתאגדות עובדים.

בכל הנוגע לבינה מלאכותית, כבר היום מאיצים במדינות לקחת אחריות על ניהול נתונים ולראות בהם כמשאב ציבורי. המודלים הקיצוניים הם סין שהאלגוריתם שלה משמש עבורה אח גדול לחלוקת אמצעים. המעקב הבלתי פוסק אחרי האזרחים, משמש את הממשלה כדי להחליט מי יקבל אילו הטבות והזדמנויות, מהלוואה לרכישת דירה, דרך הזכות לעלות על רכבת בין עירונית וכלה באופציה לקנות משקפי ראיה.

המודל השני של העולם המערבי הוא אמזון. האלגוריתמים החכמים של ענקית הטכנולוגיה הצליחו לייצר סביבת שפע במחירים תחרותיים, להציע ללקוחות שלה את מה שהם רוצים, לפני שהם בכלל יודעים שהם רוצים. כל זאת במקביל ליצירת ערך בלתי נתפס עבור אמזון ובעלי המניות שלה. זו חוויה דיגיטלית מעוררת קנאה ומודל עסקי נחשק, שמשמש מקור לניסיונות שכפול בלתי פוסקים.

את השיעור שאמזון מלמדת, גם המדינות יכולות ללמוד. אלגוריתמים חכמים בשליטת המדינה יוכלו, בתיאוריה, לספק תוצאות כלכליות טובות יותר באמצעות התגברות על כשלי שוק של הקפיטליזם והתחרות החופשית הפרועה. היכולת של בינה מלאכותית לזהות דפוסים ועל בסיסם לבצע תחזיות מדויקות, יכולה לשמש את מקבלי ההחלטות להבין טוב יותר את התוצאה הסבירה של ההחלטה להעלות מס חברות או מס מיליונרים, לחייב עסקים להעניק הטבות כמו חופשות לידה וימי מחלה ולהרים את רף שכר המינימום.

העובדים מקבלים כוח מיקוח

בעשורים האחרונים כוחם של האיגודים התרסק לחלוטין. פשוט ניתן בקלות יותר לעקוב ולמדוד תפוקה, ובוצע חיבור עמוק יותר בין תפוקה ושכר העובדים. שלא לדבר על כך שעבודות רבות פשוט נעלמו או לכל הפחות הצטמצמו משמעותית בגלל אוטומציה. אבל השנתיים האחרונות רצופות דוגמאות כיצד הטכנולוגיה מחזירה לעובדים, כשהם מאוגדים בצורה כזו או אחרת, את כוח המיקוח.

אחת הדוגמאות המרשימות היא של וולמארט, הקמעונאית הוותיקה היא המעסיקה הפרטית הגדולה ביותר בארה"ב. תחת הנהלתה עובדים 1.4 מיליון עובדים בארה"ב, מרביתם מרווחים שכר מינימום שעתי ומשתייכים למעמדות הנמוכים. אחרי שנים בהם היו נתונים לחסדי ההנהלה החליטו העובדים לתקשר באמצעות פלטפורמה משלהם. הם הקימו את Organization United for Respect at Walmart (או OUR) שחיברה 150 אלף עובדים והעניקה להם רשת תמיכה.

העובדים הפזורים בכל המדינה הצליחו, בכוח הפלטפורמה, לגרום לוולמארט לשנות את מדיניות לוחות המשמרות שלה ואף להעלות את השכר מעבר לשכר המינימום. את המומנטום הזה מינפו עובדי החברה, שנעזרו ב-OUR (מאז הארגון מסייע לעובדים קמעונאים רבים אחרים) כדי להשיג 20 מיליון דולר בקרן פיצויים, מהבעלים החדשים של הרשת.

לא כולם מאורגנים ומסודרים כמו וולמארט, עובדים רבים אחרים משתמשים באמצעים דיגיטליים נחותים הרבה יותר כדי לאסוף מידע ולתאם. ללא כלים כמו וואטסאפ, קבוצות בפייסבוק ורדיט לא הייתה מצליחה מחאת המורים הסוערת במערב ווירג'יניה לצבור תאוצה. הם נזקקו "רק" לקבוצת פייסבוק אחת סגורה שמשכה אליה 35 אלף מורים שהם 70% מכוח העבודה והוציאה את האלפים לרחובות בתיאום מפעים.

יש אפילו פלטפורמות שמדליקות זרקור על החור השחור של החברות, מעניקות לעובדים תמונות מקיפות על חברות שונות, טיב המעסיק ואיכות העבודה והסביבה. ב-Glassdoor ניתן לבקש ולקבל רשמים מפורטים על השכר וההטבות הפוטנציאליים, התחום אותו מנסות החברות להסתיר מהעובד יותר מכל.