הדור הבא של הסדרי החוב? "כמה מחברות הקנאביס ייפלו": עורך הדין של שוק ההון מדבר

גיא גיסין, מעורכי הדין הבולטים בשוק ההון ובתחום הסדרי החוב, כפי שלא היכרתם • על הבחירה בלימודי משפטים ("זה היה חלום ילדות שלי להיות כמו ג'יימס הארט ב'מרוץ אחר הגלימה'"), על הדור הבא של הסדרי החוב ("כמה מחברות הקנאביס ייפלו") ועל מחאת עורכי הדין שהוא נמנה עם מוביליה ("היא לא תתפוגג בעקבות פיזור הכנסת אלא תישאר על אש קטנה")

רזומה

אישי: גיא גיסין, 57, נולד בראשון-לציון ומתגורר בשיכון דן בתל-אביב. נשוי בשנית לסיגל, עורכת דין ובעלת מיזם לליווי הליכי פונדקאות בישראל; אב לחמישה ילדים (שתי בנות מנישואיו הראשונים, ושלושה בנים מנישואיו השניים).

רקע משפחתי: משפחות גיסין ודודזון הן ממייסדי ראשון-לציון וממקימי ענף ההדרים בישראל. הוריו הם רחל גיסין (לבית דודזון), מייסדת ומנהלת המוזיאון הראשון לתולדות ההתיישבות בראשון-לציון; ואלדד גיסין, מנהל חבל הנגב של הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות.

צבא: שירות בחיל הים. התגייס לקורס חובלים, שירת כרב-חובל של ספינת דבור וכמדריך בקורס חובלים. השתחרר משירות קבע בדרגת סרן, ומשירות המילואים בדרגת רב-סרן.

מקצועי: מייסד ושותף מנהל של משרד עורכי הדין גיסין ושות'. מוכר בשל טיפול, ייצוג וקידום הסדרי החוב, מיזוגים ורכישות; מינויו למפקח על שותפות הגז בדלק קידוחים וכן תקדימים משפטיים שונים שנוצרו בהשפעתו.

תיקים מרכזיים: ייצוג בעלי אג"ח בהסדרי חוב של חברות אפריקה ישראל שהייתה בבעלות לב לבייב; של אי.די.בי, שהייתה בבעלות נוחי דנקנר, ודלק נדל"ן, שבבעלות יצחק תשובה; משמש כנאמן להסדר נושים של חברת הנדל"ן הקנדית אורבנקרופ, שגייסה בבורסת תל-אביב 181 מיליון שקל, וזמן קצר אחר-כך הגישה בקשה להקפאת הליכים; כנאמן חברת סאני, מנהל תביעה על סך 100 מיליון שקל נגד אילן בן דב וחברי דירקטוריון החברה.

מחאת הגלימות השחורות: במרץ השנה יזם, יחד עם עורכי דין אחרים, פרסום של גילוי דעת חריף נגד המתקפות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל שרת המשפטים, איילת שקד, על מערכת המשפט - מהלך שהפך לבסיס מחאת עורכי הדין הבכירים שהוצתה בשבועיים האחרונים נגד יוזמות החקיקה של תומכי נתניהו ('חוק החסינות' ו'פסקת ההתגברות'), שאליה הצטרפו מאות עורכי דין. כיום, גיסין הוא ממובילי המחאה.

הבית

הראשון לקבל את פניי בביתם של סיגל וגיא גיסין בשיכון דן בתל-אביב, היה "טופי", קינג צ'רלס קבליר חמוד. הוא רץ לעברי בהתלהבות כשאני פותחת את שער הווילה, ונכנסת לחצר רחבת הידיים, ומקפץ לרגליי בבקשה ברורה ומיידית לליטוף. "אני מקווה שאת בסדר עם כלבים", אומר לי בעל הבית שיוצא אחריו. התשובה שלי לשאלה היא ליטוף לטופי.

החצר הגדולה והמטופחת, על הדשא המוריק, הצמחייה והעצים (העתיקים והצעירים) השתולים בה בדיוק במקומות הנכונים - מהווים את המעטפת המושלמת לבית המעוצב שאליו נכנסתי. כבר במבט ראשון ברור, כי כל רהיט ופריט בבית נבחר בקפידה, והונח בדיוק במקום המתאים לו. הבית מסודר (הכי מסודר שהייתי בו עד היום; וכולם מסדרים את הבית לפני שאני באה) ומעוצב בטוב טעם, החל מספות העור בצבע הקרמל, דרך הפסלונים הפזורים בחלל ויצירות האמנות התלויות על הקירות ("שום דבר יקר מדי", אומר לי בעל הבית), וכלה בגופי התאורה ובפתחי המזגן הספירליים, שלרגע נדמה שהם אלמנט עיצובי בפני עצמם.

העיצוב מודרני וצעיר, אך משלב גם אלמנטים קלאסיים, ומשקף במידה רבה את הרושם שקיבלתי גם מבעלי הבית הגרים בו. גיא ואני שוקעים בספות העור הנוחות להפליא, ולא שמים לב איך חולפות להן ביעף שעתיים של שיחה. בתום השעתיים, בעל הבית חייב לרוץ לפגישה במשרד, שמתחילה "ממש עוד כמה דקות". למזלו, המשרד ממוקם ברחוב הברזל, חמש דקות נסיעה מהבית. "קל"ב", אני מעירה, והוא עונה בחיוך: "זה לא במקרה".

בית ההורים

"אני רואה את עצמי כחלק משרשרת ארוכה. אני דור 14 למהר"ל מפראג. מצד אחד, אני שבעה דורות בארץ, וחמישה דורות מהצד השני. משפחתי הייתה חלק מהאיכרים שבנו את הארץ, אנשי החקלאות בראשון-לציון ובבאר שבע. נולדתי בראשון-לציון.

"אמי הייתה יזמית חברתית. היא הקימה את המוזיאון הראשון להתיישבות במדינת ישראל, מוזיאון ראשון-לציון. היא הייתה אוצרת מוזיאונים, ועד היום היא פעילה, מרצה ומובילה פרויקטים בארץ בתחום הזה. לפני כן, היא הייתה אשת חינוך, יועצת חינוכית וספרנית. אבי היה פקיד ממשלתי, שעסק כל חייו בהתיישבות. הוא היה מנהל חבל הנגב של הסוכנות היהודית, במשרד החקלאות. כל חייו הוא עסק בהתיישבות ובחקלאות, ביישוב ובעיבוד פרדסים. הוא היה טרקטוריסט בראשון-לציון, כשהלך ללמוד סוציולוגיה באוניברסיטה.

הוריי היו אנשים ארציים, שמחוברים להתיישבות, מהמשפחות שהקימו את ההתיישבות בראשון-לציון. חלק מילדותי גרנו גם בבאר שבע, בשל עבודתו של אבי".

המרוץ אחר הגלימה

"יש לי שני אחים, ואני באמצע. הייתי ילד אמצע טיפוסי, דברן וחייכן. כשהייתי בכיתה ה'-ו' שודרה בטלוויזיה תוכנית בשם 'המרוץ אחר הגלימה'; וזה קבע את מסלול חיי. זה היה חלום הילדות שלי, להיות כמו ג'יימס הארט ב'מרוץ אחר הגלימה'. הייתי נדבק למסך כל פעם שזה התחיל.

"מאז, וגם היום, אני בן אדם של מילים. כילד, הייתי מנהל את המלחמות של כולם מסביבי, זה עוצב כך גם בגלל שאני ילד אמצע. אמי תמיד אומרת, ש'ילד סנדביץ' זה אחד שצריך לדחוף עם המרפקים מימין ומשמאל כל הזמן כדי למצוא את מקומו, ולייצב את מקומו באמצע'. אז אני תמיד הייתי דעתן, ורבלי וגם תלמיד טוב. לכל אורך השנים היה ברור לי, שאני הולך ללמוד משפטים, והסתבר שזו בחירה נכונה מאוד עבורי. אני מאוד מאוד אוהב את מה שאני עושה".

התאונה

"כשהייתי בשביעית, בינואר 1979, הייתי מעורב בתאונת דרכים שבה החברה שלי, הדר, נהרגה. שנינו ישבנו בכיסא האחורי. אני נפצעתי והיא נהרגה. זה היה אירוע שעיצב מאוד את חיי. זה נתן לי פרספקטיבה שונה על החיים. איבדתי את התמימות; אבל מצד שני נוצר לי באופן מפתיע או לא סביר, פרץ של אופטימיות. כשאתה עובר אירוע טראומטי כזה בגיל כזה, אתה מרגיש שחווית משהו חוץ-חושי, משהו שהוא חיצוני לך. אתה כאילו מסתכל על עצמך מהצד. זה הפך אותי למאוד ממוקד. הייתי ילד דברן, צחקן, חברותי מאוד, והפכתי לעמיד ולקשוח יותר".

שאפתנות

"לימודי המשפטים באוניברסיטה היו תחרותיים. אני אוהב תחרות, זה משהו שמחדד אותי, ואני אוהב שתוקפים אותי, כי כשתוקפים אותי אני מתעורר. עוד לפני שהבנתי מה זה משפטים, ובאמת לא הבנתי בתחילת הלימודים, הייתה לי דמות מול העיניים, שקראו לה עו"ד אמנון גולדנברג. אמרתי לכולם, שאני אהיה אמנון גולדנברג כשאהיה גדול. אחרי זה הבנתי שזה לא מה שאני מחפש, כי אני לא רוצה משרד גדול. אבל בתחילת הדרך זה ניצב מול עיניי.

"ממש רציתי כבר להיות עורך דין, להתחיל לעבוד. בשנה הראשונה ללימודי משפטים החלטתי לעבוד במשרד גדול, כי רציתי לראות מה קורה במקצוע. התחלתי לעבוד בספרייה במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ, אצל עו"ד רובי בכר, אבל אחרי חודש הבנתי שאני הולך לתייק ספרים כל היום, ואמרתי 'תודה רבה', עדיף לי לחכות לדבר האמיתי".

כמו ילד בחנות צעצועים

"ההתמחות שלי זו כבר חתיכת היסטוריה. התמחיתי ב-89' אצל עו"ד יוסי זלצמן, שעשה הנפקות. למדתי שם את שוק ההון, וזה, כל העולם של שוק ההון, מאוד-מאוד ריתק אותי. היום אני עוסק הרבה מאוד בליטיגציה, בסכסוכים, אבל התחלתי בעולם של חדרי ישיבות, ולא של אולמות בית המשפט. ישבתי בחדרי הישיבות ליד הדירקטוריונים עוד כשהייתי סטודנט, ועשיתי את התשקיפים הראשונים.

"אחרי ההתמחות נשארתי אצל זלצמן כשכיר. בזמנו הוא עשה את רוב ההנפקות של קבוצת כלל, ואני נסחפתי אל תוך העולם העסקי, שריתק ומרתק אותי עד היום. אני מאוד אוהב את העולם הזה, ומכיר את כל השטיקים והטריקים שלו. בשנת 92'-93' עשינו איזה 25 או 30 הנפקות של חברות, שכל אחת הייתה סיפור שונה.

"אומרים שהעבודה המשפטית של תשקיפים משעממת, אבל אני הרגשתי כמו ילד בחנות צעצועים. זה היה מרתק ללמוד את האנשים, את צורת חשיבה, ובסוף לראות גם את הקומבינות. סביב חדרי הישיבות יושבים דירקטורים, בעלי שליטה, וישנה בעיית הנציג (ניגוד האינטרסים והקשרים בין בעלי השליטה למנהלים השכירים והדירקטורים מטעמם, א' ל"ו), שהיא הבעיה העיקרית בעולם העסקי בישראל כבר הרבה מאוד שנים".

משרד בצריף

"הייתי שש שנים אצל עו"ד זלצמן, כטרום-מתמחה, מתמחה ועורך דין שכיר. כשקיבלתי את רישיון עריכת הדין אמרתי לו שאני עוזב ופותח משרד לבדי, אבל הוא אמר לי 'חכה רגע, אתה תהיה פה שותף מהר'; ובאמת הוא מינה אותי תוך שנה לשותף. אבל שנה לאחר מכן החלטתי לעזוב לדרך עצמאית, ופתחתי את המשרד. ב-20 בפברואר 94' התחילו ליפול ההנפקות, בעקבות משבר כלכלי, ואני הודעתי לזלצמן שאני רוצה לעזוב. סיכמנו שאני עוזב תוך 10 ימים, וב-1 במרץ כבר ישבתי במשרד משלי, בצריף.

"סמכתי על עצמי, אבל בדיעבד, זה היה ביטחון מופרז. היה צריך הרבה אומץ בשביל זה, אבל באותו זמן לא חשבתי שצריך אומץ, חשבתי שאף אחד לא יכול לעצור אותי. היו חששות רבים, אבל זה הצליח".

פרשת "פלד גבעוני"

"הדיונים המשמעותיים שלי בתחילת הדרך היו בחדרי רשות ניירות ערך ובחדרי ישיבות, לפני תקופת הליטיגציה שלי. תיק הליטיגציה המשמעותי הראשון שלי היה בפרשת "פלד גבעוני" בשנת 2001 (קבוצת פלד גבעוני, שכללה שמונה חברות ציבוריות, קרסה עם חובות של יותר מ-800 מיליון שקל, לאחר שנושאי משרה ובעלי שליטה בחברות העבירו לחברות פרטיות שבבעלותם עשרות מיליוני שקלים מכספי הקבוצה, א' ל"ו). ייצגנו בעלות מניות מיעוט שהגישו תביעה נגזרת בפרשה, ואחרי זה ייצגנו את עו"ד ד"ר שלמה נס בתביעה נגד הדירקטורים וחברות הביטוח (נס שימש כנאמן על הסדר הנושים של פויכטונגר השקעות מקבוצת פלד גבעוני, א' ל"ו).

"שם גם הייתה הפריצה שלי לתודעה הציבורית בתחום העיסוק שלי, בייצוג סדרות אג"ח. אמנם הייתי מוכר בקהילה המשפטית והעסקית, אבל זה היה תיק מתוקשר מאוד, שהוביל לחשיפה משמעותית שלי, ובסוף גם גבינו לא מעט כסף מחברת הביטוח.

"בעקבות התיק הזה, הבנתי יותר לעומק את ההתנהלות העסקית הקלוקלת של חלק מהשחקנים בשוק ההון. ההתנהלות העסקית שם הייתה מופקרת ומופרכת. בפעם הראשונה נתקלתי מבפנים איך מציעים ללקוח שלי הצעות של 'בוא נעשה משהו פלילי, נסדר את העניינים, ותעזוב אותך מללכת נגדי לבית המשפט'. ההצעה שקיבלנו הייתה 'לפני שאתה הולך לבית משפט, בוא אני אקנה אותך, אבל אני לא יכול לקנות אותך, אז אקח עכשיו חברה ציבורית שאני שולט בה, והיא תקנה ממך ני"ע אחרים, ואני אתגמל אותך במקום אחר'.

"אנשים בעולם העסקי נזהרים מלדבר על זה, הם עושים את זה מאחורי הקלעים. זה מאוד מפתה לקחת את הפתרון שמתגמל את הלקוח שלך, אבל לעורך דין יש תפקיד שהוא מעבר לתפקיד של לייצג את הלקוח. הוא צריך גם לתת איזה שהם ערכים וכיוון, ויש דברים שאני לא אעשה לעולם".

מחלות העולם העסקי

"העולם העסקי ושוק ההון הישראלי סובלים מהרבה מאוד מחלות. חלקם לקוחות שלי, ואני אומר להם את זה בפנים, גם כששואלים אותי וגם כשלא שואלים אותי.

"יש סכומי עתק, טריליונים, שזורמים לקופות הפנסיה, לקרנות ההשתלמות ולקרנות נאמנות, המון-המון כסף; וחברות הביטוח ובתי השקעות נמצאים בתחרות על הכסף הזה. בסוף, מי שמחליט מה קורה עם הכסף הזה אלה חבר'ה צעירים שנמדדים בתשואה שלהם בעוד חודש או רבעון. הם נמדדים בשיווק ובהצלחה שלהם לטווח קצר, והם פועלים להראות תוצאות מיידיות. וזו בעיה.

"בעיה מרכזית היא, שאין מספיק 'סחורה' שהם יודעים לטפל בה. אין מספיק ניירות-ערך שהם יכולים להשקיע בהם את הכסף. היום, העולם הזה כבר נפתח הרבה יותר, יש השקעות יותר משוכללות בחו"ל, ומתחיל להיות איזון בין התהליכים בעולם, אבל האיזון הזה מופר קבוע בגלל העיוות שיש בשוק, והוא שהפרה רוצה להיניק יותר משהעגל רוצה לינוק. שם מתחילה הבעיה.

"הפרה שרוצה להיניק היא המוסדיים שרוצים לשים את הכסף שלנו, של כולם, בהשקעות טובות. אבל אין מספיק השקעות טובות בישראל. ואז נוצרות תופעות כמו למשל הגיוסים של האג"חים האמריקאיות, שהן לא אמריקאיות באמת, אלא נכסים בארה"ב, דרך חברת BVI מאיי הבתולה, שכל ייעודה זה לגייס אג"ח בישראל.

"אלה מבנים משפטיים שמקשים על היכולת להתמודד עם חדלות פירעון במקרה של קריסה. מדובר באג"ח של חברת BVI, בריביות של 4%-5%, בלי ביטחונות, או עם ביטחונות מופחתים בצורה משמעותית. בסיטואציה הזאת יש כשל, אבל יש ביקוש לאג"ח האלה, כי אין סחורה אחרת. עובדה שזה הולך".

הסדרי החוב הבאים

"התופעות השליליות בשוק ההון הן מעגליות. זה בא והולך. הסדרי חוב הם לא מילת גנאי, לפעמים זה כורח המציאות, אבל היו גלי הסדרים שנבעו מבעיות וממחלות בשוק, ויהיו עוד. תראו את גל הקריסות של חברות ההחזקה - נוחי דנקנר, מוטי זיסר, אליעזר פישמן וכן הלאה. זה הכול תוצאה של מינוף יתר. ואז יש גל של הסדרים, ושוב עוד גל של גיוסים. אחרי הקריסה של חברות ההחזקה, היה גל מטורף של גיוסים, של 30 מיליארד שקל בערך, לחברות אמריקאיות, והם מהווים את ההסדרים הנוכחיים.

"לדעתי, הדור הבא של ההסדרים מעבר לפינה, בתחום חברות הקנאביס. אני רואה עכשיו את החברות שמגייסות כעת אקוויטי, מגייסות הון לחברות קנאביס. עוד שנה, כשהטרנד עוד יהיה בשיאו, יתחילו לגייס אג"ח על זה, ומה לעשות, כשיש לך 30, 40, 50 חברות, כמה מהן ייפלו. אם זה בלון גדול, אז הרבה מהן ייפלו, ואם זה בלון קטן, אז מעט מהן ייפלו.

"הבעיה היא בעיוות בריביות שאתה מקבל ובביטחונות שאתה מקבל, ושיש ממשל תאגידי לקוי בחלק מהחברות. זו התקלה, זו הטעות. ואם מישהו צריך לבדוק עכשיו אם להשקיע או לא להשקיע, הוא צריך להסתכל קודם כול על האנשים בחברה, על הממשל התאגידי בה, ועל הפיקוח".

בעלי השליטה

"המדינה שלנו בנויה על להלל מישהו, ולהרוג אותו אחרי זה. יש קצת פופוליזם סביב השיח על בעלי השליטה ומי שמכונים 'הטייקונים'. הם לא ייעלמו. הם מתחלפים. התחושה שלי היא, שאחרי הקריסות של הכוכבים הקודמים נוצרים היום כוכבים חדשים. נוצרות היום תופעות שאני יכול לראות מה יהיה בעוד 10 שנים; וזה, שיהיו בעלי הון חדשים שיחזרו למטחנה, כי זה הטבע האנושי וזה טבע העולם, כי תאוות בצע מניעה את הכלכלה, ותאוות בצע מניעה את שוק ההון, ואותו בעל שליטה רוצה להרוויח. וזה בסדר. השאלה היא, אם אתה לא עובר את הגבול, וחלק יעברו.

"הניסיון לטעון שכל בעלי השליטה הם רמאים ושקרנים - הוא פגום, וזה לא נכון. זה לא מגיע בהכרח ממרמה, זה בא מאינטרס כלכלי. יש משפט שאומר, שההבדל בין רמאות לרשלנות הוא מאוד צר. אנחנו נעים על הקו הזה כל הזמן. יש נקודה שבה הרשלנות או אי-האכפתיות, האדישות, הופכות למרמה. מותר לך לטעות, וזה בסדר, אבל אתה צריך לעשות את זה נכון, כשמישהו מפקח עליך, והכי חשוב - תגלה את האמת".

מחאת הגלימות השחורות

"יש לי חבורת חברים עורכי דין, שהתגבשנו תוך כדי העבודה על תיקים שונים. הרבה פעמים אנחנו יושבים יחד ומדברים על החיים, מסתכלים מה קורה בתופעות בעולם הזה, וכמו כולם יושבים ובוכים על מה שרע. כשקורות תופעות מטרידות, או משהו שמציק לנו, אנחנו מדברים עליו. וכשאנחנו רואים משהו שיש לנו יכולת להשפיע עליו, אנחנו מנסים להשפיע עליו, בלי שאנחנו פוליטיקאים.

"כך, בעקבות שיחה שלנו, התחיל במרץ השנה, לפני הבחירות, המאבק נגד חקיקת 'פסקת ההתגברות' ו'חוק החסינות', שצבר בשבועיים האחרונים תאוצה ומכונה היום 'מחאת הגלימות השחורות'. יצרנו קבוצת אימייל, שתוך 24 שעות היו בה 70-80 איש, ולמחרת הצטרפו עוד 50; ואותה קבוצת אימייל המשיכה להתגלגל, ומתוכה נוצרה המחאה הנוכחית של עורכי הדין.

"זה התחיל מזה שהייתה לנו תחושה שמאחורי כל מסכי הציניות, ומאחורי כל הסיסמאות היפות והמשפטיות, כאלה ואחרות, שמצדיקות פעולות כאלה ואחרות של השלטון, יש מטרה אחת בעייתית מאוד, והיא למלט מאימת הדין אנשים שהם חשודים בפלילים".

"אני הראשון שמכבד ומקבל דעות שונות. אצלי במשפחה יש מגוון דעות, בתי הגדולה פעילת שמאל; והבנים שלי תומכים בימין. אני בעצמי, כנער הייתי הולך להפגנות של גוש אמונים, ובשלב מאוחר יותר חשבתי אחרת".

מה יקרה עכשיו בעקבות פיזור הכנסת? המחאה תתפוגג?

"המחאה לא תתפוגג, אבל עכשיו היא תישאר על אש קטנה. הלחץ הגדול שלנו היה שתוקם ממשלה, ושעד סיום מושב הקיץ יעבירו את החוקים שתכננו לחוקק. ההתגייסות של עורכי הדין למחאה הייתה חריגה. יש הרבה אכפתיות, ואף אחד לא יוותר אם הדברים יעלו שוב על השולחן. חלקנו דיברנו הבוקר (ה'), והבנו יחד שההתארגנות תמשיך, תשמור על אש קטנה, ונחכה לראות מה ההתפתחויות.

"תקופת בחירות זאת תקופה רגישה להקצנה, אז כרגע אנחנו שומרים על שקט, ומחכים לראות מה יקרה אחריהן. הדחיפות חלפה, אבל ההתארגנות נשארת".

מה דעתך על פיזור הכנסת וההליכה לבחירות?

"אני חושב שהציניות של השלטון הגיעה לרמות חדשות, כאשר בנוסף לכך שכל מהלך הבחירות הזה נועד שוב כדי לחלץ חשודים מאימת הדין, יתווספו למשק עלויות ישירות ועקיפות של מיליארדי שקלים, כולל הפגיעה בכלכלה עקב שיתוק הרשויות ועיכובים ברפורמות ובקיצוצי התקציב הנדרשים למשק בדחיפות".

האליטה התל-אביבית

"יש מי שמנסים לומר היום שאני לא חלק מהעם, ליצור בידול ולומר שאני התל-אביבי האליטיסט, וההוא מירוחם למשל הוא הפרולטריון; אני לא מכיר ולא יכול להבין אותו. זה לא נכון. כולנו עם אחד, וכולנו רוצים שלום וביטחון, וכולם רוצים פרנסה, וכולם רוצים שינהלו אותם אנשים לא מושחתים.

"לא נולדתי במגדלי יוקרה בלב תל-אביב, נולדתי בראשון-לציון, וחלק משמעותי מילדותי גרתי בבאר שבע. למדתי ארבע שנים בבי"ס יחד עם ילדי מעברת המעפילים ברחוב דגניה. גרנו בבתי שיכון, שלושה ילדים בחדר אחד עם מיטת קומתיים. חייתי טוב, היה לי אוכל, אהבה, חום, ולא חסר לי דבר, ובעיקר חינכו אותי לעצמאות. פעם גיליתי ילדים מהכיתה מחטטים בפחי הזבל, מחפשים אוכל, וניסיתי לעזור. בצבא הייתי בתוך האינטגרציה של כל שכבות האוכלוסייה, ואני לגמרי מחובר לכולם. אני לא אליטה תל-אביבית.

"בניתי את עצמי במו ידיי. עבדתי קשה כדי להגיע לאן שהגעתי. את הלימודים באוניברסיטה שילמתי מכספים שקיבלתי בצבא קבע, את ביתי הראשון - דירת 3 חדרים בראשון-לציון - קניתי בכספי, עם משכנתאות לכל החיים, וכשפתחתי את המשרד מצבי הכלכלי קצת רווח, אז בנינו בית בכפר סבא, שם גידלתי את בנותיי. אחרי כמה שנים, כשאשתי הראשונה ואני נפרדנו, עברתי לתל-אביב, ובהתחלה גרתי בשכירות. בהמשך, קנינו את הבית בשיכון דן, ושיפצנו אותו. הכול עשיתי בעשר אצבעות".

סדר היום

"אני גם איש של בוקר, וגם איש של לילה. אני לא ישן הרבה. אני קם בדרך-כלל בשש בבוקר, מכין אוכל לילדים, ושולח את שני הבנים הגדולים לבית הספר. בשבע אני כבר רץ למשרד, חוץ מהימים שבהם אשתי יוצאת יותר מוקדם לעבודה, ואז אני לוקח גם את הילד הקטן לגן בשמונה, ואז הולך לעבודה.

"אני משתדל להגיע חזרה הביתה בשבע-שבע וחצי, כדי להיות קצת עם הילדים לפני שהם הולכים לישון, ובדרך-כלל - אם אנחנו לא מארחים או מתארחים או יוצאים - אני חוזר מאוחר יותר לעבוד מהבית עם המחשב הנייד. לצערי, יום העבודה שלי אף פעם לא מסתיים, ויש על זה הרבה ביקורת מצד אשתי. גם באמצע הלילה אני יכול לקום ולהוציא אימיילים, ולענות לשיחות מחו"ל, כי יש לי הרבה פעילות מול חו"ל, אז הרבה מאוד משיחות הוועידה ומהדיונים נעשים בשעות הלילה המאוחרות. אני מאוד-מאוד נהנה מהעבודה. אני לא עושה דברים שאני לא נהנה מהם".

יזמות

"אני עורך דין ואוהב את מה שאני עושה, אבל אני מקנא ביזמים. לראות יזמים אמיתיים, יזמי טכנולוגיה למשל, מנהלים משהו ומוציאים אותו, זה מדהים בעיניי, ויש לי איזשהו חוסר בעניין הזה, או רצון לעשות את זה גם".

בישולים וכישורים אחרים

"אני אוהב לבשל. אנחנו מארחים הרבה. דגים חריפים זו מנת הדגל הנוכחית שלי. רק אתמול ישבו פה חברים עד אחת בלילה, ועשיתי להם דגים חריפים בטאבון. אני נהנה מזה.

"אבל אם יש משהו שהייתי רוצה, זה שיהיה לי כישרון אומנותי אמיתי. אני איש של מילים ואני כותב וקורא הרבה. אני לא אוותר על ספר טוב. אם לא הייתי עורך דין, הייתי רוצה להיות סופר או משורר. אני כותב משהו, אבל אני לא אצליח להשלים את זה, כי אני לא מספיק מוכשר. אם הייתי יכול לכתוב שיר כמו של אלי אליהו, או ספר כמו 'אותו הים' של עמוס עוז, או אם רוצים ללכת רחוק ספר כמו '100 שנים של בדידות' של מארקס - אז הייתי עושה את זה".

למה להציב את הרף שם, כל-כך גבוה?

"אני כזה. כשהתחלתי ללמוד משפטים אמרתי ש'אני אהיה אמנון גולדנברג', והוא היה עורך הדין הכי גדול בארץ. חשבתי שזה מה שאני רוצה. יש בי איזו תחרותיות. אני לא יודע להיות מקום שני".

לא יודעים עליי

"שהתרפיה שלי היא לזרוק צבעים על קנבס, אבל אני לא עושה את זה מספיק. כשאני צריך להוציא משהו החוצה, אני מותח קנבס וזורק עליו צבעים. אין לי שום כישרון, ולמרות זאת תליתי את אחד הציורים שלי במשרד. זה לא נקרא לצייר. אני רק זורק צבע. זו דרך בשבילי לחשוב, להתמקד, ולהוציא החוצה דברים. אני יכול להתחיל, ואחרי שבוע לבוא לזרוק עוד קצת".

השאלון

"חטא שהייתי מבצע? הייתי מסלק איזו יצירת אומנות ממוזיאון"

מה מכעיס אותך.

 "שחיתות וגלותיות. הגישה הפולנית של הרכילות מאחורי הגב, ואנשים שלא אומרים בפנים מה שהם חושבים".

על מה אתה מתחרט?

"על עסקאות שפספסתי, מהלכים עסקיים שפספסתי, אבל אני לא מתחרט הרבה, כי אני מסתכל קדימה רוב הזמן".

מה עשוי לשבור את רוחך?

"שום דבר לא ישבור את רוחי, אבל אני מאוד רגיש לסבל של האחר".

למי אתה מתגעגע?

"להדר, חברה שלי שנהרגה בתאונת דרכים לפני 40 שנה. זה לא עובר אף פעם".

באיזו אמונה טפלה אתה מאמין?

"אין לי שום אמונות טפלות. אני מאמין בכוח ובעוצמה שיש לבן אדם, בשטח הלא מנוצל של המוח שלנו".

מיהו גיבור ילדותך?

"ג'יימס הארט מ'המרוץ אחר הגלימה', וסבא שלי שהיה נכה צה"ל ממלחמת השחרור. גדלנו לאור הערכים שלו, שיש משהו שהוא גדול מאיתנו במדינה הזאת, ושהאדם הוא חלק ממשהו גדול יותר".

מי מעורר בך השראה?

"המשורר אלי אליהו והסופר עמוס עוז, ובצד המשפטי, יוסי זלצמן אבי ומורי".

לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?

"אני, רק עם כישרון אומנותי אמיתי, כמו של פיקאסו או ברישניקוב, או סופר בעל יכולת, כמו אלנה פרנטה. משהו שהוא גדול מאיתנו".

מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"חוסר סבלנות. אני נאבק בזה כל הזמן".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"אני מתעורר לבדי בלי שעון מעורר, נכון למשימה הבאה. המאבק והרצון לנצח מעירים אותי, השאפתנות".

מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"כשכל חמשת הילדים שלי נמצאים ביחד".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"אני בוכה המון. אני אוהב 'סרטי בנות', סרטים מרגשים ולא רק של סרטים של מכות, ואז בהם אני דומע לפעמים".

מתי צחקת בפעם האחרונה?

"הרגע. אני צוחק כל הזמן. כשאין צחוק וחיוך אני לא שם. זה חלק מהמהות שלי".

בעבור מה תסכן את חייך?

"בעבור ילדיי".

על מה לא תסלח?

"על פגיעה בחלשים".

מה חסר לך בחיים?

"לא הרבה. כל הזמן חסר לי משהו, אני כל הזמן רוצה משהו, אבל לא באמת חושב שמשהו חסר לי בחיי".

איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם כל מחיר?

"הייתי מסלק איזו יצירת אומנות ממוזיאון".

מהו המאכל האהוב עליך?

"אני אוכל הכול, והכי אוהב בשר ודגים".

מהו הצליל האהוב עליך?

"אני נהנה להקשיב למוזיקה ערבית ולמוזיקת מסגדים, משהו שהוא יותר מונוטוני".

כיצד היית רוצה למות?

"אני לא הולך למות. אני אחיה לנצח. אני לא מתכוון למות, ולכן אני לא מתכנן את מותי. אני רואה את עצמי כל בוקר קם לחיי נצח".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988