זעקת בעלי העסקים הקטנים: "יום השבתון הוא נזק כבד"

אורלי דקר

מפעל עין גדי קוסמטיקה ופארמה
אשדוד
7 עובדים

 אורלי דקר / צילום: כדיה לוי

"אני מוכנה לממן הסעות לעובדים שלי לקלפיות. שיצביעו ויחזרו לעבודה"

"כבר שנים שאנחנו מתריעים על מצב העסקים הקטנים והבינוניים, צועקים 'גוועלד' ואין שומע. אנחנו קוראים למדינה די, הרגתם אותנו, רמסתם אותנו התעלמתם מיאתנו, סחטתם אותנו. ובמקרה הזה, של יום השבתון בפעם השלישית השנה בגלל בחירות סוחטים אותנו בהגדרה וזאת סחיטה לאור יום.

"יום שבתון ניתן במטרה לעודד הצבעה אבל עובדתית, אנשים מנצלים אותו כיום חופש לכל דבר. הרי ברור שמי שחשוב לו לממש את זכותו הדמוקרטית וללכת להצביע - יעשה זאת בין אם יש ובין אם אין שבתון. כל עוד במחיר יום השבתון במשק נושאים בעלי העסקים, הרי מה אכפת למחוקק? זה הכעס שלנו, זאת התרעומת.

"מבחינתנו, בעלי העסקים שמניעים את המגזר העסקי, זה הקש האחרון ששבר את גב הגמל. המדינה לא סופרת אותנו, לוקחת אותנו כמובן מאליו, חושבת שאפשר להתעלל בנו ולהשית עלינו עוד ועוד מסים, חובות, תשלומים ורבים מאיתנו קורסים מתחת לעול הזה. בשנה שעברה נסגרו ברחבי הארץ 48 אלף עסקים קטנים ובינוניים.

"יום השבתון הזה, שיהיה בפעם השלישית בתוך פחות משנה בגלל מערכות בחירות, מציף תסכול מתמשך על אוסף גדול של דברים ונקעה נפשנו. הגיע הזמן לזעוק את הזעקה, ועכשיו אנחנו יורים את הירייה הראשונה במאבק לשנות את כל התחלואים של כל המגזר. אנחנו הרי לא אויבי המדינה ולא אויבי הציבור. אנחנו חלק מהם. גם אנחנו רוצים להוריד את יוקר המחייה, הלוואי שהייתי מרוויחה מספק בשביל לתת לעובדים שלי במפעל באשדוד הרבה יותר, אבל אנחנו בקושי מתקיימים. ועצוב לי. פעם העסקתי 120 איש, ומספר העובדים צנח באינתיפאדה השנייה ל-40 ועכשיו אני מעסיקה רק 7 כי יש הרבה מקרים שבשטחי הרשות הפלסטינית מחקים את המוצרים שלי. אין לי גב, אין רשות שמגנה עלי. אני לא טייקונית ולא באתי מבית עשיר. אבל למחוקק לא אכפת, לא מהמצב שלי ולא מהמצב של עמיתיי וכואב לנו, כואב לנו בלב וכואב לנו בכיס".

"גם אם העובדים שלי יתייצבו לעבודה ביום הבחירות הם ילכו להצביע. אעמיד לרשותם הסעה מסודרת, על חשבוני. הם יצאו, יצביעו, יחזרו ונמשיך לעבוד. זה סיפור של כמה דקות. בשביל זה לשתק אותנו?".

אברהם מימון

מפעל תבליני מימון
באר שבע
120 עובדים

 אברהם מימון / צילום: שלומי יוסף

"עובד שמצביע שיביא אישור מהקלפי כדי לקבל שכר. אחוז ההצבעה יעלה"

"כבר שילמתי פעמיים השנה על יום שבתון שהעובדים שלי קיבלו בגלל הבחירות והפעם השלישית תהיה בחודש ספטמבר. ועל מה אני משלם? על זה שעובדים שלא הולכים להצביע בכלל, תהליך פשוט וקל שנמשך לכל היותר רבע שעה בלבד, ילכו לים?".

"אם כבר מחייבים אותי, כמעסיק, לשלם שכר לעובדים ביום שבתון כזה אז לפחות שנרגיש שיש לזה סיבה. להתנות את תשלום השכר לעובדים ביום הבחירות בכך שלפחות ילכו להצביע. מי שמימש את זכותו והצביע, שיביא אישור על כך שהיה בקלפי ויקבל את שכרו על אותו היום ומי שלא, ובחר לעשות ביום הזה משהו אחר, לא יקבל תשלום.

"אני מעריך שהרבה מאוד אנשים לא ילכו לקלפיות בספטמבר, כי לציבור נמאס. שיעור ההצבעה הכללי יהיה בין 40% ל-50%. ההתניה הזאת, שעובד יקבל שכר על היום הזה בכך שיצביע, תעלה משמעותית את שיעור ההצבעה. מה כל כך מסובך בזה? למה מה שכל כך פשוט בעיני כמעסיק וכאזרח המדינה עם שכל ישר - כל כך מסובך מבחינת נבחרי הציבור והפקידות העלובה והאטומה במדינה?

"המגזר העסקי סוחב את המדינה את הגב. במקום לתמוך בנו ולחזק אותנו - המדינה והפקידות מוציאים לנו את הנשמה. מה שאפשר לפשט, לעשות בקלות נהיה מבחינת מוסדות המדינה ליום לימודים ארוך. וכבר שנים שאני פונה למקבלי החלטות, כותב לחברי כנסת ונותן עצות בנוגע ליום השבתון. הם פותחים את ההודעות שלי, אבל ממשיכים הלאה. זה לא באמת מעניין אותם. הם פופוליסטים, קופצים בין האולפנים. לא בכדי קוראים לפרלמנט כפי שקוראים לו: 'פרלה', דיבורים בצרפתית. והכל דיבורים.

"למגזר העסקי, במיוחד לעסקים הקטנים והבינוניים, יש המון בעיות שמקשות עליו ביום יום וכולן מחייבות טיפול ופתרון מהאופן שבו מנהלים עסק בצורה נכונה ועד הצורך לטפל בצורה רצינית בהכשרות המקצועיות של עובדים. יכול להיות שיש גופים שפועלים בנושא הזה אבל אם זה לא מספיק, לא ממוקד וזאת טיפה בים. ואנחנו, אנחנו ממילא לא מבקשים יותר מדי, זולת זה שיתנו לנו לעבוד ולא יפריעו".

יוסי ולדמן

מנהל בית דפוס
תל אביב
עובד אחד

 יוסי ולדמן / צילום: כדיה לוי

"אני לא יודע אם אני יכול להרשות לעצמי לצאת להפגין. העסק יהיה סגור"

"במדינה דמוקרטית כל האזרחים צריכים להיות וגם להרגיש שווים בין שווים במשך כל השנה, על אחת כמה וכמה ביום הבחירות לכנסת אבל זה בפירוש לא כך. אני, כבעל עסק לא נהנה מהזכות שעומדת לשכירים ליום שבתון במשק כדי לאפשר להם ללכת לקלפי ולהצביע. דווקא ביום חגה של הדמוקרטיה, אני מרגיש כיצד המדינה מקפחת אותי כבעל עסק כי אני עומד בתור לקלפי, לידי העובד שלי שנהנה מחופש בשכר ואני לא.

"זה כבר לא עניין של הפסדים כספיים ושל חסרון כיס, אלא עוול משווע שנגרם לעצמאים במשק ולבעלי העסקים. מקוממת אותי קלות הדעת של המחוקק, הפזיזות שבה הוא מקבל החלטות מבלי להביא בחשבון את המשמעות המזיקה שלהן, בלי להסתכל ימינה ושמאלה ולראות את הניזוקים.

"מבלי להיכנס לדיון על הנסיבות הפוליטיות ובלי להביע את דעתי על המצב הפוליטי, בהינף קולמוס מחליטים כאן על יציאה למערכת בחירות נוספת, שנייה בתוך פחות מחצי שנה ושלישית בתוך פחות משנה, אם סופרים את הבחירות לרשויות המקומיות שגם בהן היה יום שבתון כללי במשק. אני תוהה איפה האחריות?

"להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשוועדת סל התרופות מקבלת החלטה לא לכלול בסל התרופות תרופה כלשהי, לרוב היא מנמקת את ההחלטה שלה בכך שאין כיסוי תקציבי להכללת התרופה האמורה בסל. וכאן, איש לא קם ואומר אם יש או אין כיסוי למערכת בחירות נוספת. למה כאן, כשיש בעלי עסקים שעמלים, מייצרים מקומות עבודה למשק, איש לא מתחשב בהם ולא שואל אם הם מסוגלים לשאת בנטל הזה שוב ושוב ושוב?

"אני מתוסכל. האם זה הגיוני שהמדינה תתסכל אותי? תפקידה של המדינה, תפקידם של נבחרי הציבור הוא להיטיב עם העם והעם זה אני. כפי שהמדינה לוקחת על עצמה את תשלום השכר של עובדים שנקראים לשירות מילואים - מוטב שתעשה כך גם בימי בחירות. מדוע אני צריך לממן את זה?

"התאחדות המלאכה והתעשייה תקיים מחר הפגנה מול משרד האוצר בירושלים, בזעקה הצודקת נגד יום השבתון שצפוי שוב במשק בגלל מערכת בחירות ואני בדילמה קשה. השנה כבר איבדתי שלושה ימים, בגלל מערכות בחירות והחלטה מצדי ללכת להפגין בירושלים זה להשבית את העסק יום נוסף. אני עדיין לא יודע אם אוכל להרשות לעצמי לצאת להפגנה הזאת".

נתי אבן צור

נגריית אבן צור
פתח תקווה
15 עובדים

 נתי אבן צור/ צילום: שלומי יוסף

"האבסורד הוא שגם עובדים שאינם ישראליים מקבלים יום חופש. אין איזון"

"אני מרגיש כמו פרה חולבת, בכל פעם מחדש המדינה אונסת אותנו ואני מרגיש זוועה. בפעם השלישית בתוך שנה המדינה הולכת לבחירות ועליי, כמעסיק נכפים ימי השבתון שאני צריך לשלם לעובדים וכל אלה בגלל פופוליזם זול.

"האבסורד הוא שיש לי עובדים שאינם ישראליים ואין להם זכות הצבעה, אבל אני נדרש לשלם להם את יום השבתון הזה ואם הם מגיעים לעבודה באותו היום - החוק מחייב אותי לשלם להם 200%. אם זה היה קורה אחת לארבע שנים ניחא, המגזר העסקי היה מוכן לתרום את חלקו בשביל הדמוקרטיה אבל בפעם השלישית בתוך שנה, זה מוגזם לחלוטין. אין כאן בלמים ואין כל איזון.

"אלך להפגין מחר מול משרד האוצר בירושלים כי קצתי בפופוליזם. אני שומע את שר האוצר שאומר שהוא מיטיב עם המגזר העסקי והם העסקים הקטנים ואני לא מבין איך והיכן. המדינה עושקת אותנו פעם אחר פעם וימי השבתון האלה הם דוגמה אחת מתוך רבות.

"החלטתי להפסיק להיות אדיש למצב, לקחת את אחריות על גורלי ולכן אני רוצה להשמיע את הזעקה שלי ושל עמיתיי למגזר העסקי. רשויות המדינה חושבות רק על עצמן, לא רואות אותנו ואת מצבו ולא קשובות לזעקותינו. היא מקבלת החלטות בעלות משמעות הרסנית לעסקים רבים, בזמן שכולנו נלחמים כאן על ההישרדות, בזמן שהפריון נמוך מאוד ביחס למדינות אחרות והתחרות קשה. נמאס לנו מהניצול הזה ומה שקורה כאן זה ניצול, חד משמעית".