אז איך ההמבורגר של "פאט קאו"? לא מסכן את הצמרת

אנחנו מתיישבים על הבר מול הרחוב ומזמינים. הילדים הולכים על המבורגר רגיל וצ'יזבורגר, ואני על distructed, יענו המבורגר פוסט-מודרניסטי שעבר דסקונסטרוקציה, או ב"עברית" סלופי ג'ו - לחמנייה ובתוכה, במקום קציצה, חתיכות בשר לא מאוחדות.

 צ'יזבורגר / צילום: איל יצהר

ההמבורגרים של הילדים מגיעים עם צ'יפס בשקיות, ושלי עם קערית סלט שביקשתי ועוד צלוחית קטנה ועליה משהו שחור לא מזוהה. אני מרכיב משקפיים. ואז מוריד אותם. אחר כך מרכיב שוב. אחר כך נוגע. זה זז. נדמה לי שזה חי. זה רך ואוורירי וקליל. זה חלקלק. זו כפפה. כפפת ניילון חד-פעמית. שחורה. אשכרה.

כן-כן, כפפה, כמו אלו שקונים בשביל לנקות שירותים או כיור עם אקונומיקה. כמו אלו שטבחים היגייניים במיוחד עוטים כשהם מבשלים. כן, כמו אלו שמנתחים משתמשים בהן. או, רחמנא ליצלן, פרוקטולוגים.
כפפה.

מניילון.

שחורה.

אני מביט בה בתימהון ואחר כך אוזר עוז ומזיז אותה ממני, מתפנה מזועזע לאכול את ההמבורגר.
מה בדיוק עבר בראשם של פרנסי "פאט קאו", פרה שמנה, ההמבורגרייה החדשה מבית היוצר של טום אביב, מי שחתום כבר על המסעדה האיטלקית "קוקו במבינו" (איזה שמות, הא?) ומתכנן עוד מסעדה נוספת בחו"ל. זוכה מאסטר שף האחרון, או זה שלפניו, לך תזכור, עלם חמודות עטור כתובות קעקע משל היה מלח עברי, כולו ג'ל בשיער ותאוות בצע (את זה הוא אמר באיזה ראיון, לא אני כמובן. אני רוצה לעשות כסף, הוא הגדיר זאת במילים יפות).

 פאט קאטו / צילום: איל יצהר

כלומר הכול סבבה. גם קשיש כמוני כבר התרגל ל"מאסטר שף", "משחקי השף" ובוגריהן, שאחר כך, אם הגיעו לשלב מתקדם בתחרות (ולפעמים גם אם לא), פותחים, כלומר חלקם, מסעדה, שבדרך כלל נסגרת אחרי זמן מה. לפני אביב הייתה כאן, באותו מקום ממש, דיזנגוף פינת ירמיהו, דליה אלחדף, שניסתה במשך כמה שנים למכור לתל-אביבים אוכל ונצואלי. מה שצלח וצולח בשוק הכרמל, אותו דוכן ארפאס, המנה הלאומית של ונצואלה, לא ממש תפס בצפון תל-אביב.

אז כמו שאמרתי, אין לי כבר בעיה עם זה. לא אכנס כאן לאיכויות האוכל השונות של הבוגרים השונים, ולמחשבה המיושנת כאילו שף צריך קילומטרז' כטבח מן המניין לפני שהוא הופך לכזה ובטח שלמסעדן. הזמנים הללו חלפו. אבל למה, למה לכל הרוחות, אני צריך לקבל כפפה עם האוכל שלי? אני מבין, או מנחש, שזה בגלל שזו מנה מלכלכת במיוחד. כלומר מטפטפת.

יש הרי את הדבר ההוא במיין ובעוד כמה מקומות בארצות הברית: אתה מזמין לובסטר ומקבל סינר. לא פחות מגוחך, מביך וטיפשי. אבל שום סינר לא יכול לייצר אצלך, או לכל הפחות אצלי, אסוציאציות כל-כך סוטות, מבהילות, מעבירות תיאבון, כמו כפפה חד-פעמית. שחורה.

אני יודע שיכול להיות שזה רק אני, ואת רובכם זה פשוט יצחיק לרגע, או אפילו ישמח. לא יודע מי רוצה לאחוז בלחמנייה שלו בכפפה חד-פעמית ולטעום אחר כך ניילון. זה גם לא אכפת לי. הנעשה כבר נעשה. אני את הכפפה הזו לא אשכח כל חיי. גם ככה אני סובל מביעותים פרוקטולוגיים, ואולי דווקא בגלל שעוד לא עשיתי. אז עכשיו גם זה? הוונט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אנוף?

הסלופי, סליחה, הדיסטרקטד, היה סבבה. קצת מלוח מדי. הסלט מתובל קצת אפעס-תעשייתי מדי. הצ'יפס של הילדים היה תעשייתי, אבל טוב, ההמבורגרים מצוינים. אומנם קטנים משהו, בסגנון עדות הסוסו אנד סאנס, נגיד, אבל סבבה. אין קינוחים. בעצם אין כלום. עוד שני המבורגרים, עוד יותר סוטים, כמובן שגם אחד טבעוני (אלא מה. אין המבורגרייה תל-אביבית בימינו בלי המבורגר טבעוני), כנפי עוף וזהו. זה בסדר.

הרעיון מאחורי פאט קאו, הלקוח ממקום דומה בניו יורק, הוא להתענג רק על הבשר. כלומר אין ירקות. גם אם מבקשים. צריך להיות בטוח מאוד בעצמך כדי להציב את בשר הקציצה עירום ללא ירקות, אפילו אם תוסיף לו גבינה.

זה יכול להצליח, וזה אכן הצליח, חוץ מאשר במנה שלי, ויכול לשמח ילדים סרבני עגבניות כמו הבן שלי, שדווקא תהה לראשונה מדוע אין חסה. הזמנים משתנים. אבל כל זה נעלם ונגוז אל מול הכפפה.

מה מעמדה של ההמבורגרייה הזו בטבלה המקומית? ובכן היא אינה מסכנת את צמרת הטבלה (אמריקה, ויטרינה וההמבורגר של מיט בר, יש גם אחרים), אך משתלבת היטב בטבלת הליגה הלאומית. עוד קצת שיופים בקצוות ואולי גם מחשבה נוספת על נחיצות הכפפה הנ"ל, וכולנו נהיה בסדר. לפחות עד הבחירות.

בקיצור, הכול כמעט טוב. אז למה להפחיד?

כדאי לדעת: סלופי ג'ו. ג'ו המרושל בעברית (מקור השם אינו ידוע), היא מנת רחוב אמריקאית קלאסית שעשתה עלייה גדולה לכאן בשנים האחרונות. היא כוללת בשר טחון כמו בהמבורגר, אבל שאינו מחובר לכדי קציצה, ואיתו בצל מטוגן ורוטב עגבניות. המנה מוגשת כבר משנות ה-30 של המאה הקודמת בארצות הברית ובעשור האחרון גם אצלנו.

פאט קאו | פרטים: דיזנגוף 265, תל-אביב, טל' 03-7732591. א'-ש' 12:00- 00:00. | מחירים: המבורגר- 49 שקל (עם צ'יפס ושתייה - 65), צ'יזבורגר - 54 (69), דיסטרקטד - 54 (69)