הכירו את שחקנית התיאטרון שהפכה לדיוות רשת חסרת מעצורים

שקדיה, אישה מיניאטורית עם עיניים ירוקות גדולות, לבושה בבייבי דול, שרה מוגזם באנגלית ומלווה את עצמה בגיטרה על רקע חדר שינה תל אביבי פשוט. היא מעפעפת למצלמה, עושה תנועות פיתוי, מנפנפת את הקארה הבלונדיני המתולתל שלה מצד אל צד, משרבבת שפתיים בשרניות, ומזמינה את הקהל למופע האינטימי שלה: "יום ראשון, קפה פוטין, תבואו, יהיו שם שירים חדשים מהדיסק החדש, ישנים מהדיסק הישן, אתם תהיו שם? נשיקות", ואז מתלפפת סביב צוואר הגיטרה, עוד כמה מבטים אירוטיים, קאט.

"קפה פוטין" הוא עוד סרטון ויראלי של כוכבת הרשת שקדיה, האלטר אגו הפרוע, הסקסי וחסר המעצורים של רות רסיוק, שחקנית תיאטרון גשר. בדף הפייסבוק שלה תמצאו גם, בין היתר, את "בוא למיטה", "איזה כיף להתחתן שובב", "מנטורית למישוש עצמי", "אורה תוף", "שיעור ראשון בסלפי" ו"שקדיה פותחת מתנות". ב"קפה פוטין" היא צוחקת על סרטי הקידום להופעות של האמנים, שמוכנים להתחכך בגיטרה כדי למשוך קהל. מכיוון שגם היא מנסה למכור את מופע היחיד שלה "רות סוף סוף", היא עשתה פרודיה על עצמה מוכרת את המופע באותה הדרך, כדי למכור כרטיסים, בדיוק כמו שהיא אומרת שהיא עושה עכשיו בכתבה הזאת.

 רות רסיוק/צילום: שלומי יוסף

הריבוד הזה, שכבה מודעת על עוד שכבה, מאפיין את העשייה האמנותית של רסיוק, המשלבת יצירה מגוונת, יזמות, חוסר גבולות ופרפקציוניזם מטורף, כל-כך מטורף, שהוא מקשה עליה ללכת לאודישנים. כשהיא צריכה לשלוח סרטון לאודישן, היא עוד איכשהו מצליחה לעמוד בזה, מצלמת את עצמה ארבע שעות וחותכת טייק קטן. אבל כשהיא צריכה לעמוד מול הבוחנים ויודעת שיש לה רק הזדמנות אחת, היא נלחצת.

"כשאני מצלמת את עצמי כשקדיה ועורכת את עצמי", היא מדברת בקול המתפנק של שקדיה, אבל ברצינות תהומית, "אני מוציאה את עצמי הכי טוב שאפשר ובאודישן חי אין לי אפשרות כזאת. אני חושבת שעם השנים, האגו שלי נכנס לתמונה והוא תוקע אותי, וחבל. תאמיני לי שאני עובדת על זה".
אנשים מזהים אותה ברחוב, עוצרים אותה בחו"ל ומחמיאים. גידי גוב כינה אותה "שקדיה הקסומה" כשראיין אותה ברדיו. ככה זה כשלכל סרטון שלך יש מאות אלפי צפיות, האחרון, "LA MEN", פרודיה על שירות משלוחים ממסעדת גברים, ששקדיה בוחרת מתפריט באינטרנט, עבר את ה-330 אלף. הכול הוט-קוטור, תפירה לפי מידת הפטיט המדויקת שלה, כשהיא זו שכותבת, מצלמת ועורכת את עצמה, בפדנטיות שניכרת בתוצאה מושקעת.

"בעלי עוזר לי, הוא עורך העל שלי, מסנן את הטייקים שאני פוחדת למחוק, אומר לי אם קטעים מצחיקים, או מצחיקים רק אותי, כל מיני ניואנסים קטנים. עד היום העליתי רק 20 סרטונים, שזה לא הרבה. יוטיוברים מעלים על בסיס יומי, שבועי. לי זה לוקח יותר מדי זמן. ברור לי שאם אעשה את זה על בסיס יומי, זה יהפוך לכלכלי ואני צריכה להחליט איך אני עושה את זה".

יבגני אריה בא לראות

רסיוק נולדה בהרצליה, ביתם של מלחין ומוזיקאית, ניגנה שנים על חלילית, בתיכון למדה במגמת משחק. הייתה בלהקה הייצוגית של העיר, שירתה בלהקת חיל התקשוב, למדה בסטודיו של יורם לוינשטיין ומיד כשיצאה משם התחילה לדחוף את הקריירה, וחזק. "כשיצאתי מיורם, התשוקה והנחישות שלי לעשות דברים היו הכי חזקות, רק בשנתיים האחרונות זה חזר לאותה רמת תשוקה. רציתי לכבוש את העולם והייתי חוצפנית. פניתי לבמאים ותסריטאים, אני רות, סיימתי בית ספר למשחק, תכירו אותי".

לימדו אתכם בסטודיו איך עושים את זה?

"היה מורה בשנה ב’ שאמר לנו משהו שחקוק בי לעד. אם אתם מרגישים בינוניים, תעזבו עכשיו. והוא כל-כך צדק. אם אתה לא רוצה להיות הכי טוב ונשאר בבינוניות, קשה לשרוד במקצוע הזה. היה לי מאוד קשה בשנה הראשונה אצל יורם, אבל אין מצב שארגיש בינונית. הרגשתי נוח לפנות לגשר, כי המנכ"לית לנה קריינדלין והמנהל האמנותי יבגני אריה ראו אותי בבית הספר ב’למה לא באת לפני המלחמה’ - תפקיד ראשי שעשיתי בדאבל עם דינה סנדרסון, ויצא במזל שהם באו כשאני הופעתי. אמיר וולף, שעובד איתם, בחן אותי למחזמר ואהב, הרגשתי שהם בעניין שלי ופניתי שוב ושוב כדי לשאול אם יש אודישנים בשבילי, עד שקיבלתי טלפון שיבגני רוצה שאשחק את היונה ב’יונה ונער’. אחרי זה שיחקתי גם את ‘אנטיגונה’".

את מצטלמת נפלא, הכישרון שלך פורץ מהמסך, איך זה שלא פרצת לטלוויזיה ולקולנוע עדיין, חוץ מתפקידים קטנים פה ושם בסדרות?

"כי עברתי בין יותר מדי סוכנויות, לא ידעו איפה למצוא אותי ואני לא ידעתי איפה למצוא את עצמי. היו לי המון דמויות שכתבתי במהלך השנים ולא היה הגיוני שהן ישבו במגירה ויש פלטפורמה נהדרת כמו פייסבוק, אז החלטתי ללכת על זה. צילמתי את עצמי באייפון, הדבקתי אותו על החלון עם מסקינטייפ, והייתי שקדיה - דיווה, מלאה בעצמה, תל אביבית, בלי מעצורים ובלי טיפת מודעות עצמית. ואני הפכתי להיות העין החיצונית, השופטת של עצמי השחקנית. זה תפס תאוצה, אז פתחתי לשקדיה עמוד ואז עשיתי לה ‘דד סטראט’, הגרסה שלה ל’הד סטארט’ וסרטון של בלוג איפור, ואנשים אהבו".

העלות של הסרטונים אפסית.

"אני מצלמת בבית, לא מזמן התפרעתי וקניתי ‘רינג לייט’ - סוג של תאורה שמעלה את האיכות, אבל מה שהופך סרטון לוויראלי וטוב זאת העריכה. אני משתמשת בתוכנה בשם פילמורה, לקחתי קורס בתוכנה מתקדמת יותר וחזרתי אליה. הלוואי והיו מלמדים את זה בבתי ספר למשחק, למרות שאני יודעת שאורי יניב, שיצר את ‘הרומן של עם דעאש’ מלמד סרטונים ברשת".

אמרת ששקדיה לא מייצרת לך הכנסה.

"יכול להיות שאם הייתי יודעת איך לעבוד ביוטיוב, הייתי מתחילה להרוויח. כרגע אני עושה את זה בשביל הכיף. לפני שנה עשיתי בזכותה פרסומת לקניוני עופר ויש עכשיו עוד משהו שעומד על הפרק בזכותה".

המטרה: סרטון בשבוע

היזמות של רסיוק לא מצטמצמת רק לפייסבוק. לפני כשנה וחצי, באחד מערבי הניסוי והטעייה שערך תיאטרון גשר, היא העלתה כמה קטעים שזכו להערכה. מנכ"לית התיאטרון זימנה אותה לפגישה והודיעה לה שהיא מצוותת אליה את הבמאי אמיר וולף כדי להרים מופע לפסטיבל יפו, נתנה דד-ליין ושלחה אותה מבוהלת לעבודה. "פחדתי שזה לא יעניין את הקהל. מכיוון שלא היה לנו זמן לנסות חומרים, יצא שהבכורה הייתה עם קהל, 80 מקומות, כל החברים והאנשים שאני מכירה".

כנראה ששיווקת אותו טוב.

"גם התיאטרון עזר וחמותי המקסימה, שהיא מחנכת ביסודי. יבגני ישב בקהל. הוא לא מבין עברית, אבל הוא קלט את הווייב מהקהל והתיאטרון והחליט להציג אותה כחלק מהרפרטואר של התיאטרון".

כבוד, לא?

"לגמרי. אבל מי שמשווקת אותה בעיקר זאת שקדיה. אני מעלה סרטון, כותבת פוסט ואומרת שמי שרוצה לראות את שקדיה בלייב מוזמן למופע".

מתי תעלי את שקדיה על הבמה?

"עוד אין לי מספיק חומרים למלא ערב, אבל אני בהחלט לא פוסלת את זה. אני חושבת ומאמינה שאני צריכה לקחת את הסרטים שלי צעד אחד קדימה, להעלות סרטון פעם בשבוע, ליצור ציפייה קבועה, ריטואל. חוץ מזה, עשיתי קורס כתיבה אצל דוד ליפשיץ, הכותב הראשי של ‘ארץ נהדרת’, ואני כותבת סדרה לטלוויזיה, וחוץ מלהופיע בחמש הצגות בגשר ועוד מעט חזרות על ‘רווקים ורווקות’ - זה הכי מעסיק אותי עכשיו, חוץ מאשר לקדם את המופע - אז אפשר לסכם שאני עובדת חזק בקריירה של עצמי".

רות רסיוק | אישי: 33, נשואה, גרה בת"א | אקטואלי: מעלה את הצגת היחיד "רות סוף סוף". 27.4 במועדון 71 הכיסאות, תיאטרון גשר. 28.6 באלמא, זיכרון יעקב