כן בוס. איך מתמודדים עם עובדים שעושים הכול כדי לרצות, ומה עושים כדי להפוך את הנטייה לכוח

מי מאיתנו לא היה מעולם בסיטואציה שבה פעל מתוך רצון לרצות את הסביבה, אפילו כשזה בא על חשבון האינטרס האישי שלו? כבר בגיל צעיר ילדים לומדים שעליהם לווסת את הנטייה לשרת את רצונותיהם האישיים, וכי יתוגמלו על התנהגות שיש בה תרומה לאחר, גם אם היא מנוגדת לרצונם.

כולנו מכירים עובדים בעלי נטייה גבוהה להסכמה - 'יסמנים' שמתקשים לומר לא, ומפגינים התנהגות מרצה כלפי מנהלים וקולגות. עובדים אלה מתוארים על ידי עמיתיהם בארגון כסימפטיים, קשובים וממושמעים. לעומתם, עובדים שנטייתם לריצוי נמוכה, פועלים חלק ניכר מהזמן במטרה לשרת את עצמם, לעתים אף במחיר של פגיעה באחרים.

בעבודתי אני פוגשת אנשים משני צדי המתרס, ולעתים רבות נשאלת השאלה - איזה טיפוס עדיף להיות? האם עובדים בעלי התנהגות מרצה יגיעו רחוק יותר, בזכות הערכתם החיובית של הממונים והקולגות כלפיהם; או שמא עובדים הפועלים לשרת את רצונותיהם וצרכיהם האישיים, הם שיגיעו להצלחה רבה יותר?

באופן מפתיע, מחקרים מראים שבעוד שעובדים מרצים תורמים לצוות, למנהלים ולארגון שלהם, הנטייה להסכמה אינה משרתת אותם בפיתוח הקריירה, ואף פוגעת בהם: במחקר שבחן את הקשר בין חמש תכונות האישיות הגדולות לבין הצלחה בקריירה, נמצא קשר שלילי בין נטייה לריצוי לבין מדדים חיצוניים של הצלחה בקריירה כגון רמת הכנסה וסטטוס. אנשים בעלי נטייה גבוהה להסכמה נמצאו בעלי סטטוס נמוך יותר בקריירה וברמת הכנסה נמוכה יותר, בהשוואה לאנשים בעלי נטייה נמוכה להסכמה.

אולם, לצד יחסי הציבור השליליים של התנהגות מרצה, יש בה גם היבטים חיוביים. היכולות היושבות בבסיס הנטייה להסכמה ורצייה הן חלק מסל רחב יותר של מיומנויות רגשיות. לעובדים בעלי נטייה גבוהה לרצייה יש יכולת משמעותית להיות קשובים לרגשות ולרצונות של הסביבה. אנו, חוקרי האינטליגנציה הרגשית, מכנים זאת כאמפתיה - היכולת של הפרט להיות מודע, להבין ולהעריך את הרגשות והמחשבות של הזולת, ולראות את העולם מנקודת מבטו של האחר.

אמפתיה משפיעה על פעילויות הכרוכות באינטראקציה בינאישית ובמערכות יחסים. היא מאפשרת תקשורת טובה, שיתוף פעולה, כבוד לאחר וחמלה. עובדים בעלי אמפתיה גבוהה מצטיינים בזיהוי ובמתן מענה לצרכים של אחרים - לקוחות, מדווחים ישירים, וקולגות. הם נגישים, קשובים, ומזהים מה מטריד אחרים.

נטייה זו אף הופכת אותם לאהודים על ידי מנהלים וקולגות, ומאפשרת להם לבנות מערכות יחסים חיוביות. במחקר שערכתי בדוקטורט שלי בהנחיית פרופ' ערן ויגודה-גדות מאוניברסיטת חיפה, נמצא קשר חיובי בין האינטליגנציה הרגשית של עובדים במגזר הציבורי לבין המחוברות שלהם לארגון וכן להתנהגות האזרחית הארגונית שלהם (הנטייה לבצע משימות מעבר לדרישות התפקיד הפורמליות).

 ד"ר זהבית לויטץ / צילום: לירון ארל

נמנעים מקונפליקט

אחד האתגרים המרכזיים של עובדים בעלי נטייה גבוהה לרצייה הוא המעבר האוטומטי מהבנה של האחר להסכמה אתו. בעלי התנהגות מרצה עסוקים בהפניית הקשב שלהם לסביבה ולא לעצמם, ולכן מתקשים להביע רגשות, עמדות ורצונות שונים משל אחרים בסביבתם. לקשיים אלו מספר ביטויים בפיתוח הקריירה: בהיעדר היכולת לומר 'לא', עובדים בעלי נטייה גבוהה להסכמה נמנעים באופן קבע מקונפליקטים, או ממהרים לפתור אותם על ידי ביטול הצרכים שלהם ואימוץ העמדות, הרגשות וצורכי האחר.

גם בזירת המשא-ומתן ניכר קושי בקרב עובדים הנוטים לרצות. כפי שעולה ממחקרים, עובדים בעלי נטייה גבוהה להסכמה מתקשים בניהול משא-ומתן על שכרם ונוהגים באופן פסיבי במצבי קונפליקט. הם מאפשרים לחמלה או לאמפתיה שיש להם כלפי אחרים למנוע מהם להשיג את מטרותיהם, ולכן רמת השכר שלהם נמוכה יותר. הנטייה להסכמה אף פוגעת בסיכוייהם להגיע לעמדות ניהול, מפני שאחד התפקידים החשובים של מנהל הוא קבלת החלטות, לעתים במחיר של חוסר הסכמה ואף פגיעה באינטרס של אחרים. אכן, מחקרים מצאו קשר שלילי בין הנטייה של עובדים להיות סימפטיים לבין הפוטנציאל שלהם להשתלב בתפקידי ניהול. מצד שני, גם הקיצוניות השנייה, המאופיינת בהתנהגות דורסנית של עובדים העסוקים ברצונותיהם האישיים, לא יכולה להבטיח הצלחה.

אם כן, כיצד יש לנהוג? כמו בכל דבר בחיים, הסוד להצלחה טמון באיזון. הצלחה בקריירה לא יכולה להיות מושתתת באופן בלעדי על התנהגות מרצה, כפי שהיא לא יכולה להיות מושתתת על התנהגות אגרסיבית, נעדרת התחשבות.

כדי להגיע לאיזון, על עובדים בעלי התנהגות מרצה לפתח ולחדד מיומנות נוספת, המאפיינת עובדים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה - אסרטיביות. זוהי היכולת להביע רגשות, אמונות ומחשבות בפתיחות ומבלי לפגוע באחר. אסרטיביות היא שביל הזהב או נקודת האמצע בין ההתנהגות הפאסיבית של עובדים בעלי התנהגות מרצה לבין התנהגותם האגרסיבית של עובדים בקיצוניות השנייה.

כאשר עובדים בעלי התנהגות מרצה לומדים לסגל לעצמם התנהגות אסרטיבית, לצד האמפתיה הגבוהה המאפיינת אותם, הם מפגינים שני היבטים של אינטליגנציה רגשית גבוהה. שילוב בין אמפתיה ואסרטיביות מעניק להם את היכולת לזהות ולהבין רגשות ורצונות של האחר, מחד, ולהביע את עמדתם תוך שמירה על זכויותיהם, מאידך. כתוצאה מכך, הם ממשיכים לקיים מערכות יחסים של הבנה וכבוד הדדי, ופועלים באופן התורם גם לפיתוח הקריירה.

ומה עם ההקשר המגדרי? החברה נוטה לתגמל גברים ונשים באופן דיפרנציאלי על התנהגות מרצה. בעיני רבים כשאישה מרצה, היא פועלת בהתאם לציפיות. כשגבר מרצה, זה נתפס כפחות לגיטימי. אכן, מחקרים מראים שברמת הממוצע באוכלוסייה נשים מאופיינות באסרטיביות נמוכה יותר מגברים ונטייה גבוהה יותר להתנהגות מרצה.

הכותבת היא מנהלת המרכז לניהול קריירה של הפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א