כך מנצלות השותפות הקואליציוניות את המצב המשפטי הלחיץ של נתניהו

הממשלה ה-35 אמורה הייתה לקום בהרף עין. כל השותפות הקואליציוניות העתידיות כבר מכירות אחת את השנייה. ראשי המפלגות - בנימין נתניהו, אריה דרעי, יעקב ליצמן, אביגדור ליברמן, משה כחלון ובצלאל סמוטריץ' - בעלי הכרויות אישיות מזה שנים. למעט ח"כ רפי פרץ, אין שחקנים חדשים במגרש. גם הסוגיות הפוליטיות שעל הפרק מוכרות ושחוקות לעייפה - גיוס בחורי ישיבה, זהות בית המשפט העליון וכתוצאה מכך, מי יכהן כשר המשפטים. אפילו התסכולים וכסיסת הציפורניים של שרי הליכוד המשוועים לתפקידים, ועד שיגיעו אליו הם מוצאים את עצמם מלקקים ומפרגנים לנתניהו חדשות לבקרים, אפילו הם לא דבר חדש.

הכול מוכר, הכול ידוע, והכול כבר התרחש בעבר. אם כן מדוע מתקשה נתניהו לקדם את המשא-ומתן הקואליציוני, לסגור הסכם בין שישה צדדים ולהקים את הממשלה ה-35?

משיחות עם הצדדים השונים למשא-ומתן עולות שתי תשובות לשאלה זאת. הראשונה, כולם ממתינים לרגע האחרון כי הם מבינים שנתניהו יהיה לחיץ ביותר בשלוש היממות האחרונות. לכן, הדבר היחיד שהשתנה במשא-ומתן בימים האחרונים הוא הזמן שחלף. הזמן זז לאט, אבל עובר מהר וברגעים האחרונים אפשר יהיה להכריח את הצדדים להתכנס ולוותר. בינתיים, זה משחק פני-פוקר. כולם מקשיחים את המבט, מייבשים את המשא-ומתן ומוכנים לקיים שיחות ישירות רק עם נתניהו עצמו.

צוותי המשא-ומתן הבין-מפלגתיים רוקנו מתוכן. דבר לא מתרחש בחדרים הסגורים בין יריב לוין ונתן אשר לבין נציגי שאר המפלגות. העובדה שכחלון וליברמן התקעשו כל הזמן על פגישות בארבע עיניים עם נתניהו, הראתה לכל השאר, איפה הוא המקום המהותי, החשוב, לצורך קידום העניינים. מאז יום רביעי האחרון לא התקיימה פגישת צוותים אחת, ואין כרגע לוח זמנים לקיום משא-ומתן בהמשך.

בליכוד יכלו לחתום על הסכם קואליציוני, לפחות אחד, וזאת כדי להעביר מסר ברור לשאר ראשי המפלגות, שהנה השיירה יצאה לדרכה וכדאי לאחרים לזנק על העגלה, אך גם זאת הם לא מצליחים. גם כאשר היה נדמה שש"ס קרובה לחתימת הסכם קואליציוני עם הליכוד, התעכב העניין ולא התרחש, כיוון שבש"ס מבקשים לוודא שיהדות התורה סוגרת את הפינה שלה - גיוס - מול הליכוד, לפני שהם חותמים.

השר משה כחלון, השואף להמשיך בתפקיד שר האוצר, לא מסתפק בשמיעת הדרישות של המפלגות האחרות. מה שמעניין אותו זה על איזה נייר, כולל נספחי ונספחי נספחים והסכמות אחרות נתניהו יחתום עם שאר המפלגות. רק אחרי שכחלון יראה את הניירות של האחרים, הוא יחתום הוא על ההסכם הקואליציוני של כולנו. זה עשוי לקרות בשעות האחרונות לפני פקיעת הימים, ב-29 במאי, יום רביעי הבא.

נתניהו לחיץ

הסיבה השנייה לאי ההצלחה לסגור הסכמים קואליציוניים היא התובנה הברורה של כולם שבשל התסבוכות המשפטיות של נתניהו, מצבו הפוליטי מורכב יותר מתמיד. נתניהו זקוק לסגירה ולהבנה עם שותפיו הקואליציוניים בנוגע להליכי העמדתו לדין. אם ליברמן מבקש לסגור פרטים בנוגע לשינוי מדיניות הביטחון ומתעקש על חוק הגיוס, נתניהו עסוק בלהבטיח את הטקטיקות שימלטו אותו מן הדין.

"המפלגות נמצאות על צמרות העצים", אמר נתניהו בישיבת הממשלה היום, אך השאלה היא האם הוא עצמו אינו נמצא בצמרת, ומחפש דרכים שלא לרדת מן העץ ולהתנהג כאחד האדם - כמי שעשוי להיות מועמד לדין.

זה לא אומר שקשה לנתניהו להשיג משאר המפלגות הסכמות בנוגע לחקיקת פסקת ההתגברות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, או הסכמות בנוגע לשינוי חוקי החסינות. המשמעות היא שכל השחקנים הפוליטיים מבינים שביכולתם להתעקש על היבטים שונים ומגוונים, כיוון שנתניהו זקוק להם - בין אם בכתב או בסיכום שבעל-פה - בהגנה עליו.

בתוך כך, היום אישרה הממשלה שינוי בסעיף חוק יסוד: הממשלה המגביל את מספר השרים, וכעת יכול נתניהו למנות שרים וסגני שרים ללא הגבלה. התיקון צפוי לעבור בכנסת בימים הקרובים.

באיחוד מפלגות הימין אמרו היום ל"גלובס" שהם מתעקשים על תיקי המשפטים והחינוך בממשלה הבאה. ולא רק התיקים נמצאים במחלוקת, אלא מספר נוסף של עניינים חקיקתיים.

קיץ של מחאות?

אם בליכוד יחתמו על הסכם קואליציוני ראשון עם איחוד מפלגות הימין, ובו הבטחה לתפקיד שר משפטים לח"כ בצלאל סמוטריץ' ולתפקיד שר חינוך לח"כ רפי פרץ, עולה השאלה מה הם הפרטים הנוספים שיכללו באותו ההסכם. האם יהיו שם הצהרות על סיפוח, על שינוי הוועדה למינוי שופטים, על רפורמה נוספת במערכת המשפט, וכמובן - שינוי או ביטול סמכויותיו של מבקר המדינה.

הסכם ראשון מן הסוג הזה, בין הליכוד לבין המפלגה הימנית ביותר במפה, הכולל גם שילוב בכנסת של איתמר בן גביר, באמצעות תיקון חוק יסוד: הממשלה - אפשרות להתפטרות של שני שרים מכל מפלגה, כך שאורית סטרוק ובן גביר יושבעו כחברי כנסת מיד אחרי הקמת הממשלה - עשוי להגביר את הלחץ הציבורי על הממשלה המסתמנת.

ביום שבת הקרוב אמורות להיערך הפגנות בכיכר רבין ובכיכר מוזיאון תל אביב - ההפגנה האחרונה בהובלת חברי הכנסת של האופוזיציה ממפלגת כחול לבן.

בליכוד יגידו שהרעשים הללו אינם משפיעים עליהם, אך ברור שאירועים גדולים, והתחלת קיץ של הפגנות אינם דבר רצוי במיוחד לראש הממשלה. הפעם לא יהיה מדובר בהפגנות נגד מדיניות הביטחון של נתניהו או נגד יוקר המחיה, אלא בקריאה ברורה שנתניהו מדרדר את מצבה של ישראל למצבה החוקתי של טורקיה, והדבר כבר נכתב בהזמנה להפגנה.

הפגנת שמאל גדולה במוצאי שבת, כאשר נותרו עוד ארבעה ימים להרכבת הממשלה, עשויה אולי להשפיע.

בליכוד הולכת ומצטברת כבר ביקורת מבפנים, בדמות חברי הכנסת גדעון סער ומיכל שיר, ומטעמם של בכירי ליכוד לשעבר כמו בני בגין, לימור לבנת, רוני מילוא ודן מרידור. הדברים הללו לא נעלמים מעיניו של ראש הממשלה.