הדרמה הפוליטית מתרכזת בימים האחרונים באופן טבעי סביב דמותו של אביגדור ליברמן. זהו צד אחד של הסיפור. אבל בצדו השני מסתתרת עוד דמות המשפיעה בעוצמה אדירה מאחורי הקלעים על הצד השני של המתרס, זה של המפלגות החרדיות - האדמו"ר מגור, האיש החזק ביותר במגזר החרדי כיום. או בשמו המלא, הרב יעקב אריה אלתר.
עד כמה משמעותית דמותו של האדמו"ר בן ה-80 לעניין הפוליטי הנוכחי, איך הפך מי שמייצג את האליטה האשכנזית הדתית לציר המרכזי שמוביל כיום את המפלגות החרדיות, ועד כמה ואם בכלל קשור לכך ההון הפרטי העצום שלו.
נתחיל בהתפתחויות האחרונות. ביום ראשון השבוע התקבלה במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל הכרעה דרמטית שנועדה לפתור את הפלונטר בהרכבת הממשלה. האדמו"רים שהשתתפו בישיבה הסכימו למתווה הפשרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו באשר לחוק הגיוס, ולפיו החוק יעבור - אך סוגיית המכסות תישאר בידי הממשלה וכך גם האפשרות לבטל אותו אם המכסות לא יתמלאו.
דרמה אחת היא בעצם ההחלטה על אישור חוק הגיוס, למרות ההכרזות הלוחמניות והבלתי מתפשרות מצד פוליטיקאים ומנהיגים חרדים. הדרמה השנייה קשורה לעובדה שההכרעה נפלה למרות התנגדותו הידועה של האדמו"ר מגור לחוק הגיוס במתכונתו המוכרת. האדמו"ר הסכים ליישר קו עם חבריו האדמו"רים ולא לכפות משבר, כפי שעשה בחודשים שקדמו להכרזת הבחירות.
הפרשנים החרדים טרם עיכלו לגמרי את משמעות הצעד הזה של האדמו"ר. אבל עובדת היעדרו מהישיבה שדנה בעניין - תורמת אולי משהו להבנה. האדמו"ר, מודע לכוחו וליכולותיו, מאפשר לחברי המועצה האחרים לקבל את ההחלטה כדי לסייע בהקמת הממשלה שאמורה להיות הטובה ביותר לחרדים מאז ומעולם, ומנגד דאג שהוא עצמו לא "יתלכלך" בקבלתה ושמר על עקרונותיו.
לא רק תורה ופוליטיקה: ההון של האדמו"ר
האדמו"ר מגור הוא אחד מעשירי ישראל, והונו הפרטי נאמד ב-300-500 מיליון שקל. עיקר ההון הגיע מהשקעות מקרקעין מוצלחות במיוחד של אביו, הרב שמחה בונים אלתר, בצפון תל אביב, בהרצליה, בארסוף ובירושלים. אדם שביקר בביתו של הרב בבני ברק, סיפר ל"גלובס" כי באחד מחדרי העבודה ישבו רכונים ארבעה חסידים על מסכי מחשב שהראו את פעילות המסחר בבורסות בעולם, עדות לשיטה וליכולות הפיננסיות של חצר האדמו"ר.
הוא עצמו כמעט ולא עוסק בניהול ההון, שלפי פרסומים מושקע בקרנות נאמנות וכלים פיננסיים אחרים. גורם המכיר את ההתנהלות הכלכלית של חצר האדמו"ר מספר כי הוא הטיל את מלאכת ניהול ההון על מקורבים שבהם הוא נותן אמון, ואלה מקבלים ייעוץ חיצוני. הם חותמים על הסכמי סודיות מדוקדקים, ומי מהם שמפר ולו במעט את האמון - מופסקת עמו ההתקשרות.
תחומי ההשקעות סולידיים בדרך כלל. ענף הנדל"ן, למשל, מחולק לשתי זרועות - האחת, גדלה והולכת, נועדה לסייע לרכש קרקעות לבנייה לחסידות ולרכש דירות במתחמים שבהם הוחלט ליישב את משפחות החסידות. הזרוע הזו מקשרת בין המשפחות לקבלנים, מסייעת בהשגת משכנתאות והלוואות גמ"ח לחסידי גור ומסייעת בתהליכים הביורוקרטיים. המהלך הזה תואם את הגישה הריכוזית המותירה את בני החסידות בשכונות משלהם, קרוב להשפעת הרבנים ולפיקוחם.
הזרוע השנייה היא נדל"ן להשקעה, וכאן המיקוד הוא בקרקעות לבנייה, ובנדל"ן מסחרי קיים ומניב. חצר האדמו"ר מקיימת קשר עם כמה מאנשי העסקים הבולטים בישראל ובהם משפחת ורטהיים, השולטת בחברה למשקאות, בנק מזרחי-טפחות ובזכיינית התקשורת "קשת". מוזי ורטהיים נולד בירושלים ולמד בישיבה, ומכאן הרקע לקשר. לפי גורם בחסידות גור, הוא היה אחד מהתורמים הנדיבים ביותר למוסדות החינוך של החסידות, ובני משפחתו מתכוונים להמשיך את הקשר הזה.
הבכורה החרדית: חוזרת לחסידות גור
מנהיגותו של האדמו"ר הרב יעקב אלתר במגדר החרדי כמעט בלתי מעורערת, על רקע משבר ההנהגה הרבנית בשנים האחרונות - מאז לכתם של הרב עובדיה יוסף, מנהיג ומייסד ש"ס (2013), ושני הרבנים מנהיגי דגל התורה הליטאית, הרב שטיינמן (2017) והרב אלישיב (2012). במועצת גדולי התורה האדמו"ר מגור הוא מנהיגה של החסידות הגדולה ביותר והעשירה ביותר, זו הקובעת בפועל את המדיניות הכללית, ומבצעת אותה דרך הנציגים הפוליטיים - הבולט שבהם הוא סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.
האדמו"ר ינק פעילות פוליטית מגיל צעיר, ולמעשה סגר מעגל והחזיר לחסידות גור את הבכורה בעולם החרדי. הוא ליווה את אביו הרב שמחה בונים אלתר, שמונה לאדמו"ר ולנשיא המועצת בימי המהפך הפוליטי של 1977, שהביא לכניסת המפלגה החרדית היחידה אז, אגודת ישראל, לתוך הממשלה. האדמו"ר האב השכיל להבין את הפוליטיקה הישראלית והפנה את נציגו הפוליטי אז, חבר הכנסת אברהם שפירא, לתפקיד העוצמתי ביותר בכנסת - יו"ר ועדת הכספים. עוזרו הצמוד של שפירא היה בחור צנום ונחבא אל הכלים בשם יעקב ליצמן. התפקיד הזה נשמר למפלגות החרדיות בכל ממשלה שבה הם היו שותפים מאז, וליצמן עצמו כיהן בו במשך שש שנים בעשור הקודם.
עד סוף שנות השמונים התרחבה הנציגות החרדית בכנסת ממפלגה אחת לשלוש: ש"ס לספרדים, דגל התורה לליטאים, ואגודת ישראל הוותיקה לחסידים, כשלכל אחת מהן מועצת רבנים וחכמים משלה. הרב יעקב אריה אלתר הצעיר ניהל את המועצת מטעם חסידות גור - החסידות המרכזית באגודת ישראל. במאבקי הכוחות הללו הצליחו הליטאים לקחת את בכורת קביעת המדיניות החרדית, וכך הרב שך ואחריו הרבנים אלישיב ושטיינמן קבעו את הטון, עבור החרדים האשכנזים.
ב-1996, ארבע שנים לאחר מות אביו ובתום מאבק עם דודו, מונה הרב יעקב אלתר לאדמו"ר. הוא כיוון את פעילותו לתחום החינוך ושמירת המסגרת ההדוקה של החסידות, בין השאר בבניית שכונות שלמות עבור החסידים - בערד, באשדוד, בבני ברק, בבית שמש ובמקומות נוספים. בניגוד לליטאים ולחסידויות אחרות, הוא לא מתיר לחסידי גור לגור בשטחים. בסוגיית החינוך הוא שינה את המיקוד בלימודים. בימיו הגיע מספר התלמידים במוסדות החינוך של החסידות, הנחשבים למאורגנים והמסודרים בקרב כלל החסידויות, ליותר מ-20 אלף.
המאבקים הפוליטיים שהנהיג גרמו בעשור הקודם לבידודה של החסידות, בין השאר לאחר שהורה לתמוך בניר ברקת בבחירות ב-2008 לעיריית ירושלים, מול המועמד החרדי מאיר פורוש. פורוש נקם באדמו"ר, כשביחד עם הליטאים ונציגם חבר הכנסת משה גפני הביא להזזת ליצמן מתפקיד יו"ר ועדת הכספים, והעברתו למה שנראה אז כתפקיד הנחות של סגן שר הבריאות.
לאחר מותו של הרב אלישיב ב-2012 הוביל האדמו"ר מגור מהלך של פיוס קודם כל עם ראשי החסידויות האחרות, לרבות עם פורוש, ואחר כך עם ההנהגה הליטאית. ב-2016, שנה לפני מותו של שטיינמן, הושג הפיוס המלא, והרב שטיינמן הוזמן לחתונת אחד ממנהיגי חסידות גור במהלך שזכה לכינוי "חתונת השלום".
שיטת הפעולה: לא ייפגש עם נתניהו
במקביל, חידש האדמו"ר את פעילותה של מועצת גדולי התורה החסידית, ודאג לקבל בה החלטות בנושאים עקרוניים פנימיים, כמו היתר לנשים ללמוד בסמינרים לימודי מקצוע, ולימודים מתקדמים אחרים. בשנותיה של הממשלה הקודמת לקח האדמו"ר את דגל המאבק בסוגיית השבת, וכך ניהל כמספר מאבקים ציבוריים ופוליטיים דרך שליחיו. בין המאבקים שהוביל, מאבק צרכני נגד רשת AM:PM בשל המרכולים הפתוחים בשבת; מאבק נגד הפצת סמארטפונים בחברה החרדית, שהוביל לצמיחה אדירה ברכישת טלפונים "כשרים"; "פרשת פניציה" מהשבועות האחרונים היא עוד דוגמה לקו הזה, כאשר החסידות באמצעות חרם צרכני מבקשת לכפות על המפעל להפסיק לעבוד בשבת.
במאבקים אלה הוברר לציבור החרדי והכללי, כי יש מנהיג חדש לחברה החרדית, גם אם לא אבסולוטי כמו הרב שך בזמנו או הרב עובדיה כלפי הציבור החרדי המזרחי.
האדמו"ר מגור זוכה לכבוד רב מצד חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס. בזרם הליטאי אין כאמור מי שיאיים על מעמדו, והקשר בינו לבין הרבנים המובילים כעת את הליטאים קלוש ומתנהל דרך מקורבים. בזרם החסידי הוא נתפס כגורם ממתן בין האדמו"רים הקנאים יותר באגודת ישראל. בישיבות המועצה שבהן השתתף הוא היה, כך לפי עדויות, הדובר האחרון. אנשיו הם הכותבים את ההחלטות לאחר שהושגו הסיכומים. למעט שמו ותוארו, הוא כמעט שלא נראה בפומבי ואוסר על פרסום תמונותיו בעיתונות החרדית. הוא נחשב אדם מסוגר, כמעט שלא מתבטא בפומבי, גם לא דרך עוזרים או מקורבים, כפי שנוהגים רבנים אחרים, והוא ממעט לתאם מהלכים עם רבנים ופוליטיקאים אחרים. האדמו"ר מגור מסרב בקביעות לפניות של פוליטיקאים חילוניים להיפגש עמו, כולל סירוב להיפגש או לדבר עם ראש הממשלה נתניהו בעת משבר הגיוס בחורף ובעת המשא ומתן הקואליציוני כעת.
ועם זאת, הוא הסכים להיפגש עם בעל מרכול תל אביבי, קובי ברמר, שבמהלך משבר המרכולים בשבת ביקש לחזק את ידיו בדרישה לסגור את המרכולים בתל אביב ביום המנוחה. ברמר סיפר מאוחר יותר כי התנאי לשיחה היה שלא יוציא ממנה דבר החוצה, בהתאם למדיניות החצר הסגורה של האדמו"ר.
ביום הבחירות האחרונות הראה האדמו"ר עצמו כי הכללים הנוקשים חלים גם עליו. כך, כשהבחינו אנשיו כי בקלפי בבני ברק שבה אמור היה להצביע משמשת אישה מטעם הליכוד כחברת קלפי, פעלו נמרצות להחלפתה - עד כדי פניות לחברי כנסת של הליכוד. בסופו של דבר הוחלפה חברת הקלפי, והאדמו"ר התייצב להצביע.
ההשפעה הפוליטית: המוציא לפועל ליצמן
מנגד, נציגו הפוליטי של האדמו"ר - יעקב ליצמן - הפך בהנחייתו ובהדרכתו את הפעילות הפוליטית החרדית מדאגה לתקציבי הישיבות ומאבקי דת ומדינה בלבד, למעורבות כלל ישראלית שעוסקת בין היתר ברפורמת טיפולי השיניים לילדים. ובהנחיית האדמו"ר הפך ליצמן את משרד הבריאות לאימפריה של חסידות גור. זה גם מה שאיפשר לליצמן להתמנות לתפקיד שר בממשלה הקודמת, בניגוד למדיניות העבר של אי השתתפות חרדית בהחלטות מדיניות.
בנובמבר 2017 בחן האדמו"ר את כוחו הפוליטי - סביב משבר עבודות הרכבת בשבת. ליצמן העדיף לטפל בעניין בשקט, וכך גם שאר הח"כים החרדים. גם חברי מועצות גדולי התורה של אגודת ישראל ודגל התורה הסכימו בישיבה משותפת לפעול מתוך הידברות עם הממשלה. האדמו"ר החליט אחרת, והוציא לדרך איום פוליטי להפלת הממשלה. ליצמן אולץ להתפטר מתפקיד שר וחזר כסגן שר בלבד. לאחר המשבר הזה כבר היה ברור לכול כי יש בעל בית חדש, והוא זה שיקבע מעתה את הטון החרדי.
המשבר הבא היה משבר חוק הגיוס בסוף 2018, והוא שהוביל בסופו של דבר להקדמת הבחירות.
בניגוד לדעת עמיתיו הרבנים והאדמו"רים ורוב חברי הכנסת החרדים, החליט הרבי מגור לצאת למאבק חסר פשרות על חוק הגיוס. הוא הורה לנציגו, סגן השר ליצמן, לאיים בפירוק הממשלה, זו שהח"כים החרדים הגדירו כטובה ביותר שהייתה להם מאז ומעולם. על דעת עצמו הוא כינס את מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והוביל להחלטה האמורה. ועל דעת עצמו הורה לליצמן ללכת על כל הקופה.
ליצמן מגיע אל האדמו"ר לפחות אחת לשבוע והקשר ביניהם ישיר או דרך בנו הצעיר של האדמו"ר, הרב דוד אלתר הגר בירושלים, שנחשב למרות היותו צעיר האחים כיורש פוטנציאלי של אביו. ודרך ליצמן מתקיים הקשר אל ראש הממשלה נתניהו. הברית הקדושה בין נתניהו לחרדים, למרות המשברים הקשים בשנה וחצי האחרונות, היא עדיין חזקה. מה שמעיד על כך יותר מכול היא אותה ישיבת מועצת השבוע בירושלים, שבה התקבלה החלטת הפשרה - בהשראתו של האדמו"ר מגור.
אם תוקם ממשלה השבוע או לא, ברור כי מעמד האדמו"ר מגור כמנהיג החרדים יישאר איתן. הניתוק שלו מהפוליטיקאים החילונים, בניגוד לרב עובדיה או לרבנים הליטאים, הופך את משימת הגישור ופתרונות המשברים לקשה יותר. אולי זה גם מה שמסביר חלק מהקשיים של נתניהו בהקמת הממשלה. אחד מהפוליטיקאים החרדים המובילים אמר ל"גלובס", כי החלטת המועצה הייתה ההחלטה המקסימלית שיכול נתניהו לקבל בעידן שבו האדמו"ר מגור הוא המחליט, והפוליטיקה הישראלית צריכה להתרגל לכך.
הרב יעקב אריה אלתר - האדמו"ר מגור
גיל: 80
מקום לידה: לודז', פולין
עלה לישראל: ב-1940, לאחר שהוברח מפולין שנכבשה על ידי הנאצים, עם אביו וסבו האדמו"ר מגור דאז, אברהם מרדכי אלתר
מגורים: בית מדרש גור, שכונת רוממה בירושלים, לשם עבר לפני שבע שנים. מחזיק דירה צנועה יותר בשיכון חזון איש בבני ברק
אישי: נשוי לשושנה (וייץ) ואב לתשעה ילדים. צעיר בניו, דוד, נחשב לדמות הדומיננטית במשפחה ומקשר בינו לבין העסקנים
הון אישי מוערך: 350-500 מיליון שקל, כולל נכסי נדל"ן בישראל ובארה"ב, השקעות הון ונכסים פיננסיים
פעילות: מנהל באמצעות נאמניו את "איחוד מוסדות גור", המטפל בכל מוסדות החינוך של החסידות לצד מפעלי צדקה, גמ"חים, ניהול נכסי החסידות והמוסדות הארגוניים. תקציב שנתי - כ-110 מיליון שקל; ב-2019 גייס במימון המונים 50 מיליון שקל. האיחוד מארגן בכל שנה את הכינוס השנתי של החסידות, בדרך כלל באירופה, בהשתתפות התורמים הגדולים - בהם משפחת ורטהיים, יעקב הלפרין (אופטיקה הלפרין) ואנשי עסקים חרדים מהעולם
הקשר עם ליצמן: יעקב ליצמן נחשב איש סודו הקרוב של הרב, ומנטור פוליטי לבנו דוד המסומן להיות יורשו בתפקיד. ליצמן מנהל עם האדמו"ר בימי המשבר שיחות תכופות, אף שזה נמצא בבית נופש במושב בית חלקיה
כך הפך האדמו"ר מגור לכוח חזק בפוליטיקה
1977: הרב יעקב אלתר הופך ליד ימינו של אביו האדמו"ר שמחה בונים אלתר, ומנהל ביד רמה את מועצת גדולי התורה ואת הקשר לנציגים הפוליטיים ובראשם ח"כ אברהם שפירא
1992: אביו נפטר, וכס האדמו"ר מועבר לדודו הרב פנחס אלתר
1996: מינויו לאדמו"ר לאחר מאבקים עם הדוד
2008: הסכסוך החרדי הגדול, בעקבות תמיכת האדמו"ר בניר ברקת לראשות העיר ירושלים, במקום במאיר פורוש החרדי
2009: מאבק עם הליטאים על התפקידים בממשלה, האדמו"ר מחליט לוותר על ועדת הכספים ושולח את ליצמן לתפקיד סגן שר הבריאות
2015-16: הפיוס עם הרב שטיינמן, וההסכמה למינוי ליצמן לשר בממשלה, בניגוד למדיניות החרדית עד כה
2017: משבר מתווה הכותל - האדמו"ר מורה לליצמן לסכל את יישום המתווה שכבר אושר קודם לכן בהסכמה שבשתיקה חרדית
2017: משברי דת ומדינה - חוק הגיור ומינוי ועדת ניסים, עבודות הרכבת בשבת שהביאו להתפטרות ליצמן מתפקיד שר, והמשבר הקואליציוני המתמשך, חוק המרכולים שעבר
2018: משבר חוק הגיוס - האדמו"ר, בניגוד לכל יתר עמיתיו, נוקט עמדה נוקשה, והמשבר מוביל בסופו של דבר להקדמת הבחירות
2019: מו"מ קואליציוני שבו מורה האדמו"ר על הרחבת הדרישות למשרדים משפיעים. עמדה ראשונית נוקשה כלפי חוק הגיוס, והסכמה רק לפשרה מינימלית המעקרת את השיניים מהחוק
כתבות
ני"ע
