הכנסות המדינה ממסים ירדו ב-2018 ב-4.5 מיליארד שקל לעומת השנה הקודמת, בעוד שהוצאות משרדי הממשלה גדלו ב-18 מיליארד שקל לעומת 2017 - כך עולה מהדוחות הכספיים של מדינת ישראל שמפרסם היום (ג') החשב הכללי באוצר רוני חזקיהו. הדוחות מתארים במספרים את הסיבות שהובילו לגירעון שנרשם ב-2018, גירעון שצפוי להמשיך לגדול השנה ובשנה הבאה.
על-פי הדוח "החל מחודש מאי חלה ירידה ניכרת ברמת הכנסות המדינה ממסים", ירידה שנגרמה במידה רבה כתוצאה מהחזרי מס, שבאו בעקבות הפחתות המס הגדולות שביצע שר האוצר משה כחלון בשנים 2015-2017. נכון לסוף 2018 ירדה רמת ההכנסות ביחס לתוצר לרמה של שנת 2014. רמת ההוצאות רשמה ב-2018 שיא חדש של 28.5% תוצר, שיא שמאחוריו עומד זינוק חד בהוצאות משרדי הממשלה האזרחיים, גידול מתון בהוצאות מערכת הביטחון וירידה קלה בהוצאות על תשלומי ריבית.
הירידה הקלה בהכנסות ב-2018 מוסברת גם בהכנסות חריגות מאד שנרשמו שנה קודם לכן - אולם במבט על השנים האחרונות מצטיירת תמונה ברורה: הוצאות הממשלה גדלות בקצב מהיר וההכנסות אינן מצליחות להדביק את הקצב, מה שיוצר בור הולך ומעמיק בתקציב המדינה. שנת 2018 הסתיימה בגירעון תקציבי של 38.7 מיליארד שקל, מעט יותר מהיעד בתקציב. התחזית לשנת 2019 ו-2020 היא לגירעונות של 45-50 מיליארד שקלים בכל אחת מהשנים.
החשב הכללי רוני חזקיהו מציין בדברי המבוא שלו לדוח כי את הסיבה לגידול בגירעון צריך למצוא בצד ההכנסות ולא בצד ההוצאות "הגירעונות הנמוכים של 2015-2017 הטעו גורמים מסוים לחשוב" כי הסיבה לגירעון הגבוה יחסית ב-2018 הייתה חריגה בהוצאות, כלשמעשה הסיבה הייתה הכנסות גבוהות מאד שנרשמו בשנים הקודמות, הכנסות חד-פעמיות שלא חזרו על עצמן ב-2018 בעוד שההוצאות נותרו פחות או יותר ברמה דומה של 100.4% מהתקציב.
הגידול בהוצאות הממשלה איננו שוויוני. ההוצאה לבריאות למשל גדלה מאז 2013 ב-81.7%, חלק לא מבוטל מכך כתוצאה מהעלאת שכר הרופאים והאחיות. ההוצאה לחינוך גדלה בחמש השנים האחרונות ב-35% וההוצאה על שכרם של עובדי המדינה גדלה ב-23,5%. לעומת זאת ההוצאה להשכלה גבוהה גדלה במהלך אותן שנים ב-18.3% בלבד וההוצאות של משרדי מטה כמו משרד החוץ גדלו ב-5.6%. גם הוצאות מערכת הביטחון גדלו בשיעור מתון יחסית של 20.6%, נמוך מקצב הגידול בהוצאות של שאר המשרדים שעמד על 35.8% בממוצע.
החוב הממשלתי גדל ב-2018 ב-5.5% ועמד על 788.3 מיליארד שקל. יותר חשוב מהחוב עצמו הוא גודל החוב ביחס לתוצר, המהווה "סמן מרכזי בקביעת דירוג האשראי וביציבותה הפיננסית של המדינה". יחס החוב לתוצר ירד ברציפות כמעט 20 שנה אך ב-2018 נרשם היפוך מגמה: החוב הציבורי במונחי תוצר עלה בחצי נקודת האחוז והגיע ל-61% תוצר. גם מגמה זו צפויה להחריף ב-2019 ובאוצר מתכוונים לעשות כל מאמץ כדי לעצור את העלייה בשנת 2020, אחרת, הם חוששים ישראל עלולה לספוג הורדת דירוג אשראי.
לצד הבור המיידי בתקציב, מזכיר לנו החשב הכללי את קיומו של בור אחר, עמוק בהרבה: תשלומי הפנסיה התקציבית: 700 מיליארד שקל, שישולמו בעשורים הקרובים לעובדי מדינה שפרשו או יפרשו לגמלאות וזכאים לפנסיה תקציבית: 58% מהחבות (412 מיליארד שקל) ישולמו לעובדים שכבר פרשו לגמלאות והיתר לעובדים שעדיין לא פרשו לגמלאות. הסכום הזה אינו כולל את הפנסיה התקציבית החדשה שהובטחה לאנשי הקבע בצה"ל במסגרת הסכם כחלון יעלון מ-2015
האפשרות לקבל פנסיה תקציבית נסגרה למעשה ב-2002: כל מי שהצטרף לשירות המדינה אחרי שנה זו מבוטח בפנסיה צוברת, כמו כל השכירים האחרים במשק. אבל שיא התשלומים לפנסיה תקציבית נמצא עדיין הרחק לפנינו: ההוצאה התקציבית לפנסיה שעומדת כיום על 22 מיליארד שקל לשנה צפויה להמשיך לגדול ב-20 השנה הקרובות בקצב של 0.5 ל-1 מיליארד שקל משנה לשנה. שיא ההוצאה התקציבית לפנסיה יגיע רק בשנת 2038 - אז היא תעמוד על 36.14 מיליארד שקל והחל משנה זו היא צפויה להתחיל לרדת אך בקצב איטי: בשנת 2050 למשל עדיין תוציא המדינה מעל 30 מיליארד שקל על הפנסיה התקציבית. ההוצאה תרד בחזרה לרמה שבה היא נמצאת היום רק לקראת שנת 2060, בעוד 40 שנה מהיום. ובכל זאת, כשמודדים את ההוצאה לפנסיה תקציבית ביחס לתוצר מתברר כי הגענו השנה לשיא ההוצאה: 1.59% תוצר וכי בשנים הקרובות, עקב הגידול הצפוי בתוצר, צפויה ההוצאה לרדת באופן יחסי.
מבין מקבלי הפנסיה התקציבית היום בולט שופט בדימוס שמקבל פנסיה חודשית בגובה 91,978 שקלים לחודש. הדוח אינו מפרט את פרטיו של האיש, אך מציין כי הסכום מורכב ממספר גמלאות שהוא מקבל ממקומות עבודה שונים בהם עבד (מקומות כאלה יכולים להיות משרד המשפטים והפרקליטות הצבאית). מקבל הגמלה הגבוה ביותר במשטרה, המדורג בדירוג שופטים, קיבל ב-2018 פנסיה חודשית של 65,601 שקלים. מבין נבחרי הציבור השיאן קיבל ב-2018 פנסיות בהיקף כולל של 57,979 שקלים לחודש. שיאן הפנסיות בשירות המדינה היה "בכיר" שקיבל ב-2018 פנסיה חודשית של 31,328 שקל. השיאן בקרב גמלאי משרד מבקר המדינה קיבל 32,249 שקלים לחודש.
נכון לתחילת 2018 מקבלי הפנסיות הגבוהות ביותר היו שופטים ודיינים, עם גמלה חציונית של 42,448 שקלים לחודש. נבחרי הציבור, שרים וח"כים לשעבר, הגיעו למקום השני עם פנסיה חציונית של 18,772 שקלים ואחריהם גמלאי השב"כ והמוסד (17,995), עובדי ביקורת המדינה 17,357, גמלאי הקבע בצה"ל (10,266), גמלאי מערכת הבריאות (6,909), גמלאי מערכת החינוך (6,640) ושאר גמלאי המדינה (5,904). עובדי המדינה שפרשו במהלך 2018 זכו לפנסיות גבוהות יותר, בממוצע, מקודמיהם: כך למשל, אנשי קבע שפרשו לגמלאות השנה מצה"ל בגיל 46, קיבלו פנסיה חציונית של 15,277 שקלים, כלומר 50% יותר מכפי שמקבלים גמלאי העבר של הצבא. חשוב לציין כי גיל הפרישה של עובדי המדינה לגמלאות נמוך מהקבוע בחוק ונע בין 46 בצה"ל, 54 במשטרה ובשב"ס, 59 בשב"כ ובמוסד 61 במערכת החינוך ו-64 במערכת הבריאות.
עובדי מערכת הביטחון יקבלו את הסכום הגבוה ביותר מבין תשלומי הפנסיה התקציבית העתידיים (285 מיליארד שקל) ואחריהם עובדי מערכת החינוך (192 מיליארד), השב"ס והמשטרה (119 מיליארד) ושאר עובדי המדינה (105 מיליארד).
בדבר אחד יכולים מקבלי הפנסיה הצוברת להתנחם: המדינה מסבסדת להם את ההשקעות בכך שהיא מאפשרת לקרנות הפנסיה ולתכניות ביטוחי המנהלים לרכוש אגרות חוב מיועדות הנושאות תשואה שנתית של 4.85%, צמודה למדד- בהיקף של עד 30% מתיק ההשקעות שלהם. מדובר בתשואה גבוהה בהרבה ממה שגופי הפנסיה היו משיגים אילו היו רוכשים אגרות חוב של הממשלה בשוק החופשי. הפער - אותו ממנת למעשה המדינה - גדל בשנת 2018 במיליארד שקל והוא עומד, נכון לסוף 2018 על 7.9 מיליארד שקלים, מהם 6 מיליארד לקרנות הפנסיה ו-1.9 מיליארד לחברות הביטוח המנהלות את ביטוחי המנהלים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
