שילמתם על הדירה יותר מחבריכם לקבוצת הרכישה? זו לא אפליה

עשרות חברים בקבוצת רכישה בחריש טענו לאפליה לעומת רוכשים שנכנסו לקבוצה במועד מוקדם כששילמו 11% יותר על אותן הדירות • במסגרת הליך בוררות נכתב כי במועד הראשוני הייתה ודאות נמוכה יותר לקיום הפרויקט, ולכן עיקרון השיוויוניות לא נפגע

השופטת בדימוס הילה גרסטל. שימשה בוררת במסגרת המחלוקת / צילום: שלומי יוסף
השופטת בדימוס הילה גרסטל. שימשה בוררת במסגרת המחלוקת / צילום: שלומי יוסף

מנהלי קבוצת רכישה בפרויקט נדל"ני רשאים לגבות מחירים שונים מחברי הקבוצה, מבלי שיופר עיקרון השוויוניות - כך עולה מהחלטה של השופטת בדימוס הילה גרסטל, ששימשה בוררת במסגרת מחלוקת שהתגלעה בין רוכשי דירות בקבוצת הרכישה נאות חריש לבין הנהלת הקבוצה.

לפי ההחלטה, הנהלת עמותת נאות חריש פעלה כדין, כשחייבה חברים בקבוצה, שהצטרפו בשלבים מאוחרים לקבוצה, בתשלומים גבוהים יותר בעבור הדירות שרכשו.

צרות בצרורות בקבוצת הרכישה

מדובר באחת מקבוצת הרכישה הגדולות בישראל, שכוללת 705 חברים. לאורך פעילותה סבלה הקבוצה מקשיים רבים. בין היתר החברה המבצעת בפרויקט אורתם-מאליבו קרסה, והדבר תרם לעיכובים בהשלמת הפרויקט. על רקע טענות לעיכובים והתייקרות הדירות, נערכו בחודשים האחרונים הפגנות של רוכשי דירות בקבוצה מול משרדי החברה המארגנת - מינהל מגורים, שבשליטת מוטי פלד ושלמה ונטורה.

ויש גם מחלוקת בין חברי הקבוצה עצמם. זו פרצה בין 593 הנרשמים הראשונים לקבוצה שנרשמו בתקופת הקמתה ב-2012, לבין 112 חברים שנוספו לה כשנתיים מאוחר יותר, כשאושרה לפרויקט תוספת דירות מכוח "תקנת שבס". עקב זאת מכונים אותם חברים "קבוצת שבס".

95 מחברי קבוצת שבס טענו במסגרת הליך הבוררות, באמצעות עורכי הדין טליה גליק ויגאל בורוכובסקי, כי הופלו לרעה על בסיס מועד הצטרפותם לקבוצה, ואולצו לשלם על הדירות שלהם מחירים הגבוהים ב-11% מאלה ששילמו חברי הקבוצה הראשונים. בקשתם הייתה להשוות את מחירי הדירות בין כלל החברים בקבוצה.

הנהלת הקבוצה, שיוצגה על-ידי עורכי הדין מנחם אברמוביץ וגל רוזנצוויג ממשרד המבורגר-עברון, טענה כי הייתה רשאית לגבות תשלומים גבוהים יותר מהחברים החדשים. לדבריהם, התשלומים הנוספים שהוטלו על חברי קבוצת שבס נבעו מהשוני המובהק בין החברים הוותיקים, שנטלו על גבם סיכונים רבים, לבין חברי קבוצת השבס, שנכנסו לפרויקט במועד שבו בתנאי הוודאות היו גבוהים יותר.

בהחלטתה צידדה גרסטל בעמדת הנהלת העמותה, כשכתבה כי "מצאתי שקיים שוני בין החברים הוותיקים לחברי שבס. במועד הצטרפותם של החברים הוותיקים לעמותה, טרם היה ברור אם הפרויקט ייצא לפועל או לא, לא היה ברור באיזה ממתחמי המשנה תזכה העמותה, וממילא טרם ניתנו היתרי בנייה ראשונים. להבדיל, במועד הצטרפות החברים החדשים היה ברור כי העמותה כבר זכתה במכרז, היה ברור באיזה מתחם משנה זכתה, ואף ניתנו היתרי הבנייה".

פיצוי מסוים לחברי קבוצת שבס

גרסטל אף מיקדה את פסק הבוררות בשאלה, האם היחס השונה של העמותה כלפי קבוצת שבס, נופל בקטגוריה של אפליה, או שנעשה כדין. היא דחתה את עמדת התובעים, לפיה שוויון בא לידי ביטוי מתמטי במספר השקלים שניתן לגבות מכל חבר וחבר, וקבעה כי במציאות מורכבת ניתן למצוא שונות שאינה אפליה.

"ניתן אפוא לסכם כי מצד אחד הוכחה שונות מסוימת בין החברים הוותיקים לבין חברי השבס, שיש בה כדי לאפשר הבחנה מסוימת בתשלומים בין שתי קבוצות המשנה; ומצד שני לא הונחה תשתית ראייתית המאפשרת להגיע למסקנה, אם תוספת תשלומים בסך של 10-11% אינה תוספת ההולמת שונות זו", נכתב בהחלטה.

לצד החלטה זו מצאה גרסטל כי יש לפצות את חברי קבוצת שבס בגין סכומים שנגבו מהם מעבר להחלטה מפורשת שקיבלה הנהלת הקבוצה באפריל 2015. באותה העת נקבע כי עליהם לשלם תשלום חד-פעמי של 60 אלף שקל, אלא שלאחר מכן נגבה מהם סכום גבוה יותר. על כך קבעה גרסטל כי יש לעמוד בהחלטה המקורית, ולכן הם זכאים לפיצוי.