"אם הקנסות לא יזיזו לפוגעים בסביבה, נשתמש ב'פטיש' גדול יותר; נתייג אותם בתגית פלילית"

שריפות ענק של מאות טונות של צמיגים באתרים פיראטיים לסילוק פסולת; הקמת מבנים באופן לא חוקי על קרקעות ציבור; שריפות בשטחים פתוחים; הדברות לא חוקיות, אירועים אקולוגיים חמורים וזיהום מקורות מים ואוויר - אלה הם רק חלק קטן מהנושאים הבעייתיים שמגיעים לפתחה של הלשכה המשפטית של המשרד להגנת הסביבה.

על הלשכה, המורכבת מ-29 עורכי דין, מנצחת בעשר השנים האחרונות עו"ד דלית דרור, שבקרוב ימלאו 30 שנה לעבודתה בשירות המדינה, מרביתן במשרד המשפטים. בשיחה שערכנו עימה לרגל פרסום הדין וחשבון השנתי של הלשכה לשנת 2018, אומרת דרור כי "זו מעין פרקליטות קטנה שאנחנו מנהלים".

השוואה לדוחות עבר שפרסמה הלשכה מאפשרת הצצה להתקדמות או לרגרסיה בתחום האכיפה הסביבתית. כך ניתן לראות שיש ירידה מתמדת בכתבי אישום "סביבתיים" שמגישה הלשכה. בעוד בשנים 2015-2016 הגישה הלשכה יותר מ-60 כתבי אישום בכל שנה, בשנתיים האחרונות צנח המספר בהדרגה ל-40 (בשנת 2017), ול-23 בלבד בשנת החולפת (2018).

המצב דומה גם במספר תיקי החקירה הסביבתיים שנפתחו בלשכה. עם זאת, נראה כי ישנה "התאוששות" קלה. בשנה האחרונה נפתחו 84 תיקי חקירה סביבתיים חדשים, לעומת 52 בשנת 2017 ויותר מ-100 שנפתחו בשנים 2015-2016.

בשנה החולפת (ב-2018), סיימה הלשכה את הטיפול ב-99 תיקים (לעומת 118 בשנת 2017); כ-46% מתיקים אלה הסתיימו בפסק דין, מהם 43 תיקים בהרשעה או באשם ללא הרשעה; ורק שלושה מהם הסתיימו בזיכוי מלא. יתר התיקים (53) נסגרו ללא הגשת כתב אישום.

מספר התיקים הפליליים-הסביבתיים המצויים בטיפול הלשכה בסוף שנת 2018 עלה ל-314, לעומת 301 בשנת 2017. עיקר עיסוקה של הלשכה המשפטית במשרד (35% מהתיקים הפליליים) נוגע לטיפול במפירי חוק העוברים על חוק שמירת ניקיון. בהם: אתרי פסולת, תחנות מעבר, השלכת פסולת ברשות הרבים ועוד.

17% מהתיקים המשפטיים נוגעים לטיפול לקוי בחומרים מסוכנים; 12% כוללים את המלחמה של המשרד בזיהום מקורות המים; ו-12% נוגעים לאכיפה פלילית בנושא האסבסט, המסוכן לבריאות. יתר תיקי החקירה והתביעה כוללים נושאים כמו: זיהום אוויר (6%), זיהום ים וחופים (6%), הדברה (5%) ועוד.

מלבד האיום בפתיחה בהליך פלילי על כל המשתמע מכך, ובנשק החדש יחסית של "אכיפה בתביעה אזרחית", מחזיק המשרד להגנת הסביבה בארגז כלים נוסף לצורך הגשמת היעדים הסביבתיים. אחד מהם הוא כלי העיצום הכספי, שבו משתמש המשרד לא פעם, אולם לא בטוח שמספיק.

נמל אשדוד: עיצום של 10.7 מיליון שקל

כך, בשנת 2018 טיפלה הלשכה ב-65 עיצומים כספיים (הטילה דרישות תשלום); מהם 18 עיצומים הוטלו על מפירי חוק בתחום האוויר הנקי; 17 עיצומים הוטלו על מפירי חוק בתחום חומרים מסוכנים, והיתר בתחומי האסבסט והמדבירים.

נדגיש כי לא כל ההמלצות להטלת עיצומים התגבשו לכדי הטלת עיצומים בפועל. בנוסף, דוח הלשכה המשפטית, שמשקף את עבודתה, ואינו מהווה דוח אכיפה כללי של עבודת המשרד, אינו מפרט מה גובה העיצומים הכספיים שהוטלו, ואם הושלמה הגבייה בגינם.

מהמידע שהתקבל עולה כי היקף העיצומים הכספיים בשנת 2018 עמד על סך כולל של כ-16 מיליון שקל. עם זאת, עו"ד דרור אומרת כי בכוונת המשרד להרחיב את השימוש בכלי העיצומים הכספיים. "מדובר בכלי טוב, כלי יעיל, אשר לוקח פחות זמן מהליכים פליליים המתבררים בבתי המשפט". זאת, בין היתר, בשל רף ההוכחה הדרוש לצורך הטלת עיצום כספי, הנמוך מאשר רף ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי.

נתונים אלה אינם כוללים קנסות שהוטלו במסגרת גזרי דין או קנסות אחרים, אלא אך ורק את מסלול העיצומים הכספיים. טבלת העיצומים אינה ממצה, וחלק מהעיצומים שהלשכה המשפטית ליוותה יופיעו רק ב-2019. כך למשל, נמל אשדוד שילם למדינה בשנת 2018 עיצום כספי בסך 10.7 מיליון שקל בשל הפרת החוק למניעת זיהום ים. עם זאת, הליווי המשפטי של הלשכה בקשר לאותו עיצום בוצע בחלקו עוד בשנת 2017, ולכן קיבל ביטוי הן בדוח של שנת 2017 והן בדוח 2018.

עו"ד דרור מבהירה כי גם כאשר יורחב השימוש בכלי העיצומים, השימוש "במקל הגדול" של הגשת כתב אישום לא ייפסק; כי התגית הפלילית שנותרת על מפר החוק שמורשע בהליך פלילי מהווה בסופו של דבר הרתעה שהיא גבוהה יותר מזו של העיצום הכספי.

לדבריה, "במקום ששתי האפשרויות עומדות לנו, אז בדרך-כלל אנחנו נטיל עיצום, אבל אם יש נסיבות של חומרה מיוחדות או במקרים שבהם העיצום הכספי לא מזיז למפר החוק, נשתמש ב'פטיש' גדול יותר. אנחנו לא רוצים לאבד את האפשרות גם להעמיד לדין פלילי ולתייג בתגית פלילית התנהגות שפוגעת בסביבה".

כלי הרתעתי נוסף נגד מפירי חוק מצוי בידי בתי המשפט, המטילים קנסות על עברייני סביבה. לבקשת "גלובס" העבירה הלשכה המשפטית את ריכוז כל הקנסות שנגזרו בהליכים המשפטיים בשנת 2018. הנתונים לא מעודדים. בשנה האחרונה גזרו בתי המשפט השונים קנסות בסכום זניח של כ-7 מיליון שקל, ב-75 הליכים שונים. עם זאת, לצד הקנסות, נתנו מפירי החוק התחייבויות כספיות בסכומים שונים להימנע מביצוע עבירה בעתיד. סכום ההתחייבויות בשנה החולפת נאמד ב-8 מיליון שקל.

גוף נוסף המטיל קנסות כספיים שנתוניהם אינם מופיעים בדוח הוא "מערך ברירות משפט", שמתרגם את דוחות העבירה - שניתנים לתאגידים, לנושאי משרה בהם או ליחידים העוברים על חוקי איכות הסביבה - לקנסות כספיים. "המערך לברירות משפט" שהוא חלק מאשכול הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה, הטיל כ-39,250 קנסות בסך כולל של כ-13 מיליון שקל.

תיק הדגל: פגיעה בסביבה החופית

תיק הדגל של המשרד נוגע לקיבוץ עין-גב שעל שפת הכנרת. המשרד להגנת הסביבה הוציא בעניינו צו להסרת פגיעה בסביבה החופית - בשל מבנים, גדרות ומתקנים בשטח חזקתו, שמנעו מעבר חופשי לציבור לאורך 2 ק"מ מרצועת חוף הכינרת המצויה בתחומי הקיבוץ. עתירת הקיבוץ נגד הצו נדחתה, והוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.

הערעור נדחה אף הוא, תוך שנקבע בו כי הצו ניתן כדין, וכי יש בו כדי להגשים היטב את הרציונל אשר עומד בבסיסו של חוק שמירת הסביבה החופית - שמירה על זכות השימוש של הציבור במשאב החוף. אבל הקיבוץ סירב לקבל את רוע הגזירה והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שטרם נידונה.

כחלק מפעילות משולבת של המשרד עם גופי אכיפה נוספים, שהתקיימה בעניינה של משחטת מססה, השית בית משפט השלום בתל-אביב על המשחטה קנס בסך 1.4 מיליון שקל, בגין השלכת פסולת, הפרת תנאים ברישיון עסק וזיהום אוויר מהמשחטה. המשחטה נסגרה.

הגנת הסביבה: גם באמצעות אכיפה אזרחית 

מלבד האכיפה הפלילית שמבצע המשרד להגנת הסביבה, נמצאים תחת אחריותו עוד 308 תיקים אזרחיים שאינם פליליים, שבעניינם מתקיימים הליכים בבתי המשפט השונים. עו"ד דרור משתפת בשינוי גישה מסוים שעבר המשרד בשנים האחרונות. 

לדבריה, "דווקא בשנתיים האחרונות אנו לוקחים גם את התיקים האזרחיים כהזדמנות לאכיפה מסוג חדש של תביעות אקולוגיות. אכיפה שהיא מעבר לתיקים הפליליים ולעיצומים, אכיפה בתביעה אזרחית". דרור מביאה כדוגמה לאכיפה מסוג זה - הגשת תביעות אזרחיות בשם המדינה נגד אתרי פסולת פיראטיים, שנמצאים על אדמות מקרקעי ישראל.

לדברי דרור, מבחינת הלשכה המשפטית "מדובר בכלי אכיפה נוסף, ואני מקווה שבתי המשפט ילכו איתנו, כדי שאפשר יהיה גם לגבות את זה אזרחי".

בכך שהמשרד פועל בשני המישורים (הפלילי והאזרחי) יש אפשרות להכות את מפר החוק "גם בכיסו". בין השאר, כלי האכיפה הסביבתי-אזרחי הוא תולדה של אירועים אקולוגיים חמורים שהתרחשו בישראל ובעולם, כמו פרשות דליפת הנפט בשמורת הטבע "עברונה" שבערבה; האסון האקולוגי בנחל אשלים שאירע בשל קריסת דופן של בריכת שיקוע גבס ברותם-אמפרט שבמישור רותם ועוד.

לדברי עו"ד דרור, "לצערנו, דווקא מאירועים אקולוגיים חמורים מתפתח המשפט הסביבתי, גם בארץ וגם בעולם. כך היה באירוע דליפת הנפט במפרץ מקסיקו, כך היה באקסון ואלדז באלסקה (מכלית נפט של חברת הדלק אקסון עלתה ב-1989 על שרטון מול חופי אלסקה, ודלפו ממנה כמויות עצומות של נפט גולמי)".

דרור מציינת כי בכל הקשור לפרשת דליפת הנפט בשמורת הטבע "עברונה" שבערבה ולאסון האקולוגי בנחל אשלים, "אלה היו שני אירועים חמורים שגם מתנהלת בגינם חקירה, ויהיה תיק פלילי; אבל מצאנו לנכון גם לנקוט גישה שמאפשרת לנו להגיש תביעה אזרחית על הנזק שנגרם לשמורת הטבע, שזה חידוש בשני דברים. אחד, בעצם זכות העמידה של המדינה לתבוע בגין נזק שנגרם לטבע - כלומר, שהמדינה רשאית להתייצב ולהגיד 'אני הנאמן של האזרחים, שומרת את הטבע בנאמנות עבור האזרחים, וככזאת יש לי זכות עמידה לתבוע פיצויים'. החידוש השני הוא עצם ראש הנזק החדש של 'פגיעה בטבע', שאיננו מוכר עד עכשיו".

עו"ד דרור מבהירה כי החשיבות בהגשת תביעות אזרחיות ככלי הרתעתי, מאפשרת ללשכה לנסות לכמת את הנזק שנגרם לסביבה, למונחים כלכליים. מדובר בנזקים שכתוצאה מהם המערכת האקולוגית כבר לא נותנת לבני האדם את השירותים שהיא נתנה קודם. בכך יש לנו עוד כלים להתמודד עם "כשלי שוק סביבתיים ולהביא לתיקון העיוותים שנוצרים עקב הפגיעה בסביבה".